<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד סיגל דהן-הירש

ב"כ הנאשם עו"ד אמיר ברק, בהעדר הנאשם

פרוטוקול

עו"ד ברק:

הנאשם לא התייצב לדיון ומסר לי כי הוא חולה. אבקש לקבוע את הדיון למועד אחר שלאחר תחילת שנת המשפט.

<#2#>

החלטה

בלית ברירה, דוחה למתן הכרעת דין ליום 14.10.2012 שעה 09:00.

צו הבאה כנגד הנאשם, ממנו יוכל להשתחרר אם יפקיד 5,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט.

ב"כ המאשימה מתבקשת לוודא ביצוע צו ההבאה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י' אלול תשע"ב, 28/08/2012 במעמד הנוכחים.

עו"ד אמיר ברק

אני התקשרתי לנאשם ובעקבות הודעתי התייצב והוא נוכח באולם.אני מבקש לקיים את הדיון היום.

<#4#>

החלטה

כמבוקש, הכרעת הדין תוקרא עתה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י' אלול תשע"ב, 28/08/2012 במעמד הנוכחים.

<#6#>

הכרעת דין

א. רקע

1. בהתאם לכתב האישום נשוא תיק זה, הואשם הנאשם בעבירות קשירת קשר לפשע, הצתה וחבלה במזיד ברכב, זאת בגין אירוע מיום 12.4.10. על פי המתואר בכתב האישום, הגיעו הנאשם ואחיו ווליד, כשהם מצוידים בבקבוק פלסטיק שהכיל בנזין, לקרבת בית המתלונן בפזורת שבא נסאסרה, שם חנו אותה שעה שני כלי רכב השייכים למתלונן – מסוג "פג'ו" ו"פיאט". ווליד שבר את שמשת רכב ה"פג'ו" ושפך בנזין על שני כלי הרכב, והנאשם שילח בהם אש. כלי הרכב הוצתו ונשרפו כליל.
2. אין מחלוקת בדבר עצם ההצתה והנזק שנגרם לכלי הרכב, כמו גם שייכותם למתלונן. גדר המחלוקת מצומצם יחסית ועניינו בשאלת הימצאותו של הנאשם בזירת האירוע ומעורבותו בביצוע העבירות, כשלטענתו, שהה בעת האירוע בבית דודו בצפון הארץ.
3. ראיות התביעה נסמכות בעיקרן על עדות אחיו של הנאשם – ווליד, שותפו לביצוע העבירה, אשר הודה והפליל בהודעתו גם את הנאשם, אליה נסמכים חיזוקים שונים לאמיתותה של ההודעה המפלילה, ובכלל זה המצאות טביעות אצבע של העד ווליד על בקבוק בנזין שנלקח מהזירה, וכן איכון טלפוני שנערך למכשיר הסלולארי של הנאשם והמצביע לכאורה על שלילת טענת האליבי של הנאשם ואי אמיתות גרסתו.
4. תמצית טענותיו של הנאשם היא, כי יש לפסול את הודעת עד התביעה שנגבתה בעת חקירתו במשטרה, שלא כדין, עפ"י דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, בשל הפרת זכות השתיקה וזכות ההיוועצות, העדר תיעוד חזותי מלא (בייחוד בנקודת הזמן הקריטית לטענתו) תוך הפרת חוק חקירת חשודים, רישום מטעה של ההודעה תוך הכנסת פרטים מוכמנים שלא מפי העד, ועל רקע אלימות והבטחות שווא שהופעלו כנגדו עובר למסירת הודאתו. לחילופין טוען הנאשם כי משקל אמרת העד נמוך ביותר ובהעדר חיזוקים משמעותיים לה, יש לזכותו. באשר לו עצמו טוען הנאשם טענת אליבי, לפיה שהה בזמן הרלוונטי בבית דודו בצפון.

ב. הראיות

1. מטעם המאשימה העידו אחיו של הנאשם – ווליד נסאסרה, השוטרים גבי אוקנין, אבנר לוי, צ'קול וורטה ומתורגמן המשטרה מר נאסר אלסייד. כן הוגשו מטעם המאשימה דו"חות תפיסה וסימון, העתקת ט.א, טופס לואי וחוו"ד מומחה (ת/1, ת/2, ת/5, ת/14, ת/19, ת/20), הודעות הנאשם (ת/3, ת/18), דו"חות ביצוע עימותים + דיסקי תיעוד (ת/4, ת/10, ת/13, ת/16, ת/17), הודעות העד ווליד + דיסקי תיעוד (ת/6, ת/8, ת/9, ת/11, ת/12), דו"ח קצין ממונה (ת/7), דו"ח פעולה (ת/15), ודו"ח איכון טלפוני (ת/21).

6. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו וכן אחיו – חסן אלנסאסרה. כן הוגש תמליל ת/12 (נ/1).

ג. דיון

7. בהעדר מחלוקת לגבי עצם קרות האירוע, מתמקד כאמור הדיון מושא ענייננו בטענת האליבי של הנאשם, הימצאותו בזירה ומעורבותו בביצוע העבירה.

8. כאמור, ראיות המדינה כנגד הנאשם מבוססות בעיקרן על הודאתו המפלילה של אחיו - ווליד שנמסרה במשטרה, אליה מצטרפים חיזוקים נוספים שיפורטו להלן ובכלל זה, איכון הטלפון הסלולארי של הנאשם בכסייפא, בניגוד לטענתו לפיה שהה בצפון. בעניין דרך גבייתה ואמינותה של ההודאה ממוקדת חלק המחלוקת שבין הצדדים, וסביבה התנהלו חלק ניכר מחקירות העדים והתייחסות הצדדים בסיכומיהם.

1. תמצית טענות ב"כ הנאשם לעניין זה הינה בשלושה מישורים:

במישור הראשון טוען הוא כי קיים חשש כבד לפיה נגבתה הודאתו של העד ווליד, לאחר שננקטה אלימות כלפיו מצד החוקרים. לעניין זה מפנה ב"כ הנאשם לטענת ווליד כי הוכה על ידי החוקרים וכי נאמר לו שככל שיודה – ישוחרר, ורק לאחר מכן הודה. טענה זו מקבלת חיזוק בעובדה לפיה הכחיש ווליד לאורך זמן ניכר עד סיום חקירתו הראשונה (ת/11 מיום 15.4.12 בשעה 09:50) את מעורבותו באירוע. סמוך לשעה האמורה כובתה מערכת ההקלטה למשך כ – 30 דקות, ומיד בסמוך לאחר הפעלתה המחודשת נמסרה הודאתו, בה הפליל גם את הנאשם. בעניין זה לא נשמע הסבר מניח את הדעת מצדו של החוקר שיש בו כדי להפיג את החשש.

במישור השני טוען ב"כ הנאשם לפגמים הנוגעים לפגיעה בהליך פלילי הוגן והפרת זכות השתיקה וזכות ההיוועצות של העד, אשר אף בעטיין יש להורות על פסילת הודאתו המפלילה מכח כללי הפסילה הפסיקתית, ולמצער לתת לה משקל אפסי.

במישור השלישי נטענות טענות לגוף תוכן ההודאות, בהן "נשתלו" ע"י החוקרים פרטים מוכמנים שנרשמו כביכול מפי העד (סוג הבקבוק בו הוחזק הבנזין שנטלו העד והנאשם, שעת הגעת הנאשם לדרום, ועוד), ואולם המדובר למעשה באישור הנחקר לפרטים שנשאלים ע"י החוקר. כך גם באשר לעדותו של העד ווליד, שגרסתו בה משתנה מספר פעמים ולא ניתן לסמוך עליה. בנוסף טוען ב"כ הנאשם להעדר תוספת ראייתית כנדרש בנסיבות ענייננו, אשר לדעתו, נוכח מידת המהימנות הנמוכה של עדות ווליד, צריך החיזוק להיות גבוה ביותר (הן בשל העובדה שמוגשת מכח סעיף 10 א' לפקודת ראיות והן בשל היותה עדות שותף לעבירה).

1. לפני שאכנס לגופם של דברים ולמען הסר ספק אבקש להעיר, כי בד"כ עולה הטענה הנוגעת לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית אשר נקבעה בפס"ד יששכרוב (ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי פ"ד סא (1), 461), במצבים בהם מתבקשת פסילת הודאת הנאשם. בענייננו, אין המדובר בהודאת נאשם, אלא בעתירה לפסילת הודאת עד. ואולם אין בכך קושי שכן הדוקטרינה אינה מוגבלת כידוע למצבים בהם האמצעים הפסולים שימשו בחקירת הנאשם דווקא, אלא עשויה לחול גם מקום שבה נעשה שימוש בהם בחקירתו של עד:

"...ייאמר מיד כי הדוקטרינה הנטענת אינה מגבילה עצמה להודאות נאשם, ותחולתה היא כללית - על כל סוגי הראיות בהליך הפלילי אשר הושגו שלא כדין על-ידי רשויות אכיפת החוק".

