צד ג' רוני דוד אהרון - ההודעה נמחקה (החלטה מיום 29.4.13)

תביעה שטרית לביצוע 12 שיקים שמשכה הנתבעת 1, בסך כולל של 163,100 ₪.

מתעוררת שאלת זכותה של התובעת להיפרע מהנתבעת 1 לפי השיקים, שעה שלטענת הנתבעת 1, השיקים הוצאו מרשותה ללא רשות ושם התובעת הושלם בהם כנפרעת, בחריגה מהרשאה.

כללי

1. התובעת עוסקת בניכיון שיקים ומתן הלוואות חוץ בנקאיות.
2. הנתבע 2, ובשמו המסחרי "גרר מסלול" (הנתבע), היה במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה בעל מגרש מכוניות.
3. הנתבעת 1 (הנתבעת), חברה העוסקת בתחום היזמות, שכרה מהנתבע מבנה בשכירות משנה. שני העסקים שכנו באותו מתחם ומשרדיהם באותו מבנה (עדות מנהל התובעת בעמ' 16 ש' 11-12 ועדות מר אהרון בעמ' 30 ש' 22-24).
4. מר רוני דוד אהרון (מר אהרון) היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה עובד של הנתבע או שותפו. מערכת היחסים בין הנתבע לבין מר אהרון אינה ברורה דיה ולא התבררה לאשורה גם בתום שמיעת הראיות.
5. השיקים נושא הדיון נמסרו לתובעת ע"י מר אהרון. לטענת התובעת, נמסרו לה כאמור במסגרת עסקת הלוואה שעשתה עם הנתבע, באמצעות מר אהרון.
6. השיקים משוכים מחשבון הנתבעת, בסך כולל של 163,100 ₪, חוללו באי-פירעון מחמת שבוטלו על ידי הנתבעת, לפי הוראת ביטול מיום 17.01.10.
   (העתק הוראת הביטול מצורף כנספח 5 לתצהיר הנתבעת).
   
7. מדובר בסדרה של 12 שיקים, על סך של 11,650 ש"ח כל אחד, שיועדו לתשלום דמי שכירות לנתבע בעבור שנת 2010. הראשון בהם נפרע כסדרו, בטרם ניתנה הוראת הביטול (השיקים בגין השכירות); ובשיק נוסף על סך של 34,950 בעבור עסקה אחרת שבין הנתבעים 1-2 (השיק הנוסף).
   להלן: השיקים שחוללו, כולם יחדיו, השיקים.
   (העתקי השיקים צורפו כנספח ב' לתצהיר התובעת).
8. השיקים כולם בחתימת הנתבעת, ערוכים "למוטב בלבד" וחסרים את שם הנפרע, שהושלם בהטבעת חותמת התובעת.
9. לטענת הנתבעת, השיקים המתינו במשרדה, שממוקם לצד משרד הנתבע, ללא שם הנפרע, עד שיתקבל בידה שם הנפרע שיש לרשום בשיקים. זאת, לבקשתו של מר אהרון שהודיע לנתבעת, כי הנתבע מבקש לנהל עסקיו כחברה וכי החברה טרם נרשמה ושמה עוד לא ידוע. בעוד השיקים מונחים במשרד כאמור, נטל אותם מר אהרון ללא רשות ולמעשה, גנב אותם ממשרדיה השלים את שם התובעת כנפרעת בהטבעת חותמתה ומסר אותם לתובעת, שלא על דעתה של הנתבעת ושלא על דעת הנתבע.
10. הנתבע הגיש כתב הגנה בתיק, אך בהמשך עוכבו ההליכים כנגדו, בשל צו כינוס נכסים ועיכוב הליכים שניתן נגדו ביום 6.6.12. עד לעיכוב ההליכים הנתבע הספיק להגיש כתב הגנה בתיק. ב"כ הנתבע אף התייצב לדיון הראשון שהתקיים ביום 27.11.11. מעבר לכך, הנתבע לא נטל כל חלק בתיק בהמשך ההליכים. התרתי זימונו כעד לבקשת הנתבעת, אך הלה לא התייצב לחקירה.
    
