זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה בגין חודש 3/09, דמי הבראה, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות.

מנגד הוגשה תביעה שכנגד לתשלום דמי הודעה מוקדמת, נזק שנגרם לרכב ולצמיג, מפרעות ששולמו, אובדן מפתח רכב, דו"חות חניה והחזר הוצאות דלק.

להלן עובדות המקרה:

1. התובע הועסק ע"י הנתבעת כנהג-שליח, החל מיום 1.11.07 ועד ליום 12.3.09.

2. בין הצדדים נחתם הסכם העסקה ביום 1.11.07.

3. לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו בתאריך 12.3.09, ללא הודעה מוקדמת, לא שולם לו שכר עבודה בגין חודש 3/09, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות נוספות להן הוא זכאי בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת.

לטענת הנתבעת התובע התפטר מעבודתו בתאריך 12.3.09, לאור תלונות מלקוחות ומעבר דירה, וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת טוענת כי שכרו של התובע בגין חודש 3/09, ותשלום דמי הבראה קוזזו לאור חובו של התובע בגין נזקים שגרם לרכב הנתבעת ששימש אותו לביצוע עבודתו, הוצאות דלק עבור שימוש פרטי ברכב ודמי הודעה מוקדמת.

טענות התובע:

4. הנתבעת לא צירפה חשבונית בגין עריכת חוות דעת שמאי, ועל כן רכיב הנזק לא הוכח.

5. הנתבעת לא צירפה חשבונית בגין התיקון שבוצע ברכב, ועל כן רכיב הנזק לא הוכח.

6. הנתבעת הודתה כי קיים ביטוח מקיף ברכב, ולכן גם אם הרכב נפגע אין זו חובתו של התובע לשאת בנזק שנגרם לרכב.

7. אין ללמוד מדרישת תשלום הקנס כי היא נוגעת לרכב בו השתמש התובע.

8. הנתבעת לא המציאה כל ראיה באשר לנזק הנטען בדבר אובדן מפתח.

9. טענת הנתבעת בדבר תשלום מקדמות לא הוכחה. גרסתו של התובע כי הנתבעת נהגה להוריד משכרו החודשי את המקדמה ששולמה לו באותו חודש, הינה הגיונית יותר ומתקבלת על הדעת.

10. טענת הנתבעת לשימוש חורג בדלק לא הוכחה. אין זה סביר כי התובע יבצע שימוש חורג בדלק מתחילת העסקתו, והנתבעת תעלה טענתה זו רק לאחר הגשת תביעתו לבית הדין.

סביר, כי לו הייתה הטענה נכונה העניין היה מוסדר בתחילת העסקתו של התובע אצל הנתבעת. כמו כן, מדו"חות צריכת דלק שהמציאה הנתבעת עולה כי, צריכת הדלק החודשית הייתה כמעט זהה, ומחזקת את טענת התובע כי מדובר בצריכה סבירה לשימוש שבוצע ברכב.

11. התובע לא קיבל ולא נמסרו לידיו כל המכתבים שהומצאו ע"י הנתבעת.

12. לטענת התובע עבד בחודש 3/09 ולא שולם לו שכרו בגין 9 ימי עבודה.

כמו כן, טוען התובע, כי פוטר מעבודתו בתאריך 12.3.09 ללא הודעה מוקדמת. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבעת לא שילמה לו זכויות סוציאליות במהלך תקופת עבודתו.

13. לאור האמור טוען התובע, כי הוא זכאי לתשלום הסכומים כדלקמן -

א. שכר עבודה בגין חודש 3/09 – בסך של 1,086 ₪.

ב. פיצויי פיטורים – בסך של 3,987 ₪.

ג. דמי הודעה מוקדמת – בסך של 2,567 ₪.

ד. דמי הבראה – בסך של 1,820 ₪.

ה. דמי חגים בגין 10 ימי חג – בסך של 1,600 ₪.

ו. פדיון חופשה שנתית בגין 4 ימים – בסך של 640 ₪.

ז. הפרשות לקרן פנסיה בסך של – 4,320 ₪.

ח. הפרשות לקרן השתלמות – בסך של 1,440 ₪.

טענות הנתבעת :

14. התובע התפטר מעבודתו בתאריך 12.3.09 ללא מתן הודעה מוקדמת. מנהל הנתבעת, מר עמית, הצליח ליצור קשר עם התובע לאחר מס' ימים, אשר אמר כי הוא נמצא במהלך העברת דירה.

