לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשע נאשם 1 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובעבירה של תקיפה סתם בצוותא חדא ואילו הנאשמת 2 הורשעה בעבירה של תקיפה סתם בצוותא חדא.

תמצית עובדות כתב האישום אשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין הן כי ביום 27.04.09 ובעקבות ויכוח שנתגלע באשר לחניית כלי רכב, ניגש, הנאשם אל המתלונן אשר היה ברכבו והמתין לרמזור אדום שיתחלף ותקף אותו בכך שהכה בפניו באמצעות אגרופיו בעוד המתלונן יושב ברכב.

משיצא המתלונן מרכבו וניגש לנאשם ושאל אותו לפשר מעשיו, נטל הנאשם בידו מקל והחל להכות את המתלונן בגבו, הכה בו באגרופו בפניו, באפו ואף חנק אותו.

למקום הגיעה אימו של הנאשם, היא הנאשמת מספר 2 שצעקה לעבר המתלונן "בן זונה מה עשית לבן שלי מה עשית לאוטו שלו" ותקפה את המתלונן, בכך שהכתה אותו באגרופיה בפניו, באפו ואף שרטה אותו עם ציפורניה.

בנסיבות המתוארות לעיל, נגרם למתלונן שבר באפו, המטומות בראשו, חבלות מתחת לעינו הימנית וכן המטומות בצווארו.

בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת מעשיהם של הנאשמים בעקבות עניין של מה בכך, וביתר שאת אף נוכח החבלות החמורות שנגרמו למתלונן לרבות המטומות בראשו של המתלונן, חבלות קשות מתחת לעינו הימנית, והמטומות בצווארו.

ב"כ המאשימה הדגישה כי המדובר במתלונן אשר בנוסף לקשיים אותם חווה כעולה חדש, נאלץ להתמודד עם תחושת השפלה בעת שהנאשם נקט נגדו באלימות חמורה לעיני כל לרבות בתו.

ב"כ המאשימה טענה כי הערך החברתי המוגן הנפגע כתוצאה ממעשיו של הנאשם הינו זכותו של אדם לשמירה על גופו ובטחונו.

ב"כ המאשימה ציינה תוך שסמכה ידה על הפסיקה כי יש לנהוג משנה חומרה כלפי אלו החוטאים בעבירות אלימות כמו גם בתחושת הביטחון של הנפגע בפרט ותחושת הציבור ככלל, ואל לנו להסתכל על התיק שבפנינו כמקרה בודד ויחיד אלא כאל כתופעה המתרחשת חדשים לבקרים אשר יש להוקיעה מן החברה.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, טענה ב"כ המאשימה תוך שהיא מפנה לעובדות כתב האישום, כי אין המדובר באירוע בודד או במכה בודדת, הנאשם 1 לא הסתפק במכה אחת בפניו של המתלונן, אלא הכה אותו שוב ושוב תוך שאמו הנאשמת 2 לא רק שלא עושה דבר על מנת למנוע את האירוע וחרף אותם חבלות על פניו של המתלונן, היא מרימה את ידיה על המתלונן ומכה אותו.

בנוסף ציינה ב"כ המאשימה כי יש לראות לחומרא את השימוש שעשה הנאשם 1 בנשק קר, קרי, אותו מקל באמצעותו הכה את המתלונן.

באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ציינה ב"כ המאשימה כי לנאשם 1, הרשעה אחת רלוונטית משנת 2000, בגין עבירות של שוד מזוין ושיבוש מהלכי משפט שבגינם נשפט הנאשם לשישה חודשי עבודות שירות ופיצוי בגובה 20,000 ₪ למתלונן. כאשר מאז האירוע נשוא תיק זה לא נפתחו לנאשם תיקים נוספים. בנוסף ציינה ב"כ המאשימה כי לא ניתן לזקוף את חלוף הזמן לזכותם של מי מהנאשמים, כאשר נאשם בוחר לנהל את ההליך לא ניתן לטעון לחלוף הזמן כשיקול מקל.

