בפני | כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל | |
תובעים | אשרת שטיינפלד | |
נגד | ||
נתבעים | בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ | |
פסק דין |
זו תביעה כספית ע"ס 2,104,000 ₪ אשר הגישה התובעת נגד הבנק. התובעת ובעלה (להלן: "הלווים") נטלו בשנת 1985הלוואה מהבנק ע"ס 19,700 שקל ישן למשך 20 שנה, אשר הייתה אמורה להסתיים בשנת 2005, (להלן: "ההלוואה").
תמצית טענות התביעה:
1. לצורך קבלת ההלוואה משכן הבנק לטובתו דירה ברחוב דרך עכו 17/3 בקרית מוצקין בשטח של 74 מ"ר, (להלן: "הדירה"). על הדירה הייתה רשומה הערת אזהרה לטובת התובעת ובעלה לשעבר סנדי שטיינפלד (להלן: "סנדי") והתובעת ששילמה את תשלומי ההלוואה במשך 17 שנה.
במסגרת הליכי הגירושין בין התובעת לסנדי ותביעת המזונות שהגישה נגדו התובעת, ניתן צו עיקול על הדירה לבטחת מזונות הקטינים ביום 15.5.91. צו זה קודם לכל עיקול אחר שהוטל על הדירה, בגין חובותיו של סנדי כלפי צדדי ג'.
ביום 8.5.03 ניתן פסק דין שקבע שהדירה תעבור לתובעת וסנדי יחתום על המסמכים הדרושים.
2. ביום 29.2.2000 פתח הבנק כנגד התובעת וסנדי תיק הוצל"פ ע"ס 62,791 ₪ שהוא כל סכום המשכנתא לסילוק, כאשר החוב חוב הפיגורים באותה עת היה 9,802 ₪. לטענת התובעת הבנק התרשל בכך שפתח את תיק ההוצל"פ על מלוא החוב לסילוק כאשר סכום הפיגורים היה 9,802 ₪, ואף נקט בהליכים דרסטיים וקיצוניים למכירת הדירה.
התובעת מפנה למכתב הבנק אל עו"ד קובלר מיום 15.1.98 - נספח י'א לתצהיר גברת רומנו לפיו חוב התובעת לבנק הוא 57,811 ₪ ואין פיגור בתשלומים.
לטענתה, ההליכים הדרסטיים והקיצוניים שננקטו ע"י הבנק לצורך מימוש מכירת הדירה, בוצעו לאחר שחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז- 1967 תוקן עפ"י הוראות חוק הגנה על נוטלי הלוואות לדיור (תיקוני חקיקה) התשס"ב- 2002 ) שנכנסו לתוקף בתאריך 20.5.02 . הדירה פורסמה למכירה וההתמחרות התקיימה לאחר שהתיקון בחוק ההוצל"פ נכנס לתוקף
3. לטענת התובעת, היא לא קיבלה כל הודעה על פתיחת תיק ההוצל"פ. באותה עת היא התגוררה ברחוב הצנחנים 7 ברחובות וזו הייתה הכתובת במסמכי הבנק. היא לא הייתה מודעת להליכים בהם נקט הבנק, אשר הפנה את כל המסמכים לכתובת הדירה שהייתה ריקה. לתובעת נודע אודות תיק ההוצל"פ רק כאשר פנתה לפקידת הבנק גב' רחל רומנו, כדי להסדיר את חוב הפיגורים והאחרונה הפנתה אותה לעו"ד פרידמן ואף קישרה בניהם טלפונית. באותה שיחת טלפון אמרה התובעת לעו"ד פרידמן שהיא נמצאת בבנק לתשלום החוב . הוא לקח את מס' הטלפון הבטיח שישוב אליה אך לא עשה כן.
ביום 10.4.02, נמסרה לשוכר שהתגורר בדירה הודעה על פינוי הדירה שנקבע ליום 20.5.02. אז התברר לתובעת שעו"ד פרידמן מונה ככונס נכסים על הדירה ביום 2.6.01 ובהחלטת המינוי נקבע מפורשות שעליו להודיע על המינוי במסירה אישית לחייב, אך הוא לא עשה כן. עוד צוין בהחלטה למינוי הכונס, שהצו יימסר על ידי הדבקה במען הרשום של החייב במשרד הפנים. התובעת פנתה לעו"ד פרידמן שסרב לנהל איתה מו"מ ודרש תשלום מיידי של 60,000 ₪, כתנאי למנוע את פינוי הדירה.
