בפניי בקשת החייב להחיל הפטר שקיבלה ביום 4/2/16, על חוב מזונות

רקע

1. בן זוגה לשעבר של הנושה, אדוארד איסחקוב (להלן:, "החייב העיקרי"), חויב בתשלום מזונות לילדיהם הקטינים. החייב העיקרי ביקש לצאת את הארץ, ולשם כך ערבה החייבת לתשלום המזונות. החייב עזב את הארץ ולא שב, והחייבת נותרה חייבת בתשלום המזונות (ביחד עם ערב נוסף).

החייבת יצרה חוב מזונות משמעותי, והנושה ניהלה נגדה הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצאה לפועל מספר 34-00008-07-2, אליו צורפה החייבת כחייבת, עקב ערבותה.

1. החייבת הגישה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה כפושטת רגל, ביום 19/4/10 ניתן צו לכינוס נכסיה, ביום 20/2/11 הוכרזה החייבת כפושטת רגל וביום 4/2/16 ניתן לחייבת הפטר.

החייבת ביקשה להחיל את ההפטר על חוב המזונות

1. בהחלטתי מיום 4/10/16, קבעתי:

"מאחר ומדובר בחוב מזונות, נראה שעל פי סעיף 69 (א)( 3), אין ההפטר חל עליו.

מוצע לחייבת לשקול אם היא עומדת על בקשתה, על מנת לחסוך בהוצאות.

אם עומדת החייבת על בקשתה, תוגש תגובה תוך 20 יום."

1. משעמדה החייבת על בקשתה, קבעתי בהחלטתי מיום 27/11/16 קבעתי:

"החייבת מבקשת שבית המשפט "יעשה איתה חסד" ויפטור אותה מחוב המזונות.

אך לא ניתן לעשות לחייב חסד, על חשבון הנושה, אשר החייב במזונות התחמק מתשלום המזונות.

בהסכמתה לערוב לחייב במזונות, אפשרה לו החייבת לברוח מהארץ ולהתחמק מתשלום חובו.

על כן, דין הבקשה דחייה.

אינני מכיר פסקי דין אשר קבעו שערבות לחוב מזונות אינו חוב מזונות לצורך סעיף 69 , כנטען בסעיף ו'. אם קיימים כאלה פסקי דין, רשאית החייבת להציגם לבית המשפט, עד ליום 12/12/16.

אחרת, הבקשה תידחה ללא צורך בהחלטה נוספת."

בקשת החייבת

1. החייבת הגישה בקשה נוספת להחיל את ההפטר על חוב המזונות, כיוון שלטענתה- סעיף 69(א)(3) לפקודה קובע שהפטר לא יחול על "חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, ...".

לטענתה, חוב המזונות שלה אינו על פי פסק דין, אלא על פי ערבות, ולכן סעיף 69(א)(3) אינו חל.

1. הנושה השיבה שעל פי סעיף 1 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות"), נכנסה החייבת לנעלי החייב העיקרי, על כל המשתמע מכך.
2. הנאמן הצטרף לעמדת הנושה.
3. החייבת השיבה לטענת הנושה, כי הפקודה מהווה דין ספציפי הגובר על חוק הערבות, המווה דין הכללי.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות החייבת, אני סבור שדין הבקשה דחייה. להלן אפרט נימוקיי.
2. ראשית- בהחלטתי מיום 27/11/16 דחיתי את בקשת החייבת, וקבעתי שרק אם תציג היא פסקי דין התומכים בטענתה שקיימים פסקי דין הקובעים שחוב מזונות על פי ערבות אינו חוב מזונות, רשאית היא להגיש בקשה חוזרת.

בקשת החייבת לא הציגה פסקי דין כאמור, אלא חזרה על טענותיה הקודמות (בצורה קצת שונה).

כבר בשל כך יש לדחות את הבקשה.

1. שנית- החייבת חתמה כערבה ליציאת החייב מהארץ בלשכת ההוצאה לפועל. כעת טוענת החייב שאין הדבר מהווה פסק דין.

טענה זו אינה סבירה ומשמיטה את הבסיס מתחת לערבות.

אם הייתה טענת החייבת נכונה, לא ניתן היה לבצע נגדה את הערבות.

כמו כן, לא ברור מדוע סבורה החייבת שהדין הספציפי הוא הפקודה, ולא חוק הערבות, החל על ערבות.

אינני סבור שיש צורך להתעמק בשאלה איזה מהחוקים הוא הדין הספציפי ואיזה הדין הכללי, משום שסעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, החל על ערבותה של החייבת ליציאתו של החייב העיקרי מהארץ, לאחר שהחייבת נתנה ערובה בפני רשם ההוצאה לפועל, קובע, במפורש (בנוסח הרלוונטי למועד מתן הערבות):

"ניתנה ערובה לפי חוק זה וראש ההוצאה לפועל נתן צו לממש אותה או לחלט אותה, תבוצע הערובה כאילו היתה פסק דין".

1. שלישית- אמנם החייבת לא הייתה אמורה לשלם את המזונות, והיא נפגעה מהתנהלותו של נוכל- החייב העיקרי, אשר ברח מהארץ כדי לא לשלם את מזונות ילדיו.

אולם, אם תופטר החייבת מחוב המזונות, תיוותר הנושה מול שוקת שבורה לגביית חוב המזונות.

כאשר צריך בית המשפט להחליט מי צריך לשאת בנזק שנגרם מבריחתו של החייב העיקרי מהארץ, הנושה או החייבת, נראה שאין ברירה אלא להטיל אותו על החייבת. בידי החייבת הייתה האפשרות למנוע את הנזק, אם היא לא הייתה ערבה ליציאתו של החייב מהארץ (ביחד עם אחר). רשלנותה של החייבת, גרמה לנזק שבבריחת החייב העיקרי מהארץ, ועל כן עליה לשאת בתוצאות מעשיה.

הצדדים לא צירפו את מלוא המסמכים הקשורים להחלטת רשם ההוצאה לפועל להתיר את יציאתו של החייב מהארץ, אך מהמסמך החלקי שצורף של פרוטוקול הדיון מיום 22/7/07 בפני ראש ההוצאה לפועל (כתארו אז), עולה שהחייבת התעקשה לערוב לחייב, הסבירה את הקרבה הרבה שנוצרה בינה לבין משפחתו של החייב, הצהירה שהיא יודעת שאם החייב העיקרי לא יחזור לארץ היא יודעת שהיא תשלם את החוב ואף הסבירה כיצד יהיה ביכולתה לעשות זאת, למרות משאביה המצומצמים.

על כן, למרות הקושי הרב שהדבר יוצר, אין ברירה ועל החייבת לשאת בהתחייבותה.

1. רביעית- להסרת ספק, החייבת לא טענה כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות מתן הפטר על חוב מזונות. עיון במסמכים שהוגשו בתיק מלמד כי לא חל אחד המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם יש להחיל הפטר על חוב מזונות [ע"א 6456/13 ישעיהו נ' גמזו, 3.5.2015; רע"א 7940/13 קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי, 29.1.2014; ע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן, 26.09.2016].

על כן, ככל שקיימים לחייבת קשיים בפירעון החוב, יש לבחון זאת בהליכי ההוצאה לפועל, שם מוסמך רשם ההוצאה לפועל לקבוע את אופן גביית החוב [רע"א 3898/12 לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 30/8/12].

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ז, 18 יולי 2017, בהעדר הצדדים.