ב"כ המאשימה טענה תוך שסמכה ידה על הפסיקה כי מתחם העונש ההולם בתיק זה לגבי נאשם 1, נע בין 12 חודשים לריצוי בפועל ועד 4 שנות מאסר, זאת לאור חלקו של נאשם באירוע לרבות חומרת העבירה, אי לקיחת אחריות, תקיפה ברוטאלית על רצף של מקטעים, המסוכנות הנשקפת מפרץ האלימות הזה כמו גם החבלה החמורה שנגרמה למתלונן בפניו ותחושת ההשפלה שחווה בעקבותיה.

לאור האמור לעיל עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם 1 מאסר בפועל ברף האמצעי של המתחם, מע"ת, פיצוי כספי וגבוה ההולם את חומרת המעשים לרבות החבלות הפיזיות והנפשיות.

ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם לגבי נאשמת 2 נע בין של"צ בהיקף ניכר ועד 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות בכפוף לחוו"ד ממונה.

באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ציינה ב"כ המאשימה כי לנאשמת 2 אין כל עבר פלילי, ומאז תיק נשוא כתב אישום זה לא נפתחו לה תיקים נוספים. בנוסף ציינה ב"כ המאשימה כי גם בעניינה לא ניתן לזקוף את חלוף הזמן כשיקול מקל.

ב"כ המאשימה ציינה כי לאור חלקה של נאשמת 2 באירוע לרבות העובדה כי העבירה בוצעה בצוותא חדא, בעוד הנאשמת מכה את המתלונן כשהוא חבול, עתרה ב"כ המאשימה תוך שסמכה ידה על הפסיקה להשית על הנאשמת מספר חודשי מאשר שיכול וירוצו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת ממונה, מע"ת ופיצוי כספי הולם למתלונן.

במסגרת טיעוניה לעונש ציינה ב"כ נאשם 1 כי לא ניתן לקבוע מתחם עונש הולם על בסיס פסיקה נהוגה בעבירות חמורות בהרבה עליה בקשה ב"כ המאשימה להסתמך. לא בכדי קבע המחוקק בתיקון 113 שיש לקבוע מתחם ענישה על פי מעשה העבירה והנסיבות בה בוצעה. ולפיכך סבורה ב"כ הנאשם כי מתחם העונש שהוצג ע"י המאשימה שגוי ולא ניתן להקיש ממנו לגבי המקרה שבפנינו.

עוד ציינה ב"כ הנאשם כי לפי סעיף 40 ז רבתי, שיקול הרתעת הרבים הוא שיקול שנשקל בתוך מתחם הענישה ולא מגדיר אותו כפי שטענה ב"כ המאשימה.

ב"כ הנאשם טענה תוך שסמכה ידה על הפסיקה כי מתחם העונש ההולם בתיק זה נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם חולקת על עמדת המאשימה והיא סבורה כי לא ניתן להחמיר עם הנאשם כמי בחר לנהל את ההליך.

בנוסף ציינה ב"כ המאשימה כי עברו הפלילי של הנאשם התיישן, ומעבר לכך, העבירות שיוחסו לו בגין שוד מזוין ושיבוש הליכי משפט הסתיימו בעבודות שירות לאחר שבית המשפט התרשם מחלקו של הנאשם באירוע. ב"כ הנאשם הדגישה כי מדובר בתיק משנות ה- 90 ומאז הנאשם התבגר, שינה אורחות חייו, פתח עסק ועובד לפרנסתו.

ב"כ הנאשם הפנתה לעדותו של הנאשם ממנה עולה כי הנאשם גדל בבית שהפשע לא זר לו, ועד היום הוא נאבק כדי לצאת מהעולם הזה שהוא ראה מקרוב כילד. מבחינת הנאשם האירוע נשוא כתב אישום זה מהווה כישלון חמור עבורו, ואף תיאר את התנהגותו כברברית, מבישה ולא ראויה כבר בתחנת המשטרה.

