1. זוהי תובענה על סך של 2,400,000 ₪ שעניינה טענה לעושק ותרמית כלפי שותפי התובעים העוסקים בענף הדלא ניידי.

רקע עובדתי

2. התובעת מס' 1 הינה חברה קבלנית העוסקת בבנייה ובפיתוח תשתיות.

3. התובע מס' 2 הינו מנהל התובעת מס' 1.

4. הנתבעים הינם אנשי עסקים שהיו שותפים עם התובעים ברכישת נכס דלא ניידי בדרום ספרד.

5. התובעים גורסים כי במהלך עבודתם המשותפת עם הנתבעים העלימו האחרונים מהם סכומי כסף ניכרים באופן המהווה תרמית והפרת חובת תם הלב בעשייה המשותפת.

6. הנתבעים טוענים כי יש למחוק או לדחות את התביעה על הסף מפאת טענת התיישנות וכן טענות למעשה בית - דין ולהעדר יריבות בין הצדדים.

כן גורסים הם כי פעלו כיאות ובתם לב במהלך עסקיהם עם התובעים וטרוניות אלה, אין להם על מה שתסמוכנה.

ראיות הצדדים

ראיות התובעים

7. התובע מס' 2, מר שלמה קדוש, הצהיר בתצהיר עדותו הראשית ת/1 כי שימש כמנהל התובעת מס' 1 בשנת 2003.

8. לעדותו, בשנת 2000 נכנס עם הנתבעים לשותפות לצורך ביצוע פרוייקטים בתחום הנדל"ן בדרום ספרד.

9. שותפות זו התאגדה כקבוצת חברות, חלקן זרות וחלקן ישראליות, תוך שהוא משקיע בשותפות כספים נכבדים.

10. בשנת 2004 מכר את אחזקותיו בשותפות ולאחר מכן גילה כי בוצעה חלוקת דיבידנד שהחלטה על חלוקתו היתה ביום 8.3.03 וביצועו היה בחודש אוקטובר 2003 וכן בחודש ינואר 2003.

11. ביזמת הנתבע מס' 1, עו"ד רונן גפניאל מבעלי חברת "מבני גאיה" שעסקה בהשבחת קרקע, הצטרף כשותף בפרוייקט נדל"ן באזור אלקדסה אשר בדרום ספרד והללו יסדו עמו חברה משותפת לצורך פרוייקט זה בשם חברת "גאיה - קו".

(להלן: "הפרוייקט").

12. ביום 1.2.03 הצטרפה לפרויקט חברת "מריו לזניק ובניו בע"מ" כשותפה לפרוייקט ונחתם הסכם מייסדים עמו המסדיר היחסים המשפטיים ביניהם והוקמה בישראל חברה משותפת בשם "ש.ר.ד. קו בע"מ", אשר הוחזקה ע"י גאיה – קו ומריו לזניק, הנתבע מס' 2.

13. הנתבע מס' 3, מר אייל דייסי, הינו איש עסקים ישראלי אשר ניהל פרוייקט הנדל"ן בדרום ספרד.

14 משיקולים פיסקליים נוהל הפרוייקט באמצעות חברה ספרדית, חברת "אלרטון".

(להלן: "חברת אלרטון").

15. בעלת המניות בחברת אלרטון הייתה חברה הולנדית בשם VENTURE ALLIANCE B.V כאשר 75% ממניותיה הוחזקו ע"י חברה דנית בשם "מג הולדינגס א.פ.אס.".

16. חברת אלרטון נמצאת בהליך של כינוס נכסים מטעם הבנק הפדראלי בספרד.

17. בחודש אפריל 2002 שונה מבנה השותפות והחברה ההולנדית רכשה בחזרה את אחזקותיה בחברה הדנית ומכרה אותן לשותפי הפרוייקט באמצעות חברת ש.ר.ד. קו ובאמצעות חברות בריטיות שבשליטתו שלו, של מר רונן גפניאל וכן בשליטת מר מריו לזניק.

