בפני תביעה לביצוע שיק בסך 200,000 ₪ כאשר ההתנגדות לביצועו מתבססת על טענת גניבה וזיוף.

לטענת התובעת, נמשך ונמסר השיק במסגרת עסקת הלוואה שנכרתה בינה לבין הנתבע; בעוד לטענת הנתבע לא היו דברים מעולם, השיק נגנב ממנו, חתימתו זויפה ולא נכרתה כל עסקה בינו לבין התובעת.

ההכרעה בתביעה זו מחייבת לפיכך הכרעה בשלל המחלוקות העובדתיות שנתגלעו בין הצדדים והעדפת גרסת אחד הצדדים על זו של הצד שכנגד.

העובדות

1. במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, 2007 – 2010, עסק הנתבע, אבי פרחי, בין היתר, במתן שירותי מטבע וניכיון שיקים. במהלך עיסוקיו, הכיר הנתבע את עקיבא חדידה (להלן: "עקיבא"). עקיבא הינו בנה של התובעת, אהובה חדידה. התובעת עצמה הינה פנסיונרית, היא איננה מכירה באופן אישי את הנתבע ולא שוחחה עימו מעולם (עדות התובעת בעמ' 33, ש' 5 בפרוט'). אף הנתבע איננו מכיר אותה (עדות הנתבע בסעיף 10 בתצהיר הנתבע).
2. התובעת אוחזת בשיק בסך 200,000 ₪, משוך מחשבון הנתבע ומיועד לפירעון ביום 5.1.10 (להלן: "השיק"). בחזית השיק חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע ובגב השיק חתימת ערבות אישית של שחר דבוש (להלן: "שחר") אשר במהלך 2007 עבד במשרדו של הנתבע. התובעת אוחזת בשיקים נוספים המשוכים מחשבון הנתבע, 18 שיקים בסך של 2,500 ₪ כל אחד, משוכים לראשון בכל חודש החל מיום 1.8.09 ועד 1.2.11 (להלן: "השיקים הנוספים").
3. השיק הוצג על ידי התובעת לפירעון ביום 25.1.10 וחולל בשל היעדר כיסוי מספיק. השיקים הנוספים כלל לא הוצגו לפירעון. ביום 25.2.10 הגישה התובעת את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל וזאת הן כנגד הנתבע והן כנגד שחר. שחר לא הגיש כלל התנגדות לביצוע השיק. הנתבע הגיש התנגדות, בהחלטה מיום 13.7.10 ניתנה לו רשות להתגונן ובעקבותיה התבררה התביעה.

גרסת התובעת

1. לטענת התובעת, נחתם השיק ונמסר על ידי הנתבע לעקיבא במסגרת עסקה בה הלוותה התובעת לנתבע סך של 200,000 ₪ במהלך יוני 2007, או בסמוך לכך.
2. לפי גרסת התובעת, הנתבע ועקיבא חברים טובים ונוכח חברות זו פנה הנתבע לעקיבא בתחילת 2007 ובקש ממנו הלוואה בסך 200,000 ₪ שכן נקלע לקשיים כספיים. עקיבא נעתר לבקשה ופנה לתובעת להציע לה להעמיד את ההלוואה לנתבע, שכן ידע כי אותה עת היו בידי התובעת כספים שמקורם מכירת דירה וריהוט.
3. התובעת עצמה העדיפה להעמיד את הכספים כהלוואה לנתבע, בריבית שתהיה טובה יותר מהריבית אשר באפשרותה לקבל בבנק. לפיכך, מסרה התובעת לעקיבא סך של 200,000 ₪ במזומן. עקיבא הגיע עם סכום זה לבית העסק של הנתבע ושם סיכמו את פרטי ההלוואה. לפי סיכום זה, מסר עקיבא לנתבע סך של 200,000 ₪, הנתבע התחייב להשיב את ההלוואה בתוך שנה וחצי לכל היותר, וסוכם כי בתקופת ההלוואה ישלם הנתבע 2,500 ₪ לחודש כריבית. עוד סוכם, לפי טענת התובעת, כי ההלוואה תוחזר לתובעת מיידית אם תזדקק לכספים לשם רכישת דירה.
4. השיק, לפי גרסת התובעת, נמסר באותו מעמד לעקיבא ללא תאריך ובהבנה שהתובעת תוכל להשלימו בכל עת שתרצה וכאשר שחר חותם כערב בגב השיק בהיותו שותפו של הנתבע. אף השיקים הנוספים נמסרו באותו מעמד כשהם חתומים בידי הנתבע אך ללא תאריך.

