1. התובענה ובעלי הדין
   1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין מה שהוגדר כרשלנות מקצועית, שבוצעה כלפי התובע, במהלך טיפולו של הנתבע, עורך דין במקצועו בתיק הוצל"פ 01-47916-90 (להלן: תיק ההוצל"פ), אשר לטענת התובע נפתח נגדו שלא כדין, וננקטו בו פעולות אשר גרמו לפגיעה בשמו הטוב של התובע והסבו לו עגמת נפש.
2. עיקר טענות התובע
   1. התובע טוען כי בשנת 1990 נפתח תיק הוצל"פ למימוש פסק דין ע"ס כ- 2,000 ₪ שניתן לזכותו של מרדכי רחמים (להלן: הזוכה) נגד שלושה חייבים ובכללם אחד סעדיה מומי (להלן:מומי).
   2. לטענת התובע, יוצג הזוכה בזמנו ע"י עו"ד טלמון ז"ל (להלן: עו"ד טלמון) אשר הגיש ביום 22.1.97 בקשה שנעתרה לשינוי שמו של מומי – לשמו של התובע ובכך הפך התובע ללא ידיעתו ומבלי שהכיר כלל את הזוכה, לחייב בתיק ההוצל"פ.
   3. התובע טוען כי בעקבות פטירתו של עו"ד טלמון הועבר הטיפול בתיק ההוצל"פ לידי הנתבע וזה החל לפעול לגביית החוב הפסוק נגד התובע תוך שהתעלם מפניותיו והסבריו כי האחרון איננו החייב.
   4. התובע טוען כי במסגרת בקשות תגובות והודעות ששיגר הנתבע לתיק ההוצל"פ הוא טען ביד רמה ובלשון נחרצת כי התובע הינו אותו "מומי" החייב בתיק ההוצל"פ ואין לשעות לטענותיו הכופרות בעובדה זו.
   5. התובע מוסיף וטוען כי בצוק העיתים נחלץ לאתר את מומי ואף עלה בידו לאתרו ולפגשו וכי במהלך הפגישה הודה מומי הלז כי הינו החייב בתיק ההוצל"פ.
   6. עובר להתפתחות זו, חזר התובע והגיש לתיק ההוצל"פ בקשה נוספת לביטול ההליכים נגדו כמי שאינו חייב בתיק אך הנתבע הגיש בתגובה תצהיר שקרי לפיו הזוכה זיהה את התובע כחייב ומשום כך נדחתה בקשתו. יתר על כן כנטען ע"י התובע, הורה כב' ראש ההוצל"פ כי לרגל דחיית בקשתו של התובע למחיקת שמו כחייב – מנוע התובע ומושתק מלהעלות בקשות נוספות בעניין זה.
   7. התובע לא שקד על שמריו וביום 4.6.08 עתר לבית המשפט בתובענה הצהרתית לקבוע כי הוא אינו החייב בתיק ההוצל"פ. במסגרת התובענה ההצהרתית התקיימה פגישה בין התובע מזה והזוכה מזה ובמהלכה הודה הזוכה כי אינו מכיר כלל את התובע וכי זה אינו מומי החייב בתיק ההוצל"פ.
   8. לנוכח גילוי עובדות אלו נחתם ביום 5.1.09 הסכם פשרה במסגרת התובענה ההצהרתית לפיו הוסכם כי התובע אינו חייב בתיק ההוצל"פ וכי הזוכה יפעל למחיקת שמו מתיק ההוצל"פ וזה ייסגר כנגד התובע. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 20.1.09.
   9. התובע מוסיף וטוען כי לאור מסכת ייסוריו משך כ- 19 שנה, הגיש לבית המשפט השלום בתל- אביב – יפו, תביעה הן נגד הזוכה והן נגד הנתבע לתשלום פיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: תביעת לשון הרע) וזו הסתיימה בהתנצלות מצד הזוכה ובתשלום פיצויים בסך 40,000 ₪ על-ידו. הנתבע לעומת זאת טען לחסינות מוחלטת במסגרת תביעת לשון הרע ובית המשפט קיבל את טענתו, ודחה את התביעה נגדו.
