לפניי בקשה לחזרה מהודייה.

השתלשלות העניינים

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת תאונת דרכים תוך נהיגה ברשלנות ועבירות נוספות. כתוצאה מהתאונה נפגע הנאשם וכן נהג הרכב המעורב, ללא חבלות של ממש.

לאחר מספר דחיות, התקיים דיון ביום 21.3.12, אליו לא התייצב הנאשם שחלה, והוצגה תעודה רפואית. עפ"י הפרוטוקול התייצב לדיון עו"ד עומר יאסין, המייצג את הנאשם.

במהלך הדיון הוצג הסדר טיעון, במסגרתו הודה ב"כ הנאשם בעבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום, והוצג הסדר לענין העונש, שכלל פסילה לתקופה של 3 חודשים, תוך הסכמה שאם יוצג טופס המאשר שהנאשם היה בפסילה מנהלית, תנוכה תקופה זו מן הפסילה שתוטל.

לבקשת הסניגור נדחה הדיון ליום 29.4.12 לשם הצגת טופס הפסילה המנהלית.

עובר למועד הדיון הגיש ב"כ הנאשם בקשה לדחייתו, תוך שטען כי מי שהתייצב לדיון הקודם היה עו"ד בשאר פאעור שעבד במשרדו, אך עזב בינתיים, וכי הדיון נקבע להוכחות והוא עצמו איננו יכול להופיע במועד זה.

למרות שבקשתו נדחתה, לא הופיע ב"כ הנאשם לדיון ועל כן הוריתי לו להסביר בכתב את סיבת אי התייצבותו.

הנאשם התייצב לבדו, ולאחר שהוסבר לו הסדר הטיעון שהוצג שלא בנוכחותו טען כי "לא הוסבר לי הסדר הטיעון כפי שבימ"ש מסביר לי כעת", ועל כן בקש דחייה.

בתאריך 2.5.12 שלח ב"כ הנאשם הסבר בכתב לפיו לא התייצב לדיון בשל החמרה במצבו הבריאותי, וצירף אישורים רפואיים. עוד ציין ב"כ הנאשם במכתבו כי הבין מעוה"ד פאעור כי הודה בשמו של הנאשם וכי שמיעת הטיעונים לעונש נדחתה, אך עו"ד פאעור לא עדכן אותו כי הגיע להסדר טיעון לענין העונש.

בשל מצבו הבריאותי, בקש להשתחרר מייצוג.

נוכח השלב הדיוני ונוכח טענות הנאשם לא ראיתי לנכון לשחרר את ב"כ הנאשם מייצוג הנאשם, אך דחיתי את שמיעת הטיעונים לעונש מספר פעמים בשל קשייו הרפואיים של ב"כ הנאשם.

הדיון הבא התקיים ביום 12.12.12, אז הודיע הסניגור כי הוא מבקש להגיש בקשה לחזרה מהודייה.

טיעוני הצדדים

בבקשה נטען כי הודאתו של הנאשם ניתנה ע"י עו"ד פאעור בטעות, ובניגוד להנחיית עו"ד יאסין עומר, שבשקו לדחות את הדיון בשל אי התייצבות הנאשם ותו לא.

מתצהירו של עו"ד פאעור, שצורף לבקשה עולה כי עו"ד פאעור הוא אשר הופיע בדיון המדובר, וכי הנחייתו של עו"ד יאסין היתה לדחות את הדיון. ביהמ"ש סירב לדחיית הדיון ועל כן הודה עו"ד פאעור בעובדות כתב האישום ובקש לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש, אך לא הגיע להסדר כלשהו עם התביעה. בשלב מאוחר יותר נודע לו כי הנאשם איננו מודה בעובדות כתב האישום, וההודיה נעשתה בטעות ובעקבות אי הבנה בינו לבין עו"ד יאסין.

התביעה התנגדה לבקשה, ומתגובתה עולה כי מהרישומים בתיק התביעה עולה כי היה הסדר עם ב"כ הנאשם, עו"ד פאעור, וכי לא ברור כיצד הוא טוען אחרת. עוד ציינה התביעה כי לפני הסניגור עמדה אפשרות הכפירה, אלא שהוא בחר להודות.