לאחר מתן ההלוואה נפרע אחד מהשיקים שנמסר בגין הריבית, דוגמת השיקים הנוספים, ברם הנתבע לא עמד בהתחייבותו להשבת ההלוואה, ניסיונות להסדר לא צלחו, ובעקבות זאת הוגש השיק לביצוע.

טוענת לפיכך התובעת כי היא אוחזת בשיק כדין, הנתבע הוא שחתם על השיק ומסר אותו במסגרת עסקת הלוואה אותה הפר, וכי על הנתבע לפרוע את השיק.

גרסת הנתבע

1. לטענת הנתבע מאידך, כל גרסת התובעת חסרת יסוד.

לפי גרסת הנתבע, הוא כלל לא מכיר את התובעת ואף היכרותו את עקיבא שטחית בלבד. הוא לא בקש הלוואה מעקיבא, לא קבל הלוואה מעקיבא וממילא שלא בקש ולא קבל כל הלוואה מהתובעת.

1. ביחס לשיק, טוען הנתבע כי הוא כלל לא חתום עליו וודאי שלא הוא זה שמסר אותו לעקיבא. לגרסתו, בדיעבד הסתבר לו ששחר הוא זה שנטל ממנו את השיק וזייף את חתימתו בלא רשות.

ביחס לשיקים הנוספים, מאשר הנתבע כי הוא זה שחתם עליהם אך מכחיש כל קשר בינם לבין אותה הלוואה לה טוענת התובעת וטוען שבכלל נמסרו על ידו לאדם בשם רמי אמירה ז"ל (להלן: "רמי ז"ל") במסגרת הסכם שכירות של משרד ברח' סלמה 18 בתל אביב. רמי ז"ל, טוען הנתבע, בכלל אמור היה להחזיר את השיקים הנוספים נוכח ביטול עסקת השכירות אך העביר אותם בלא רשות לעקיבא וכך הגיעו לידי התובעת.

טוען לפיכך הנתבע כי הוא אינו חתום כלל על השיק, חתימתו זויפה בידי שחר בלא הרשאה, לא נכרתה כל עסקה בינו לבין התובעת ואין כל בסיס לניסיון לדרוש ממנו לפרוע את השיק.

ההליך והראיות

1. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירה ובתצהירו של עקיבא וכן הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, חוות דעת של מר סיוון זמיר, מומחה לכתבי יד (להלן: "המומחה"). המומחה הגיע למסקנה "בסבירות גבוהה" כי יש לשייך את החתימה על השיק לאותו כתב יד של מי שחתם על השיקים הנוספים וכן על שיקים אחרים שנפרעו מחשבון הנתבע. אין מחלוקת שעל שיקים הנוספים חתם הנתבע ומכאן המסקנה לה טוענת התובעת שאף על השיק חתם הנתבע.
2. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו וכן גם בתצהירו של שחר. שחר למעשה הודה בתצהיר ובעדותו שהוא זה שנטל ללא רשות את השיק וזייף את חתימת הנתבע. בנוסף, העיד מטעם הנתבע יעקב אלבו (להלן: "יעקב") אשר לא התייחס בעדותו כלל לפרטי העסקה והשיק נשוא התביעה, אך טען בעדותו כי עקיבא עוסק בניכיון שיקים והיה בשעתו שותפו של רמי ז"ל.
3. בדיון אשר התקיים ביום 13.2.13 נחקרו כל העדים, זולת המומחה אשר לא זומן על ידי הנתבע כדי להיחקר על חוות דעתו וזולת שחר שלא התייצב לדיון. בדיון שהתקיים ביום 6.3.13 נחקר שחר ובתום חקירתו סכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

דיון

1. בהתאם למושכלות יסוד של דיני השטרות, אין חבות על שטר בלי חתימה ואין אדם חב בגין שטר אם לא חתם עליו כמושך, מסב או קבל (סעיף 22 בפקודת השטרות [נוסח חדש]; להלן: "הפקודה"). הפקודה איננה מסתפקת בקביעת היעדר חבות של זה אשר חתימתו זויפה, אלא מוסיפה ומבהירה גם את היעדר הזכות של זה אשר רכש הזכויות בשטר על בסיס אותה חתימה מזויפת. לא זו בלבד שהאדם אשר חתימתו זויפה איננו חב, אלא שבאמצעות הזיוף לא עוברת כל זכות בכלל.