בתאריך 18.3.09 נשלח מכתב לתובע בעניין התפטרותו מהעבודה, אשר לא זכה לכל מענה מצד התובע. בתאריך 31.3.09 התובע התייצב במשרדי הנתבעת וקיבל לידיו את המכתב ממנהל העבודה, מר קיסוס.

15. במועד סיום עבודתו נותר התובע חייב לנתבעת כספים, לרבות מפרעות, קנסות, נזק שגרם לרכב והוצאות דלק, והנתבעת מיצתה את זכותה וקיזזה את הסכומים המפורטים בתלוש שכר לחודש 3/09 כנגד חובות התובע.

16. מעבר הדירה והתלונות שהתקבלו על התובע מצד לקוחות הנתבעת, מביאים למסקנה כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר.

17. התובע הועסק בשכר שעתי, ועל כן על מנת שיהיה זכאי לתשלום דמי חגים עליו להוכיח כי עבד יום לפני ויום אחרי החג. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

18. הופרשו לטובת התובע תגמולים לפנסיה.

19. התובע ניצל במהלך תקופת עבודתו 11 ימי חופשה, ועל כן במועד סיום העבודה נותרו לתובע 2 ימי חופשה שנצברו לזכותו בשווי של 320 ₪.

20. דמי ההבראה ששולמו לתובע בחודש 3/09 קוזזו כנגד חובו של התובע לנתבעת.

21. התובע עבר תאונה עם רכב הנתבעת בתקופת עבודתו. בהתאם לחוו"ד שמאי נגרם נזק לרכב מימין. על כן על התובע לשלם לנתבעת את עלות תיקון הנזק בסך של 1,930 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך של 500 ₪.

22. במהלך תקופת עבודתו קיבל התובע מפרעות של 200 ₪ כל אחת, ובסה"כ 800 ₪. בהתאם לכרטיס הנהלת חשבונות הנתבעת לא קיזזה את המפרעות משכרו של התובע ונותר לו חוב בגין המפרעות הללו.

23. הצמיג נקרע ברכב בו עשה שימוש התובע. הצמיג ניזוק עת עשה התובע שימוש פרטי ברכב, ולאור מצוקתו הכלכלית נשאה הנתבעת בתיקון הצמיג בסך של 250 ₪ והתובע נתן הסכמתו לקיזוז העלות בהמשך.

24. התובע איבד מפתח של הרכב בו נסע ועלות אובדן המפתח הסתכמה בסך של 800 ₪.

25. על התובע לשלם לנתבע את דו"חות החנייה בסך של 1,400 ₪.

1. התובע עשה שימוש פרטי ברכב הנתבעת. התובע לא שעה להתראות חוזרות ונשנות מטעם הנתבעת לחדול מנסיעות פרטיות. על כן, על התובע לשלם לנתבע הוצאות דלק בגין שימוש פרטי בסך של 13,235 ₪.

27. במהלך עבודתו לא נוכו כספים משכרו של התובע בהתאם לבקשתו.

28. התובע אינו זכאי להפרשות לקרן השתלמות.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים –

29. התובע אישר בעדותו, כי בכתב הגנתו שהוגש לביה"ד בתאריך 1.6.09, כשלושה חודשים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, טען כי הינו נכה בשיעור של 100%.

חרף האמור, המשיך התובע וטען בעדותו כי יכול היה להמשיך לעבוד, ואין קשר בין סיום יחסי העבודה לבין מצבו הבריאותי.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 25.12.11 עמ' 9).

30. בסעיף 34 לכתב הגנתו טען התובע, כי לאחר שפוטר בתאריך 12.3.09 הוא עבר דירה, אולם אין לכך שום קשר לפיטוריו.

בעדותו טען התובע, כי במועד סיום יחסי העבודה לא היה במהלך מעבר דירה, ומשנשאל ע"י ביה"ד מתי עבר דירה השיב כי, התגורר אצל מישהי, ומדובר בדברים אישיים. עוד הוסיף התובע "אני לא קורא לזה העברת דירה..." (ראה שם, עמ' 10-11).

31. התובע הכחיש, כי היו נגדו תלונות מצד לקוחות על התנהגות לא נאותה, וטען כי לא הגיע למשרדי הנתבעת בתאריך 31.3.09 וכי לא קיבל לידיו את מכתב הנתבעת מיום 18.3.09 בעניין התפטרותו ממר קיסוס.