18. כל החברות הנמנות על הקבוצה נועדו לשמש כצינורות להעברת כספים לשותפים רונן גפניאל, מריו לזניק וכן אליו ומבנה החברות המשותף נועד לצרכים פיסקאליים בלבד.

19. מי ששלט בפועל בקבוצת החברות היו מר רונן גפניאל, מר מריו לזניק ומר אייל דייסי, הנתבע מס' 3.

20. על פי הסכמי הצדדים, נחלקו אלה לקבוצת "דוד", כשם עו"ד דוד אפרתי, שותפו של גנפיאל, בה היו חברים התובעים, מבני גאיה וכן לקבוצות "מריו", קרי, על שם מריו לזניק ובניו.

21. התובעים שהיו שייכים לקבוצת "דוד" זכאים היו ל - 44% מהדיבידנדים אשר יחולקו מרווחי הפרוייקט.

22. ביום 8.9.03 התקיימה ישיבת דירקטוריון של חברת ש.ר.ד. קו והוחלט ע"י מר לזניק ומר רונן גפניאל וכן על ידו לבצע חלוקה של 5,000,000 אירו מהפרויקט הנדון כדיבידנד.

חלקו שלו הינו 28% מסכום זה, והיה עליו לקבל כאחוז הזה מרווחי הפרוייקט.

23. למרות זאת, קיבל רק סך של 1,016,000 אירו כדלהלן:

א. ביום 31.10.03 שולם סך של 265,200 אירו;

ב. ביום 4.11.03 שולם סך של 751,400 אירו;

לחישובו, סכום של 383,400 אירו המגיע לו על פי האחוזים שלו בפרוייקט לא הועבר אליו כלל, ללא סיבה או הנמקה.

24. כן לא קיבל, לעדותו, פירוט כספים וחלוקתם אשר התקבלו בגין העסקה, פירוט כיצד חולק מלוא הדיבידנד בסך של 5,000,000 אירו, הוכחה על תשלום מס חברות, על חלוקת הדיבידנד בסך של 5,00,000 אירו והוכחה על תשלום מס הכנסה בגין חלוקת דיבידנד ליחידים.

25. ביום 14.1.03 נשלח מכתב מ - HOLLAND MTM לפיו מריו לזניק, רונן גפניאל והוא, כביכול, בקשו לבצע העברות בנקאיות מחברת VENTURE ALLIANCE B.V. כדלהלן:

א. גאיה קו – 44.73% הסך של 1,180,851 אירו.

ב. אדרפורט – 21.04% הסך של 555,55 אירו.

ג. וירנהם – מטליקס בע"מ 34.23% - הסך של 903,546

אירו.

26. מעולם לא חתם על מכתב זה, חתימתו עליו זויפה, וגילויו היה רק בדיעבד. כן לא קיבל כל כספים בהתאם לדרישת ההעברות הבנקאיות מיום זה.

27. קיים במכתב, אם יקבלו, פער בסך של 77,908 אירו המגיע לו בהתאם לאחוזים שלו בפרוייקט שלא הועבר אליו מעולם.

28. לאור אלה, ביקש מאת הנתבעים פירוט על הנעשה אך לא קיבל דבר.

29. לסיכום, גורס הוא כי הנתבעים נישלו אותו בסך של 383,400 ₪ המגיעים לו מחדש אוקטובר 2003 וכן סך נוסף בגובה של 77,908 אירו על יסוד המכתב דלעיל.

ראיות הנתבעים

30. מטעם הנתבעים גורס מר מריו לזניק בתצהירו נ/1 כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף – ולהידחות אף לגופה.

31. טענות התובעים כי לא קיבלו דיבידנד מלא וכי הוראות חוק החברות לא קוימו כלל, הן טענות במישור של דיני חברות אשר מתבררות על פי חוק החברות, התשנ"ט - 1999 ומקומן להתברר הינו בבית המשפט המחוזי.

32. כמו כן, טרם הגשת תביעה זו פתחו התובעים בהליכים נוספים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 1029/09. שני ההליכים נסובו סביב אותה "עילה".

(להלן: "התביעה הראשונה").

