1. התובע הגיש תביעה כספית על סך של 58,925 ₪ בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע בגין ערבותו לחייבים, פבלו גסטון ונרמברג מרינה (להלן: "החייבים").

2. אליבא כתב התביעה, נטלו החייבים ביום 1/10/07 הלוואה על סך של 62,000 ₪. הנתבע ערב לחיובי הנתבעים, כערב מוגן כמשמעו בחוק הערבות, תשכ"ז-1967. לאחר שמוצו ההליכים כנגד החייבים לפרעון ההלוואה, הוגשה התביעה כאן כנגד הנתבע.

3. הנתבע הגיש בקשה למחיקת כותרת, לחילופין, מתן רשות להתגונן כנגד התביעה.

4. להלן אתייחס לטענות הנתבע, כפי שהן עולות מתצהירו, כסדרן:

א. תשלומי החייבים, בתיקי האיחוד שנפתחו להם בהוצאה לפועל, יביא לפרעון החוב – אין כל רלוונטיות לטענה זו במסגרת התיק דנן, שהרי כנגד החייבים ניתנה החלטה מיום 16/3/10 הקובעת כי ההליכים כנגד החייבים מוצו והתובע רשאי לפתוח בהליכים כנגד הערב, החלטה זו התקבלה חרף התנגדותו של הנתבע לבקשה למיצוי הליכים (ראה נספח ד' לכתב התביעה).

ב. עד לבקשה למיצוי הליכים שנמסרה לנתבע ביום 23/11/09, לא מסר התובע לנתבע הודעה על פיגור בתשלומים של החייבים והגשת התביעה כנגד החייבים – בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי בעת חתימתו על כתב הערבות התגורר ברחוב כרכום בנצרת עילית, הכתובת הרשומה בכתב הערבות, ולאחר מכן עבר להתגורר ברחוב רותם בנצרת עילית, ללא שהודיע לתובע על שינוי הכתובת, כי לא ידע שהוא צריך לעדכן את התובע בשינוי הכתובת (ע' 2 שורות 18-21 לפרוטוקול).

לנוכח עדותו זו של הנתבע, ספק בעיני אם יש לקבל את טענתו בדבר אי מסירת הודעות לנתבע, כאשר זה לא עדכן את התובע בדבר שינוי כתובתו. עוד יאמר, כי הנתבע לא מפרט מהו הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי קבלת ההודעות, וזאת גם בשים לב להחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 16/3/10 לפיה אישרו הערב והחייב כי לחייב אין נכסים מהם ניתן לגבות את החוב וכי מצבו של החייב קשה ושני החייבים הוכרזו חייבים מוגבלים באמצעים. מאחר ולא פורט מהו הנזק שנגרם, אם בכלל, אני דוחה את הטענה.

ג. הנתבע עלה מארגנטינה בשנת 2003 וחתם על מסמכים כשאינו שולט בשפה העברית ולא ידע מה כתוב במסמכים – לטענת הנתבע לא הסבירה לו הפקידה בבנק כי הוא ערב לכל חובות החייבים, אלא רק ביקשה תחתום פה ופה. וכל שידע זה מפי החייבים שהם לקחו הלוואה של 50,000 ₪ שתפרע בתשלומים בגובה של 900 ₪ לחודש. הנתבע הצהיר בתצהירו (סעיף 11) שבמעמד החתימה נוכחו החייבים, אחיו ואשתו והוא. הפקידה בבנק אמרה לו שאחיו לוקח הלוואה של 50,000 ₪ ויצטרך להחזיר 900 ₪ לחודש. ואם הוא לא יחזיר, אזי הנתבע יצטרך להחזיר.

אין חולק כי הנתבע חתם על כתב הערבות מרצונו הטוב והחופשי. ההלכה הפסוקה היא, שחתימה על גבי מסמך מחייבת את החותם, שכן חזקה שהבין וידע את משמעות המסמך עליו חתם.

ראה הלכה שנקבעה בע"א 779/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ"ד(3), 304, בעמ' 311, כדלקמן:

"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא."

וע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט(2), 77, בעמ' 85, כדלקמן:

" אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך, שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך, נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה".

הנתבע הצהיר כי הפקידה הסבירה לו בנוגע לפרטים מהותיים של ההלוואה כגון, סכום ההלוואה, יוער, כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבע כי נאמר לו שסכום ההלוואה הינו 50,000 ₪ ולא כמצוין במסמך ההלוואה, ההחזר החודשי, ומהות הערבות, שאם אחיו ואשתו לא יחזירו את ההלוואה אזי הוא יחוייב בהחזר ההלוואה. משכך, לא עמדה בפני הנתבע מניעה מלשאול כל שאלה שרצה ולברר כל פרט שחשב במועד החתימה שנחוץ ודרוש לו לבירור.

אי לכך, משנמצא כי הפקידה בבנק אכן הסבירה לו פרטים מהותיים, אין מקום לקבל את טענת הנתבע כי לא ידע מה כתוב במסמכים והיא הופרכה ונסתרה על ידי הנתבע בעצמו, על כן הטענה שלא ידע מה כתוב במסמכים נדחית, כך גם הטענה שנאמר לו שסכום ההלוואה הוא 50,000 ₪ ולא 62,000 ₪ כפי שנכתב בהסכם ההלוואה.