מנגד, בדיון מיום 28.11.10 טען התובע, כי התקיימה שיחה בינו לבין מר עמית בעניין תלונה של לקוחה, אשר התקיימה מס' ימים לפני סיום מועד העסקתו.

32. מר אברהם עמית, מנהל בנתבעת, הצהיר כי מס' ימים לפני סיום יחסי העבודה זומן התובע למשרדו לשיחה עקב תלונות שהתקבלו מצד לקוחות, נשים נשואות, בדבר התנהגות לא נאותה של התובע.

עוד טען מר עמית, כי בתאריך 12.3.09 התובע לא התייצב לעבודה, ולאחר מס' ימים משהצליח ליצור עימו קשר טלפוני, טען בפניו התובע כי הוא לחוץ מאחר והוא מבצע כעת העברת דירה.

33. הנתבעת המציאה לביה"ד אישור מיום 31.3.09 חתום ע"י מר קיסוס, מנהל עבודה בנתבעת, כי מסר לתובע את מכתב הנתבעת מיום 18.3.09, על פיו בתאריך 12.3.09 נטש את מקום העבודה לא מתן הודעה מוקדמת.

1. התובע העיד, כי הבית ברח' ניסנבאום 12 היה תמיד בבעלותו, גם במועד בו גר עם בת זוגו. לאור האמור, תמוהה טענת התובע כי מכתב הנתבעת אשר נשלח לכתובתו הנ"ל לא הגיע לידיו. כמו כן, אישור המסירה עליו חתום מר קיסוס, מחזק את טענת הנתבעת, כי בתאריך 31.3.09 הגיע התובע למשרדי הנתבעת וקיבל לידיו את המכתב הנדון.
2. עדותו של התובע בכל הנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים רצופה תהיות ואי בהירויות. לא ברור כיצד כשלושה חודשים לאחר מועד סיום יחסי העבודה, התובע הוגדר כנכה בשיעור של 100%, ואין לכך כל קשר לסיום עבודתו. כמו כן, התובע התחמק בתשובותיו בכל הנוגע למעבר דירה, כאשר תחילה טען כי לא עבר דירה, לאחר מכן טען שהעביר את דבריו האישיים מביתה של בת זוגו, או אל ביתה של בת זוגו, העניין לא הובהר כראוי ע"י התובע, ועל כן אין הוא רואה בכך העברת דירה.

כמו כן, קיימת סתירה בין טענותיו של התובע בדיון מיום 28.11.10 לבין עדותו בביה"ד, בנוגע לתלונות שהתקבלו כנגדו ע"י לקוחות, ושיחה שהתקיימה בעניין בינו לבין מר עמית.

העובדה כי במועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, התובע היה עסוק בהעברת חפציו האישיים מביתה או אל ביתה של בת זוגו, מחזקת ותומכת בטענתו של מר עמית, כי משהצליח ליצור קשר עם התובע לאחר שלא התייצב לעבודה בתאריך 12.3.09, הודיע לו התובע כי הוא לחוץ מאחר והוא מבצע העברת דירה.

36. לאור האמור, אנו קובעים כי עדותו של התובע לא הותירה עלינו רושם אמין ומהימן.

גרסת הנתבעת, כי התובע זומן לשיחה עם מר עמית בנוגע לתלונות שהוגשו מצד לקוחות על התנהגות לא נאותה, וזאת מס' ימים לפני מועד סיום יחסי העבודה, ובנוסף התובע גם שביצע העברת דירה במועד זה והחליט לא להתייצב יותר לעבודה החל מיום 12.3.09, הינה סבירה והגיונית יותר, מגרסתו של התובע כי פוטר בתאריך 12.3.09 ע"י מר עמית אשר ביקש ממנו לא להגיע יותר לעבודה מבלי לתת סיבה או הסבר לכך.

37. אשר על כן, אנו קובעים, כי התובע התפטר ממקום עבודתו אצל הנתבעת ואינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

38. כמו כן, אין מחלוקת, כפי שאף נקבע במסגרת מוסכמות בדיון שנערך בתיק הנ"ל מיום 28.11.10, כי אף צד לא נתן למשנהו הודעה מוקדמת בטרם סיום יחסי העבודה.

כמו כן, הוסכם בין הצדדים בדיון הנ"ל, כי ככל שיקבע שמי מהצדדים זכאי לפיצוי בגין דמי הודעה מוקדמת, אזי שיעור הפיצוי עומד על סך של 2,567 ₪.

