התביעה

לפניי תביעה לפיצוי בגין חופשה בתורכיה, במלון "Venezia Palace", אותה רכשו התובעים מהנתבעת 1, סוכנות נסיעות. הנתבעת 2 היא ספקית חבילת הנופש.

התביעה שכנגד, היא תביעת הנתבעת 1 לחייב את התובעים בהפרש התשלום עבור חופשתם, הפרש אשר לא שולם על ידם.

התובעים מלינים על איכות החופשה אשר קיבלו בתמורה להזמנתם.

לטענתם, במלון היו מעט אורחים ובשל כך, חלקים נרחבים מהמלון היו חשוכים. כך, בין היתר, חדר האוכל והמסעדות היו סגורים והתובעים נאלצו לאכול את הארוחות בחדר האוכל עם העובדים. צוות הבידור לא קיים פעילויות, למרות שבדלפק הקבלה נמסר לתובעים כי הצוות מקיים פעילויות. הבריכה המקורה היתה ריקה, ללא אנשי צוות ומבלי שהוצעו לתובעים מגבות. עוד טענו התובעים כי מי הג'קוזי היו קרים. ההסבר להעדר הפעילות במלון, הסבר אותו קיבלו מעובדי המלון, היה מיעוט אורחים. התובעים פנו אל הנתבעת 1 ודרשו לעבור לבית מלון אחר אשר בו שהו בחופשתם בשנה שקדמה לחופשה מושא תיק זה. הנתבעת הציעה לתובעים בתי מלון חלופיים המשווקים על ידי הנתבעת 2, היא אשר סיפקה את החופשה במלון "Venezia Palace". התובעים סירבו ובסופו של דבר, לבקשתם, הועברו לבית מלון "Delphin Palace", המשווק על ידי חברה אחרת.

התובעים עתרו לקבלת פיצוי בגובה עלות החופשה במלון "Venezia Palace", עגמת נפש בסך 500$ לכל אחד מן התובעים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

טענות הנתבעות והתביעה שכנגד

הנתבעת 1 טענה כי התובעים הם שביקשו להזמין את החופשה דווקא למלון "Venezia Palace" והיא נעתרה לבקשתם ועשתה זאת באמצעות הנתבעת 2. הנתבעת 1 טענה כי לאחר שהתקבלו תלונות התובעים אודות המלון, הציעה להם, תוך תיאום עם הנתבעת 2, להחליף למלון אחר המשווק גם הוא על ידי הנתבעת 2, אולם התובעים עמדו על כך שיועברו דווקא למלון "Delphin Palace", אשר אינו משווק על ידי הנתבעת 2 וזאת גם לאחר שהובהר להם על ידי הנתבעת 1 כי תחול תוספת תשלום בגין כך. לאחר שהתובעים התחייבו לשאת בתוספת זו, הוזמנה להם המשך החופשה במלון "Delphin Palace" והם עברו לשם. הנתבעת 1 טענה כי אחוז תפוסת המלונות אינו בידיעתה ואשר לתקלות הנטענות על ידי התובעים, אזי הדבר מצוי באחריות המלון או לחילופין, באחריות הספק, היא הנתבעת 2.

במסגרת תביעה שכנגד, טענה הנתבעת 1, כי עלות חבילות הנופש לתובעים כולם, עמדה על סך של 2,018$ ובגין המעבר למלון "Delphin Palace" היה על התובעים לשלם תוספת של 1,800$. התובעים שילמו סך של 2,552$ בלבד ועל כן, עליהם לשלם לנתבעת 1 את היתרה, סך של 1,266$ נכון לחודש מרץ 2009, ובשקלים חדשים - 5,808 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

הנתבעת 2 הכחישה כל אחריות לנטען על ידי התובעים. לדבריה, תפקידה כספקית החופשה, בוצע במלואו ובאופן המיטבי על ידי כך שסיפקה את חבילות הנופש אותן רכשו התובעים. לטענתה, בעונה זו של השנה, בתורכיה, אין לתמוה על מיעוט האורחים במלון והדבר אף בא לידי ביטוי בעלות הנמוכה של חבילת הנופש המדוברת.

הראיות

בדיון שהתקיים בתיק העיד מטעם התובעים התובע 4 בלבד.