אומנם, הפקודה מכירה במצבים בהם יתיר אדם לאחר לחתום במקומו על שטר, מצב המכונה "חתימה בהרשאה", שאז די בחתימתו של מורשה כדי לקיים את דרישת החתימה הקבועה בסעיף 22 בפקודה, אך סוגית החתימה בהרשאה איננה רלוונטית למחלוקות נשוא תביעה זו.

מעת שהוגשה התנגדות לביצוע השיק, הפכה בקשת ביצוע השיק לכתב התביעה, ובבקשת הביצוע (פרק ו', סע' 1) נטען כי הנתבע הוא שחתם על השיק. התובעת איננה טוענת כלל כי יש לחייב את הנתבע בפירעון השיק על בסיס הרשאה שנתן לאחר לחתום בשמו. התובעת טוענת כי הבסיס לחיוב הנתבע הינו חתימתו הוא על השיק, בעוד הנתבע מכחיש את הטענה וטוען שלא הוא שחתם על השיק.

1. זו לפיכך המחלוקת אשר עומדת להכרעה בפני – המחלוקת אם חתם הנתבע על השיק כטענת התובעת, או שמא חתימתו זויפה כטענת הנתבע. הואיל ולפי גרסת התובעת לא זו בלבד שאין בסיס לטענת הזיוף, אלא שמדובר בעסקת הלוואה והצדדים הינם "צדדים קרובים", תוכרע המחלוקת בשים לב למהלך העניינים שקדמו לאירוע במהלכו נמסר השיק כמו גם לאירועים שהתרחשו לאחר מכן.
2. השאלה הראשונה המתעוררת היא מקור הכספים שמסר עקיבא, 200,000 ₪ במזומן. המענה לשאלה זו נחוץ לשם הכרעה במחלוקת לעניין עיסוקו של עקיבא, כאשר לפי גרסת התובעת ועקיבא, עקיבא עבד כשכיר, בעוד שלפי גרסת הנתבע היה עקיבא שותפו של רמי ז"ל בעסקי ניכיון שיקים. להכרעה במחלוקת זו עשויה להיות משמעות בשאלת המהימנות.

אין מחלוקת על כך שבמהלך יולי 2007, במועד שלא היה זכור במדויק למי מהמעורבים, פגש עקיבא את שחר ומסר לו 200,000 ₪ במזומן. כך העיד עקיבא וכך גם הצהיר שחר (סע' 7 בתצהיר שחר). בירור מקור הכספים נחוץ נוכח הגרסה למעורבות התובעת עצמה בעסקה, כזו שמסרה את הכספים לעקיבא.

לפי גרסת התובעת, הסכום אותו מסרה לעקיבא נשמר על ידה בביתה במזומן (סע' 7 בתצהיר התובעת) ומקורו סך של 100,000 ₪ אשר משכה מחשבון הבנק שלה ביום 8.3.07, סך של 3,500 ₪ אשר משכה ביום 17.5.07, סך של 50,000 ₪ אשר משכה ביום 31.5.07 ויתרת הכספים, כ- 50,000 ₪, הייתה ברשותה "ממכירת הרהיטים בדירה". נוכח גרסה זו, הנה אשר התברר:

1. עקיבא טוען כי הנתבע בקש ממנו הלוואה עוד בתחילת שנת 2007 (סע' 5 (ב) בתצהיר עקיבא) וההלוואה נמסרה במחצית 2007, דהיינו כששה חדשים לאחר מכן. לא ברור מדוע במצב זה "צוברת" התובעת את הכספים בביתה על פני מספר חודשים. אם, לשיטתה, כבר מתחילת 2007 ידעה שבכוונתה להלוות 200,000 ₪ לנתבע, לא ברור מדוע משכה 100,000 ₪ ביום 8.3.07 ו- 50,000 ₪ נוספים רק ב- 31.5.07.

בעדותה, מסבירה זאת התובעת כך (עמ' 29 בפרוט'):

"בחודש מרץ משכתי 100,000 ₪ מהבנק, קצת לפני זה כשהוא בא להציע לי את ההצעה אמרתי לו שכרגע אין לי את כל הכסף ושייתן לי להוציא לאט לאט"

דא עקא, שלפי הרישום בדפי החשבון שמצרפת התובעת לתצהירה, הכספים שנמשכו, הסך של 100,000 ₪ והסך של 50,000 ₪, נמשכו מפקדונות. והתובעת איננה טוענת שאותם פקדונות הצטברו במהלך 2007. ולפי עדותה של התובעת כספי "מכירת הרהיטים" היו ברשותה עוד משנת 2006.