[ס' 38 לפס"ד יששכרוב הנ"ל. וכן ר' ס' 17 בע"פ 5002/09 מדינת ישראל נ' מאיר ג'אנו, (מיום 2.12.10, לא פורסם)].

אבחן איפוא את טענות הנאשם באשר להודאת ווליד. לאחריה, וככל שיסתבר כי אין לפסול את ההודאה, אבחן את משקלה, בין היתר על רקע יתר נתוני התיק.

אמצעים פסולים

11. טענת העד ווליד לפיה הוכה, לא הוכחה במשפט. מלבד עדותו שלו שאינה נתמכת בכל ראיה שהיא, לא יכול היה למעשה לנקוב בזהות השוטר שהיכהו או למסור פרטים כלשהם לאיתורו, למעט התייחסותו למישהו "שלבש חולצה שחורה, שמן, אותו הוא מכיר בפנים" (עמ' 35 ועמ' 46 לפרוטוקול). לטענתו הוכה גם על ידי החוקר גבי אוקנין, עניין המוכחש נמרצות על ידו. באשר לגבי אוקנין טוען העד, כי החוקר אמר לו להגיד את האמת והוא יחזיר אותו (עמ' 46 ש' 20). העד נמנע גם מלהתלונן על עובדת הכאתו בפני מישהו מגורמי החקירה או בפני המתורגמן, אף לא ברמז (לרבות מח"ש), ולמותר לציין כי לא זו בלבד שאין לכך כל רמז שהוא בדיסק המתעד את החקירה, אלא שאדרבא, צפייה בו מלמדת לכאורה על נינוחות יחסית בה מצוי העד, מסירת הגרסה נעשית על ידו באופן חפשי, ואפילו נצפים חיוכים מצדו. אכן, אני מתקשה להבין מדוע חלה הפסקה בתיעוד החזותי של החקירה למשך פרק זמן של כחצי שעה עובר למסירת ההודאה, ואני ער לטענותיו של הסנגור בעניין זה, ואולם, אווירת החקירה המתועדת בת/12א' והנינוחות שבה היא מתנהלת כאמור, מקשה בהחלט לקבל את הגרסה כי המדובר בעד שהוכה באלימות אך לפני זמן קצר, ע"י החוקר שיושב מולו, אלימות ברמה כזו שהביאה אותו למסור את הודאתו. לכך יש לצרף את העובדה שהמדובר בחקירה המתנהלת בשעות הבוקר, שעות בהן התחנה שוקקת פעילות, שוטרים רבים נמצאים במקום וניתן גם להבחין בהם במסגרת התיעוד החזותי, ואף לפיכך יש קושי לקבל את הגרסה הנראית בלתי סבירה, כי העד הוכה במסדרון התחנה.

יצוין כי העד גבי אוקנין בעדות שהותירה בעיני רושם אמין, שלל באופן מוחלט את טענת האלימות הנטענת, כמו גם את ההבטחה לפיה ישוחרר (עמ' 68 ש' 7-16 וכן עמ' 73-74). בהעדר כל אסמכתא שהיא לתמיכה בטענות העד בעניין זה, בכתב או בע"פ, שמקורה "בזמן אמת", נוכח עדותו החד משמעית והאמינה בעיני של החוקר גבי אוקנין בדבר שלילת הטענה האמורה, ובהעדר יכולתו של העד להצביע קונקרטית על הגורם שהכהו, אין בידי לקבוע כי העד הרים את הנטל הנדרש ממנו בעניין זה ולקבל טענתו בנקודה זו, ובכל מקרה אני סבור, כי אף אם הייתה אלימות כלשהיא או הבטחה כזו או אחרת, (ואינני קובע זאת), לא היה בהן לכשעצמן כדי לשלול את רצונו החופשי של העד במסירת הודאתו. בהערת אגב יוער לעניין זה, כי במהלך המשפט מושא ענייננו, התחוור כי העד הודה בביצוע העבירה אף בפני בית המשפט, בהליך נפרד שהתנהל בעניינו (ת"פ 22569-04-10), והוא מאשר בעדותו בתיק שלפני, כי גם בעדותו שם מסר שלא ידועה לו זהות השוטר שאיים עליו וכן אמר שהחוקר גבי אוקנין אינו מעורב בזה, אם כי טוען באופן מתחמק כי שיקר כדי להימלט (עמ' 49 ש' 22-28).