33. על פי כתב התביעה הראשונה, ביום 4.3.04 מכרו התובעים את אחזקותיהם בקבוצת החברות דנן לחברת "ריזו בע"מ".

(להלן: "חברת ריזו").

34. התובעת מס' 1 וכן התובע מס' 2, מר שלמה קדוש, המחו לחברת ריזו את כל זכויותיהם והתחייבויותיהם בקשר לפרוייקטים של חברת "אלרטון", החברה באמצעותה ניהלה הקבוצה את פרוייקט הנדל"ן באלקדסה שבספרד.

35. בנושא זה נכתב בהסכם עם ריזו בעניין מר קדוש כדלקמן:

"4.2. מוסכם בזאת כי במעמד חתימת הסכם זה, ובכפוף להשלמת העסקה, ימחה המוכר כלפי הרוכשת את כל זכויותיו והתחייבויותיו על פי כל הסכם ו/או מסמך שנחתם בקשר לפרויקטים של חב' אלרטון, והרוכשת בחתימתה על הסכם זה נותנת את הסכמתה לקבלת הזכויות וההתחייבויות האמורות של המוכר...".

וכן נאמר לגבי התובעת מס' 1 כדלהלן:

"מוסכם בזאת כי בחתימת הסכם זה, בכפוף להשלמת העסקה, ממחה המוכרת כלפי הרוכשת את כל זכויותיה והתחייבויותיה עפ"י הסכמי הייזום (כפוף לביטול הסכם ייזום גאיה קו כמפורט בסעיף 10 להלן וביטול כתבי ההבנות) וכתבי ההבנות, והרוכשת בחתימתה על הסכם זה נותנת את הסכמתה לקבלת הזכויות וההתחייבויות האמורות של המוכרת...".

ועוד, בנוסף להמחאת הזכויות והחובות למוכר מר קדוש הוצהר כי זה מוותר על כל טענה ותביעה בקשר לחברת "אלרטון":

"בכפוף להצהרות והמצגים שניתנו ע"י המוכרת והרוכשת עפ"י הסכם זה, ולמילוי התנאים לביצוע העסקה והתחייבויות הצדדים על פי הסכם זה האחד כלפי משנהו, הרי שעם חתימת הסכם זה, מצהירים המוכר ו/או מי מטעמו, והרוכשת, כי אין להם ולא תהיינה להם כל טענות ו/או תביעות כלפי המוכר

כלפי החברה ו/או בעלי מניותיה ו/או מנהליה ו/או מי מטעמם ו/או כלפי "החברות" ו/או בעלי מניותיה ו/או מנהליה ו/או מי מטעמם בקשר עם כל דבר בקשר לחברה ו/או בהסכמים קודמים בין הצדדים ו/או בנוגע ל"חברות" ו/או בנוגע לפרויקטים של חב' אלרטון, במישרין ובעקיפין, ו/או הנובעים עקב היות המוכר ו/או בעל מניות ו/או מנהל ו/או דירקטור בחברה ו/או נותן שירותים לחברה. ואם תהיינה למי מהם טענות ו/או תביעות כאמור, הרי הוא מוותר בזה עליהן מראש ויתור גמור ומוחלט והרוכשת משחררת את המוכר, מכל חבות או דרישה כלפיו".

(ראה: נספחים א1-א2, נ/1; ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

36. לעמדתו, כל הנתבע בתביעה שבפנינו אינו עומד כלל לזכות התובעים, אם מגיע דבר מה, כי אם לחברת ריזו, לה המחו התובעים את כל זכיותיהם וחובותיהם.

37. עוד טרם הגישו התובעים את התביעה הראשונה, ביקשו מבית המשפט המחוזי למנות בורר – ואולם בקשה זו שנידונה בפני כבוד הנשיא אורי גורן (כתוארו דאז) נדחתה בהחלטה מיום 17.6.07 בקבעו כי אין בין התובעים לנתבעים יריבות לנוכח קיום ההסכמים דנא שכן הללו המחו לריזו אף את זכותם לדרוש מינוי בורר.