משמע, הכסף שלגרסת התובעת שמש למתן ההלוואה היה ברשותה במלואו עוד מתחילת 2007. מצב זה איננו מתיישב עם גרסת התובעת שלפיה היא בקשה לצבור את הכספים "לאט לאט".

1. לתמיכה בטענתה למשיכת כספים מחשבונה, מצרפת התובעת תדפיסי בנק אך באלו מצוין שביום 8.3.07 עמד חשבונה ביתרת חובה של למעלה מ- 40,000 ₪ (נספח ג(1) בתצהיר התובעת), וביום 31.5.07 עמד החשבון ביתרת חובה של קרוב ל- 50,000 ₪ (נספח ג(3) בתצהיר התובעת). כספים אלו נמשכו, לפי דפי החשבון, מפיקדונות, אך לא ברור כיצד מעמידה התובעת הלוואות כשחשבונה היא ביתרת חוב שכזו. התובעת כלל איננה מסבירה כיצד היא ציפתה לקבל ריבית בגין הלוואה שהיא מעמידה בעוד היא עצמה משלמת ריבית על יתרת חוב בחשבונה.
2. האסמכתאות למשיכת הכספים אשר מציגה התובעת מגיעות לסך של 153,500 ₪ ולגבי יתרת הסכום טוענת התובעת שמקורו "מכירת הרהיטים בדירה" (סע' 7 (ד) בתצהיר התובעת). התובעת איננה מציגה כל אסמכתא לאותה מכירת רהיטים, איננה מסבירה מתי נעשתה אותה מכירה, או למי, או אילו רהיטים נמכרו. התובעת מצרפת לתצהירה חוזה מכר דירה ברח' ששת הימים בבת-ים (נספח א' לתצהיר התובעת) אך בו אין ולו רמז למכירת רהיטים. בעדותה, נשאלה התובעת לעניין זה ואז העלתה גרסה חדשה, שלפיה מדובר בכלל ברהיטים מדירה אחרת, דירה ברמת אביב שקבלה בירושה מהוריה (עמ' 28 בפרוט') ושמדובר בעסקה שנעשתה עוד לפני דצמבר 2006 (עמ' 29 בפרוט'). לא הובאה כל אסמכתא לגרסה זו ולא ברור מדוע לא נטענה בתצהיר.
3. אין מחלוקת על כך שהתובעת כלל לא הכירה את הנתבע, כך שעולה השאלה מדוע תסכים התובעת להלוות 200,000 ₪ לאדם שאיננה מכירה כלל. נוכח זאת, טוענת התובעת כי הסכימה להעמיד דווקא לנתבע הלוואה "בגלל יחסי החברות" בין עקיבא לנתבע (סע' 5 (א) בתצהיר התובעת). עקיבא מצידו, הצהיר כי הוא והנתבע היו "חברים טובים" (סע' 4 (א) בתצהיר עקיבא). כל שפירט עקיבא ביחס לטענה זו בתצהירו הוא נסיעה משותפת אחת לחו"ל ונוכחות ביחד באירועים. עקיבא איננו מצין שאי פעם בקר בביתו של הנתבע או שהנתבע בקר בביתו. עקיבא איננו מציין בתצהירו כיצד הכיר את הנתבע ובאילו נסיבות. בעדותו, מציין עקיבא שכלל לא עשה עסקים משותפים עם הנתבע (עמ' 22, ש' 21 בפרוט'). עקיבא התבקש בעדותו לפרט את הטענה וכך השיב (עמ' 22 בפרוט'):

ש. תפרט את המעשים שלך חיזוק הקשר?

ת. לא עשיתי איתו שום עסקים חוץ מההלוואה של אמא שלי.

ש. אז חוץ מהלוואה זו וחוץ מהיכרות שטחית לא היה לך שום דבר עם הנתבע?

ת. לא היו לנו עסקים.

הנתבע טען שהיכרותו עם עקיבא "שטחית בלבד", שאין הם מבלים ביחד וכי אותה נסיעה בודדת לחו"ל הייתה כזו שאורגנה על ידי רמי ז"ל ועקיבא הגיעה מטעמו של רמי ז"ל. עקיבא לא הביא בתצהירו ולא הביא בעדותו כל פרט שיתמוך בטענתו בדבר יחסי חברות עם הנתבע, כך שקשה לקבל את הסברי התובעת ועקיבא לפיהם העמדת ההלוואה לנתבע התבססה על "יחסי חברות" של עקיבא והנתבע.