   10. בנסיבות אלו גמר התובע אומר להגיש נגד הנתבע את תביעתו הנוכחית, וטען כי הנתבע התרשל בכך שלא בדק כיאות את זהות החייבים בתיק ההוצל"פ ולא ווידא את טענות התובע לפיהן אין הוא חייב בתיק האמור.
   11. אשר לנזקים שנגרמו לו, טען התובע כי הנתבע גרם לשמו הטוב של התובע נזק בלתי הפיך וגרם לפגיעה במעמדו מול לקוחותיו. התובע הוסיף כי משך שנים ארוכות של עבודה קשה, רכש לעצמו שם טוב וכי דברי הבלע שהטיח בו הנתבע במסגרת ההליכים השונים גרמו לפגיעה בבריאותו ובגופו. התובע הוסיף וטען כי נגרמה לו עוגמת נפש והעמיד את תביעתו לפיצויים ע"ס של 100,000 ₪.
3. עיקר טענות הנתבע
   1. בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את מרבית טענות התובע וכפר בזכותו לגבות ממנו פיצויים כלשהם.
   2. הנתבע טען כי במהלך טיפולו של עו"ד טלמון בתיק ההוצל"פ הסתבר במהלך אחת מן החקירות, כי החייב מומי שינה את שמו ל- שלמה מיכאלי, הנושא ת.ז. 051888170.
   3. להלן טען הנתבע כי בעקבות תגובה שהגיש הנתבע בשם הזוכה דחה ראש ההוצל"פ את בקשת התובע "להוציאו מתיק ההוצל"פ".
   4. הנתבע הוסיף וטען כי ערך בירור מעמיק בעניין זהותו של מומי ונבר בארכיונים שונים בכדי לאמת פרטי שם, תעודת זהות וכתובת מגורים וכן פירוט שמות הוריו של מומי הנ"ל.
   5. הנתבע הוסיף וטען כי הזוכה, לקוחו, מסר לו תצהיר (להלן: תצהיר הזוכה) לפיו זיהה את התובע כמי שביצע עבורו את השירות מושא פסק הדין שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ וכי אותו אדם הזדהה בפניו כשלמה מיכאלי, ומשכך טען הזוכה בתצהירו כי התובע אינו אלא מומי.
   6. בכללו של דבר טען הנתבע כי פעל ללא רבב ונהג כעו"ד סביר בביצוע בדיקות יסודיות בעצמו, ובהסתמכו על תצהיר הזוכה.
   7. הנתבע טען כי בהיותו שלוח של הזוכה הוא זכאי לחסות בצילו של סעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 המחייב את השולח על כל דבר שייעשה השלוח במסגרת השליחות.
   8. הנתבע הוסיף וטען כי טענת התובע לפיה הנתבע פעל נגדו משך 19 שנה – נגועה בחוסר תום לב שכן הנתבע החל לטפל בתיק רק בשנת 2006 וסיים את הטיפול בו במהלך שנת 2007 דהיינו תקופת טיפולו נמשכה כשנה וחצי בלבד.
   9. הנתבע הוסיף וטען כי פסק הדין בפשרה בתובענה ההצהרתית ניתן ללא ברור התובענה לגופה וכי הנתבע לא ייצג בהליכים אלו את הזוכה.
   10. הנתבע טען כי פעל לטובת עניינו של לקוחו – הזוכה, בנאמנות ובמסירות כמתחייב מחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961 כלליו ותקנותיו.
   11. הנתבע הוסיף וטען כי משנדחתה תובענת לשון הרע שהגיש נגדו התובע בתיק אזרחי 175217/09 (להלן: התובענה הקודמת) מנוע הנתבע ומושתק מלהעלות נגדו טענות נוספות בעניין זה.