11. הנתבעת הגישה הודעה לצד ג' כנגד מר אהרון. מר אהרון הינו פושט רגל ועל כן, הנתבעת קיבלה היתר מבית המשפט של פש"ר לניהול ההליכים כנגדו. זאת, כמאמר ההחלטה, לשם בירור טענות הנתבעת וקביעת ממצאים, אך לא לשם גביית החוב (החלטה מיום 5.3.12 בתיק 1323-04). מר אהרון הגיש כתב הגנה. אולם בהמשך, לבקשתה של הנתבעת, מטעמים פרקטיים, בשל הליכי פש"ר בהם הינו מצוי, נמחקה ההודעה (החלטה מיום 16.3.12). יחד עם זאת, מר אהרון התייצב להעיד ללא תצהיר לפי בקשת הצדדים, בהיתר בית המשפט.
12. אציין, כי עולה מכתב ההגנה של מר אהרון ומעדותו, כמו גם מכתב ההגנה של הנתבע, כי היחסים ביניהם עלו על שרטון. לטענתו של הנתבע שם, מר אהרון פעל ללא ידיעתו וללא אישורו, וכלשונו: "ביצע שורה של מעשים אשר סיבכו מאוד את הנתבע", כאשר השיקים נושא הדיון הם חלק מהעניין, אך לא כולו (ס' 21 ד לכתב ההגנה). בכתב ההגנה הכחיש הנתבע כל קשר לתובעת, לשיקים או לעסקת הנכיון, תוך שהביע תמיהה על כך שהתובעת בחרה שלא לתבוע את מר אהרון, שעשה את העסקה מול התובעת וקיבל לידיו את הכספים. בנוסף, בדיון מיום 27.11.11 הוצג תצהיר שעליו חתם מר אהרון בפני ב"כ הנתבע שבו מאשר מר אהרון, כי משך מספר רב של שיקים מהעסק של הנתבע (גרר מסלול) וחתם בשם בעל העסק ללא ידיעתו וללא אישורו של בעל זכות החתימה. עוד צוין בתצהיר, ביחס לשיקים נושא הדיון, כי מר אהרון מאשר שקיבל בחזרה מהבנק את השיקים שהופקדו בבנק למשמרת, ללא אישור של הנתבע וללא ידיעתו ואף שאינו הבעלים או מיופה כח בחשבון. ב"כ הנתבע הצהיר לפרוטוקול, כי מר אהרון חתם בפניו על תצהיר; והבהיר כי נעשה כתצהיר כללי שלא לצורך הליכים אלה דווקא נוכח טענות הנתבע כאמור (התצהיר צורף כנספח 6 להודעה בכתב מטעם הנתבעת מיום 27.11.11 בקשה 23).
13. מר אהרון הגיש כתב הגנה להודעה לצד ג' שבה הכחיש מכל וכל את טענת הגניבה. לטענתו, כל פעולותיו נעשו על דעת מנהלה של הנתבעת ועל דעת הנתבע. בעדותו בבית המשפט אישר מר אהרון כי כתב הגנתו כמוהו כתצהיר.

טענות הצדדים וגרסאותיהם

עיקר טענות התובעת וגרסתה

1. מטעם התובעת הוגש תצהיר מנהלה ובעליה, מר טריף אולג (מנהל התובעת או מר טריף).
2. לטענת התובעת, היא זכאית להיפרע מהנתבעת בגין השיקים. השיקים נמסרו לה כדין ע"י מר אהרון מטעם הנתבע, והושלמו על ידו כדין מטעמו של הנתבע. יתר על כן, התובעת אוחזת כשורה בשיקים, שסוחרו לה טרם מועד הפירעון וטרם שבוטלו, ושולמה בגינם תמורה מלאה. לחלופין, זכאית התובעת להיפרע מהנתבעת בהיותה אוחזת בעד ערך, לפי הלכת גויסקי.
3. ביום 7.1.2010 מסר מר אהרון לתובעת את השיקים נושא התובענה. תחילה מסר מר אהרון לתובעת שיקים של הנתבעת משורטטים "למוטב בלבד" עם שם הנתבע כנפרע. כיוון שכך, לא היה באפשרות התובעת לנכות את השיקים. על כן, הוסכם בינה לבין הנתבע כי הנתבע ימציא שיקים חלופיים ללא ציון שם הנפרע, ובתמורה תיתן לו התובעת הלוואה בסך של 100,000 ש"ח.
4. התובעת נתנה לנתבע הלוואה בתמורה לניכיון השיקים. ביום 10.12.2009 התובעת נתנה למר אהרון שני שיקים על סך של 50,000 ₪ וחלק נוסף נזקף ע"ח חוב קודם. הנתבע קיבל את מלוא התמורה בגין השיקים. מר אהרון אישר בעדותו, כי הפקיד את התמורה בגין ניכיון השיקים בחשבון העסקי של הנתבע (ש' 1-14 בעמ' 25).
   