39. אשר על כן, אנו קובעים כי הנתבעת זכאית לתשלום פיצוי בגין דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,567 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.4.09 ועד מועד התשלום בפועל, אותם יש לקזז מכל סכום שיקבע לטובת התובע.

קרן השתלמות –

40. בדיון מיום 28.11.10 הודיע ב"כ התובע, כי הוא מבקש למחוק טענתו לפיה על תנאי העסקת התובע חלים הוראות ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה, ועל כן מבקש למחוק את רכיב התביעה בגין הפרשות לקרן השתלמות.

41. חרף האמור לעיל, חוזר התובע בסיכומיו על טענתו, כי הוא זכאי להפרשות לקרן השתלמות, ללא כל הסבר מהו הבסיס החוקתי לדרישה.

42. לאור האמור, אנו קובעים כי דין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.

הפרשות לקרן פנסיה –

43. בדיון מיום 28.11.10 הודיע ב"כ התובע, כי הוא מבקש לתקן את רכיב התביעה בגין הפרשות לפנסיה וכי התובע זכאי לביטוח פנסיוני בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.

44. הנתבעת המציאה לבית הדין דו"ח מחברת "מנורה מבטחים" המעיד על הפרשות שבוצעו לטובת התובע לקרן פנסיה.

45. התובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי מעבר להפרשות כאמור שבוצעו ע"י הנתבעת, הוא זכאי לפיצוי בגין סכום תגמולים נוסף שעל הנתבעת היה להפריש לטובתו לקרן הפנסיה.

46. לאור האמור, דין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.

שכר עבודה לחודש 3/09, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית –

47. במוסכמות הצדדים, כפי שפורטו בדיון מיום 28.11.10, מצוין כי אין מחלוקת כי התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בגין חודש 3/09 עבור 52.5 שעות עבודה בסך של 1,086.75 ₪ ברוטו.

48. כמו כן, הוסכם, כי בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת זכאי התובע לדמי הבראה עבור 5.5 ימים בסך של 1,820 ₪.

49. מתלושי שכרו של התובע עולה, כי במהלך תקופת עבודתו שולם לו סך של 1,411 ₪ בגין ימי חופשה.

ממוצע שכרו היומי של התובע עמד על סך של 152 ₪.

התובע היה זכאי בתקופת עבודתו ל- 13 ימי חופשה שנתית, בסך של 1,976 ₪.

אשר על כן, במועד סיום יחסי העבודה זכאי התובע לתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 565 ₪.

50. סך הכל על הנתבעת היה לשלם לתובע בחודש 3/09, לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים בגין שכר עבודה, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית – סך של 3,471.75 ₪.

51. אולם, לאור קביעתנו לעיל כי התובע התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, הרי שלאחר קיזוז דמי הודעה מוקדמת כאמור בסך של 2,567 ₪, על הנתבעת לשלם לתובע יתרה בסך של 904.75 ₪ ברוטו, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.4.09 ועד מועד התשלום בפועל.

דמי חגים –

52. צודקת הנתבעת בטענתה, כי הכלל הוא "המוציא מחברו עליו הראיה". על התובע היה להוכיח כי הוא זכאי לתשלום דמי חגים, כי עבד יום לפני ויום לאחר החג וכי החגים לא חלו בימי שבת.

מאחר והתובע לא עמד בנטל המוטל עליו, הרי שדין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.

תביעה שכנגד –

53. בסעיף 39.14 להסכם שנחתם בין הצדדים נקבע, כי כל נזק שיגרם לרכב הנתבעת, לרבות דמי השתתפות עצמית, בשעה שהרכב שימש את העובד, ישולם ע"י העובד ויקוזז משכרו, אלא אם העובד יוכיח כי הנזק אירע שלא באשמתו.

54. התובע בעדותו בביה"ד אינו מכחיש, כי היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב הנתבעת בעת נסיעה לנצרת בתאונה בחודש 12/08.

בהתאם לחו"ד שמאי שהוגשה מטעם הנתבעת הרכב נפגע בכנף הימנית האחורית ובפגוש האחורי, ועלות התיקון הינה בסך של 1,930 ₪.

אולם, כמצוין בחוות הדעת התיקון ברכב טרם בוצע.

55. מר עמית טען כי במקרה הנדון לא הפעילה הנתבעת את הביטוח, מאחר וההשתתפות העצמית הינה בסך של כ- 1,500 ₪, שזה בערך עלות תיקון הנזק.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 25.12.11 עמ' 14).