ב"כ הנאשם סבורה כי ענישה בדמות של"צ ופיצוי למתלונן, יכולים לשקף את המסר הראוי הן לנאשם והן לחברה וענישה מאחורי סורג ובריח אינה מתחייבת במקרה הנדון.

לאור האמור לעיל עתרה ב"כ הנאשם תוך שסמכה ידה על הפסיקה להפנות את הנאשם לשירות המבחן, על מנת שתבחן האפשרות להטיל על הנאשם של"צ, ובאם בית המשפט יסבור שהענישה במקרה זה מחייבת מאסר בפועל, בקשה ב"כ הנאשם לשקול אפשרות של ריצוי העונש בעבודות שירות ולהפנות את הנאשם אל הממונה על עבודות השירות.

בדבריו האחרונים התנצל הנאשם באשר למצב אליו נקלע והוסיף כי כיום הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ופעיל בעמותה שמטפלת בילדים חולי סרטן. הנאשם ציין כי הוא משתדל שלא להסתבך בבעיות כאלה ואחרות ושהוא נפרד מהעולם הזה עוד בשנת 98.

במסגרת טיעוניה לעונש ציינה ב"כ הנאשמת 2, כי הנאשמת הורשעה בעבירה של תקיפת סתם בצוותא חדא, ולא הורשעה בגרימת חבלות למתלונן כפי שציינה המאשימה.

מדובר בנאשמת שמעולם לא נתקלה במשטרה ולא נחקרה תחת אזהרה ומדובר בתיק בודד שלא תואם את אורחות חייה אותם ניהלה באופן תקין.

ב"כ הנאשמת סבורה כי עצם ניהול ההליך, והניסיון של הנאשמת להוכיח את חפותה לא יכול לעמוד לה לרועץ כפי שטוענת המאשימה.

ב"כ הנאשמת ציינה כי הן הנאשמת והן הנאשם נזקקו לטיפול רפואי בבית החולים והוסיפה כי חלקה של הנאשמת באירוע היה מינורי וכי לא מדוב ר בתקיפה ברף הגבוה.

ב"כ הנאשמת סבורה כי לא ניתן להתעלם מהנסיבות האופפות את ביצוע העבירה, מדובר בנאשמת שבנה היה מעורב באירוע והיא באה להגנתו.

ב"כ הנאשמת סבורה כי מתחם הענישה בעבירה של תקיפה סתם ובנסיבות הכוללות של התיק נע בין מע"ת ועד מספר חודשי מאסר.

ב"כ הנאשמת חולקת על עמדתה של התביעה בנוגע למתחם הענישה, לטעמה אין מקום בעניינה של הנאשמת לטעון לרף הגבוה של המתחם. מדובר באישה לא צעירה, שמעולם לא הסתבכה בפלילים, אשר ניהלה אורח חיים נורמטיבי כל חייה.

בנוגע לקנס והפיצוי, הדגישה ב"כ הנאשמת כי הנאשמת לא הורשעה בגרימת חבלה או נזק למתלונן והוסיפה כי הנאשמת התאלמנה כשנה וחודשיים לפני המקרה, וכיום היא עובדת בטיפול בקשישים ומשתכרת 2200 ₪ בחודש, ומפרנסת את עצמה ואת בנה המתגורר עמה. לכן בנסיבות אלה, בקשה ב"כ הנאשמת להסתפק במע"ת ולכל היותר בהתחייבות כספית להימנע מעבירה.

באשר לנאשם 1 הרי שמדובר במעשים חמורים מאוד ולמעשה בבריונות לשמה.