   התובעת מפנה לכרטסת הנתבע אצלה ולתדפיסי חשבון הבנק העסקי של הנתבע, שצורפו כנספחים א', ד' ו-ה' בהתאמה לתצהירה.
5. לטענת התובעת, העסקה עם הנתבע נעשתה בתום לב ועל יסוד עסקאות קודמות בין הצדדים שהסתיימו בהצלחה. הנתבע היה לקוח קבוע החל מחודש אוקטובר 2008 ועד תחילת שנת 2010. הכל באמצעות מר אהרון. משך תקופה זו, הנתבע לווה מהתובעת כספים וניכה אצלה שיקים, לרבות שיקים של הנתבעת, שנפרעו כסדרם. מדובר בכ- 20 שיקים אחרים שמסרה הנתבעת לנתבע, בסך כולל של 137,036 ₪, שנפרעו על ידי הנתבעת כסדרם. השיקים נושא הדיון נמסרו לתובעת ע"י הנתבע בתחילת חודש דצמבר 2009.
   
   התובעת צירפה לראיה כרטסת לקוח של הנתבע אצל התובעת וכן, רשימת שיקים שנפרעו על ידי התובעת (נספח א' ונספח ג' לתצהיר התובעת, בהתאמה).
6. באשר להעדר שם הנפרע בשיקים - לטענת התובעת, מר אהרון השלים את שם הנפרע על גבי השיקים בהרשאת הנתבע בהתאם לחזקת ההשלמה הקבועה בסעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (הפקודה). השיקים נמסרו לה כשהם שלמים, לאחר שכבר הוטבעה עליהם חותמת עם שמה של התובעת כנפרעת על ידי מר אהרון, שפעל בהרשאת הנתבע ולפיכך, לא נפל בהם כל פגם צורני. לפי עדותו של מנהל התובעת, הוא נתן למר אהרון את חותמת התובעת במשרדי התובעת ומר אהרון הטביע את החותמת במעמד זה (עמ' 17 ש' 28-30 ובעמ' 18 ש' 5-7).

עיקר טענות הנתבעת וגרסתה

1. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מנהלה, מר תומר גזית (מנהל הנתבעת או מר גזית).
2. לטענת הנתבעת, היא איננה חייבת בפירעון השיקים, שלמעשה, נגנבו ממשרדה. התובעת איננה אוחזת כשורה ועל כן, איננה זכאית להיפרע מהשטרות גם מחמת הפגם הצורני - העדר שם הנפרע, שהושלם ע"י מר אהרון בחריגה מהרשאה וכן, מחמת כשלון תמורה.
3. לטענת הנתבעת, השיקים היו אמורים להימסר לנתבע לצורך תשלום דמי שכירות לשנת 2010. מר אהרון טען בפני הנתבעת, כי עסק הנתבע אמור להתאגד כחברה ולכן ביקש, כי הנתבעת תמתין עד אשר ימסור לה את שם החברה החדשה. השיקים הוכנו לבקשתו ללא ציון שם הנפרע. בשלב זה מר אהרון גנב את השיקים ממשרד הנתבעת. עד שהנתבעת הספיקה להורות על ביטולם, שיק אחד נפרע מחשבונה, לטובת התובעת.
   השיק הנוסף הוכן לצורך רכישת סחורה שלא סופקה דה פקטו על ידי הנתבע, ואף אותו לא מסרה לידי הנתבע או למר אהרון.
   (ראו למשל ס' 21-22, 28, 37-38 לתצהיר מר גזית).
   