זוהי לשון ההחלטה, בחלקה הרלבנטי:

"המבקשת, היא המוכרת בהסכם המכר, המחתה את כל זכיותיה וחובותיה הכלולים בהסכם השני ובכתבי ההבנות לטובתה של חברת ריזו. בהסכם זה, כאמור, מצויה תניית הבוררות אשר מכוחה באה המבקשת בבקשה זו. מכאן, כי הצד הנכון לבוררות היא חברת ריזו, ולא המבקשת. בזאת, מתקבלת טענת המשיבים לחוסר יריבות בינם לבין המבקשת.

....

נראה כי המבקשת רוצה לאחוז בחבל בשני קצותיו, מחד – טענות קשות בפיה כלפי המשיבים וברצונה לבררן בהליך בוררות. מאידך – היא איננה רוצה לפנות לבית המשפט, שידון בתוקפו של הסכם המכר, בין אם בכללותו או רק בסעיפי המניעות, על כל המשתמע מכך. יצוין, כי המבקשת לא חתמה על סעיפי המניעות שבהסכם המכר ללא תמורה כלשהי. כדרכם של סעיפים אלו, הם מחלקים את הסיכונים בין הצדדים. המבקשת, היא המוכרת, חתמה על סעיפי המניעות הנ"ל ובתמורה התחייבה חברת ריזו, היא הרוכשת, לשפות את המבקשת בגין כל תביעה אשר תוגש נגדה כתוצאה מהסכמי הייזום, כמופיע בסיפא של סעיף 4.10 להסכם המכר. בנסיבות המקרה שלנו, יש לכבד את חלוקת הסיכונים בין הצדדים ואם אכן, כטענת המבקשת, עומדות לה טענות לזכותה, יש להעמידן לטובתה של חברת ריזו שהיא תזכה בפירות, כשם שאם היתה עומדת תביעה לחבותה של המבקשת, חברת ריזו היא זו שהייתה נושאת בתוצאות".

(להלן: "החלטת הנשיא גורן").

38. התובעים מנסים לעקוף החלטת כבוד הנשיא גורן אשר הפכה חלוטה ומציגים את טענותיהם במעטה של עילות "נזיקיות", ברם, העילות הן חוזיות.

39. התובעים לא מעוניינים בביטול ההסכמים עם ריזו אך מבקשים לברר טענותיהם כנגד הנתבעים.

40. כן מבקשים התובעים לשמר בידיהם את סכומי העתק שקיבלו בעבר כתמורה למכירת זכיותיהם לריזו, ובד בבד להשיג סכומים נוספים באמצעות הגשת תביעות מופרכות כנגד הנתבעים.

41. כן נטען על ידו כי התביעה התיישנה שכן דיבידנד אחד חולק בחודש ינואר 2003 ושני בחודש אוקטובר 2003 ואילו התביעה הוגשה בחודש אפריל 2010, כך שחלפו למעלה משבע שנים מעת חלוקת הדיבידנד הראשון, לפחות, ולגבי חלוקה זו תבעו התובעים סך 77,098 אירו.

42. בתביעתם ציינו התובעים כי נודע להם אודות "הנזק" רק שלוש שנים לאחר החלוקה, ברם, לא יתכן ששלוש שנים עברו עד שלמדו כי קיים "פער", מוכחש, בין סכומי הדיבידנד שנועד לתשלום לבין הסכום ששולם בפועל.

43. לדידו, הדרך הנאותה להגשת תביעה מעין זו הינה הגשת תביעה נגדית על ידי בעלי המניות בחברת VENTURE ALLIANCE B.V. וזאת כיוון שיש לחזור לנקודה על פיה התובעים המחו זכויותיהם בקשר עם החברות בקבוצה ובקשר לפרוייקטים של חברת "אלרטון" לחברת "ריזו" ואינם קשורים עוד לחברת VENTURE ALLIANCE B.V..

44. אשר לטענת הזיוף שהעלה התובע כי המסמך מיום 14.1.03 בעניין העברות בנקאיות מהחברה אשר צורף כנספח 12 לכתב התביעה נחתם ע"י אדם מטעם התובע מס' 2, הרי שמעיון במסמך עולה כי התובע עצמו חתם על המסמך ובחתימתו אישר אותו, כך שיש לדחות טענתו בדבר זיוף חתימתו זו.

