1. בפנינו תביעתה של גב' פלדמן יהודית (להלן: "התובעת"), אשר עבדה בשירות הנתבעת כמנהלת חשבונות במשך 27 שנה, לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות.

2. התובעת טוענת בתביעתה כי במהלך חודש יולי 2008 זומנה לפגישה בהנהלת הנתבעת ובה נמסר לה כי הנתבעת נמצאת בקשיים כלכליים ועל כן, בנסיבות שנוצרו עדיף כי התובעת תקבל בשלב זה כספי פיצויי הפיטורים, שכן עוד קיימים כספים בנתבעת. כמו כן, טוענת התובעת, כי סוכם עימה כי תקבל מכתב פיטורין, אך בפועל תמשיך לעבוד בנתבעת ואף הוסבר לה כי עניין אופן תשלום שכרה ייבחן בהמשך.

התובעת ציינה כי ביום 24/7/08 קיבלה מכתב פיטורים מהנתבעת.

בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2008, הנפיקה הנתבעת תלושי שכר עבור התובעת בגין דמי הבראה, וזאת מהטעם כי דמי ההבראה לא שולמו לתובעת במשך מספר שנים.

3. אליבא דתובעת, המשיכה למעשה לעבוד בשירות הנתבעת עד לחודש 6/09, מבלי שהונפקו לה תלושי שכר ומבלי ששולם לה שכר בגין עבודתה. לאור מצוקתה הכלכלית, פנתה התובעת אל המוסד לביטוח לאומי בחודש 3/09, על מנת שזה ישלם לה קצבת אבטלה, וזאת מאחר והתובעת לא זכתה לקבל שכרה מהנתבעת והתקשתה לקיים עצמה מבחינה כלכלית.

התובעת הדגישה כי אינה תובעת תשלום בגין התקופה שבה זכתה לקצבת דמי אבטלה, קרי בחודשים 4/09 עד 6/09.

התובעת מציינת כי פנתה אל מנכ"ל הנתבעת, פעמים רבות בבקשה לשוחח עימו בעניין אי תשלום שכרה, אך בכל פעם נדחתה על ידו בטענות שונות ומשונות, מבלי שיתייחס הוא לעניינה ומבלי שיטרח להיפגש עימה. מנכ"ל הנתבעת טען בפני התובעת, כי הנתבעת נמצאת בקשיים כלכליים, טענה שאליבא דתובעת, רחוקה מן המציאות, שכן יתר עובדי הנתבעת, המשיכו לקבל את מלוא שכרם באותה תקופה.

התובעת טוענת כי ביום 14/6/09, פנתה שוב אל מנכ"ל הנתבעת, על מנת לשוחח עימו בנוגע לתשלום שכרה, ואף במועד זה לא נאות מנכ"ל הנתבעת להיפגש עימה.

בנסיבות אלה, ובלית ברירה, הניחה התובעת על שולחנו של מנכ"ל הנתבעת, למחרת היום – 15/6/09, מכתב ובו היא מודיעה כי לא תופיע עוד לעבודה, עד אשר ישולם מלוא שכרה, וזאת לאור ההתעלמות מבקשותיה וזכויותיה של התובעת. התובעת מציינת כי למכתב זה צירפה אף כרטיס זיכרון אשר סופק לה על ידי הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה).

4. מנגד טענה הנתבעת, כי התובעת הועסקה על ידה עד לחודש 7/08, עת פוטרה מעבודתה. התובעת שמשה כמנהלת חשבונות והיא זו שהייתה אחראית על הנפקת תלושי השכר בנתבעת ולכן תמוהה טענתה כי עבדה עד לחודש 6/09 ולא הונפקו לה תלושי שכר.

עוד מוסיפה הנתבעת, כי לאחר פיטוריה של התובעת, ולאחר שקיבלה לידיה את כל המגיע לה, הסכימו הצדדים כי התובעת תוכל להגיע למשרד הנתבעת ולעזור מידי פעם, נציג הנתבעת העביר לטובת התובעת פיצוי כספי בגין העזרה שנתנה התובעת בחודשים שלאחר פיטוריה. התובעת לא הועסקה בנתבעת לאחר פיטוריה ולא הייתה אמורה לקבל תלושי שכר, והתובעת בעצמה טוענת שלא קיבלה תלושי שכר. הנתבעת מציינת כי התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי על מנת לקבל דמי אבטלה, בו בעת כאשר היא מועסקת על ידי הנתבעת.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

5. הנתבעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות אספלט.

6. התובעת עבדה בשירות הנתבעת כמנהלת חשבונות במשך כ-27 שנים.