עד כאן עיקר טענות הצדדים אשר פורטו בתמצית שכן בעלי הדין האריכו מעניתם בהגשת כתבי טענות ארוכות במיוחד.

1. דיון וממצאים
   1. תקופת מעורבותו של הנתבע בהליכי הוצל"פ נגד התובע.
   2. חומר הראיות שבפניי מעלה כי מעורבותו של הנתבע בתיק ההוצל"פ החלה בשנת 2006 והסתיימה קודם למחצית שנת 2008. הנה כי כן בתשובה לשאלה האם מסכים התובע שייצוג הזוכה ע"י הנתבע החל בשנת 2006 השיב התובע:

"לא בטוח שזה היה בשנת 2006, יכול להיות שזה היה בשנת 2006, לפי הזיכרון שלי זה היה בשנת 2005" (עמ' 4 שורות 7-8).

• 1. הנתבע לעומת זאת טען בעדותו:

"מר רחמים (הזוכה – מ.ב.ח.) הביא אלי בשנת 2006 את התיק של עו"ד טלמון ז"ל כדי שאטפל בו" (עמ' 10 שורות 9 – 10). גרסתו של הנתבע לא נסתרה בפניי.

• 1. אשר למועד סיום טיפולו של הנתבע בתיק ההוצל"פ: במהלך חקירתו הודה התובע כי בסוף שנת 2008 טילפן לנתבע וזה אמר לו בין היתר כי הוא כבר לא מטפל בתיק (עמ' 4 שורות 18 – 20).
  2. מן המקובץ לעיל נובע כי אין שחר לגרסת התובע לפיה טיפולו של הנתבע בתיק ההוצל"פ נגדו ומשכך 19 שנה או אפילו 12 שנה (עדות התובע בעמ' 5 שורות 12 – 18) וכי ניסיונו של התובע לייחס לנתבע את מלוא האחריות לתחושות המצוקה שחווה מאז פתיחת תיק ההוצל"פ ועד לסגירתו הינו מופרך.
  3. פעילותו של הנתבע בתיק ההוצל"פ