1. עקיבא הוסיף והצהיר כי הנתבע פנה אליו בבקשת הלוואה בתחילת 2007 בשל "קשיים כספיים שנקלע אליהם" (סע' 5 (ב) תצהיר עקיבא). בעדותו מאידך (עמ' 22 בפרוט'), העיד עקיבא כך:

ש. מה ידעת על מצבו הכלכלי של הנתבע לפני ההלוואה?

ת. שהוא אדם אמין ויש לו כסף והוא בן אדם טוב.

ש. אז לא היו לו בעיות לכליות?

ת. לא.

העדות שלפיה הנתבע אדם אמין ובעל אמצעים איננה מתיישבת עם ההצהרה שלפיה הנתבע נקלע לקשיים.

1. מאידך, העיד יעקב כי עקיבא היה שותף עם רמי ז"ל בעסק של ניכיון שיקים (עמ' 8 בפרוט'). ולא נעלמה מעיני העובדה שהעד, יעקב, לא תמך טענה זו בכל מסמך והוא עצמו, כך הודה, שקע בחובות כבדים ונקלע להליכי פשיטת רגל (עמ' 9 בפרוט').

ניתן לסכם ולקבוע בשלב זה, שקשה ליתן אמון בגרסת התובעת ועקיבא לפיה היה ברשותה סך של 200,000 ₪ במחצית שנת 2007, כאשר סכום זה נצבר על ידה כשהוא מיועד להעמדת הלוואה שנתבקשה ממנה עוד בתחילת 2007. קשה לא פחות ליתן אמון בגרסת עקיבא שלפיה הציע לתובעת להעמיד הלוואה לנתבע בשל "קשרי חברות" ביניהם.

בהיעדר אפשרות ליתן אמון בגרסתם של התובעת ועקיבא, אני מעדיף את גרסאות הנתבע והעד יעקב שלפיהן עבד עקיבא בעסקי ניכיון שיקים. נוכח זאת, מסתבר שלתובעת כלל לא הייתה מעורבות בעסקה והכספים שהועברו לא היה כספיה שלה אלא כספים של עקיבא, כספים שמקורם ככל הנראה עיסוקיו שלו בניכיון שיקים. נראה כי התובעת ועקיבא בקשו להסתיר מעורבות זו ולכן מצאו משיכות כספים מפקדון בחשבון התובעת להם אין כל קשר לעסקה דנא, וניסו בצורה מלאכותית לקשור אותם לעסקת ההלוואה.

1. השאלה השנייה שמתעוררת היא ביחס לפרטי אותה עסקת הלוואה לה טוענת התובעת.

לפי גרסת התובעת, כנגד העמדת ההלוואה התחייב הנתבע לשלם לה ריבית חודשית בשיעור 1.25% ולהחזיר את קרן ההלוואה בתוך עד שנה וחצי, או מיידית אם תבקש זאת. השיק, לפי גרסה זו, נמסר לבטחון, ללא מועד לפירעון, ובהסכמה שהתובעת תוכל להשלימו בכל עת אם לא תוחזר ההלוואה. השיקים הנוספים נמסרו בגין הריבית החדשית. נוכח גרסה זו, הנה אשר התברר:

1. לפי גרסת התובעת הועמדה ההלוואה במהלך יוני או יולי 2007, ומשמע שהיה על הנתבע להתחיל ולשלם את הריבית החדשית לכל המאוחר באוגוסט 2007. לא הוצגה ולו ראיה אחת שתשלום שכזה הועבר על ידי הנתבע ואף לא נטען בתצהיר התובעת או עקיבא שנעשה תשלום שכזה במהלך אוגוסט 2007 או בחדשים שלאחריו.
2. לפי גרסת התובעת בתצהירה, השיקים הנוספים הם שמבטאים את תשלומי הריבית ואחד מהם גם נפרע (סע' 9 (ד) בתצהיר התובעת). התובעת לא הציגה צילום של שיק שכזה או ראיה לכך שנפרע. בעדותה התייחסה התובעת לתשלומים שלאחר העמדת ההלוואה כך (עמ' 30 בפרוט'):

"...התשלום הראשון, אני נתתי 200,000 הבן שלי החזיר לי 2,500 ואמר לי שזו הריבית על החודש הראשון. הוא החזיר לי את זה מזומן. אחר כך הוא הביא לי עוד 2,500 מזומן ואמר לי שזה התשלום השני. אחר כך הוא הביא לי שיקים ואמר לי שאלו שיקים עבור הריביות."