7. במהלך חודש 7/08 פוטרה התובעת מעבודתה והנתבעת שילמה לתובעת את כספי פיצויי הפיטורים.

8. ביום 15/6/09, כתבה התובעת מכתב למנכ"ל הנתבעת ובו היא מודיעה כי לא תופיע עוד לעבודה, עד אשר ישולם מלוא שכרה (נספח א' לכתב התביעה).

9. ביום 28/12/09 פנה ב"כ התובעת דאז, עו"ד דני אליגון, אל הנתבעת, ודרש תשלום כל זכויותיה ובעיקר תשלום שכר עבודתה עבור החודשים 9/08 עד 3/09.

השאלות שבמחלוקת

10. האם התובעת זכאית לשכר עבודה עבור החודשים 9/08 עד 3/09, ואם כן, מה שיעור השכר לו היא זכאית? האם התובעת זכאית לתשלום פיצויי הלנה עבור השכר שלא שולם לה לטענתה?

11. האם התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה?

12. האם התובעת זכאית לתשלום פדיון ימי חופשה?

דיון והכרעה

13. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה והעידה בפנינו בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת העיד מנכ"ל הנתבעת – מר עמי אבריאל.

תקופת עבודתה של התובעת והתביעה לשכר עבודה

14. כלל הוא כי "נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד – התובע" (דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ – נתי גפן, פד"ע כו, 547).

נקדים ונציין כי מן הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו, עולה כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי עבדה אצל הנתבעת, לאחר פיטוריה, וזאת בין החודשים 9/08 עד 6/09, על אף שהתובעת הדגישה כי אינה תובעת תשלום בגין החודשים 4/09 עד 6/09, לאור העובדה כי בתקופה זו זכתה לקבל תשלום מהמל"ל בגין דמי אבטלה.

15. התובעת העידה כי בחודש 7/08 זומנה לפגישה אצל מנכ"ל הנתבעת ובה נמסר לה כי הנתבעת מצויה בקשיים כלכליים ועל כן בנסיבות שנוצרו הוצע לה כי תקבל בשלב זה כספי פיצויי הפיטורים, כל עוד קיימים כספים בקופת הנתבעת. עוד העידה התובעת כי סוכם עימה באותו המועד כי תקבל מכתב פיטורים, אך בפועל תמשיך לעבוד בנתבעת ואף הוסבר לה כי עניין אופן תשלום שכרה ייבחן בהמשך. התובעת העידה, ועדותה לא נסתרה כלל, כי למעשה המשיכה לעבוד באותה מתכונת קבועה בה עבדה קודם לפיטוריה אצל הנתבעת, וזאת עד לחודש 6/09, מבלי שהונפקו לה תלושי שכר ומבלי ששולם לה שכרה (ראה עדות התובעת, פרוטוקול מיום 21/2/12, עמ' 9, שורות 17-19).

16. עדותה של התובעת הותירה רושם אמין על בית הדין, התובעת העידה בצורה קוהרנטית וברורה ביותר ועדותה כאמור לא נסתרה כלל.

17. במהלך חקירתה הנגדית העידה התובעת כי לכל אורך שנות עבודתה חתמה באמצעות שעון נוכחות, אולם ציינה כי לעתים השעון לא היה תקין ובמקרים כאלה נכתבו שעות העבודה בכתב יד. עוד ציינה התובעת בעדותה כי העובדת מטעם הנתבעת, הגב' אורה, היא זו שבדרך כלל הייתה רושמת את שעות עבודתה של התובעת (ראה פרוטוקול מיום 21/2/12, עמ' 6, שורות 24-30).

18. בהמשך עדותה מדגישה התובעת כי כל תשלומי השכר, ותשלומי פיצויי הפיטורים, עברו תחת ידו, פיקוחו ואישורו של מנכ"ל הנתבעת – מר עמי אבריאל. דהיינו, התובעת דחתה את טיעוני הנתבעת והסבירה כי לא יכלה להנפיק לעצמה תלושי שכר או לשלם לעצמה את פיצויי הפיטורים, כעולה על רוחה, והדבר היה חייב לעבור את אישורו של מנכ"ל הנתבעת, ובלשונה של התובעת:

"ש. את המכתבי פיטורים האלה של האחרים לא שלך את כתבת?

ת. הודפס והבוס חתם, הודפס או על ידי או על ידי אורה והבוס חתם.

...