56. הנתבעת טוענת כי נשלח לתובע מכתב בעניין הנזק בתאריך 11.1.09, בו מצוין כי עלות התיקון הינה בסך של 1,500 ₪, וכי במידה והנזק לא יתוקן תוך 7 ימים הנתבעת תדאג לתיקון הנזק וקיזוז העלות משכרו של התובע.

חרף האמור, הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה לא תוקן עד היום, דבר אשר יש בו בכדי להעיד כי אין המדובר בנזק משמעותי.

57. מהאמור לעיל עולה כי, הנתבעת לא תיקנה את הנזק לרכב, ולא ברור מהי עלות התיקון. שכן, במכתבה לתובע טענה הנתבעת כי עלות התיקון הינה בסך של 1,500 ₪, ואילו השמאי קבע כי עלות התיקון הינה בסך של כ- 1,900 ₪.

כמו כן, לו הייתה הנתבעת מערבת בעניין את חברת הביטוח, הרי שעלות התיקון הייתה מסתכמת בדמי ההשתתפות העצמית בלבד ללא עלות שכ"ט שמאי, אשר אף סכומה אינו ברור, שכן מר עמית טען כי ההשתתפות העצמית היא כ- 1,500 ₪.

58. אשר על כן, אנו קובעים כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תיקון הנזק, בייחוד לאור העובדה כי הנתבעת לא דאגה אכן לתקן את הנזק שנגרם לרכב.

לפיכך, דין רכיב התביעה לתשלום הנזק לרכב – להידחות בזאת.

59. לטענת הנתבעת במהלך תקופת עבודתו קיבל התובע 4 מפרעות בסך של 200 ₪ כל אחת, אשר לא קוזזו משכרו והוא נותר בחוב כלפי הנתבעת בגין המרעות הנ"ל בסך של 800 ₪.

הנתבעת טענה, בין היתר, כי אחת המפרעות שולמה לתובע בחודש 5/08, וכן המציאה לביה"ד כרטסת הנה"ח אשר לטענתה מוכיחה, כי לתובע שולם מלוא השכר המצוין בתלושים ללא קיזוז המפרעות ששולמו לו.

מעיון בכרטסת הנה"ח עולה, כי בחודש 5/08 אכן מצוין ששולם לתובע סך של 200 ₪, ושכ"ע של חודש 5/08 בסך של 3,300 ₪ במקום 3,500 ₪. היינו, המפרעה הנ"ל קוזזה משכרו של התובע.

לא ברור מדוע בכרטסת הנה"ח מופיע תשלום של מפרעה בחודש 5/08, אולם מפרעות נוספות שלטענת הנתבעת שולמו לתובע אינן מופיעות בכרטסת ולא קוזזו משכרו.

60. הנתבעת לא המציאה כל ראיה המעידה על תשלום מפרעות נוספות. מסמכים בהם רשום שמו של התובע, תאריך וסכום של 200 ₪, ואינם חתומים ע"י התובע, אין בהם בכדי להעיד על תשלום מפרעה ששולמה לתובע ו/או מפרעה ששולמה אך לא קוזזה משכרו.

61. אם אכן שולמו מפרעות נוספות לתובע, סביר כי בדומה למפרעה ששולמה בחודש 5/08, אף אותן מפרעות היו מצוינות בכרטסת הנה"ח של הנתבעת ומקוזזות משכר עבודתו של התובע באותו חודש.

62. אשר על כן, דין רכיב התביעה לתשלום מפרעות בסך של 800 ₪ - להידחות בזאת.

63. הנתבעת טענה כי התובע איבד או גרם נזק למפתח הרכב בו נסע, וכי עלות התיקון הינה בסך של 800 ₪.

לטענת הנתבעת נשלח לתובע מכתב בעניין בתאריך 7.12.08, בו צוין כי במידה ותשלום עלות תיקון המפתח לא ישולם לנתבעת הוא יקוזז משכרו של התובע.

חרף האמור, הנתבעת ככל הנראה לא תיקנה עד כה את המפתח, שאבד או ניזוק, שכן המציאה לביה"ד הצעת מחיר לתיקון המפתח בלבד ולא חשבונית. בהתאם לכך, הנתבעת לא קיזזה משכרו של התובע את עלות התיקון.

64. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה את עלות תיקון הנזק בפועל, אשר לטענתה גרם התובע למפתח הרכב, ועל כן דין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.

65. הנתבעת טענה כי על התובע לשלם דו"חות חנייה וקנסות בסך של 1,400 ₪.