(ראה: נספח ד' לנ/1)

45. כן הצהיר מטעם הנתבעים מר רונן גפניאל בתצהירו נ/2 אודות עובדות זהות, לאמור, טוען הוא טענת התיישנות בהתייחס לדיבידנד הראשון, וכן גורס הוא כי התובעים המחו את כל זכויותיהם וחובותיהם לחברת "ריזו בע"מ" במסגרת הסכמי המכר לזו.

46. כן ויתרו התובעים באופן סופי ומוחלט על טענות ותביעות הקשורות בקבוצת החברות דנן, כמפורט בסעיף 10 להסכם עם "ריזו".

47. ועוד התובעים אישרו ביום 21.4.04 כי כל התחייבויות ריזו כלפיהם קוימו וביום 4.3.2004 חתמו התובעים על מסמך בו הצהירו כי אין להם כל טענה או דרישה כלפיו וכלפי חברות מבני גאיה.

(ראה: נספחים 4 ו- 5 לנ/2)

48. נוכח אלה, קבע כבוד השופט אורי גורן בהחלטתו הנזכרת לעיל כי אין יריבות בין התובעים לנתבעים בעניין דרישותיהם למינוי בורר.

49. כמו כן, באם טענת התובעים הינה כי "הגיע להם" דיבידנד נוסף מחברת VENTURE ALLIANCE B.V., דבר המוכחש, הרי שלא הובהר מדוע טענה זו הועלתה כלפי הנתבעים שאין להם זכויות בחברה זו או בתאגידים הרחוקים מספר "חוליות" בשרשרת ההתאגדויות מחברה זו.

50. כן לא צורפו ילדיו הבגירים של מר קדוש לתביעה, רווית ויריב קדוש, אשר עבורם מחזיק הוא בנאמנות 78.9% מן המניות שברשותו, שנמכרו לריזו.

51. ככל שידוע לו, בעניין הנתבע מס' 3, מר אייל דייסי, הרי שזה זכאי היה לחלקו ברווחים אך לא בגין "ניהול הפרויקט", כמפורט בהסכם עם ריזו ובו סוכם כי יהא ויתור בעניינו וכי לא היה כלל עובד של אחד מן התובעים.

52. חלוקת הדיבידנד לא הגיעה לסכום הנזכר של 5,000,000 אירו, שכן, בפועל, חולק לכל זכאי הדיבידנד סכום ריאלי בסך של 4,605,538 אירו הפחות מסך זה, שהיה מאוזן ושווה לגבי כל מקבליו, כך שדיבידנד התובעים לא היה קטן משל הנתבעים.

הכרעה

53. בתובענה שבפני חלוקים הצדדים אשר עיסוקם בייזום נדל"ן בארץ ובחוץ לארץ על תשלום דיבידנד שחולק בחברות הענפות בארץ ובחוץ לארץ דרכן פעלו אלה.

54. לנתבעים מספר טענות סף, בהן יש לדון תחילה, כדלהלן.

טענה להתיישנות

55. התובעים והנתבעים נטלו חלק באגד חברות שונות לשם בנייה בדרום ספרד, כשאלה אוגדו תחת השם "חברת אלרטון ואף Venture Alliance B.V.

56. על פי תביעת התובעים, החברה התובעת מס' 1 ומנהלה מר קדוש שלמה, הרי שבשנת 2000 נכנס לשותפות עם הנתבעים, במסגרתה חולקו שני דיבידנים בשנת 2003 כדלקמן:

א. דיבידנד אשר חולקו ביום 31.10.03 בסך של 265,200 אירו.

ב. דיבידנד אשר חולק ביום 4.11.03 בסך של 751,400 אירו.

57. לטענת התובעים, קיבלו הם סכום של 1,016,600 אירו במקום לקבל דיבידנד בסך של 5,000,000 אירו על פי מסמך עליו חתמו הצדדים ביום 8.9.03, כך שתובע הוא סכום נוסף בסך של 383,400 אירו על זה שקיבל בזמנו.