1. כאמור לעיל הצעד הראשון בקשירת שמו של התובע לתיק ההוצל"פ נעשה ע"י עו"ד טלמון ז"ל אשר בבקשה שהגיש ביום 22.1.97 עתר לשינוי שמו של החייב מומי – לשמו של התובע תוך ציון מס' תעודת הזיהוי שלו כדלקמן: 0-518817-0. בקשה זו נעתרה ע"י ראש ההוצל"פ.
2. ניסיונו של התובע לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ נתקל בתגובה שהוגשה ע"י הנתבע בשם הזוכה ובגדרה נקט הנתבע לשון בוטה כלפי התובע המנסה לדבריו באופן "נוכל ונפשע" להטעות את ראש ההוצל"פ.
3. במסגרת תגובה זו הוגדר החייב כ-"מיכאלי שלמה (בעבר סעדה מומי)" כתובתו ברח' אלחריזי 34, חולון.
4. עם זאת במהלך חקירתו של הנתבע הסתבר כי מען זה לא תועד מעולם ככתובתו של התובע ברישומי משרד הפנים (עמ' 11 שורות 31 -33 ועמ' 12 שורות 6 – 10) וכי רישום המען הנ"ל של הנתבע בתגובה שהגיש הינה בבחינת רישום סתמי ובלתי מוכח.
5. בסעיף 4 לתצהיר עדותו טען הנתבע כי גם בקשה נוספת שהגיש התובע למחיקתו כחייב בתיק ההוצל"פ נדחתה בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 28.5.07, בגדרה נקבעה גם כי התובע מנוע מלחזור ולהעלות שוב את בקשתו.
6. יחד עם זאת הודה הנתבע בחקירתו כי לא טרח לבדוק את פשר ביטול ההליכים נגד התובע בתיק ההוצל"פ (החלטה מיום 18.2.97) שניתנה בעקבות בקשתו של עו"ד טלמון ז"ל. (עמ' 10 שורות 19 – 23). הנתבע נימק את יזמתו לחדש את ההליכים בטענה כי הזוכה פנה אליו בשנת 2006 וביקש כי הנתבע ייצגו (סעיף 6 לתצהיר הנתבע). בעדותו הוסיף הנתבע וטען כי עו"ד טלמון "השאיר כל מיני הודעות ורישומים לפניות להוצל"פ" אך לא עלה בידו להציג ולו רישום אחד (שם שורות 30 – 32 ותחילת עמ' 11).
7. יתר על כן במהלך חקירתו של הנתבע הסתבר כי בניגוד לגרסתו, עתר הנתבע בבקשה להוציא פקודת מאסר נגד התובע (עמ' 11 שורות 16 – 24), הגם שלא הוכח כי התובע נעצר.
8. בסעיף 45 לתצהירו התייחס התובע לבקשה לעיון חוזר שהגיש ביום 13.5.08 (נספח י"ב לתצהירו – להלן: הבקשה לעיון חוזר) ובגדרה נטען בין היתר (בסעיף 7 לבקשה): "המבקש טוען כי החייב סעדיה שלמה (מומי) ת.ז. 50705649 הוא אשר התגורר ברח' אלחריזי 34 חולון באותה תקופה, דבר שניתן היה לבדוק מרישום משרד הפנים (דבר אשר היה ללא ספק פותר את התעלומה כולה)".
9. הנתבע לא התייחס לגופא של טענה זו ובסעיף 47 לתצהירו טען כי בתגובה לבקשה שהגיש התובע היפנה אותו ראש ההוצל"פ להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי, תביעה כזו הוגשה ע"י התובע, ביום 4.6.08.
10. במהלך חקירתו נשאל הנתבע האם שקל בדעתו שאולי מספר תעודת הזהות של החייב (שצוינה בבקשה שהגיש התובע) הוא מספר הזיהוי הנכון של החייב. על כך השיב הנתבע: "לא התייחסתי לזה, התייחסתי לדבר מוכר לי מהפתק של עו"ד טלמון ואין לי את הפתק של עו"ד טלמון" (עמ' 13 שורות 17 – 21).
11. מהמשך עדותו של הנתבע ניכר כי הוא דבק בנתונים ששימשו את עו"ד טלמון בבקשתו לשינוי שם החייב ומספר זהותו (עמ' 15 שורות 25 – 26).
    1. התובענה למתן פסק דין הצהרתי
       1. בסעיף 46 לתצהירו טען התובע כי ביום 4.6.08 הגיש תובענה הצהרתית לקבוע כי אינו החייב בתיק ההוצל"פ ולהורות על מחיקתו. בהליך זה יוצג הזוכה ע"י פרקליט אחר (עו"ד סיידוף) ולא ע"י הנתבע, כמפורט בהודעת הנתבע לבית המשפט מיום 20.11.08 נספח י"ד לתצהיר התובע.
       2. כאמור בסעיפים 52 – 53 לתצהיר התובע נחתם בין הצדדים הסכם פשרה בגדרו הוסכם כי התובע אינו חייב בתיק הוצל"פ.
       3. לא נטען בפני כי הנתבע נקט הליכים כלשהם נגד התובע לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.
    2. מסקנות ביניים והבסיס הנורמטיבי

הממצאים העולים מחומר הראיות שבפניי הינם כדלקמן:

• 1. עו"ד טלמון (ולא הנתבע) הוא שטעה להאמין כי התובע אינו אלא מומי, על יסוד אמונתו זו פנה בבקשה לראש ההוצל"פ אשר בעקבותיה שורבב שמו של התובע כחייב בתיק ההוצל"פ.

הנסיבות לביטול ההליכים בתיק נגד התובע, בעקבות הבקשה שנגיש עו"ד טלמון – לא התחוורו בפניי.