אפילו סבר הנאשם כי המתלונן פגע ברכבו ואפילו היה צדק בטענותיו הרי ברי כי אלימות אינה הדרך לפתור סכסוך זה ופתוחות בפניו דרכים רבות וחוקיות לפתור את כל הטענות אשר היו לו כנגד המתלונן. אלא שהנאשם בחר לדלוק אחר המתלונן ולפתוח מיד וללא כל בירור מקדים באלימות קשה ובוטה שבאה לידי ביטוי במכות אגרוף לפניו של המתלונן בעוד הוא יושב ברכבו וממתין לאור הרמזור כי יתחלף. כבר בשלב זה של האירוע נחבל המתלונן חבלה של ממש ואפו זב דם.

משיצא המתלונן לברר את פשר הדברים ואף לשטוף את פניו זבי הדם, המתין לו הנאשם בפינת הבנין והפעם כאשר הוא מצוייד בנשר קר – מוט ותקף אותו באמצעות מוט זה כאשר הפליא בו את מכותיו.

לאחר מכן, כאשר הצטרפה אמו לאירוע, המשיך הנאשם במעשיו.

הנה כי כן עסקינן במסכת אלימות קשה וכפי שנאמר לעיל, בבריונות לשמה.

אפילו תאמר כי האירוע החל בעת שהנאשם נקלע להתפרצות זעם בשל מעשיו של המתלונן, הרי לאחר שהיכה את המתלונן בעודו ברכבו יכול היה להרגע ולצנן את רוחו, ברם חלף זאת, כאמור לעיל, הוא עוד החמיר והחריף את התנהגותו האלימה והמתין למתלונן על מנת להמשיך ולתקוף אותו ביתר שאת.

אין צריך להכביר מילים על הערך המוגן הנפשע בעניין זה, כאשר אדם היוצא אל הרחוב מבקש לשמור על גופו, בטחונו האישי ועל כבודו.

מתחם הענישה הראוי לעבירות אלה נע בין מאסר בפועל בעבודות שירות לתקופה המקסימלית האפשרית לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם אינו נעדר עבר פלילי ואף עבירות אלימות אינן זרות לו, אם כי עברו ישן ביותר ומאז שנת 2000 לא הסתבך בעבירה כלשהי ותפקד באורח נורמטיבי.

הנאשם אינו נוטל אחריות על מעשיו.

גם בעניינה של הנאשמת יצוין כי מעשיה חמורים ויש בהם כדי לפגוע באותם ערכים מוגנים נזכרים. משהגיעה היא למקום האירוע, הרי חלף לצנן ולהרגיע את הרוחות הסוערות היא הצטרפה לאירוע ותקפה אף היא את המתלונן יחד עם הנאשם 1.

הנאשמת עשתה זאת באלימות ממשית ובאופן בוטה ובריוני אף היא.

באשר לחלקה שלה באירוע, מתחם הענישה הראוי הוא מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות.

הנאשמת אינה אישה צעירה עוד והיא נעדרת עבר פלילי מסוג כלשהו. אף היא אינה נוטלת אחריות כלשהי על מעשיה.

בהתחשב במהות האלימות שנקט הנאשם 1 ובנסיבות האירוע, לרבות השימוש בנשק קר במהלכו, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים –

תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה אלימות.

על הנאשמת 2 אני גוזרת בשל חלקה באירוע ובתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות באופן שהתווה הממונה על עבודות השירות בחוות דעתו מיום 21/11/13.

כן אני גוזרת עליה שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל תעבור עבירה כלשהי שעניינה אלימות.

אני מחייבת את הנאשם 1 בתשלום פיצוי למתלונן בסכום של 1,500 ₪ אשר יופקד בקופת בית המשפט לטובת המתלונן, בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם ביום 1/2/14 והבאים אחריו בכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.

אני מחייבת את הנאשמת 2 בתשלום פיצוי למתלונן בסכום של 750 ₪, אשר יופקד בקופת בית המשפט לטובת המתלונן, בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם ישולם ביום 1/2/14 והבאים אחריו בכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.