58. בהתייחס לדיבידנד אודות חלוקתו הוחלט בחודש ינואר 2003, הרי מאחר שהתביעה שבפנינו הוגשה ביום 21.4.10, חלה התיישנות על חלק זה של התביעה, כקביעת סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 שזה לשונו:

"5. הזמן להתיישנות

התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;

(2) במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה."

59. טענת התובעים כי נוכחו לדעת כי בוצעה תרמית, לדידם, בעניין של חלוקת הדיבידנד הרי שטענה זו אינה מעוררת אמוני שכן הטענה כי חשדם וטרונייתם בוססו שנים רבות לאחר חלוקת הדיבידנד, ולא בעת סבירה לאחר מכן, נראית כמלאכותית בלבד, ולא מצאתי לה תימוכין בעדות התובע בפני, כפי שיצוטט להלן בהמשך.

60. משכך, נדחה על הסף חלק זה של התביעה כקביעת תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שקובעת כדלהלן:

"101. דחייה על הסף

(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט."

המחאת זכויות התובעים לחברת "ריזו" - העדר יריבות עם הנתבעים ומניעות

61. ביום 4.3.2004 מכרו התובעים את אחזקותיהם בקבוצת החברות לעיל לחברת ריזו בע"מ, מתוך רצון טוב ובהסכמה.

62. בעניין זה נכתב בהסכם זה, בין השאר, כנאמר בסעיף 4.2 להסכם:

"מוסכם בזאת כי במעמד חתימת הסכם זה, ובכפוף להשלמת העסקה ימחה המוכר כלפי הרוכשת את כל זכויותיו והתחייבויותיו על פי כל הסכם ו/או מסמך שנחתם בקשר לפרוייקטים של חב' אלרטון, והרוכשת בחתימתה על הסכם זה נותנת את הסכמתה לקבלת הזכויות וההתחייבויות האמורות של המוכר...".

63. כן נקבע בסעיף 4.10 כי התובעים ממחים לריזו בע"מ את כל זכויותיה והתחייבויותיה "על פי הסכמי הייזום ... וכתבי ההבנות...".

64. עוד ויתרו התובעים על טענה ותביעה בכל הנוגע לקבוצת החברות ובקשר לפרוייקטים של חברת "אלרטון", כמצויין בסעיף 10 להסכם עם חברת ריזו בו נקבע: "...מצהירים המוכרים ו/או מי מטעמו והרוכשת, כי אין להם ולא תהיינה להם כל טענות/ ואו תביעות כלפי המוכר...".

65. התובעים מעולם לא ביקשו ביטול ההסכמים עם ריזו בע"מ, לא בעבר ואף לא עתה, כך שאלו שרירים וקיימים וקובעים כי התובעים אינם יכולים כיום לנהל תביעה כנגד הנתבעים או מי מהם, שכן קיימת אי יריבות בין הצדדים זה שנים רבות.

66. ברוח זו החליט כבוד הנשיא אורי גורן בדונו בתביעה שהגישו התובעים בת.א. 1029/09 כנגד הנתבעים.

67. בהחלטתו מיום 17.6.07 דחה את בקשת התובעים בתיק דשם למינוי בורר מן הטעם של סופיות ההסכמים עם ריזו בע"מ לה המחו זכיותיהם וחובותיהם, לרבות הזכות למינוי ברור.

68. להלן דברי כבוד השופט גורן:

"... מכאן כי הצד הנכון לבוררות היא חברת ריזו, ולא המבקשת, בזאת מתקבלת טענת המשיבים לחסר יריבות בינן לבין המבקשת.

...