לסיכום נקודה זו אני קובע, כי טענת העד ווליד לפיה הודאתו נתקבלה באמצעים פסולים, לא הוכחה ולא היה באמצעי החקירה דבר שיש בו כדי לשלול את רצונו החופשי במסירת הודאתו.

זכות השתיקה וזכות ההיוועצות עם עו"ד

12. עם אימוץ דוקטרינת הפסילה החוקתית בפסק הדין בעניין יששכרוב הנ"ל, עלה מעמדן של שתי הזכויות הנ"ל ונקבע, כי מדובר בזכות יסוד של נאשם בהליך פלילי ובתנאים מסויימים, עשויה פגיעה בהן, להביא לפסילתה של ההודיה שהושגה תוך כדי הפגיעה האמורה. כלומר, פגיעה בשתי זכויות אלה, זכות השתיקה וזכות ההיוועצות, לא נבחנת רק במסגרת תנאי סעיף 12 לפקודת הראיות ("חפשית ומרצון"), אלא גם על רקע הזכות להליך פלילי הוגן.

לבית-המשפט מוקנה שיקול-דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם שוכנע כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן. האמור מיושם עפ"י שיקול-דעתו של בית-המשפט בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, שעניינן אופייה וחומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה, מידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה, וכן לשאלת הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילתה.

13. בענייננו טוען ב"כ הנאשם, כי הופרו זכויותיו של העד בעניין זה הנוגע לאזהרתו (יצויין כי הטענה אינה נטענת ביחס לזכויותיו של הנאשם אשר דבק בכפירתו ועל כן אינה רלוונטית).

14. עיון בת/11 ובת/12 (הודעות העד), מצביע לכאורה על רישום האזהרה כנדרש. עם זאת, צפייה בדיסק התיעוד מלמדת כי האזהרה הייתה אך באשר לזכות ההיוועצות עם עו"ד ולא נשמעת אזהרה מלאה גם לגבי זכות השתיקה. נראה כי זה אכן המצב לאשורו וקיימת אי התאמה מלאה בין הרישום לבין המציאות המתועדת בדיסק ביחס להיקף האזהרה. לעניין זה מסביר החוקר אוקנין כי הזהיר את העד בהתחלה (עמ' 72 ש' 1 ואילך). אין ספק כי הפגם המפורט לא היה צריך לקרות, ואולם כידוע, אין בקיומם של מחדלי חקירה כשלעצמם, כדי להביא לפסילת ההודאה, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת ואם לא קופחה הגנתו של הנחקר להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו, או להוכיח את גרסתו. ר' לעניין זה הנאמר בע"פ 1706/10 טגפאו נ' מדינת ישראל (מיום 31.1.11, לא פורסם):

"בהתאם ללשונה ולתכליתה של הוראת סעיף 12 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, יש לפסול הודאה רק כאשר הפגיעה שלא כדין בזכות השתיקה או בזכות ההיוועצות בעורך דין יצרה פגיעה משמעותית וחמורה באוטונומית הרצון ובחופש הבחירה של הנאשם במסירת הודאתו (עניין יששכרוב, פסקה 35). קיומה של פגיעה כאמור ייבחן על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו".

בענייננו, הרושם המתקבל מצפייה בדיסק החקירה מלמד, כי אין בפגם האמור כדי לפסול את הודייתו של העד, ולא נראה שהיה בפגם כדי לקפחו ולפגוע פגיעה חמורה ברצונו החפשי למסור את גרסתו, זאת, בהינתן השתלשלות מסירת הודייתו שבאה לאחר עימות טעון ביותר בינו לבין המתלונן, וכן על רקע התאמת פרטי הודייתו לממצאי הט.א שנמצאו בזירת האירוע, לשיחת הטלפון שהתקבלה מהדוד בצפון (ושעניינה יפורט בהמשך), כמו גם נוכח האירוע בעימות שבינו לבין הנאשם, לפיו הטיח ביוזמתו בנאשם את העובדה כי היו יחד במקום.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש בפגם כדי לפסול את הודאתו של העד.