ש. לפני שהיה מועבר כסף כפיצויי פיטורים לכל עובד שפוטר, האם היית יושבת עם עמי בעלי הנתבעת ומסבירה לו בפירוט רב למה ואיך וכמה קיבל אותו עובד, את פיצויי הפיטורים?

ת. הייתי מוציאה לו דו"ח מהמחשב והייתי אומרת לו שזה החישוב של הפיצויים של העובד אחר כך הייתי ממלא את הדו"ח הידני לקופת גמל, מצרפת לו את הדו"ח שיצא מהמחשב ואז הוא היה חותם כי אחרת לא הייתי יכולה להעביר את זה לבנק.

...

ש. זאת אומרת שעמי סמך עליך אפשר לקרוא לזה בצורה עיוורת?

ת. זה לא נכון, כי הייתי מביאה לו את הנתונים לפני שאני מכינה את הדו"ח לקופות גמל והוא היה צריך לחתום על זה, גם על הטופס הזה וגם על הטופס השני.

...

ש. כל העובדים לפני שאת מכינה להם את תלוש השכר את עוברת כל כרטיסי העבודה שלהם וסופרת את ימי העבודה ורק על פי זה את מחשבת את השכר המגיע להם?

ת. אמת ולא רק אני עושה את החישוב גם אורה. תלוי אם היא היתה ביום הזה.

ש. רוב החישובים בתור מנהלת חשבונות בגין שכר עובדים, נעשו על ידך?

ת. המשכורות נעשו, אבל הייתי באה מביאה לו תלוש ידני טיוטה של כל עובד ומצורף כרטיס הוא היה עובר על זה ורק אחרי שהיה בודק הוא היה חותם. אם היו לו הערות הוא היה כותב לי והיה צריך לתקן ורק אחר כך כשהייתי מהביאה את ההעברות של המשכורות היה בודק וחותם, בלי זה אני לא יכולה להעביר הלאה".

(פרוטוקול מיום 21/2/12, עמ' 7 ש' 3 - עמ' 8 ש' 2).

19. עוד עולה מעדות התובעת כי היא המשיכה לעבוד אצל הנתבעת, לאחר פיטוריה, באותה מתכונת עבודה קבועה, בה עבדה בטרם פיטוריה, וכך העידה:

"ש. את יכולה להסביר למה עמי קרא לך ואמר נפטר אותך וניתן לך פיצויי פיטורים?

ת. כן אני יכולה להסביר, כי המצב הכלכלי שלו היה בקשיים והוא פחד שלא יישאר כסף מהקופה הוא קודם כל דאג לי שאני אקבל את הפיצויים ואני אומרת את זה לזכותו.

...

ש. העבודה שהמשכת לעבוד ולכאורה שוב היא אותה עבודה?

ת. אותה עבודה.

ש. במסגרת תפקידך אותה עבודה בדיוק עשית?

ת. כן אותן שעות. אותה עבודה ואותם שעות וגם אז הייתי אחראית להנפקת תלושי שכר.

ש. האם הגעת כל בוקר לעבודה והדפסת כרטיס?

ת. כן.

ש. את יכולה להסביר לבית הדין אם הדפסת כרטיס והגעת לעבודה בכל יום ובכל בוקר למה לא יצרת לעצמך תלושי שכר באותם חודשים?

ת. אמרתי לך, כבר עניתי על השאלה הזאת. אני פשוט לא הכנתי תלושים כי הוא אמר בפירוש אנו נבחן איך את תקבלי את השכר ובגלל זה לא הכנתי תלושים, כי חשבתי שימצא דרך איך לשלם לי."

(ראה פרוטוקול מיום 21/2/12 עמ' 9 ש' 17 – עמ' 10 ש' 3).

20. כאשר מדובר בטענה למתכונת עבודה קבועה, די בהוכחת מתכונת העבודה הקבועה בכללותה, והעובד לא נדרש להוכחה מדוייקת של שעות עבודתו. כאן המקום להדגיש, כי נוכח השינויים בפסיקה ובחקיקה בעניין נטל הראיה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן; נוכח הצורך להבטיח, כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם לפי חוקי המגן; נוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, יש לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, דהיינו לקבוע, כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של עובד כמתחייב בחוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק. שינויים מהותיים אלה, באו לידי ביטוי בפסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון בע"מ – אלי אפרים, פס"ד מיום 12/11/08, ובו נקבע כי עם הוכחת מתכונת עבודה קבועה של עובד, עובר נטל ההוכחה בדבר שעות וימי עבודה של העובד אל המעביד.

21. יודגש כי החל מיום 1/1/09 נכנס לתוקפו תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 ובו צויין כי בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת.