דיון והכרעה

ראשית אציין כי מקובל עלי כי יכול ונפלה טעות ברישום שמו של עוה"ד שהתייצב לדיון, ואני מוכנה לצאת מנקודת הנחה לפיה עו"ד פאעור התייצב לדיון ביום 21.3.12, כך מוסכם, למעשה, על שני הצדדים.

עו"ד פאעור נכנס בנעליו של עו"ד יאסין בדיון מיום 21.3.12, ואני מוכנה לקבל את טענתם כי ההנחיה הראשונית שקיבל היתה לבקש את דחיית הדיון.

משלא התקבלה בקשתו, עמדו בפניו שתי אפשרויות, האחת לכפור בעובדות כתב האישום והשנייה להודות בהן. גם לו בקש הפסקה לצורך התייעצות, ללא ספק הייתי נעתרת לבקשה.

עו"ד פאעור בחר להודות בעובדות כתב האישום, ואף הציג הסדר טיעון אליו הגיע עם התביעה.

הסדר הטיעון הוצג בנוכחותו, וכלל ניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית, בתנאי שההגנה תציג אישור כי כזו אכן רוצתה, משום שלא היה טופס פסילה מנהלית המעיד על כך, ברשות התביעה.

הדיון, שיכול היה להסתיים בו ביום, נדחה לבקשת עו"ד פאעור, על מנת שיוכל להציג את טופס הפסילה המנהלית.

מועד הדיון הנדחה נקבע בנוכחותו ובתיאום עימו, ופרוטוקול הדיון נמסר לידיו בתום הדיון.

בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את הצהרת עו"ד פאעור כי לא נערך כל הסדר טיעון בין הצדדים.

באשר לשאלת ההודייה, סניגור המופיע בשמו של עו"ד אחר מאותו משרד או בהעברה מעו"ד אחר, נכנס בנעליו של עוה"ד המטפל, במאת האחוזים. הודייה מפיו תחשב כהודייה מפי הסניגור המטפל, כמו גם כפירה מפיו או טענה אחרת כלשהי.

נוכח העובדה שהדיון נערך שלא בנוכחות הנאשם, השאלה המהותית הינה, האם ההודיה ניתנה בהתאם לרצונו הטוב והחופשי של הנאשם ולא בהשוואה לרצונו של סניגור אחר מצוות ההגנה.

כאמור, בדיון שנערך בנוכחות הנאשם ביום 29.4.12, טען האחרון כי הסדר הטיעון לא הוסבר לו כהלכה. הנאשם לא טען דבר וחצי דבר ביחס לעצם ההודייה, אלא רק ביחס לעונש, כפי שהוסבר לו על ידי בפתח הדיון. משכך, נדחה הדיון שוב לצורך שמיעת הטיעונים לעונש.

גם עו"ד יאסין, בתשובתו לביהמ"ש מיום 2.5.12, כאשר בקש להשתחרר מיצוג הנאשם, התייחס בשוויון נפש לעצם ההודיה, כאמור בסעיף 3 לתשובתו, אך ציין כי לא הוזכר הסדר טיעון עם המאשימה, כך במילותיו: "הח"מ הבין מעו"ד פאעור כי הודה בשם המבקש בעובדות כתב האישום וכי המשך הדיון נדחה לטיעונים לעונש ולא הזכיר כי חתם על עסקת טיעון כלשהי".

מכל האמור לעיל, לא התרשמתי כי ההודיה בעובדות כתב האישום ניתנה בניגוד לרצונו הטוב של הנאשם. לא התרשמתי כי רצונו הכן והנחוש של הנאשם היה קודם לכן, או הינו עדיין, להוכיח את חפותו ואת צדקתו, אלא להקל בעונשו בלבד.

רצון להקלה בעונש איננו מהוה עילה להתרת חזרה מהודייה, ועל כן אינני מתירה לנאשם לחזור בו מהודייתו.

נוכח האמור לעיל, אם תבקש ההגנה לחזור בה מהסדר הטיעון ביחס לעונש, אשקול הבקשה לגופה.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ג, 09 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.