חיזוקים להודאה המפלילה

1. כאמור, מוגשת הודעת ווליד מכח סעיף 10 א' לפקודת ראיות. הן בשל כך והן בשל היותה עדות שותף לעבירה, זקוקה היא לחיזוק. באשר לתנאי הקבילות נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים: מתן העדות הוכח בבית המשפט, המדובר בעד שניתנה לצדדים הזדמנות לחוקרו והאמור בה לעניינו של הנאשם מושא התיק דנן, שונה מהותית מעדותו בבית המשפט. בנסיבות אלה ובהתקיימם של שלושת התנאים הקבועים בסעיף, אין ספק שיש לקבל את הודעת העד ווליד מבחינת קבילותה כראיה לכאורה לאמיתות תוכנה.
2. גם באשר לשאלת משקלה של ההודעה, אין ספק בעיני כי יש להעדיפה על פני עדותו בבית המשפט. מכלול הנתונים האובייקטיביים מלמד, כי הודעתו המשטרתית של העד אמת היא, זאת בניגוד לעדותו בבית המשפט. בעניין זה יש לציין את הראיות הבאות:
   1. חוות דעת המומחה לפיה נמצאו טביעות האצבע של ווליד על בקבוק "קוקה קולה" שנמצא בזירה ובו שרידי בנזין (ת/1, ת/2, ת/5, ת/19, ת/20). המדובר כמובן בראיה חד משמעית הקושרת את ווליד להצתה, כפי שהודה בת/12, והמהווה חיזוק ממש ואיתן להודייתו. ער אני לטענת הסניגור לפיה אין המדובר בראיה חזקה, שכן יתכן והבקבוק שנמצא במקום קשור להצתה הקודמת ולא לזו הנוכחית, ואולם אין בטענה זו כל ממש, שכן המדובר בחיזוק נדרש להודעתו של העד, אשר היה שותף לשני מקרי ההצתה.
   2. עדות החוקר בדבר מזכר שערך מיום 15.4.10, לפיה במהלך העימות שנערך בין ווליד לנאשם, לאחר שהוצג בפני הנחקרים המעומתים תיעוד ההודאה של ווליד, ולאחר שהכחיש בתחילה את מעורבותו של הנאשם, נאמר ע"י ווליד: "חלאס, היינו ביחד, יש ט.א על הבקבוק. אני רוצה שסאמי יהיה אתנו ונסגור את הסיפור הזה" (עמ' 39 ש' 15-17). לעניין זה יצויין כי ב"כ הנאשם טען שהמדובר בעדות שמועה, דבר שאין בידי לקבלו. המדובר בדברים ששמע העד אוקנין ותיעד אותם, וכך אף ההתייחסות אליהם. כלומר, המדובר באמרה נוספת של העד, בלא קשר לאמיתות תוכנה. יוער, כי גם הנאשם עצמו מאשר שהדבר נאמר לו על ידי ווליד (עמ' 83 ש' 27-28, עמ' 84 ש' 1).
   3. עדותו (השניה) של העד עצמו בבית המשפט ביום 27.6.11, בה הכחיש תחילה את הדברים ואולם אישר בסופו של דבר כי אכן הפליל את הנאשם כיון שלא רצה להיות לבד בכלא (עמ' 49 ש' 11-13, עמ' 50 ש' 1-2).
   4. על רקע כלל הנסיבות המפורטות, מתקבלת הודעתו המפלילה של העד ווליד,לא רק מבחינת קבילותה, אלא אף מבחינת משקלה, באופן שמהווה היא הודעה בעלת משקל ממשי הכוללת במסגרתה גם את הפללת הנאשם.

גרסת הנאשם

1. בגרסת הנאשם שנמסרה במספר לא מבוטל של הזדמנויות, הכחיש הוא את המיוחס לו וטען כי במועד הרלוונטי שהה בבית דודו בצפון – באום אל פאחם. כ"כ אישר שהטלפון הסלולרי שלו נמצא בידו והוא המשתמש היחידי בו, וכך גם היה ביום האירוע (ת/3 ש' 15-27, ת/4 ש' 17, 52, ת/18 ש' 5-8, 33-43).
2. דא עקא, במסגרת הראיות הוצג דו"ח איכון של הטלפון הסלולרי מושא הנדון (ת/21), וממנו הסתבר, כי בניגוד מוחלט לגרסתו, אוכן הוא בתאריך הרלוונטי עד השעה 17:45 בצפון. החל מהשעה 18:30 מאוכן מסלול נסיעה דרומה (בנימינה, תל אביב, להבים, ובתחנה המרכזית בבאר שבע בשעה 21:49. בשעה 22:49 מאוכן הטלפון הסלולרי של הנאשם באתר כסייפא ומאז שהה כל הלילה באזור זה.