22. הנתבעת אשר עליה נטל הראיה כאמור, לא הציגה כרטיסי נוכחות או כל ראיה אחרת אשר יש בה לסתור את טענת התובעת כי עבדה במתכונת עבודה קבועה במהלך החודשים 9/08 עד 6/09. יתרה מזו, הנתבעת אף לא הביאה לעדות את הגב' אורה, אשר הייתה האחראית על החתמת כרטיסי הנוכחות. בהיבט זה יש לציין כי, הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה, חזקה שבעובדה, הנמצא בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודעה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה בפני בית הדין ולא הוצגה בפניו (ע"א 641/87 קלוגר – החברה הישראלית לטרקטורים וציוד, פ"ד מד(1) 239, 245).

23. התרשמנו כי הנתבעת טענה טענות "מן היקב ומן הגורן", אשר אינן רלוונטיות לסוגיות שעמדו בפנינו בעת הכרעתנו בתביעה זו. כמו כן התרשמנו מחוסר מהימנותו של מנכ"ל הנתבעת, אשר התפתל בעדותו וניסה להתחמק ממתן תשובות לשאלות ברורות שנשאל. כך למשל טענה הנתבעת כי התובעת דאגה לכך שתקבל תשלום פיצויי פיטורים ביתר (ראה סעיף 15 לתצהיר מנכ"ל הנתבעת); בעדותו בפנינו מנכ"ל הנתבעת לא ידע להסביר מה הרלוונטיות של נושא תשלום פיצויי הפיטורים לתביעה המונחת בפנינו, ובסופו של יום כאשר התבקש ליתן גרסה ברורה לגופו של עניין, טען "זה כבר יידון במקום אחר".

(ראה פרוטוקול מיום 21/2/12 עמ' 12 ש' 12-14).

24. יתרה מזו, הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה התובעת תוכל להגיע למשרד הנתבעת ולעזור מידי פעם ואף נציג הנתבעת העביר לטובת התובעת פיצוי כספי, בגין העזרה שנתנה התובעת בחודשים שלאחר פיטוריה (ראה סעיף 20 לכתב ההגנה). משמע, הנתבעת הודתה כי אכן התובעת ביצעה עבודה לאחר פיטוריה ואף קיבלה "פיצוי כספי" בגין עבודה זו. גרסה זו, תומכת בטענתה של התובעת כי עבדה בשירות הנתבעת לאחר פיטוריה ומחזקת את מסקנתנו כפי שפורטה לעיל.

עוד נוסיף, כי אם אכן כטענת הנתבעת ביצעה התובעת עבודה עבור הנתבעת לאחר פיטוריה, מדוע לא הציגה בפנינו רישומים על שעות עבודתה והתשלומים ששולמו, על מנת שנוכל להתחקות אחר חקר האמת, לנתבעת הפתרונים!

25. זאת ועוד, מצאנו כי בזמן אמת שלחה התובעת לנתבעת מכתבים ובהם הטענות בדבר אי תשלום שכרה לאחר פיטוריה (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה).

מנגד, הנתבעת בחרה להתעלם מפניות התובעת ולא הציגה בזמן אמת כל גרסה כנגד טענת התובעת לביצוע עבודתה לאחר פיטוריה. כאשר נשאל מנכ"ל הנתבעת, במסגרת חקירתו הנגדית, מדוע לא מצא לנכון להשיב למכתביה של התובעת ענה: "...מה יש לענות למכתבים" (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 25-27).

26. במהלך חקירתו הנגדית הודה מנכ"ל הנתבעת כי הוא זה שמאשר את משכורות העובדים בחברה, אך גם כאן ניסה להתחמק ממתן תשובה ברורה ועניינית לשאלות שנשאל בנושא זה.

"ש. מי משלם את המשכורות לעובדים בנתבעת?

ת. החברה משלמת.

ש. מי מאשר את תשלומי הכספים?

ת. מאשר למי? מנהלת החשבונות מכינה דו"ח מועבר לבנק וכך משולם.

ש. אתה צריך לתת את אישורך לעניין?

ת. אני צריך לתת את אישורי לעניין...".

(עמ' 11 לפרוטוקול שורות 12-17).