• 1. תגובתו המפגיעה של הנתבע אשר התנגד לבקשתו של התובע למחיקת שמו כחייב – התבססה על תצהירו של הזוכה מיום 12.7.06 אשר בסעיף 1 לו קשר במפורש בין מומי מזה והתובע מזה וטען כי אחד הם. הזוכה אף טען במפורש בתצהירו כי אותו מומי שינה את שמו לשם התובע (סעיף 10 לתצהיר).
  2. רק במסגרת בקשתו מיום 13.5.08 נקב התובע במספר תעודת הזהות של מומי ומשכך רק ממועד זה ואילך ניתן לייחס לנתבע מודעות לגבי ההסתברות כי קיימת טעות בזיהוי התובע עם מומי.
  3. הגם שלא הוכח בפניי כי הנתבע נקט יוזמה כלשהיא בניסיון לברר את הטעות האמורה, לא נטען בפניי ולא הוכח כי הנתבע המשיך גם ממועד זה ואילך לנקוט פעילות נגד התובע ולמעשה הנתבע לא הגיב כלל ועיקר על הבקשה שהגיש התובע ביום 13.5.08.
  4. ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי ניתן לייחס לעו"ד המייצג לקוח חובת זהירות גם כלפי צד שאינו לקוחו. השוו: ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן (פורסם בנבו); ע"א 1227/91 יצחק יחיאל נ' אורה כהן (פורסם בנבו).
  5. עם זאת נקבע כי לא בנקל תיקבע חובת זהירות כאמור וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. ראו: ע"א 2625/02 עו"ד סילביו נחום נ' דורנבאום (פורסם בנבו).
  6. בנסיבות העומדות לדיון בפניי, המירב שניתן להניח הוא כי שומה היה על הנתבע לבדוק עובדות לאשורן, קרי השיוך שבין מומי ובין מספר תעודת הזהות שלו כפי שפורטו בבקשה לעיון חוזר, אולם כאמור לעיל, הנתבע לא הגיש תגובה לבקשה הנ"ל בעוד שראש ההוצל"פ היפנה את התובע לבית המשפט וזה הגיש את התובענה ההצהרתית אשר בעקבותיה נמחק שמו כחייב.
  7. מסקנתי הינה איפוא כי הגם שהנתבע פעל תחת הנחה שהסתברה להיות בדיעבד שגויה בדבר זהותו של התובע, לא הוכח שהנתבע עוול ברשלנות כלפי התובע עד למועד הגשת הבקשה לעיון חוזר וכי ממועד זה ואילך לא היה מעורב כלל ועיקר בטיפול בתיק ההוצל"פ.
  8. די באמור עד כאן כדי לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח עילת רשלנות המתבססת על הפרת חובת זהירות של פרקליט הפועל ע"פ הנחיות לקוחו ומידע המתקבל ממנו, אולם גם אם טעיתי במסקנתי לפיה לא הוכח כי הנתבע עוול כלפי התובע, נחה בעיני כי לא עלה בידי התובע להוכיח את נזקיו.
  9. בסעיפים 79 – 81 טען התובע לפגיעה בשמו הטוב בשל מה שהגדיר כהשחרת פניו בקרב גורמים שונים ויצירת דעה קדומה לגביו. לא זו בלבד שלא הובאה ע"י התובע כל ראיה בעניין זה אלא שסבורני כי הטענה לפגיעה בשם הטוב והשחרת הפנים, משיקה לטענתו של התובע נגד הנתבע במסגרת התביעה הקודמת אשר כאמור לעיל נדחתה וסולקה על הסף, ומשכך מתקיים בעניין זה השתק עילה.
  10. גם הטענה לגבי פגיעה במוניטין של התובע והנזק לבריאותו הגופנית לא הוכחה כלל ועיקר.
  11. בנסיבות אלו נותרה על כנה הטענה לפיה נגרמה לתובע עגמת נפש במשך השנים (סעיף 85 לכתב התביעה).
  12. הגם שניתן להניח כי לתובע נגרמה עגמת נפש וטרדה בלתי זניחה מאז שרבוב שמו כחייב לתיק ההוצל"פ, הרי לנוכח קביעתי כי אין להחזיק את הנתבע כמו שנושא בחבות זהירות כלפי התובע עד למועד הגשת הבקשה לעיון חוזר, וכן הממצא שקבעתי כי החל ממועד זה ואילך משך הנתבע את ידו מטיפול בתיק ההוצל"פ, הרי שניתק הקשר הסיבתי בין עגמת הנפש והטרדה שנגרמו לתובע ובין מעשיו של הנתבע.

1. סוף דבר
2. הגם שהתנהלותו של הנתבע בטיפולו בתיק ההוצל"פ לא הייתה חפה מליקויים ובכלל אלו, הלשון הבוטה בה נקט בפניותיו לראש ההוצל"פ – לא עלה בידי התובע לבסס את טענתו לפיה התרשל הנתבע נגדו ופעל בחוסר תום לב.
3. אני דוחה את התביעה.
4. התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.
5. הודעה זכות הערעור.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ב, 29 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.