1. אין עוררין על מרבית הסוגיות העובדתיות הניטשות במחלוקת שבפניי בין בעלי הדין.

2. בשנת 72' נחתם הסכם שכירות בנוגע לדירת המשיבה (להלן, גם "עמידר"), הנמצאת ברח' קיבוץ גלויות 29/3, בית אליעזר, חדרה (להלן – "הדירה"), בין עמידר לבין אבי המבקשים, המנוח פיתוסי אליהו ז"ל.

3. המנוח נפטר חצי שנה לאחר חתימת הסכם השכירות ובשלב זה התגוררו בדירה אשתו האלמנה (להלן – "האם") וילדיה, ובהם המבקש 1 (להלן – "המבקש"), המבקשת 2 (להלן – "המבקשת") וכן האח משה (להלן – "משה"). בהמשך הדרך התחתנה האם עם מר מוריס גרין (להלן – "מוריס") בנשואין אזרחיים. אף אין עוררין כי מוריס עקר לדירה מדירה אחרת של עמידר בה החזיק. האם ומוריס, בהמשך הדרך, נפטרו.

4. הן המבקש והן המבקשת מתגוררים בדירה. לטענת המבקש אף גרושתו ושלושת ילדיו הקטינים מתגוררים בדירה כאשר הוא עצמו מתגורר בחדרון קטן מחוץ לדירה.

5. אף אין עוררין כי ננקטו הליכים בהתאם לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998 ( להלן – "חוק הדיור"), בעניינה של הדירה. הרשויות, בהתאם לחוק הדיור, קבעו כי משה הוא "דייר ממשיך" כמשמעותו בחוק הדיור. לנוכח זאת אף הסכימו הרשויות, באחד השלבים, כי ככל שמשה יסכים לכך יכול שאף המבקשים יזכו במעמד של "דייר ממשיך". למשה אין כל זיקה לדירה. דומה שהוא מסוכסך עם המבקשים ואין לו עניין לסייע להם בעניין זה.

6. לנוכח כל אלו ביקשה עמידר לממש צו פינוי שניתן נגד מחזיקי הדירה זה מכבר. הפינוי נקבע ליום 25.4.10. או-אז הגישו המבקשים המרצת הפתיחה שבפניי בגדרה הם עתרו ליתן צו מניעה קבוע האוסר להמשיך לפנותם מן הדירה. ניתן על ידי צו מניעה זמני כמבוקש. בהחלטתי מיום 21.4.10 שקלתי לחובת המבקשים את מידת השיהוי לנוכח העובדה שידוע היה להם על מועד הפינוי זה מכבר ושקלתי לחובת המשיבה את השיהוי בהתנהלותה לנוכח העובדה שמדובר בתיק הוצל"פ שנפתח בשנת 01', ונותר ללא מעש שנים רבות וארוכות.

7. לאחר שהונחו בפניי טיעוני הצדדים זימנתי ישיבה והינעתי את הצדדים לנהל מו"מ. דומה שהוא לא עלה יפה. בישיבה מיום 10.6.10 נטען על ידי ב"כ המשיבה כי המרצת הפתיחה אמורה להימחק. באותה הזדמנות נמסרו מסמכים אודות החלטותיה האחרונות של ועדת האכלוס העליונה מכוח חוק הדיור. בוועדה זו חזרה ונשנתה ההחלטה כי המבקשים אינם זכאים להיחשב כ"דייר ממשיך". הונחו בפניי טיעוני ב"כ הצדדים.

8. קיימת מחלוקת עובדתית לעניין הזכאות של המבקשים להיחשב כ"דייר ממשיך". ב"כ המבקשים סבור כי המבקשים התגוררו מאז ומתמיד בדירה. כאמור ב"כ המשיבה חולקת על כך באורח עובדתי, כאשר היא נסמכת על ממצאיה העובדתיים של ועדת האכלוס העליונה.

9. בהחלטתי מיום 20.10.10 דנתי בשאלת הסמכות העניינית להידרש להליך שבפניי. לכאורה סבור הייתי שבית המשפט לעניינים מינהליים הוא הפורום הלכאורי המוסמך לדון בצדקתה המהותית של החלטת הרשות שקבעה שהמבקשים אינם זכאים למעמד של "דייר ממשיך".