בהמשך אישר מנכ"ל הנתבעת כי הוא חתם ואישר תשלום פיצויי הפיטורים לתובעת. ניסיונותיה של הנתבעת להטיח בתובעת האשמות על כך שיכלה לאשר לעצמה תשלום גבוה עבור פיצויי פיטורים ולהנפיק לעצמה תלושי שכר, הינם ניסיונות סרק להכפיש את התובעת אשר שירתה נאמנה את הנתבעת במשך 27 שנות עבודתה. מעדותו של מנכ"ל הנתבעת עולה כי הוא זה שחתם על כל מסמך רלוונטי של העברת כספים לעובדי הנתבעת, ולא מצאנו ממש בטענות הנתבעת, כי התובעת עשתה בקופת הנתבעת כבשלה.

27. באשר לשכר הקובע – מעיון בתלושי השכר שהונפקו לתובעת עולה כי השתכרה מידי חודש בחודשו שכר יסוד בסך 5,350 ₪ (ברוטו).

28. על פי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 19).

29. במקרה שבפנינו, כפי שפורט לעיל, התובעת הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח שכרה הקובע והנתבעת לא הצליחה לסתור האמור בתלושי השכר ואף לא הציגה כל חישוב נגדי, בכל הנוגע לתביעה לתשלום שכר העבודה.

30. אשר על כן, מסקנתנו היא כי התובעת זכאית לשכר עבודה בסך של 37,450 ₪, עבור עבודתה במהלך החודשים 9/08 עד 3/09.

31. לא מצאנו בנסיבות המקרה שלפנינו, לאור המחלוקת הכנה שהתעוררה בנסיבות העניין, לפסוק לתובעת פיצויי הלנת שכר כפי שתבעה, אלא הפרשי הצמדה ממועד סיום יחסי העבודה ואילך.

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה

32. התובעת טענה בתביעתה כי היה על הנתבעת לצרפה לקרן פנסיה ולהפריש עבורה סכום השווה ל-6% משכרה החודשי, ולפיכך זכאית היא לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 26,964 ש"ח.

33. התובעת לא הפנתה אותנו לכל מקור חוקי ונורמטיבי מכוחו זכאית היא להפרשות לקרן פנסיה בשיעור 6%.

34. מעיון בתלושי השכר של שנת 2008 עולה, כי הנתבעת העבירה לקרן פנסיה מנוף פרמיות בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק בשיעור 0.83% מהשכר הקובע.

35. אין חולק על כך כי החל מחודש 9/08 ועד לחודש 3/09, לא הופרשו על ידי הנתבעת סכומים כלשהם לקרן פנסיה.

בהתאם לשיעור ההפרשות כפי שנקבע בצו ההרחבה כאמור, בגין התקופה החל מחודש 9/08 ועד לחודש 3/09, זכאית הייתה התובעת כי יבוצעו עבורה הפרשות לקרן פנסיה בסך של 312 ₪ (37,470 ₪ * 0.833%).

פדיון חופשה שנתית

36. התובעת תבעה פדיון 28 ימי חופשה בסך של 18,732 ₪.

37. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת התביעה לפדיון חופשה.

38. עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלום.

39. הלכה פסוקה היא, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה הייתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו ועל המעביד לנהל פנקס חופשה אשר במסגרתו יירשמו באופן ברור מכסת הימים להם זכאי העובד ומכסת הימים אותם ניצל העובד.

(ראה דב"ע לא/3-22, צ'יק ליפוט – חיים קסטנר, פד"ע ג' 215).

40. לא מצאנו כי הנתבעת עמדה בנטל האמור.

הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס חופשה ובו רישומים מפורטים מטעמה, המתייחסים למועדים שבהם התובעת יצאה לחופשה, ואף לא הוכיחה את מספר ימי החופשה שנוצלו בתקופה הרלוונטית לעבודתה של התובעת.

41. בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951, תקופת ההתיישנות לתביעה על בסיס החוק, היא בת 3 שנים.

42. לפיכך, בענייננו מוגבלת התובעת לתבוע דמי פדיון חופשה שנתית לשלוש שנות עבודתה האחרונות.

מכוח סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, עומדת לתובעת מכסת חופשה שנתית בת 28 ימים לכל שנה, ובסה"כ 84 ימי חופשה.

43. אשר על כן, זכאית התובעת לתשלום בגין פדיון חופשה שנתית בסך 18,732 ₪ (84 ימים * 223 ₪).

סוף דבר

44. התביעה מתקבלת, הנתבעת תשלם לתובעת הסכומים הבאים:

א. תשלום שכר עבודה חודשים 9/08 – 3/09 בסך של 37,450 ₪

ב. פדיון חופשה שנתית בסך של 18,732 ₪

ג. חלף הפרשות לקרן פנסיה בסך של 312 ₪

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/6/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

45. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

46. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, ‏כ"ג/אלול/תשע"ב 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: רות רחמים.