על פי הודאתו הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בכך שבתאריך 15/12/09 במהלך ויכוח עם בת זוגו ובהיותו בגילופין, סטר הנאשם לבת זוגו בפניה. לאחר מכן היכה אותה בפניה ובגופה ומשאביה של המתלוננת ניסה לחצוץ ביניהם, אחז הנאשם בידה של המתלוננת וניער אותה.

לאחר הודאתו באשמה ובהסכמת הצדדים, הופנה הנאשם אל שירות המבחן.

שירות המבחן ציין כי הוא פנה אל המתלוננת מספר פעמים אך לא נענה, ועל כן האינפורמציה התקבלה מפיו של הנאשם בלבד.

הנאשם המעיט מחומרת התנהגותו והשליך את האחריות להתנהגותה הפרובוקטיבית של בת הזוג. הוא סיפר כי מאז הגשת התלונה הוא ניתק את הקשר עם בת הזוג.

הגם שהנאשם טען כי אינו מכור לאלכוהול הוא ביקש להשתלב בטיפול ונעשה מאמץ לשלבו בטיפול כזה. שירות המבחן זיהה בעייתיות בתחום השימוש באלכוהול והתרשם כי הנאשם עדיין סובל מבעיה כזו וזקוק לטיפול.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית.

התביעה הדגישה כי הגם שהיתה מגמה לסייע לנאשם ולצורך כך הוא הופנה אל שירות המבחן הרי שהוא לא הפנים את בעיותיו והמשיך להשתמש באלכוהול ואף אינו נוטל אחריות על מעשיו ומשליך את התנהגותו על בת זוגו.

התביעה הדגישה את חומרת המעשים בהם הורשע הנאשם ואת הפגיעה הקשה שיש בהם בתא המשפחתי. לאור הלכות ידועות באשר לעבירות מעין אלה, עתרה התביעה כי יוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.

ב"כ הנאשם הדגישה את הודאתו של הנאשם באשמה וכי זהו הביטוי המעשי לנטילת האחריות מצידו.

עוד הדגישה כי מדובר באירוע יחיד ונקודתי שהתרחש בשנת 2009 וכי כיום בני הזוג אינם מצויים עוד בקשר.

אכן, כך טענה ב"כ הנאשם, סובל הנאשם מבעיות של שתיית אלכוהול אך הוא עושה מאמצים לטפל בבעיה זו.

ב"כ הנאשם ערה להרשעותיו הקודמות של הנאשם אך הדגישה כי הן ישנות מאוד וכי אינן בעבירות מעין אלה.

עוד הדגישה את מצבו הרפואי של הנאשם ולאור כל אלה ביקשה להקל בעונשו.

הוגש גיליון המרשם הפלילי בעניינו של הנאשם ממנו עולה כי לנאשם שהינו יליד 1976, שלוש הרשעות קודמות בעבירות שונות. הרשעתו האחרונה הינה משנת 1999 בעבירות לפי פקודת הסמים.

משהופנה הנאשם אל הממונה על עבודות שירות התייצב אצל הממונה והציג בפניו אישורים רפואיים לפיהם בשל תאונה שעבר הוא מנוע מעבודה פיזית למשך תקופה לא קצרה, בשל כך ובשל שהנאשם אמור היה להיכנס לטיפול גמילה מאלכוהול, קבע הממונה על עבודות השירות כי הוא אינו מתאים לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

ואכן ניתנה לנאשם ארכה והוא החל טיפול גמילה במסגרת סגורה, אותו סיים ולאחריו הופנה להמשך הטיפול במסגרת טיפול פתוחה וממשיך בטיפול פרטני וקבוצתי במסגרת זו.

כן הוצג בפני ביהמ"ש כי הנאשם ממשיך לקבל גם טיפולים רפואיים בשל מצבו הרפואי ולאור כל אלה, שבה ועתרה באת כוחו להטיל עליו עונש צופה פני עתיד.

המעשים שביצע הנאשם חמורים ופגיעתם בתא המשפחתי קשה.

מדובר בהפעלת אלימות של ממש כלפי המתלוננת, אף לאחר שאביה ניסה לחצוץ בינה לבין הנאשם.

ברגיל היה מקום להחמיר עם הנאשם ולהטיל עליו עונש ממשי שיהיה בו כדי לשקף את הגינוי וההוקעה של בתי המשפט ממעשים מעין אלה.

יחד עם זאת, מדובר באירוע יחיד שהתרחש בשנת 2009 ומאז נפרדו בני הזוג. אמנם בעברו של הנאשם הרשעות קודמות, אך האחרונה שבהן היא משנת 1999 וההרשעות אינן מסוג העבירות בהן עסקינן.

הנאשם הודה באשמה ונטל אחריות על מעשיו ואף החל בטיפול על מנת לגמול עצמו משימוש באלכוהול שהוא הרקע לבעיותיו.

בשל מצבו הרפואי הנאשם אף אינו כשיר לביצוע עבודות שירות ובנסיבות לעיל לא מצאתי כי יש להטיל עליו עונש מאחורי סורג ובריח.

על כן, לאחר שיקול כלל השיקולים אני גוזרת על הנאשם שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה אלימות.

כן אני מחייבת את הנאשם בפיצוי למתלוננת בסכום של 1,500 ₪.

סכום זה יופקד בקופת בית המשפט לטובתה של המתלוננת, ז'ילבר נורמטוב, ת.ז. 324330562, בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם יופקד עד יום 15 דצמבר 2012 והבאים אחריו בכל 15 לחודש שלאחר מכן.

לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.

המאשימה תבדוק את פרטי הכתובת הנוכחית של המתלוננת ותעבירם למזכירות בית המשפט.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים.