1. עיסוקן של בעלות הדין טיפול בבעיות נשימה באמצעות חדרי מלח. התובעת-המשיבה תיקרא להלן: חברת חדרי מלח או חדרי מלח והנתבעת-המבקשת – חברת דרך המלח או דרך המלח.

2. לטענת חדרי מלח, ביום 4.11.09 פנה במכתב מנהל דרך המלח לוועד העובדים של חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל), הנמנית עם לקוחותיה של חדרי מלח, ובו טענה ולפיה חדרי מלח אינה מורשית להפעיל חדר מלח, כי קבלת טיפול באמצעותה מסכן את בריאות מטופליה וכי על החפץ בטיפול ראוי ובריא לקבלו מאת רשת דרך המלח.

לא זו בלבד שדרישת חדרי מלח לחדול מהתנהגות זו נותרה ללא מענה מצד דרך המלח, אלא שזו המשיכה להשמיצה בקרב לקוחותיה.

3. חדרי מלח סבורה כי המכתב הנ"ל בגדר 'פרסום' במובן המונח בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע) וכי תוכנו בבחינת לשון הרע אשר פגע במוניטין שלה ובשמה הטוב.

לפיכך אף כי לטענתה הנזק שנגרם לה עולה עשרות מונים על סך של 250,000 ₪, לצרכי אגרה העמידה את תביעתה על סכום זה. סכום התביעה מורכב מפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק, שכן לדעת חדרי מלח הפרסום היה בזדון ומתוך כוונה לפגוע בה, ומפיצוי נוסף בסך 150,000 ₪ בגין הנזק הממשי שנגרם לה בעטיו של הפרסום. השאלה אם ניתן לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק ופיצוי בגין הנזק הממשי במצטבר אינה נושא המחלוקת ואיני דנה בה.

4. לכתב התביעה צורף מכתב ששיגרה באת כוחו של מר ברוך בקר (להלן: בקר) למר רונן בן זכאי (להלן: בן זכאי) ותשובת בא כוח 'המרכז לטיפול בבעיות נשימה חדרי מלח בע"מ' שהשיב על המכתב הנ"ל בשמה של חברה זו. במכתב בא כוח בקר נטען כי הלה הקים שש עשרה מרפאות מלח בארץ הפועלות לפי שיטה ייחודית שפיתח וכי בן זכאי פתח מרפאה הפועלת לפי שיטתו (של בקר) ואף הקים אתר אינטרנט תחת שם מתחם כמעט זהה לזה של האחרון. בן זכאי נדרש להפסיק פעולות אלה המהוות עוולות מסחריות של גניבת-עין ושל הפרת סימן מסחר.

בתשובה דחתה החברה הנ"ל את כל טענות בקר, שאף הוזהר לבל ינקוט צעדים כדי למנוע תחרות הוגנת בעסקו.

5. לפניי בקשת דרך המלח לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר יריבות.

לפי הנטען בבקשה, דרך המלח היא חברה מוגבלת במניות, עצמאית ונפרדת מרשת חדרי המלח אשר שבעלות בקר ובניהולו. עוד הוסיפה דרך המלח כי כל 'חטאה' בכך שרכשה מאת בקר את הזיכיון להפעלת חדר מלח לפי שיטת הטיפול שפיתח ובכך שבחרה שם לבית עסקה הכולל את המילים 'דרך המלח' שכלולות גם בשם הפירמה של בקר 'רשת דרך המלח'.

לטענתה אין קשר בין חברת דרך המלח, שהוקמה בשנת 2007 ואשר פעילותה מצטמצמת למתחם הכפר הירוק בלבד, לבין בקר המפעיל חדרי מלח באמצעות רשת שהקים בשנת 2000.

6. יתרה מכך, לגרסת דרך המלח בקר אינו נמנה עם בעלי המניות בחברה ואין לו כל תפקיד בה. פעולתיו של בקר – לרבות משלוח המכתב לוועד חברת החשמל – נעשו בשמו הוא, ולא בשם חברת דרך המלח או מטעמה, שאין לה קשר משפטי עמו.

זאת ועוד, טענותיה מקבלות אישוש מתדפיס רשם החברות, מהפרסום באתר האינטרנט שהקים בקר שממנו עולה כי הלה משמש מנכ"ל 'רשת דרך המלח', שכל חדר מלח מנוהל באמצעות חברה נפרדת ועצמאית, וממכתבו של בקר עצמו המאשר כי חברת דרך המלח אינה צד לסכסוך שנתגלע בינו לבין חברת חדרי מלח ובן זכאי, מנהלה.

7. בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף טענה חברת חדרי מלח כי דרך המלח היא סניף של רשת דרך המלח שהקים בקר כך שבעת ששלח את מכתבו לוועד חברת החשמל הסתתר הלה מאחורי אישיותה המשפטית של חברת דרך המלח '..הנתבעת [חברת דרך המלח] נותנת לו דרור לעשות כן ומכאן אחריותה'.

8. זה מכבר הכירה הפסיקה במתן סעד של סילוק על הסף מחמת היעדר יריבות. נפסק כי די 'בקביעה בדבר חוסר יריבות בין בעלי הדין כדי להכריע את גורל התובענה לדחייה.'

ראה ע"א 54/87 אמגר חברה לשיווק והשקעות בע"מ נ' י.מ.א. להשקעות בע"מ, פ"ד מג(2) 347, 353 [1989].

9. היות שהיעדר יריבות הוא פן אחר של היעדר עילה, ניתן להורות בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 על מחיקת ההליך על הסף. לשם הכרעה בבקשה יש לבחון אפוא את העובדות המפורטות בכתב התביעה בלבד.

ראה בסוגיה בין היתר ע"א 642/89 עיזבון המנוח מאור שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו(1), 470 [1992], ע"א 280/84 עפרי נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(3) 358 [1986].

10. מעיון בעובדות המפורטות בכתב התביעה עולה כי אין בהן כדי לבסס עילה נגד חברת דרך המלח. נספחי כתב התביעה אף מאששים את גרסתה של האחרונה. טענת חברת חדרי מלח, ולפיה 'אין חולק' שבקר שלח את המכתב לוועד חברת החשמל 'מטעמה של הנתבעת [חברת דרך המלח]' (ראה סעיף 3.4 לכתב התביעה) אינה אלא טענה בעלמא ללא ביסוס עובדתי.

ראשית, בכתב התביעה עצמו נאמר כי בקר אינו נמנה עם בעלי המניות של חברת דרך המלח או עם מנהליה. תדפיס רשם החברות המצורף לו אך מאשש עובדה זו.

שנית, הפרסום (המכתב לוועד העובדים של חברת החשמל) אינו נושא את שם חברת דרך המלח, אלא שם פירמה 'דרך המלח רשת חדרי המלח המובילה בישראל' ואינו חתום על ידי חברת דרך המלח, אלא על ידי בקר אישית.

שלישית, חילופי המכתבים הנזכרים בסעיף 4 דלעיל והמצורפים לכתב התביעה היו בין באת כוח בקר לבין חברה שאינה התובעת, אם כי בן זכאי, מנהלה של אותה חברה, משמש גם מנהל של חברת חדרי מלח. בחילופי מכתבים אלה לא הוזכר שמה של חברת דרך המלח בשום דרך שהיא.

רביעית, אין די באמירה כללית ולפיה בקר מסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברת דרך המלח כדי להטיל עליה אחריות.

11. התעלמתי ממכתבו של בקר, אשר צורף לבקשה ומתצהירו המצורף לתשובה לתגובה, התומכים בגרסת דרך המלח, שכן כאמור בחינת הסוגיה שבמחלוקת נעשית על סמך העובדות המפורטות בכתב התביעה בלבד.

12. יוצא אפוא כי הטענות בכתב התביעה בדבר קשר בין חברת דרך המלח לבין בקר נסתרות מיניה וביה על ידי נספחי כתב התביעה עצמו. הטענות המופנות כלפי חברת דרך המלח הן טענות בעלמא ואינן מבססות יריבות בינה לבין חברת חדרי מלח. התובענה אינה מגלה אפוא עילה נגדה. למותר לציין כי קיומה של עילה אישית נגד בקר – ככל שקיימת – אינה מקימה עילה נגד החברה הנתבעת. כמו-כן קושי לאתר את פרטיו – ככל שקיים – אינו עילה להגיש תובענה נגד צד שאינו נכון.

13. אשר על כן אני מורה על מחיקת התובענה על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה.

התובעת (חדרי מלח) תישא בהוצאות הנתבעת (דרך המלח) בסך כולל של 8,000 ₪. בפסיקת הוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שהנתבעת לא נדרשה להגיש כתב הגנה.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ה, 25 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.