המבקשת/היא המוכרת, חתמה על סעיפי המניעות הנ"ל, ובתמורה התחייבה חברת ריזו, היא הרוכשת, לשפות את המבקשת בגין כל תביעה אשר תוגש נגדה כתוצאה מהסכמי הייזום, כמופיע בסיפא של סעיף 4.10 להסכם המכר. בנסיבות המקרה שלנו, יש לכבד את חלוקת הסיכונים בין הצדדים, ואם אכן, כטענת המבקשת, עומדות לה טענות לזכותה, יש להעמידו לטובתה של חברת ריזו שהיא תזכה בפירות, כשם אם היתה עומדת תביעה לחבותה של המבקשת, חברת ריזו היא זו שהיתה נושאת בתוצאות".

69. מטעם זה של העדר יריבות ומניעות נדחית שארית התביעה לגבי הדיבידנד השני ודחיה זו הינה, למעשה, אף היא דחייה על הסף.

(ראה: ספרו של כבוד השופט אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמודים 179-180).

70. יודגש כי החלטה זו הינה החלטה חלוטה מזה שנים, ולא ניתן כיום לדון עוד בקשרי התובעים עם ריזו.

המסמך הנטען להיות "כמזוייף" – הקביעה לחלוקת דיבידנד בסך של 5,000,000 אירו.

71. המסמך המאזכר חלוקת דיבידנד בסך 5,000,000 אירו שעל יסודו תובעים התובעים השלמת דיבידנד מהווה פרטיכל מיום 8.9.03 אשר נרשם בכתב ידו של מר מריו לזניק ונחתם ע"י הצדדים ללא מחלוקת. ואולם, ביחס למסמך מיום 14.1.03 טוען מר קדוש כי זהו מסמך בו זויפה חתימתו.

72. המסמך האחרון נושא חתימת התובע מר קדוש ואין בהירות ודייקנות בטענה כי "זוייף", אך מעבר לכך, הדיבידנד חולק בשני שלבים והצדדים קיבלו כולם סכום המתקרב לסך של 5,000,000 אירו, אף אם לא בשלמותו, קרי, סך של ֹֹֹֹֹ4,605,538 אירו, כשהתובע קיבל על פי אחזקותיו דיבידנד מצטבר בסך של 1,016,000 אירו, שהינו סכום נכבד ובלתי מבוטל, עליו לא ערער מעולם.

73. דרישתו להגדלת הדיבידנד בסך של 383,400 אירו נוספים אינה מוצדקת כיום, שכן הצדדים קיבלו כולם הדיבידנד המצופה, בקירוב, על פי אחוזי אחזקותיהם, ואיש מהם לא עורר השאלה מדוע לא עמד הדיבידנד הכולל בדיוק על הסכום של 5,000,000 אירו ואף התובעים לא העלו קושיה זו מעולם. לפיכך, איני נותנת אמוני בכך שהתובעים קיוו באופן כן ואמיתי לחלוקת דיבידנד הנגזר מסכום של 5,000,000 אירו במדויק, באופן חשבונאי שאין בלתו.

74. בעניין זה השיב מר קדוש בחקירתו הנגדית כדלהלן:

"ש. אם אראה לך שהסכום שחולק לרונן ולמריו הוא אותו סכום שלפיו אתה קיבלת הכספים. לא 5 מיליון אלא פחות?

ת. יש לי תביעה נגדם, כי סכום בכתב על דעת שלושתנו, 5 מיליון יורו נטו. אני הפסקתי להאמין להם, גם רימו אותי בדברים אחרים.

ש. אתה מסתמך על מסמך שצורף לנספח 10 לכתב התביעה? פרוטוקול מיום 8.9.03?

ת. כן, זה המסמך.

ש. ואתה גם מספר לנו בסעיף 32 לתצהירך, שהכספים הועברו בסוף אוקטובר, תחילת נוב' 2003?

ת. נכון.

ש. כלומר, אתה בתחילת נוב' 03 כבר יודע בדיוק כמה קיבלת ולא לפי 5 מיליון יורו אלא פחות?

ת. לא. אני חליתי והשותפים שלי גם מריו שיושב פה וגם רונן יודע, שחליתי והייתי צריך לעבור ניתוח לב פתוח 4 מעקפים, ויצאתי מביה"ח. עברתי את הניתוח בסוף 2002, למעלה מ4 וחצי חודשים הייתי בבית.