4. הנתבעת הגישה תלונה במשטרה בגין גניבת השיקים מייד כששמה לב לכך, לאחר שנפרע השיק הראשון (התיק נסגר מחוסר ראיות. ראו הודעת המשטרה, שצופרה כנספח לכתב ההגנה של מר אהרון).
5. לטענת הנתבעת, התובעת ומר אהרון חברו יחד כדי להונות אותה. התובעת אינה תמת לב, שכן ידעה כי מדובר בשיקים גנובים ובכל מקרה ידעה, כי מר אהרון השלים את שם הנפרע על ידי הטבעת חותמת של התובעת. כן, לטענתה, היה על התובעת לקבל את אישור הנתבעת לניכיון השיקים ולמצער, היה עליה לוודא עם הנתבעת את תקינותם טרם ביצוע העסקה. לא היה בידה של התובעת להסתמך על פרעון שיקים על ידי הנתבעת בעבר, שכן המדובר בשיקים בודדים שנמסרו לנתבע בגין שכירות המשנה ובגין סחורה שרכשה ממנו הנתבעת אשר סופקה לידה, שלא כבענייננו.
6. לטענת הנתבעת, השיקים מעולם לא הגיעו לידיו של הנתבע, והיא נאלצה לשלם לנתבע את דמי השכירות החודשיים בניכוי השיק שנפרע. לראיה הגישה הראיות, כדלקמן:
   נספח 7 לתצהיר הנתבעת, מכתב של הנתבע מיום 25.3.10, שבו הוא מאשר שהשיקים לא הגיעו לידיו לעולם ולא נפרעו; כי מר אהרון הודה שההמחאות נטלו על ידו ויושבו ללא דיחוי; וכי הנתבעת שילמה דמי שכירות לחודשים פברואר מרץ וקיבלה חשבונית 0232 0032. כמו כן, השיק הנוסף ניתן עבור 3 רכבים שמעולם לא סופקו לה על ידי הנתבע.
   נספח 8 לתצהיר הנתבעת - העתק המחאות לתשלום דמי שכירות לשנת 2009.
   נת/1 - העתק תדפיסי חשבון בנק הנתבעת.
   

השאלות לדיון

1. לטענת הנתבעת, השיקים נלקחו מרשותה בגניבה וההשלמה בוצעה בחריגה מהרשאה. בעוד שלטענת התובעת, מר אהרון קיבל את השיקים כדין מהנתבעת ופעל בהרשאה שניתנה לו מאת הנתבע ולכן, היא אוחזת בשיקים כדין ואוחזת כשורה.
2. השאלות לדיון הן אפוא, אלה:
   ראשית, האם השיקים הוצאו מרשות הנתבעת כדין.
   שנית, (ככל שהוצאו כדין), האם הושלם שם התובעת כנפרעת בשטר, לפי ההרשאה או בחריגה מהרשאה; אם הושלמו בחריגה מהרשאה, יש לבחון האם התובעת אוחזת כשורה, שכן רק אוחז כשורה יכול לגבור על השלמת השטר בחריגה מהרשאה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בכל החומר שהגישו הצדדים לתיק בית המשפט, אני דוחה את התביעה. מצאתי כי מר אהרון השלים את שם התובעת כנפרעת על גבי השיקים, בחריגה מהרשאה וכי התובעת איננה אוחזת כשורה. משכך, אין הנתבעת, מושכת השיקים, חבה על פיהם כלפי התובעת.
   