לאחר שהונחו בפניי טיעונים משלימים בעניין זה ניתנה החלטתי מיום 5.6.11. בהחלטתי זו שוכנעתי לשנות מדעתי הלכאורית בהחלטתי מיום 20.10.10 וקבעתי שהדיון יימשך בבית משפט זה. כך, משום ששוכנעתי שב"כ המבקשים אינו מבקש לחלוק על תוקפה המינהלי של החלטת ועדת האיכלוס אלא סבור שהתשתית העובדתית שהונחה בפניה שגויה לטעמו. סבור הייתי כי לעניין בירורה של התשתית העובדתית האמורה רשאי בית משפט זה להמשיך ולדון.

10. הונחו בפניי, איפוא, תצהירים ותצהירים משלימים והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם המבקשים נחקר המבקש (להלן, גם "חיים"). מטעם המשיבה נחקרה גב' פיורלה אלידע (להלן – "פיורלה"), העובדת כרכזת שטח בעמידר. בעקבות זאת הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים, לאחר שדחיתי את בקשת עמידר לחייב את המבקשים בערובה לתשלום הוצאותיה. משום לחץ העבודה הרב בו אני שרוי ניתן פסק דיני רק עתה. עם ב"כ הצדדים הסליחה.

11. בחנתי חומר הראיות שבפניי לעניין השאלה העובדתית השנויה במחלוקת ונמצאו לי מניין שיקולים, לחובתו של כל אחד מבעלי הדין.

12. התשתית העובדתית מכוחה נטען כי חיים והמבקשת 2 (להלן, גם "שושנה") לא היו זכאים, ואף אינם זכאים, למעמד של "דייר ממשיך" היא פועל יוצא של ביקורי מעגל שנערכו ברבות השנים. ואולם כל ביקורי המעגל האמורים, שדומה שאין ערוך לחשיבותם, נערכו לא על ידי פיורלה אלא על ידי עובדים אחרים של עמידר. ואלו לא התייצבו למתן עדות.

אכן מקובל עליי כי ביקורי מעגל אלו הם בבחינת רשומה מוסדית, כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. בכך אני הולך בעקבות פסק דינו של כב' השופט חיים טובי ב-ת.א. (ת"א) 28583/04 עמידר נ' רוזה עתיק (במאגרי "נבו"). ואולם, כאמור בפסק דינו זה, משקלם הראייתי של ביקורי המעגל נמוך לנוכח העובדה שאף בפרשה שנדונה בפניו, כזו שנדונה בפניי, לא התייצבו עורכי ביקורי המעגל למתן תצהירים ועדויות.

13. סעיף 1 לחוק הדיור מגדיר, בין השאר, כי מי שעשוי להיות "דייר ממשיך", חייב להוכיח "שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי". מקובלת עליי עמדת ב"כ עמידר כי הדייר הזכאי האמור, מכל מקום, אינו יכול להיות מוריס. שהרי, למירב, מוריס היה בן זוגה של האם, אך לא אביהם של חיים ושושנה. ואולם חיים ושושנה עשויים להיות "דייר ממשיך", לנוכח העובדה שהם בנם ובתם של המנוח, ולאחר פטירתו של האם.

לנוכח כל אלו קיימת סתירה מובהקת בין אותם ממצאים של ביקורי המעגל, מהם ניתן היה להסיק לכאורה שחיים ושושנה, או מי מהם, לא התגורר למשך שלוש שנים לפחות בעקבות פטירתם של המנוח, או של האם. מנגד, וכעולה מנספח י"ד לתגובת עמידר מיום 25.4.10, קיימת קביעה נחרצת על פיה, ככל שעסקינן בשושנה, הרי "על פי ביקורי מעגל האחות שושנה גרה כל השנים למעט תקופה ב- 2002 בה האח שמעון השתחרר מהכלא ואיים עליה ועל בתה" (סעיף 12). וככל שעסקינן בחיים הרי "המבקש (הוא משה – ש.ל.) לא גר ב-98', 99', שושנה לא גרה ב- 2002 והאח חיים גר כל השנים" (סעיף 13; ההדגשות שלי – ש.ל).

14. קביעה נחרצת זו, כאמור, עומדת בסתירה לממצאים שונים של ביקורי המעגל, אף לנתונים מובהקים המצביעים על מגורים בכתובות שונות, שאינם הדירה, שלכאורה יכולים להצביע על העדר רצף כאמור של חיים ושושנה.