66. הנתבעת המציאה לביה"ד דרישת תשלום בגין דו"חות חניה מעיריית נצרת עילית בסך של 467 ₪ בלבד, כאשר על דרישת התשלום אין כל ציון של מס' רישוי הרכב, אשר ניתן לו דו"ח החניה, והתאריך בו ניתן הדו"ח.

67. הנתבעת לא המציאה כל ראיה אשר מעידה כי דרישת התשלום הנ"ל הינה בגין הרכב בו נסע התובע, וכי עלות תשלום הדו"חות מסתכמת לסך של 1,400 ₪ כטענתה.

68. אשר על כן, דין רכיב תביעה זה לתשלום דו"חות חניה – להידחות בזאת.

69. טענתה העיקרית של הנתבעת הינה, כי התובע השתמש ברכב שקיבל לצרכי עבודה לצרכיו האישיים, בניגוד להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, וכתוצאה מכך, חרג בהוצאות הדלק בעלות של 13,235 ₪.

70. הנתבעת המציאה לביה"ד את צריכת הדלק של רכבי הנתבעת, לרבות הרכב בו נסע התובע החל מחודש 12/07 עד חודש 4/09, בטענה כי החישוב של צריכת הדלק החורגת נעשה עפ"י צריכת הדלק בחודש 4/09, לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

הנתבעת טענה כי בחודש 4/09 הרכב נסע 15 ימים, ובהתאם לצריכת הדלק בחודש זה, חושבה צריכת הדלק החודשית לרכב.

71. טענת הנתבעת, כי התובע החל מחודש עבודתו הראשון חרג באופן מהותי בצריכת הדלק, תוך שימוש ברכב לצרכיו האישיים, ועל אף האמור המשיכה הנתבעת בהעסקתו במשך כ- 16 חודשים, מבלי לשלוח לתובע מכתב אחד בעניין, כפי ששלחה, לטענתה, בנוגע לנושאים אחרים כגון – נזק למפתח, ונזק לרכב, ואף מבלי לקזז משכרו את הפרשי צריכת הדלק, הינה טענה תמוהה לחלוטין, וזאת בלשון המעטה!

72. כמו כן, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי צריכת הדלק בחודש 4/09, יש בה בכדי להוות בסיס לצריכת הדלק החודשית האופטימלית ברכב בו נסע התובע. שכן, לא ברור לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, כמה ימים בחודש 4/09 נהגו ברכב, ומה היה סידור העבודה באותם ימים, האם סידור העבודה היה בדומה לסידור העבודה של התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת, או לאו.

73. הכלל כאמור הינו, כי "המוציא מחברו עליו הראיה". אנו קובעים כי הנתבעת לא השכילה להוכיח את רכיב התביעה של הוצאות חורגות בצריכת הדלק לאור שימוש פרטי ברכב, ועל כן דין רכיב תביעה זה - להידחות בזאת.

74. הנתבעת טענה כי התובע גרם לנזק לצמיג ברכב שעלות תיקונו הייתה בסך של 250 ₪.

הנתבעת המציאה לביה"ד מכתב שנשלח לתובע בתאריך 8.10.08, על פיו באותו יום גרם נזק לצמיג ברכב, וכי העלות הינה בסך של 250 ₪. כמו כן, המציאה הנתבעת חשבונית המעידה על תשלום סך של 250 ₪ +מע"מ להחלפת הצמיג.

75. התובע בעדותו אישר כי נגרם נזק לצמיג, אולם טען כי הוא שילם את עלות התיקון.

התובע לא המציא חשבונית, ואף טען כי לא זכר כיצד שילם.

76. עדות התובע אינה אמינה עלינו.

77. לאור העובדה כי הנתבעת המציאה חשבונית המעידה על עלות תיקון החלפת צמיג מיום 8.10.08, אנו קובעים כי על התובע לשלם לנתבעת סך של 250 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 8.10.08 ועד מועד התשלום בפועל.

סיכום –

78. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 904.75 ₪ ברוטו, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.4.09 ועד מועד התשלום בפועל, בגין שכר עבודה עבור חודש 3/09, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית, לאחר קיזוז דמי הודעה מוקדמת כמפורט לעיל.

מהסכום הנ"ל יש לקזז את הפיצוי שעל התובע לשלם לנתבעת בגין נזק שנגרם לצמיג בסך של 250 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 8.10.08 ועד מועד התשלום בפועל.

79. לאור נסיבות העניין, ובהתחשב בעובדה כי רוב התביעות ההדדיות נדחו, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.