ש. נשאלת על החלטה שניתנה ב – 03, וכספים שקיבלת באוק' נוב' 03, כלומר בנוב' 03 אתה כבר יודע בדיוק כמה קיבלת, האם זה נכון או לא נכון?

ת. אני האמנתי להם ונתתי בהם אמון עיוור. היתה החלטה של הדיבידנד והם נתנו הוראה לשלם את הדיבידנד מיליון ששה עשר בשני תשלומים ולא בדקתי את החלק שלהם, נתנו הוראה בחב' לשלוח לחשבונות שלהם האישיים או לא יודע מה, בחו"ל.

ש. באוקטובר-נובמבר 03 אתה כבר ידעת בדיוק כמה קיבלת וידעת שזה לא לפי סכום של 5 מיליון אלא פחות?

ת. כן וחיכיתי ליתר. זה ברח לי בגלל שלא התעסקתי בזה והייתי טרוד עם דברים אחרים וכשעברתי על החשבונות ב 06 ראיתי שגם פה רימו אותי. התחלתי לראות מה קיבלתי מיליון 16 ובודק את החשבונות הלוך וחזור וראיתי שרומיתי, שגם פה רימו אותי.

ש. לא ראיתי בתצהירך שלך איזה שהוא מסמך או מכתב, מהתקופה הסמוכה, חודש ספט' אוק', נוב' 03', בו אתה פונה לחברות למעלה, לנתבעים, ואומר להם מה עם היתר. זה נכון שלא צירפת מסמך כזה.

ת. כל המסמכים, מריו בא אלי למשרד, לקח את כל התיקים, את כל הדברים, את כל ההתכתבויות, אז אני לא יכולתי לבדוק את זה.

ש. האם צרפת או לא, מסמך כזה?

ת. לא.

ש. המכתב היחיד שצרפת זה המכתב שצירפת בנספח 11 לכתב התביעה, וזה מכתב של עו"ד שלך מ 9/09, שש שנים מאוחר יותר, האם זה נכון?

ת. אני ב – 06' עליתי על הטעות וניסיתי להידבר איתם והרמתי טל' למריו שהיה בחו"ל באנגליה, דיברתי עם בנו, הוא לא רצה לדבר איתו, רונן לא חזר אלי.

ש. המכתב היחיד שיצא ממך אי פעם זה נספח 11 לכתב התביעה שלך, נכון.

ת. כן.

...

ש. ב – 09/03 התקבלה החלטה. באוק' נוב' 03' בוצעו שתי העברות כספים. לא הוצאת אף מכתב בתקופה ההיא. אני מפנה אותך לנספח 2 לתצהיר של רונן גפניאל. הסכם בינך לבין חב' ריזו.

ת. אני מכיר את הסכמים אלו.

ש. התקשרת איתם ב – 4.3.04 ?

ת. כן".

(ראה: פרוטוקול מיום 9.7.12 עמ' 7 שורות 21-26, עמ' 8 שורות 1-26, עמ' 9 שורות 1-4 ושורות 13-18).

75. משמע, מר קדוש לא ציפה באמת ובתמים לחלוקה הנגזרת מהסך האמור, ועל כן לא שלח כל פנייה בכתב בנידון זה, ובחלוקת הדיבידנדים אשר חולקו בפועל קיימו הנתבעים התחייבותם לכל מקבלי הדיבידנד באופן זהה..

76. בשולי הדברים אציין כי כטענת ב"כ הנתבע מס' 3, אכן, ב"כ התובעים נקט בסיכומיו לשון משתלחת וביטויים חריפים שאין מקום להם בכל מסמך בי-דין שמוגש לבית המשפט, והיה עליו להימנע מכך.

77. מן הטעמים המצטברים לעיל, דוחה אנכי את התביעה.

78. התובעים ישלמו, ביחד ולחוד, סך 12,500 ₪ לנתבעים 1, 3 ו - 4, יחדיו, וכן סכום זהה לנתבע מס' 2.

ניתן היום - 21.11.2013, בהעדר הצדדים.