התובע 2 אשר הגיש תצהיר אף הוא, לא הגיע לדיון ותצהירו, לכן, אינו מצוי בפניי במסגרת ראיות התביעה.

התובעים לא הגישו תצלומים כלשהם של המלון, של אותם ליקויים עליהם דיברו. כך, למשל, לא הוצגו תצלומי חדר האוכל של העובדים אשר בו נטען כי התובעים הופנו לאכול. יצויין כי התובע 4 מסר בעדותו כי יש בידיו תצלומים אך אלו לא הוגשו.

כך גם לא הוצגה כל ראיה שהיא בדבר הוצאות שנגרמו לו או ליתר התובעים, דוגמת הוצאות השיחות הטלפוניות שנעשו במטרה לעבור לבית מלון אחר, אשר נתבעו במסגרת תביעה זו.

טענת התובע 4 בעדותו בבית המשפט כי הבריכה היתה ריקה ממים גם היא אינה נתמכת בראיה כלשהי והיא אף עומדת בסתירה לנטען בהקשר זה בכתב התביעה (סעיף 29) שם נטען כי הבריכה היתה "ריקה מאדם" בלבד וכך אף נטען בסעיף 10 לתצהיר התובע 4.

מטעם הנתבעת 2 העיד מנכ"ל החברה. לדבריו, הוא מכיר באופן אישי את מלון Venezia Palace"", כיוון שנסע למלון בעצמו על מנת לחתום על החוזה עימם בשם הנתבעת 2. לדבריו, לא נתקל בתלונות על המלון המדובר.

מטעם הנתבעת 1 העיד מנהלה, מר ראשיד אבו חנא וכן הוגש תצהירה של הגב' סנא אבו חנא. בנוסף, העיד עובד הנתבעת 1 אשר טיפל בהזמנתם של התובעים, מר ראיד סעד.

בין חלק מן התובעים לבין מר אבו חנא, קיימים קשרי משפחה ולכן היה מעורב בהזמנת החופשה על ידם. עם זאת, בהזמנה עצמה טיפל עובד הנתבעת 1, מר ראיד סעד. מר אבו חנא ומר סעד העידו כי התובעים ביקשו מפורשות את מלון "Venezia Palace" כיעד לחופשתם, זאת בעקבות פרסומים שהיו באותה התקופה.

דיון ומסקנות

התובעים הסתפקו כולם בעדותו של תובע 4 בלבד וכאמור, גם לא הוגשו כל ראיות נוספות לתמיכה בטענותיהם. לא הוכחו הליקויים הנטענים במלון ואין בפניי כל ראיה לכך שהמלון היה בתפוסה נמוכה כזו אשר גרמה להחשכת חלקים נכבדים בו, כפי שטענו התובעים. עדותו של התובע 4 היא עדות יחידה של בעל דין אשר אינה נתמכת בכל ראייה נוספת.

עם זאת, מוכנה אני לקבל את טענת התובעים, המתיישבת גם עם ההגיון, כי המלון היה בעונה זו של השנה בתפוסה נמוכה.

מעבר לכך, לא הוכח כי הבריכה היתה ללא מים, כי מי הגקוזי היו קרים ואף לא הוכח כי התובעים נאלצו לסעוד בחדר האוכל של העובדים. בהקשר זה אומר כי דווקא לאור עדות התובע 4 כי היו בידיו תצלומים אשר מסיבה שלא הובהרה לא הוגשו על ידו כראיה במסגרת ההליך, אני מוצאת לייחס עניין זה לחובת התובעים.

אוסיף ואומר, מעבר לצורך, כי גם אם היו התובעים מוכיחים את טענתם כי שירותים שונים של המלון לא פעלו במהלך חופשתם, עדיין טענות אלו יש להפנות לבית המלון עצמו, שהרי אין המדובר בטענות הנוגעות לפגם כזה או אחר בהזמנת החופשה, אלא בטענות הנוגעות לאופן תפעול המלון. טענות כאלה איני רואה כיצד מביאות להטלת אחריות על מי מן הנתבעות.

האם די בכך שהמלון היה בתפוסה נמוכה כדי להצדיק מתן פיצוי לתובעים?