15. ועל מנת להוסיף מהומה ומבוכה, הגם שחיים מסר תצהיר הנה שושנה לא מסרה כל תצהיר, כמוה כעורכי ביקורי המעגל. משמע, שני בעלי הדין נמנעו מלהביא מצהירים חשובים וחיוניים לעניינם.

16. דומה שנתון זה אף השליך על שיקוליה של עמידר, במרוצת השנים. אכן עמידר הכירה במשה כ"דייר ממשיך", הגם שהיא לא הצביעה, להנחת דעתי, גם מהיכן נשאבת זכותה לעשות כן, משפטית, וגם במה התשתית העובדתית שכנעה אותה להכיר דווקא במשה כ"דייר ממשיך". ואולם דומה שלא רק משום רצונה של עמידר להתחשב במצבם הסוציואקונומי הנמוך של חיים ושושנה, הרי בעיקר לטעמי לנוכח הספק שקינן אף אצל עמידר שמא בכל זאת חיים ושושנה זכאים להיות "דיירים ממשיכים", הרי ברבות השנים הביעה עמידר נכונות לקדם אף את האפשרות האמורה.

17. מכאן שקיימות בפניי ראיות לכאן ולכאן, לעניין התשתית העובדתית הראויה באשר לאפשרות של חיים ושושנה לזכות במעמד של "דייר ממשיך". משכך, הנטל מוטל על חיים ושושנה ואולם דומה שנטל זה, במבחני דרישות הדין האזרחי, הורם. אכן, ככל שנתונים מנתונים שונים יכולים היו להצביע על שום מה חיים ושושנה אינם עשויים לזכות במעמד של "דייר ממשיך", לא קיבלתי הסבר להנחת דעתי מהיכן צמחה התשתית העובדתית הנחרצת המצביעה על רצף מגורים של שניהם, כמעט לכל אורך השנים, כעולה מסעיף 13 מעלה. הסבר זה יכול היה להינתן אילו עמידר הייתה טורחת ומגישה תצהירים של עורכי המסמכים, ובעקבות זאת היו נשמעות חקירות, אשר שמא היו מוליכים לתובנות אחרות.

18. אכן איני סבור שבית משפט זה מוסמך להצהיר שחיים ושושנה הם בבחינת "דייר ממשיך", וכפי שביארתי מעלה. זאת ועוד: העתירה שבפניי היא לצו מניעה קבוע המונע את פינויים של חיים ושושנה, ושאינו עותר למתן הצהרה כאמור. ואולם הקביעה העובדתית שנגזרה עד הנה, מצדיקה מתן צו מניעה קבוע, כנדרש.

ואולם אין בכך כדי למצות את מלוא הבעייתיות הקיימת. שהרי יהא הדבר אשר יהא, וגם אם אכן חיים ושושנה זוכים בהכרה כ"דייר ממשיך", פשיטא יכולה לצמוח לעמידר עילה לסילוק יד, מן הטעם הפשוט שחיים ושושנה אינם פורעים את דמי השכירות, ולו בסכומם הנמוך כפי שהורה בזמנו כב' השופט שרעבי, באחד ההליכים בין בעלי הדין ברבות השנים.

19. כללם של דברים: לנוכח מכלול הנסיבות שבפניי הנני נענה לעתירה ומוציא צו מניעה קבוע האוסר את פינויים של חיים ושושנה מן הדירה למשך שנה מהיום. במהלך שנה זו, ועל יסוד התשתית העובדתית שנקבעה בפסק דין זה, הנני מורה לעמידר ולרשויות המוסמכות לשקול מחדש להכיר בחיים ושושנה כ"דייר ממשיך". במהלך תקופה זו, ותהא ההכרעה אשר תהא, מובן שחיים ושושנה חייבים יהיו להסדיר את התשלומים לעמידר, ולו על יסוד הכרה אפשרית במעמדם זה. בחלוף שנה מהיום, ומכל מקום לאחר שימוצו ההליכים מחדש כמתחייב מהתשתית העובדתית שנגזרה על ידי, יהיו רשאים בעלי הדין לנקוט בהליכים משפטיים האחד כנגד משנהו, ככל שתימצא עילה על פי דין לעשות כן.

לנוכח התוצאה אין צו להוצאות.

20. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא