בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי קריסת מסלעה, וכן תשלום בגין תיקון ליקויים בבניית מסלעה, בביתו של התובע.

לאור הטענות הנוגעות לליקויים בביצוע עבודה, וכן קיומן של שתי חוות דעת, ניתנה על ידי החלטה המורה על מינוי מומחה, שמונה, ונתן את חוות דעתו, מר קלמיס אדי , (להלן: "המומחה").

המומחה מטעם ביהמ"ש נחקר, כמו גם התובע והנתבע, כמו כן כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת אולם המומחים לא הופיעו להיחקר על חוות דעתם, וחוות דעתם הוצאה מחומר הראיות, ומשכך ניתנה על ידי החלטה לסיכומים בעל פה, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, ופס"ד זה ניתן לאחר שמיעת הצדדים.

טענות התובע:

התובע טוען, כי התקשר עם הנתבע לביצוע עבודות פיתוח חצר ביתו ברחוב פרנקל בגדרה, כאשר, הנתבע הציג עצמו כמי שהינו קבלן רשום.

התובע טוען, כי העבודה כללה, עבודות פיתוח, בניית מסלעה, הסדרת דרך גישה, חפירה מילוי ויישור החצר ובניית גדר בין חצר בית התובע לחצר בית שכנו.

התובע טוען, כי המסלעה שבנה הנתבע החלה לנטות, וכי הנתבע זומן לתקנה, ולטענתו ביצע את התיקון.

התובע טוען, כי כשנה לאחר בניית המסלעה, קרס חלק מהמסלעה וחלקה האחר נטה בצורה מסוכנת.

התובע טוען, כי הנתבע חייב לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו והליקויים בעבודתו, כן דורש פיצוי בגין עוגמת הנפש.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען, כי לא קיבל את השכר בעבור עבודתו, וכי אינו קבלן רשום ומעולם לא הציג עצמו כקבלן רשום.

הנתבע טוען, כי אכן ביצע עבודה בעבור התובע, אלא שהתובע בעצמו גרם לנזקים שנגרמו למסלעה, שכן ביצע חפירות בסמוך לגדר המסלעה, באופן שגרם לנזקים הנטענים.

הנתבע טען, כי הנזקים נגרמו כולם בעטיו של התובע, אשר החלק שקרס הינו החלק שנחפר על ידי התובע, כאשר המסלעה שלא נחפרה עומדת יציבה על תילה.

הנתבע טען, כי התובע ביצע חפירה לצורך בניית בריכת דגים, וכי בגין אותה החפירה נגרם כל הנזק הנטען, ויש לדחות את התביעה ולהורות לתובע לשלם את שכר עבודתו.

דיון:

חוות דעת מומחה ביהמ"ש;

כאמור ביהמ"ש מינה מומחה שהתייצב לחקירה.

בחוות דעתו, חילק המומחה את הקירות בהתאם לתשריט סקיצה שערך ולטעמי נוחות גרידא, לקירות המצוינים באותיות A. B. C.

המומחה פרט, כי בעת ביקורו במקום, קירות B ו-C לא היו קיימים, שכן במקומם נבנו קירות מביטון מזויין, ולכן לא התייחס לקירות אלה.

ביחס לקיר A קבע המומחה, כי הקיר נבנה שלא בהתאם להנחיות המפרט הכללי, שכן מסלעה הינה מבנה הנדסי, ויש לבצע עבודת חפירה כאשר לפחות שלישי מהאבן הראשונה אמורה להיות בתוך הקרקע לצורכי יציבות המסלעה, ובענייננו, אין הדבר כך.

המומחה מפרט את הצרכים לייצוב המבנה, את האפשרויות ליצירת שיפוע לצורך יציבות המסלעה.

כמו כן, המומחה קובע, כי "

"ביסוס הקיר רדוד, ובניגוד להנחיות המפרט הכללי. באזור המערבי הנחת האבנים בבסיס הקיר בוצע מעל הקרקע ללא התחשבות בהפרשי מפלסים הקיימים באזור."

המומחה קבע את עלות התיקון.

בדיון, ניסה התובע להוכיח באמצעות המומחה, כי קירות B ו-C נבנו במתכונת זהה, אולם המומחה לא היה נכון לאשר כך משום שלא ראה את הקירות אלא את המצב לאחר התיקון.

יחד עם זאת, מהעדויות עולה, שאין כל מחלוקת שקירB קרס, (ראה עדותו של הנתבע בעצמו בסעיף 10 לתצהירו).

עוד עולה מעדותו, כי על שלוחת הביוב הונחה אבן, וכי לכל אורך שלוחת הביוב הונחו אבנים והדבר אינו תקין שכן יש לאפשר גישה לצנרת הביוב, (ראה עדותו מיום 3.3.13 עמוד 13 שורות 28-32).

המומחה נחקר ארוכות על ידי הנתבע, אשר ניסה להוכיח באמצעות המומחה, כי הקירות לא היו יכולים לקרוס אלא בהתערבות יזומה, המומחה לא אישר זאת. המומחה חזר על עמדתו, וקבע כי הקירות נבנו שלא בהתאם לתקן ללא ביסוס, ללא התחשבות בלחץ האדמה, כאשר הקירות משמשים כתמיה לאדמה מהעבר השני של החצר, בלא התחשבות בהשפעתה של אדמה זו על יציבות המסלעה, (ראה עדותו של המומחה בפרוטוקול, שם בעמוד 15 שורה 21, ובעמוד 16 שורות 28-29).

הנתבע טען, כי התובע ביצע חפירה ומקור התמוטטות קירB היה בחפירה זו.

אני דוחה טענה זו.

ראשית, לכתחילה טען הנתבע כי התובע ביצע חפירה לצורך בניית בריכת דגים, (ראה סעיף 10 לתצהירו), אולם לאחר שהוצגה תמונת בריכת הדגים, והסתבר כי לא לכך כיוון המומחה, וכי בריכה זו אינה משום חפירה שיש בה כדי להשפיע, שינה טעמו, וטען, כי התובע ביצע יציקה של בטון ליד קירA כאשר התובע טען, שלא בוצעה חפירה על ידו כלל, אלא כחלק מהעבודות שביצע הנתבע, הוא ביצע יישור של השטח והכנתו ליציקת משטח בטון.

בפועל, המומחה ראה כי יציקת הבטון סמוך לקירA נמוכה יותר מאשר מיקום המסלעה, והדבר בלתי סביר בעליל, שכן, לא ייתכן שהסלעים יונחו כביכול באוויר, ולכן המומחה קבע, כי החפירה לצורך יציקת הבטון נעשתה לאחר בניית המסלעה.

אלא שבחקירתו המומחה הסביר כי אין המדובר בקביעה עובדתית אלא במסקנה מקצועית, שקבלן עבודות מסוג זה יכול לבצע עבודה כל כך רשלנית ובלתי תקינה. בענייננו, אני מאמינה לתובע, ומקבלת את עדותו בעניין.

אני סבורה, כי אכן היה על הנתבע לבצע יישור של האדמה לצורך משטח הבטון, שאותו יצק התובע. בתצהירו החפירה הנטענת על ידי הנתבע, מכוונת לבריכת הדגים, אלא שצילומי בריכת הדגים מראים בעליל כי לא ייתכן שיצירת בריכת דגים תוביל לחפירה מסוג זה.

עוד אני מבססת את אמוני בתובע, על כך, שרק במסגרת החקירה הנגדית נזכר הנתבע שהתובע ביצע חפירה לצורך בריכת דגים במיקום אחר, לא במיקום המפורט בתמונות אלא סמוך לקיר A כאשר לאחר מכן חזר בו מחפירת בריכת דגים במיקום זה, טענה עובדתית שלא נטענה קודם לכן ולא הובאה כל ראייה לתמוך בה.

עוד יש לזכור, כי הנתבע אישר, שכחודש לאחר בניית המסלעה, החלה המסלעה לנטות, והוא הוזמן לבצע תיקון, ולטענתו דחף את המסלעה באמצעות מחפרון, ויישר כך את קיר A.

לא פלא שנוכח עבודה כל כך רשלנית קרס חלק מהמסלעה, ויש להודות על שלא נגרם אסון כבד עקב כך.

זכות תיקון

הנתבע טען כי לא ניתנה לו הזדמנות לבצע את התיקונים, אולם מעדותו עולה, כי אינו מכחיש שכחודש לאחר בניית המסלעה הגיע לביצוע תיקונים, כאשר ראה במקום את הטיית קירות המסלעה, במקום לבצע את התיקונים המתאימים והנדרשים לשם ייצוב המסלעה כך שתימנע הקריסה, ביצע תיקון פרוביזורי, של דחיפת המסלעה שנטתה על צידה.

לאחר תיקון כל כך רשלני, אני סבורה כי הנתבע איבד את זכותו לבצע תיקונים.

פיקוח;

הנתבע טען עוד, כי התובע ואביו פיקחו על עבודתו והיו עימו לכל אורך ביצוע העבודה.

אכן אין מחלוקת כי התובע ואביו שהו עם הנתבע בעת ביצוע העבודה, אלא שנראה כי הנתבע, אינו מדייק במהותו של פיקוח, הכוונה כשמדובר בפיקוח בעת ביצוע עבודות מעין אלה, הוא קיומו של גורם מוסמך שמבין את מהות העבודות, ויכול בזמן אמת ליתן הוראות באשר לביצוע העבודה.