ד. העמדת הלוואה נוספת לחייבים (להלן: "הלוואה שניה"), שנה לאחר נטילת ההלוואה נשוא התביעה, וגובה ההחזר לחודש עלה לסך של 2,500 ₪, מבלי שהחייבים קיבלו אגורה מההלוואה השניה – החייבים נטלו הלוואה שניה ביום 28/8/08 למטרת צריכה ופרעון (נספח ב' לכתב התביעה), בעוד שמטרת ההלוואה הראשונה, לה ערב הנתבע, ניתנה למטרת צריכה.

לטענת הנתבע, הענקת הלוואה נוספת לחייבים בסך 67,500 ₪ ע"י התובע, בעת שהכנסתם ירדה מ- 7,500 ₪ ל- 4,500 ₪, שכתוצאה מכך, עמדו החייבים בקשיים בהחזרת ההלוואה הראשונה שבגינה ערב, לא נעשתה בתום לב ובדרך מקובלת. לטענתו, ההלוואה השניה היתה צריכה למחזר את ההלוואה הראשונה.

בעניין זה, כאמור, צוין על גבי טופס ההלוואה השניה שמטרתה צריכה ופרעון. מאחר שלא ברור בנסיבות שלפני ולא ניתן לדלות מהנתונים שלפני, מהו אותו פרעון שההלוואה השניה היתה צריכה לפרוע, אשר בעקבותיה גדל ההחזר החודשי של החייבים באופן משמעותי, אני קובעת שיש להתיר לנתבע להתגונן בטענה זו מפני התביעה.

ה. הבנק הפר את חובות הגילוי המוטלות עליו מכוח החוק ולא קיבל דף הסבר לערב- גרסתו זו של הנתבע לא קרסה במסגרת החקירה הנגדית ואף לא הוצג בפני דף מידע גילוי לערב. לפיכך, ניתנת לנתבע רשות להתגונן בטענה זו.

ו. הנתבע מכחיש את גובה החוב ומבקש להורות לתובע להמציא לידיו דפי חשבון מיום הקמת ההלוואה ועד היום – נכון הוא שאי מסירת מסמכים רלוונטים יכולה להוות עילה למתן רשות להתגונן, אך אין בפני כל דרישה ו/או בקשה שהופנתה לתובע להמצאת המסמכים, כמו כן, אין בפני כל טענה ממשית בדבר חשש כזה או אחר בעניין דפי החשבון. הבקשה נטענה בעלמא ובאופן כללי של כפירה בגובה חוב עד קבלת דפי הבנק. הלכה היא שטענה סתמית ללא פירוט לא תעמוד כהגנה למי שמבקש רשות להתגונן, ואני מוצאת לנכון לדחות את הטענה ולא להתיר להתגונן בגינה.

ז. הנתבע טוען שאין לחייבו בריבית פיגורים כמצויין בכתב התביעה אלא בריבית המוסכמת בהסכם ההלוואה לה ערב – גם במקרה זה אין כל פירוט של הטענה ומהן אותן ריביות נטענות. עיון בכתב התביעה מלמד אחרת מהנטען ע"י הנתבע. סעיף 15 לכתב התביעה קובע כלהלן: "על פי כתב ההתחייבות והערבות ועל פי הוראות חוק הערבות, נושא סכום הערבות שיעורי ריבית העולים באופן משמעותי על שיעורי הריבית הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה, אך לפנים משורת הדין מסתפק התובע בשיעור ריבית מופחת, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה".

התוצאה מהאמור בכתב התביעה, שהתובע חייב את הנתבע בריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה ולא בריבית פיגורים בשיעור המירבי שיהא נהוג אצל התובע באותה עת כפי שנקבע בהסכם ההלוואה. משכך, נדחית טענת הנתבע בעניין זה בהיותה לא מפורטת ולא מבוססת על המסמכים שלפני.

5. לפני סיום, בנוגע לבקשה למחיקת כותרת, טוען הנתבע כי לאור טענותיו, נספחי התביעה אינם מהווים ראשית ראיה וסכום התביעה אינו קצוב. לאחר בחינת הדברים ולאור ההלכות מימים ימימה בקשר לתביעות בסדר דין מקוצר המוגשות ע"י בנקים, אין לי אלא לדחות את טענת הנתבע על הסף. עיון בכתב התביעה מעלה כי כתב התביעה הוגש בהתאם לסדרי הדין והוא עומד בהוראות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

6. וכעת לסיום, לאור האמור לעיל, אני מתירה למבקש להתגונן מפני התביעה בטענות המפורטות בסעיפים 4ד ו- 4ה להחלטה.

7. תצהירו של הנתבע ישמש ככתב הגנה בתיק וההליך יעבור לפסים של סדר דין רגיל.

8. הוצאות ההליך בסך של 1,500 ₪ יבואו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.

9. המזכירות תמציא העתק מההחלטה לידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.