זאת ועוד, במהלך הלילה נכנסו מספר שיחות טלפון רבות לטלפון הסלולרי של הנאשם שמקורן בדודו ורעייתו מהצפון.

19. ברור כי הממצאים עפ"י דו"ח האיכון אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם גרסת הנאשם, לא רק בשל היות הטלפון באזור הדרום בזמן שמעיד הוא שהיה בצפון, אלא גם נוכח העובדה, שאם אכן שהה ביחד עם דודו בצפון כדבריו, מדוע היה צריך דודו להתקשר עמו טלפונית?! יתרה מכך, עפ"י גרסת ווליד לאחר ההצתה התקשר עימם דודם מהצפון לטלפון הסלולרי של הנאשם, וצעק עליהם מדוע שרפו את מכוניות המתלונן (ת/12 ש' 16-18). התקשרות טלפונית זו של הדוד לנאשם, עולה בקנה אחד עם האיכון ועם גרסת ווליד בהודעתו המפלילה, ואינה מתיישבת עם גרסת הנאשם, לא מבחינת תוכנה ולא מבחינת הגיונה.

למרות שבמהלך שלוש חקירות קודמות טען ללא כל הסתייגות ואף עמד על כך שהטלפון הסלולרי נמצא תמיד ברשותו, משעומת הנאשם עם איכון המכשיר השייך לו, המציא במפתיע גרסה חדשה לפיה מסר את הטלפון הסלולרי באותו מועד לאחיו הקטן חסן (ת/13 ש' 29-34). על עדות זו חזר בבית המשפט ואף הביא את חסן אחיו להעיד בדבר.

20. גרסתו של חסן אחיו, אף היא משוללת הגיון ומנוגדת לשכל הישר. חסן מאשר שהוא מתגורר ביחד עם הנאשם אצל דודו בצפון, ושם גם הולך הוא לבית הספר. לדבריו אחיו – הנאשם, אכן מסר לו את הטלפון הנייד שלו כדי להכוינו כיצד לנסוע לבאר שבע. הסברו לעובדה לפיה מצא לנכון לנסוע באופן לא מתוכנן, באמצע השבוע, לבאר שבע "כי היה עייף" (עמ' 89 ש' 1, 19), רחוק מלהניח את הדעת. זאת ועוד, עפ"י גרסתו, משהגיע לבית אמו בכסייפא בסמוך לשעה 22:00 הלך לישון ואולם מדו"ח האיכון עולה כי נכנסו 19 שיחות טלפון, להן לא ידע לספק תשובה.

אין צל של ספק שהמדובר בגירסה שקרית המצוצה מן האצבע, הן של הנאשם והן של אחיו חסן, ש"גויס" להעיד עדות שקר לטובתו, ושכל תכליתה היה אך להתאים את הנסיבות לדו"ח האיכון, הא ותו לא.

21. ולבסוף, על מנת לחזק באופן כלשהו את גרסת הנאשם, ניתן היה לזמן לעדות את דודו ואשתו, שהם "עוגן" האליבי של הנאשם, ועימם שהה הוא לפי גרסתו בצפון, ואשר עדותם יכולה אולי הייתה לשפוך אור ולבסס את גרסתו. לעניין זה נדחה הדיון 3 ישיבות (12.6.12, 26.6.12 ו-1.7.12) ואולם מסיבות שלא הובררו לי, נמנע הנאשם מהבאתם לעדות.

אין צורך לומר, כי הימנעות הנאשם מהבאת עדיו הפוטנציאליים הנ"ל לעדות, יוצרת הנחה שלו היו מובאים – הייתה גרסתם כנגדו, על כל המשמעות הנובעת מכך.

ד. סוף דבר

22. שקלול כלל האמור מלמד, כי יש לקבל ללא ספק את גרסת ווליד כפי שבאה לידי ביטוי בת/12 ולפיה מפליל הוא את הנאשם בביצוע המיוחס לו, על פני גרסתו שנשמעה בבית המשפט, ובד בבד לדחות את גרסתו הרעועה והשקרית של הנאשם. האמור ביחד עם כלל הראיות האובייקטיביות שנסקרו לעיל, מביאני למסקנה כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק את המיוחס לנאשם בכתב האישום, ובנסיבות אלה הנני מרשיעו בעבירות המיוחסות לו בו.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י' אלול תשע"ב, 28/08/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אילנה אסף