אין מחלוקת כי התובע אינו מהנדס ולא אמור להבין את דרישות המפרט הכללי באשר להתקנת מסלעה. התובע נתן אמונו בנתבע, שיבצע את העבודה בצורה מקצועית והסתבר כי הנתבע, שביקש להפחית את מעמדתו ראה עצמו כפועל יומי בשכר, למרות שהביא פועל נוסף.

אני דוחה את הטענה כי התובע הוא שביצע פיקוח על עבודת הנתבע.

אי תשלום שכר עבודה;

הנתבע טען, כי לא קיבל את שכרו, וזאת בסכום של 8,500 ₪.

אני דוחה את טענתו, שכן המדובר בעורבא פרח.

ראשית לא מתקבל על דעתי, כי אדם יעבוד , לא יקבל את שכרו, יגיע לביצוע תיקונים, ולא ידרוש את שכרו עד לאחר הגשת תביעה כנגדו כאשר חלק מהמסלעה כבר קרס.

שנית, התובע העיד כי שילם במזומן, וכי נותרה יתרה בסכום של 2,500 ₪, שלא שולמה, וזאת לאור קיומה של נזילה מצנרת הביוב.

לאחר השלמת העבודה, התובע מסר לנתבע אישור ביום 6.11.08, (ת/2), אשר ממנו עולה כי הנתבע מוסר התחייבות לתקינות הביוב, ולא מוזכרת באותו המסמך או במסמך אחר מזמן אמת קיומו של חוב כלשהו.

אני דוחה את הטענה שלא הוכחה כי נותרה יתרת חוב מעבר לסכום שאושר על ידי התובע בסך של 2,500 ₪.

מסקנתי הינה, מכל האמור לעיל, כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבע ביצע עבודה של הקמת מסלעה, ללא כל ביסוס מינימאלי, שלא בהתאם להוראות המפרט הכללי, אשר מהוות לטעמי אבן בוחן לתקינות העבודה.

אני סבורה כי על פי חוות דעת המומחה, ולאחר מכן אישורו במסגרת החקירה הנגדית לנתבע, הרי קירות A ו- B נבנו שלא בהתאם להנחיות המפרט הכללי, ולכן הקירות קרסו, וקיימת סכנת קריסה, כאשר מעדותו של המומחה עולה כי לחץ האדמה השקיעה של האדמה והעדר כל ביסוס וייצוב מתאים של המסלעה מהווים בנייה בלתי תקינה.

ביחס לקיר C המומחה לא היה מוכן לאשר זאת ולכן אני דוחה את הטענה ביחס לכך.

סכום התביעה:

המומחה התייחס רק לעלות תיקון קיר A הינה 10,556 ₪, לרבות מע"מ ופיקוח. כאשר במהלך הדיון הסתבר כפי שקבעתי לעיל, כי התובע הרים את הנטל להוכיח, שהנתבע בנה גם את קיר B בצורה קלוקלת, וכי על הנתבע לפצות את התובע בתשלום תיקונו.

בהתייחס לחילוצו של סכום התיקון של קירB ניתן ללמוד מחקירתו של המומחה כאשר העיד, כי ביחס לשני הקירות הנוספים B ו- C עלות תיקונם הינו בגדר של כ- 15,000 ₪, ללא מע"מ ופיקוח, ( שם עמוד 12 שורה 8), הסכום עולה בקנה אחד עם עדותו של המומחה לחקירת הנתבע, (בעמוד 17 שורה 3).

אם כך, ניתן לקבוע, כי עלות תיקונו של קיר B זהה לעלות תיקונו של קיר A .

חוות הדעת התייחסה לתיקון קירA וקבעה כי העלות הינה 6,500 ₪, כך ששני קירות עלות התיקון הינה 13,000 ₪, לסכום זה יש לצרף מע"מ וכן 10% פיקוח, ובסכ"ה 15,080 ₪ כולל מע"מ, ועוד 1,508 ₪ + מע"מ פיקוח = 1,749 ₪, הסכום כולו 16,829 ₪.

על סכום זה הוסיף המומחה עלות לתובע, שאינו קבלן בשיעור של 30%= 21,878 ₪.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 21,878 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות הדעת 19.12.11 ועד למועד התשלום בפועל. מסכום זה יש להפחית את הסך של 2,500 ₪, גם את סכום השכר יש להצמיד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ביצוע העבודה ועד למועד הקיזוז.

כמו כן, יישא הנתבע בהוצאות כדין, עלות מומחה ביהמ"ש, אגרה.

כמו כן הנתבע ישלם לתובע שכ"ט בסכום של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ג, 05 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.