4. התובעת מפנה למכתב עו"ד פרידמן מיום 7.5.02 לפיו עליה לסלק את מלוא חוב הפיגורים, וכן צוין במכתב שעו"ד קובלר מונה ככונס נכסים על הדירה (בגין חוב של סנדי לצד ג' –תעמ"ס), ועליה להסדיר אישית את החוב שעל פיו הוא מונה. לטענתה, עו"ד קובלר הגיש בקשה לפירוק שיתוף בדירה, בקשה שנדחתה, בטענה שהעיקול רשום על שם סנדי שהינו בעלים של מחצית מהנכס. לא התנהלו הליכי כינוס על ידי עו"ד קובלר, כיוון שזכויות בעלה הסתכמו בהערת אזהרה על הדירה.
לטענתה שווי הדירה שנמכרה ביום הגשת התביעה הינו 800,000 ₪ והדמי השכירות אותם היה ניתן לקבל באותם 84 חודשים היו בסך 294,000 ₪.
ביום 23.5.02 פנתה התובעת אל היועמ"ש של הבנק וסיכמה איתו שהיא תגיש הצעה להסדר תשלומים וביום 27.5.02 הגישה הצעה כספית ליועמ"ש של הבנק לתשלום מזומן בסך 20,000 ₪ וכן 12 תשלומים של 1,500 ₪ כ"א, שישולמו בהוראת קבע בצירוף התשלומים השוטפים של המשכנתא. עותק מההצעה הועבר לעו"ד פרידמן אשר השיב לה, שעו"ד קובלר לא מוכן להשהות את ההליכים בשם מרשתו ולכן הצעתה לא מתקבלת.
5. טוענת התובעת, שהבנק מנע בכל דרך אפשרית את הסדר הפשרה והחל מיידית בהליך המימוש ועורכי הדין פרידמן וקובלר רקמו קנוניה בכך שעו"ד קובלר רשם על חלקו של סנדי עיקול ביוזמת עו"ד פרידמן. העיקול שרשם עו"ד קובלר הוא בגין חובו של סנדי לצד ג', בשמו פעל עו"ד קובלר, אך הוא פעל בתיק ההוצל"פ של צד ג' משנת 1991 ובשנת 1996 כבר קיבל את צו העיקול על זכויותיו של סנדי בדירה אך לא רשם אותו עד ליוזמת הבנק.
6. הצעה נוספת של התובעת נדחתה אף היא על ידי הבנק, שאף לא הודיע לה שיש לה אפשרות להגיש בקשה לסיוע, ואף סרב לפנייתה לעכב את ההליכים עד לדיון בוועדה. נציג הבנק הסתיר מהוועדה שנעשתה התמחרות לדירה, לא הציג בפניה נסח רישום מקרקעין לפיו העיקול של עו"ד קובלר נרשם על הערת האזהרה של סנדי ואף הטעה את הועדה ביחס לסכום שנותר לתשלום. הועדה אישרה את פריסת חוב הפיגורים, בתנאים מקוריים ובכפוף לכך שיוסר העיקול של צד ג' שמכוחו מונה עו"ד קובלר ככונס נכסים. כן הוחלט שהתשלום החודשי יהיה 3,350 ₪ +980 ₪. ביום 18.3.03, בוטל העיקול שנרשם על ידי עו"ד קובלר, (נספח יח' לכתב התביעה). למרות זאת המשיך הבנק להגיש בקשות לאישור מכר הדירה, כאשר התובעת לא נתנה הסכמתה לאישור המכר ולא נכחה בדיון. בקשתה לביטול המכר נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ למרות שמעולם לא נתנה את הסכמתה.
7. בחקירתה הנגדית העידה התובעת, שבניגוד להסכם ההלוואה, היא לא רשמה את הזכויות בדירה על שמה מחוסר מחשבה ולאור "צרותיה" . היא אישרה שהיו תקופות שלא שילמה את התשלומים השוטפים של המשכנתא אך שילמה ע"ח הפיגורים ויש אישור משנת 1998, לפיו לא היה לה חוב פיגורים. גם בחודש יוני 1999 לא היה חוב פיגורים ומדי פעם שילמה את סכומי הפיגור. בעת פתיחת תיק ההוצל"פ חוב הפיגורים שלה היה 9,800 ₪ ולאחר מכן הסתבר לה שהיה רק 1,800 ₪.
הצעתה לתשלום החוב הייתה טובה, אך עו"ד פרידמן דרש שתשלם את החוב של סנדי לחברת תעמ"ס בסך של 58,000 ₪. לטענתה במשך שנה וחצי ניסתה לשלם ולהחזיר את ההלוואה "ורדפה" אחרי עו"ד פרידמן ואפרים הרמן מטעם הבנק כדי להסדיר את תשלום החוב. היא פנתה גם לפקידי הבנק ולבקשתם, שלחה להם הצעה בפקס אך עו"ד פרידמן דחה את הצעותיה.
8. היא לא שילמה דבר לבנק כיוון שהבנק סירב לקבל את התשלום ותשלום שכר הדירה ששוכר הדירה שלה היה אמור לשלם, יועדו לשלם את תשלומי ההלוואה לבנק, אך השוכר נאלץ לעזוב את הדירה נוכח הליכי הבנק למכירת הדירה. היא הגיעה לפקידת הבנק רחל מורנו עם סכום במזומן בסך 7,000 ₪ ולאחר מכן עם 20,000 ₪ במזומן, הבנק סירב לקבל את התשלומים, ועו"ד פרידמן התנגד לבקשתה לעיכוב הליכים וביצע את ההתמחרות באותו יום. התובעת אישרה שמתוך תמורת מכירת הדירה היא קיבלה את חוב המזונות בסך כ30,000 ₪.
לדבריה, ביום 27.5.02 חובה לבנק היה 692 ₪ עפ"י מכתבו של עו"ד פרידמן מיום 5.2.02 . היא פנתה לבנק בכתב והציעה לשלם 32,000 ₪ מחוב הפיגורים, אך הבנק לא הסכים להגיע להסדר.
בנה של התובעת, אביב שטיינפלד העיד על עוגמת הנפש ותחושת הדיכאון שליוותה את המשפחה, נוכח מכירת הדירה והמעבר מדירה שכורה אחת לשנייה, ולדבריו, מדובר היה בימים קשים ביותר.
9. סכום התביעה הינו כדלקמן:
800,000 ₪ שווי הדירה במועד הגשת התביעה
294,000 ₪ דמי שכירות שיכלה לקבל במשך 84 חודשים .
10,000 ₪ הוצאות
1,000,000 ₪ עוגמת נפש.
תמצית טענות ההגנה של הבנק:
10. הבנק טוען להתיישנות כיוון שעילת התביעה התגבשה ביום 27.6.01, כאשר עו"ד פרידמן מונה ככונס נכסים או ביום 29.2.00 כשפתח הבנק את תיק ההוצל"פ ולכל המאוחר ביום 10.4.02 כאשר השוכר בדירה שמושכנה לטובת הבנק, קיבל את הודעת הפינוי. עוד טוען הבנק שמדובר בתביעה המופנית נגד הליכי מכר שננקטו על פי החלטות של ראש ההוצל"פ, מה שמהווה מעשה בית דין.
11. הלווים צברו חובות פיגורים בשנים 1998/99 ולא סילקו אותם למרות התראות שנשלחו אליהם, הדירה לא שימשה למגורי התובעת ומשפחתה אלא הייתה נכס מסחרי שהושכרה לאחרים והתובעת גרה ברחובות. עוד טוען הבנק, כי ס' 18ב1 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז 1967 המאפשר מימוש משכנתא על גובה הפיגורים בלבד נחקק בחודש יולי 2002 בעוד שתיק ההוצל"פ נשוא תביעה זו נפתח ביום 29.2.00 כך שלא הייתה אפשרות לממש את המשכנתא באופן אחר ולא קמה חובה כזו. לטענת הבנק, גם לאחר תיקון חוק ההוצל"פ, נותרו חריגים ובין היתר, כאשר נתמנה כונס נכסים בהליך אחר, כשמדובר בהסכם הלוואה, שסכום התשלומים שלא נפרעו בתוספת ריבית הפיגורים עולה על 10% מיתרת מלוא חוב ההלוואה, מה שתואם למקרה דנן.