פתח דבר

1. לפניי בקשת המאשימה לתיקון כתב האישום, שהוגש נגד הנאשם בתאריך 21.04.10, על פי הסמכות הנתונה בסעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982 (להלן:"החסד"פ).
2. בכתב האישום, שאת תיקונו מבוקש, מבקשת המאשימה להוסיף עד תביעה מר אסף רוסלנדר (להלן: "אסף"), במקום עד, אשר נכלל בכתב האישום המקורי, איגור צור (להלן: "איגור").

טענות המבקשת/המאשימה

1. בבקשתה לתיקון כתב האישום, מבקשת המאשימה לתקן את כתב האישום על ידי הוספת המפקח אסף כעד מטעמה, במקום העד איגור, אשר על פי הודעת המשטרה, עזב את הארץ.

תגובת המשיב/הנאשם

1. הנאשם מתנגד לבקשה. לטענתו, כתב האישום הוגש כנגד הנאשם בחודש 02/2010 כאשר דיוני ההוכחות נדחו עקב אי התייצבותו של איגור, העד המרכזי והיחיד של המאשימה.
2. הוסיף הנאשם וטען כי, המאשימה לא ערכה בירור אודות עד זה למעלה משנתיים, לא דאגה לברר מה עלה בגורלו וגרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר, כאשר אין המדובר בתקלה טכנית אם כי בטעות מהותית, בעוד שעל אף שהעניין עלה מלפני מספר חודשים, כאשר הודעת המשטרה מחודש 05/2014, רק ימים ספורים טרם ישיבת ההוכחות, עתרה המאשימה לתיקון כתב האישום.
3. כן טען הנאשם כי התיקון יפגע בזכויותיו של הנאשם ויהווה עיוות דין, כאשר אין המדובר בתיקון בעקבות גילוי ראיות חדשות, ואף לא העלתה המאשימה כל נימוק המצדיק את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה.
4. עוד טען הנאשם כי, לא ברור מדוע לא נכלל העד אשר מבוקש להוסיפו כעת לכתב האישום, מלכתחילה לרשימת עדי התביעה, ככל ועדותו נחוצה? לדעת הנאשם עדותו של הנ"ל איננה קבילה ככל ועד זה לא נחקר, לא ערך כל דו"ח פעולה ו/או מזכר ו/או כל פעולה חקירתית ואינו חלק מחומר הראיות שבתיק.
5. הנאשם מבקש להורות על דחיית הבקשה.

דיון ומסקנות

1. לאחר עיון בבקשת המאשימה ותגובת הנאשם לבקשה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
2. המסגרת הנורמטיבית לבקשה לתיקון כתב אישום קבועה בסעיף 92(א) לחסד"פ הקובע:

"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן .."

1. בהפעלת שיקול-הדעת במסגרת הסמכות הנתונה על-פי הסעיף האמור, יש לתת משקל ראוי לתכלית הבסיסית של ההליך הפלילי – קביעת חפות או אשמה על בסיס חשיפת האמת ותוך בירור מהותי של הדברים, ובה בעת לעמוד על כך, כי הדבר לא יגרום עיוות דין לנאשם העומד לדין, שמשמעותו המרכזית בהקשר דנן הוא כי ניתנת לנאשם "הזדמנות סבירה להתגונן", כלשון סעיף 92 לחסד"פ (ראו: ע"פ 170/07 ליאור מטיס נ' מ"י, לא פורסם; תפ (מחוזי י-ם) 1061/05 מ"י גבע ואח', לא פורסם; ע"פ 951/80 קניר יצחק נ' מ"י, פ"ד לה(3) 506; ת"פ 366/99 (מחוזי י-ם) מ"י נ' סבירסקי ואח', לא פורסם.
2. וכך סיכם כב' השופט ח.כבוב בת.פ. (מחוזי ת"א) 40213/05 מדינת ישראל נ' גבעוני (פורסם בנבו), את ההלכה שנפסקה לעניין יישום סמכותו של בית המשפט לתקן כתב אישום, לאחר תחילת המשפט:

"ככלל מעודד המחוקק את תיקון כתב האישום כדי לאפשר לבית המשפט לעשות משפט צדק ולהגיע לחקר האמת. הכלל הוא שכל עוד אין בתיקון כדי לגרום לפגיעה בזכויותיו של נאשם להליך הוגן, יתיר בית המשפט את תיקון כתב האישום ובלבד שיכולתו של הנאשם להתגונן לא תקופח כתוצאה מהתיקון".

המבחן הוא אפוא - האם היעתרות לבקשת המדינה יש בה כדי לקפח הגנתו של הנאשם והכלל המנחה הוא - מניעת עיוות דין או פגיעה אפשרית בהגנת נאשם.

מן הכלל אל הפרט

1. מעיון בבקשתה הכללית למדי של המאשימה, לא ברור מדוע מבקשת היא כעת לתקן את כתב האישום, על ידי הוספת העד אסף, שעה שמחד לא נטען כי עד זה לא היה בשליטתה, ומנגד, לא נימקה מדוע עדותו של עד זה חיונית כיום לחשיפת האמת.

1. אילו עדותו של עד זה הינה חיונית לבירור האשמה של הנאשם, מדוע לא צירפה אותו המאשימה לכתב האישום המקורי, ומדוע רק כיום, על אף שחלפו מספר חודשים מיום שנודע לה כי העד איגור צור עזב את הארץ, מבקשת היא להעידו.
2. לא זו אף זו, בבקשתה לא נימקה המאשימה, כיצד עדותו של עד זה חיונית לקביעת האשמה או חשיפת האמת, ובאם ביצע פעולות חקירה כלשהן בעניינו של הנאשם, אשר יש בעדותו כדי לסייע לבירור האשמה.
3. מהבקשה של המאשימה, דומה כי זו באה לעולם רק בעקבות עזיבתו של העד הנוסף, איגור את הארץ, כאשר אין בידי העד עליו מבקשת המאשימה להסתמך כיום, כדי להביא לבירור האשמה.

סוף דבר

1. לאור האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.