לטעמי, יש להשיב לכך בשלילה.

התובעים רכשו חבילת נופש בעונה הקרויה Low season. בתקופה זו, מטבע הדברים, כאשר מדובר בחופשות במדינה דוגמת תורכיה, אזי אין לצפות לבתי מלון הומים. העונה הבוערת במועדוני נופש מסוג זה היא כידוע העונה החמה. חודש מרץ, כפי שעלה מעדויות התובע ועדי הנתבעות, אינו נמנה על העונה העמוסה בתיירים בתורכיה.

יתרה מכך, לא נטען וממילא לא הוכח כי התובעים ביקשו, כחלק מדרישותיהם קודם להזמנת החופשה, לוודא כי המלון יהיה עמוס בתיירים. אין ספק כי אם היו התובעים מציינים כי חשוב להם לבלות במלון שבתפוסה מלאה, יכולות היו הנתבעות לברר עניין זה קודם להזמנת החופשה ובהתאם, היו התובעים יכולים לכלכל צעדיהם.

לאור מכלול הנימוקים כאמור מעלה, התוצאה היא כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם ודינה להידחות.

אוסיף ואומר גם, כי לתובעים נגרמה, אכן, עלות נוספת ועודפת בשל מעברם למלון "Delphin Palace" אולם התובעים, בנקל, יכולים היו לעבור למלון אחר בלא תוספת תשלום כלשהי, אם היו נעתרים להצעת הנתבעת 1 לעבור לכל מלון אחר המשווק על ידי הנתבעת 2, אשר לה שולם בעבור הנופש. עמידתם העיקשת על מעבר דווקא למלון "Delphin Palace" גרמה לעלות נוספת ולא הוכח כי על הנתבעות לשאת בעלות נוספת זו.

כעת לתביעה שכנגד.

תביעה זו מקורה בכך שלא שולם לנתבעת 1 מלוא התשלום על ידי התובעים בגין עלות הנופש. הפרש התשלום עומד על סך של 5,808 ₪ נכון למועד הגשת התביעה שכנגד – והדבר לא נסתר על ידי התובעים. זולת טענת התובעים כי אין לחייבם בתשלום גם בגין החופשה במלון "Venezia Palace" וגם בגין החופשה במלון "Delphin Palace", לא נשמעה כל טענה של ממש ביחס לתביעה לחייב את התובעים בתשלום. התובעים הוסיפו וטענו, באמצעות התובע 4, כי רק חלקם לא שילמו את התשלום לנתבעת 1, אולם הוכח, בעדויות ובמסמכים, כי התובע 4 התחייב בשם התובעים כולם אל מול הנתבעת 1. התובעים 5-6 אשר לטענת התובע 4 הם שככל הנראה לא שילמו לנתבעת 1, לא טרחו להתייצב בבית המשפט וגרסתם לסיבה בעטיה בחרו שלא לשלם עבור החופשה, לא הובאה. נמסר כי אלו הבהירו לתובע 4 כי אין בכוונתם לשלם וכי ידונו בדבר עם הנתבעת כאשר זו תתבע אותם.

לפיכך, אין בידי לקבל את טענת התובע 4 כי התביעה שכנגד מתייחסת אך ורק לנתבעים 5-6 אשר לא שילמו. התובע 4 אשר התחייב בשם החבורה כולה לעסקה, נושא באחריות לשלם עבורה.

משלא הוכח כי הנתבעים פעלו בדרך המטילה עליהם אחריות כלשהי למעבר התובעים לבית מלון אחר, אזי על התובעים לשאת בתשלום המלא בגין החופשה.

לפיכך, לאחר ששקלתי בדבר, אני מקבלת את התביעה שכנגד במלואה, תוך שאני מחייבת את התובעים 4, 5, 6, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת 1 את סכום התביעה שכנגד, 5,808 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, יישאו התובעים כולם, ביחד ולחוד, בסכומים הבאים:

א. שכ"ט עו"ד לנתבעת 2 בסך 4,000 ₪.

ב. שכ"ט עו"ד לנתבעת 1 בסך 4,000 ₪ ואגרות בית המשפט בגין התביעה שכנגד משוערכות ממועד בו שולמו.

הסכומים כולם ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.