השטרות הושלמו בחריגה מהרשאה

1. דיני השליחות הכלליים חלים גם בהקשר השטרי, בכפוף להוראות ספציפיות ומיוחדות שנקבעו בפקודת השטרות. ככלל, דיני השליחות מטילים את הסיכון הנובע מחריגה מהרשאה, על צד ג' ועל השליח. בדיני השטרות נקבעו הסדרים ספציפיים שהרחיבו את ההגנה על צד ג', על מנת לתת תוקף לסיחור השטרות, כגון: ההסדרים שבסעיפים 24-25 לפקודה [ראו ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799 וכן פרק 11 בספרו של לרנר, דיני שטרות (מהדורה שניה, 2007) מעמ' 337 ואילך].
2. הסעיף הספציפי הרלבנטי לענייננו, הוא סעיף 19 לפקודה שעניינו בהשלמת שטר שחסר פרטים מהותיים (אין חולק כי שם הנפרע הוא פרט מהותי בשטר). סעיף 19 קובע, כי במקרה של חריגה מהרשאה בהשלמת הפרטים, רק אוחז כשורה זכאי להיפרע לפי השטר.
3. זוהי לשונו של סעיף 19 לפקודה:
   

"מסמך לא שלם או חתימה על החלק

19. (א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה".

1. אין חולק, כי התובעת קיבלה את השיקים לידה קודם שחל זמן פירעונם ובטרם הוראת הביטול מאת הנתבעת וכי השיקים שורטטו "למוטב בלבד", ללא שצוין בהם שם הנפרע. כמו כן, שמה של התובעת כנפרעת בשיקים, הושלם באמצעות הטבעת חותמת עם שמה על ידי מר אהרון. גם אין חולק כי השיקים הוכנו לנתבע עבור תשלום דמי שכירות והשיק הנוסף בעבור רכישת מכוניות.
2. האם השלים מר דוד אהרון את שם הנפרעת בהרשאת הנתבעת (מושכת השיקים)? - נחה דעתי, כי נסתרה חזקת ההשלמה הקבועה בסעיף 19(א) לפקודה וכי שם הנתבעת כנפרעת בשטר הושלם בחריגה מהרשאה. כאמור, לפי סעיף 19(ב) לפקודה, התובעת יכולה לאכוף את המסמך (השיק חסר שם הנפרע) אם סוחר לה לאחר השלמתו והיא בבחינת "אוחז כשורה". התובעת אינה אוחזת כשורה ועל כן, אין הנתבעת חבה על פי השיקים כלפי התובעת. הכל כמבואר להלן.
3. לגרסת הנתבעת, כאמור, השיקים הוכנו ללא ציון שם הנפרע, כיוון שהנתבעת המתינה שמר אהרון ימסור לה את שם החברה שהנתבע היה אמור להקים באותה תקופה. גרסה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית של מנהלה, מר גזית. בעדותו חזר והבהיר, כי למד ממר אהרון שהוא אמור לרשום את העסק בשם של חברה חדשה ולכן חיכה עד למסירת השם ("...כל הסיפור היה שאנו מחכים לשם המוטב החדש. לא רצה שניתן שיקים לשם גרר מסלול כמו שנתנו בד"כ. רצה לתת לנו שם חדש ואנו חיכינו למועד קבלת השם החדש...", ש' 19-21 בעמ' 34).
4. גרסת הנתבעת מתיישבת עם גרסת התובעת בתצהירה, שלפיה תחילה המציא מר אהרון לתובעת שיקים של הנתבעת שכוללים את שם הנתבע כמוטב תוך ששורטטו "למוטב בלבד". אולם כיוון שלא ניתן היה לבצע עם שיקים אלה עסקת ניכיון "...סוכם כי הנתבע מס' 2 ימציא שקים חלופיים המשוכים ע"י הנתבעת מס' 1, בלי שם הנפרע הנתבע מס' 2, אותם יהא ניתן לנכותם" (סעיף 16(ג) לתצהיר התובעת). מכאן עולה כי גם לגרסת התובעת, מלכתחילה ערכה הנתבעת שיקים לתשלום דמי השכירות ורשמה בהם את שם הנתבע כנפרע (השיקים הראשונים) ואולם בהמשך, הם הוחזרו לה והיא התבקשה ע"י מר אהרון להחליף אותם בשיקים אחרים, כפי גרסת הנתבעת. עוד עולה, כי מר אהרון סיכם עם מנהל התובעת שהוא ימציא לתובעת שיקים אחרים של הנתבעת כשהם נטולי שם הנפרע, תחת השיקים הראשונים שהוחזרו. [במאמר מוסגר אציין, כי מר אהרון בח"נ (בעמ' 25), שם העלה גרסה שלא באה בכתב ההגנה, פסח על דבר הסיכום עם התובעת, סיכום שתואר כאמור בתצהיר התובעת].
5. בנסיבות אלה, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת באשר לנסיבות שבהן רשמה את השיקים חסרי שם הנפרע ואת גרסתה כי השיקים המתינו לקבל מהנתבע את שם החברה שיש לרשום כנפרעת בשיקים. די בכך כדי לקבוע, כי שם הנפרע הושלם ע"י הנתבע שלא בהרשאתה. כיוון שהתובעת איננה אוחזת כשורה (כפי שיבואר להלן), אינני נדרשת לקבוע אם מר אהרון גנב את השיקים כפי שטוענת הנתבעת. השלמה בחריגה מההרשאה כאשר ההתובעת איננה אוחזת כשורה, מובילה לדחיית התביעה לביצוע השטרות.
6. אני דוחה את טענת התובעת, שלפיה הנתבעת יצרה כלפי התובעת מצג שממנו ניתן היה ללמוד כי שם הנפרע מולא ע"י מר אהרון כדין או שהנתבעת מנועה מלטעון כלפי התובעת טענה של חריגה מהרשאה בהשלמת השטר, בדומה לנסיבות בע"א 364/83 מזרחי נ' יעקבי, פ"ד מא(3) 402. לא הוכח קיומו של מצג כאמור וענייננו שונה בתכלית מזה שנדון שם.
7. לטענת מר טריף, הוא לא ערך כל בדיקה מול הנתבעת טרם קבלת השיקים ולא מצא לנכון לערוך בדיקה כאמור "לא יצרתי קשר עם הנתבעת [...] ולא היה לי שום חשש כי הכרתי את סמי ודוד אהרון וידעתי מזה שהנתבעת היא דיירת משנה בעסק שלהם אז לא היה לי שום חשש" (עמ' 15 ש' 25-28 וכן בעמ' 16 ש' 2-3). היכרות של מר טריף עם הנתבע ועם מר אהרון וידיעתו שהנתבעת היא שוכרת משנה בעסק, אין בה כדי ליצור מצג של שליחות כלפי התובעת, מצג שלפיו מר אהרון הוא שליח של הנתבעת לצורך השלמת השטר; ובוודאי שאין בה כדי ליצור מניעות מצד הנתבעת כלפי התובעת מלטעון להשלמת השטר ע"י מר אהרון בחריגה מהרשאה.
8. לפי הפסיקה, "כמו בדין הכללי, גם בדיני שטרות עשויה הרשאה להיווצר על ידי התנהגות, וככל שהקשרים בין השולח לבין מי שנחזה כשלוחו הדוקים יותר, כך תהא נטייה להסיק על קיומה של הרשאה. הרשאה נוצרת בדרך זו, בעיקר במקרה של שותפים, בני זוג או עובד בכיר חברה" (לרנר שם, בעמ' 340-341 והפסיקה הנזכרת שם).
9. אין ענייננו בא בגדר המקרים שבהם ניתן ללמוד מהנסיבות על קיומה של הרשאה או שקמה בהם טענת מניעות מלטעון לחריגה בהרשאה בהשלמת השטר. לא הוכחו יחסים מיוחדים בין הנתבעת לבין הנתבע (שמר אהרון פעל, לשיטת התובעת, בשמו) או יחסים שיכולים להוביל למסקנה בדבר הרשאה או לייצר חזות של הרשאה. מדובר ביחסים עסקיים של שוכר ושוכר משנה. לא ביחסי שותפות ולא ביחסים משפחתיים או כיוצ"ב.
10. לא רק זאת. גם במקרה של קשרים הדוקים שיש בהם כדי לבסס באופן עקרוני אפשרות למצג של שליחות (שכאמור, אינו מתקיים בענייננו), לעיתים מלמדות הנסיבות על העדר הרשאה. כך, למשל, אף שככלל מסירת פנקס שיקים ריק לבן זוג מהווה הרשאה לחתום על השיקים, נקבע כי במקרה שבו נעשה בפנקס השיקים שימוש מסיבי - כמות שיקים מרובה, סכומי כסף גבוהים ופירעון כל השיקים בחודש אחד - ניתן היה להניח שאין מדובר בפעולה לפי הרשאה (לרנר, שם).
11. בענייננו, מספר השיקים, הסכומים ומועדי פירעונם דרשו בדיקה נאותה עם הנתבעת ולא ניתן היה להניח שמדובר בפעולה בהרשאה. מדובר במספר רב של שיקים בסכום כולל של כ- 160,000 ₪, שהופקדו במועד אחר כנגד הלוואה ולא כמספר שיקים בודדים בכל עת לאורך תקופה, כפי שהיה בעבר בעסקאות קודמות שבהן נוכו שיקים שמשכה הנתבעת. יתר על כן, סכום השיק הנוסף עמד על סך של 34,950 ש"ח, שהוא סכום חריג לשיקים משוכים על שם הנתבעת שנוכו על ידי מר אהרון אצל התובעת (ראו ח"נ של מנהל התובעת המאשר פרטים אלה בעמ' 15 ש' 14-15 וכן, העתק רשימת השיקים שנפרעו, נספח ג' לתצהירו).
12. לא רק זאת, אלא שמשיקולי מדיניות משפטית, הנטל המוטל על התובעת כמי שעיסוקה בניכיון שיקים, בבדיקת ההרשאה שניתנה למר אהרון להשלמת השטר, הוא נטל מוגבר בהשוואה לזה המוטל על צדדים "רגילים" לשטר. [ראו פסק הדין בע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה והדיון בפסק דיני מיום 1.5.14 בת"א (ראשל"צ) 44510-11-10 קודן טרסט בע"מ נ' חצרוני. איני רואה צורך לחזור על הדברים]. התובעת לא עמדה בנטל הרגיל המוטל על מי שנוטל שטר שאינו שלם לברר קיומה של הרשאה להשלמה, בוודאי שלא עמדה בנטל מוגבר.
13. אציין, כי בפני התובעת, שטוענת כי שם הנפרע הושלם כדין ע"י מר אהרון, עומד מכשול נוסף. לא רק שההשלמה צריכה להיעשות בהרשאת הנתבעת (וכאמור, קבעתי שלא כך היה) אלא שגם עליה להוכיח את טענתה כי מר אהרון פעל בשם הנתבע ובסמכותו. הרי אין מחלוקת שהשיקים הם בעבור הנתבע, לצורך תשלום דמי שכירות ולתשלום בגין עסקת רכבים, ולא יועדו למר אהרון באופן אישי. גם בעניין זה נסתרה חזקת ההשלמה שלפי ס' 19(א) לפקודה. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי מר אהרון פעל בכל הקשור לשיקים שלא בידיעתו ולא בסמכות, ובא כוחו אף הצהיר לפרוטוקול שמר אהרון חתם בפניו על תצהיר ברוח זו (ראו ס' 12 לעיל). אף על פי כן לא עשתה התובעת להניח תשתית ראייתית ראויה בעניין זה והסתפקה בהעלאת הטענה שמר אהרון פעל בשמו של הנתבע וברשותו של הנתבע. זאת, מבלי שיש בידה יפויי כח או אסמכתא כלשהי להרשאה הנטענת בזמן אמת או לעת ניהול ההליכים (עמ' 18 ש' 8 ואילך לח"נ של מר טריף). מר אהרון נדרש בח"נ של ב"כ הנתבעת להתייחס לתצהיר שעליו חתם לכאורה בפני עוה"ד והשיב, כי מדובר בזיוף (עמ' 27 ש' 21-27). עוה"ד של הנתבע, לא זומן לחקירה והתובעת אף לא עמדה על זימונו של הנתבע, שזומן לפי בקשת הנתבעת (אם כי, כאמור, לא התייצב).
14. סיכומם של דברים עד כה - השטרות שהיו חסרים שם הנפרע, הושלמו ע"י מר אהרון בהטבעת חותמתה של התובעת כנפרעת, בחריגה מהרשאה.
    אם כך, התובעת יכולה להיפרע מהם רק אם היא אוחזת כשורה. כאמור, אין התובעת אוחזת כשורה.

התובעת אינה אוחזת כשורה

1. זוהי הגדרת "אוחז כשורה", לפי סעיף 28 לפקודה:
   

"28(א). אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

1. התובעת איננה אוחזת כשורה כבר מן הטעם שכאשר נטלה אותו לא קיבלה לידיה שטר "כשהוא שלם ותקין לפי מראהו", כלשון הרישא של סעיף 28(א) לפקודת השטרות. בשעה שהתובעת מסרה לידי מר אהרון את החותמת שלה וזו הוטבעה על ידו בפניה ובמשרדה, יש לראותה כמי שנטלה שטר שאינו שלם והשלימו בעצמו. אין נפקא מינא לעניין זה, אם החותמת הוטבעה ע"י נציג התובעת או שזה מסר אותה למר אהרון על מנת שיטביעה ע"ג השיקים, במקום המיועד לשם הנפרע.
2. ראו לעניין זה י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית (התשמ"ג), בעמ' 265: "'שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש; אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה. מסמך שאינו שלם - יוצא דופן מבחינת תוכנו, ומסמך שאינו תקין - מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים 'דרשני'. אם נתגלה פגם בזכות הקניין שבהם, הנוטל את המסמך הוזהר מראש.".
   הדברים צוטטו בהסכמה בפסק הדין בע"א (ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד (ניתן ביום 1.2.2006, בהרכב כב' הנשיאה גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה).
3. גם בהנחה שהתובעת קיבלה לידה שטרות תקינים ומלאים שהושלמו ע"י מר אהרון - אין התובעת יכולה לבוא בגדר אוחז כשורה. הרי התובעת, לפי גרסתה, דרשה מהנתבע להמציא שיקים פתוחים של הנתבעת שלא יצויין בהם שם הנפרע על מנת שניתן יהיה לנכותם אצלה. לפיכך, כשקיבלה את השיקים לידה ידעה כי הם היו חסרים פרט מהותי (שם הנפרע) והושלמו על ידי מר אהרון בהטבעת חותמתה של התובעת. גם מי שנוטל שטר ביודעו שהשטר לא היה שלם כשהוצא על ידי המושך והושלם לאחר מכן, אינו יכול להיות אוחז כשורה בשל העדר תום לב (ע"א 364/83 מזרחי נ' יעקבי, פ"ד מא(3) 402, בס' 7 לפסק הדין של הש' בך ופסק הדין של הנשיא שמגר; זוסמן שם, בעמ' 266-267; לרנר שם, ס' 8.3.1 בעמ' 241 טקסט סמוך לה"ש 170-171).
4. קיצורו של דבר, התובעת אינה אוחזת כשורה. משהושלם השטר בחריגה מהרשאה והתובעת איננה אוחזת כשורה, דין התביעה להידחות.
5. התובעת אף איננה בבחינת אוחז בעד ערך, כפי שנקבע בע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) 596), ואיננה יכולה להסתייע בהלכה זו. "...הלכה זו עוסקת במועד סיחורו או נטילתו של שטר, בעוד שבענייננו נטלה לידיה ... מסמך שאינו שטר (כאמור, המסמך הפך לשטר רק לאחר שהושלם). מקובל עלינו שאין להרחיב את הלכת גויסקי מעבר לנדרש, בין היתר לנוכח הביקורת שנמתחה עליה בפסיקה..." (ע"א (ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ הנזכר לעיל, בס' 5(ג)).
6. נוכח האמור התייתר הצורך לדון בטענות אחרות של הצדדים, לרבות בטענות הגניבה וכישלון תמורה כמו גם הטענות ביחס לתמורה שנתנה התובעת בעד השטרות.
7. סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת נדחית.
8. התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

5129371

54678313

ניתן היום, י"ח אב תשע"ד, 14 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.