הגרסה לשני תשלומים ולכאלו שנעשו במזומן נטענה לראשונה בעדות התובעת, אין לה תמיכה בראיות ואין היא מתיישבת עם הגרסה בתצהיר לפיה אחד השיקים נפרע.

1. לפי גרסת התובעת, אם אכן רק תשלום אחד או שניים שולמו בגין הריבית, משמע שהנתבע החל לצבור חוב כבר מחדש ספטמבר 2007 לערך, חוב אשר הלך ותפח כאשר לא משולם דבר בגין ההלוואה. מצב זה מעורר תמיהה שכן אין ולו מכתב בודד, או תיעוד אחר, לפניות שנעשו במהלך התקופה שמספטמבר 2007 ועד ינואר 2010, פניות שאך מתבקש היה שיהיו למי שאיננו עומד בהתחייבות להשבת הלוואה.
2. לפי גרסת התובעת, השיקים הנוספים מבטאים את תשלומי הריבית עבור ההלוואה. את תשלומי הריבית אמור היה הנתבע לשלם, לפי גרסת התובעת, כבר מספטמבר 2007, ברם התאריך המוקדם ביותר הנקוב בשיקים הנוספים הינו כשנתיים לאחר מכן, 1.8.09 (נספח ה' בתצהיר התובעת). התאריכים הנקובים בשיקים הנוספים אינם מתיישבים עם הטענה שנועדו לשם תשלומי הריבית עוד מ- 2007.
3. לפי גרסת התובעת, השיקים הנוספים נמסרו לה כשהם לא נושאים תאריך. התובעת מסבירה את השתהותה מאז מתן ההלוואה כך (סע' 11 בתצהיר התובעת):

"בסופו של דבר החלטתי להפסיק לחכות שפרחי ישלם את השיק, כי הבנתי שכנראה הוא לא ישלם.

ביום 25.1.10 הצגתי את השיק לפירעון, לאחר שמילאתי בו את התאריך"

בעדותה, העלתה התובעת גרסה חדשה להשתהותה, גרסה שלפיה הייתה עסוקה במחלת בעלה (עמ' 30 בפרוט'). זאת ועוד, הגרסה בדבר השתלשלות המועדים כלל איננה מתיישבת עם המועדים הנקובים בשיקים הנוספים. אם התובעת המתינה, לשיטתה, כשנתיים (!) עד להשלמת התאריך בשיקים הנוספים, כאשר הראשון שבהם מיועד לפירעון ביום 1.8.09, לא ניתן להבין מדוע המתינה כחצי שנה נוספת עד שהשלימה את התאריך בשיק, לא ניתן להבין מדוע לא הציגה כבר את הראשון שבשיקים הנוספים לפירעון ביום שהושלם התאריך בו, לא ברור מה טעם היה להמשיך להשלים את התאריכים בשיקים הנוספים כך שכביכול הכל ישולם כסדרו מדי חודש אך בלא להציג לפירעון ולו אחד מהם.

1. לפי גרסת הנתבע, לשיקים הנוספים אין כלל קשר לשיק או לעסקה כלשהי שלו עם התובעת או עם עקיבא. לשיטתו, השיקים הנוספים בכלל נמסרו לרמי ז"ל במסגרת עסקה להשכרת משרד וככל הנראה הועברו לעקיבא בלא ידיעתו. הנתבע איננו מביא מסמכים כלשהם לביסוס טענה זו לכריתת חוזה שכירות ואף לא ראיה מסייעת אחרת.

אם כך, הראיות וסימני השאלה נוכח גרסת התובעת ועקיבא מקשים על מתן אמון בגרסתם. קשה להבין כיצד תעמיד התובעת הלוואה בסכום כה גדול לנתבע שאותו איננה מכירה, כאשר כבר כחדש לאחר מכן אין הוא עומד בהתחייבותו ובכל זאת התובעת יושבת בחיבוק ידיים, איננה מציגה ולו מכתב דרישה בודד ואיננה משלימה את השיק שבחזקתה.

קשה עוד יותר לקבל את הגרסה לקשר כלשהו בין השיק לשיקים הנוספים, כאשר המועדים בשיקים הנוספים כלל לא תואמים את המועדים בעסקה שלפי הנטען במסגרתה נמסרו השיק והשיקים הנוספים. נוכח הקושי בגרסת התובעת, לאחר שלעיל כבר נמצא שעקיבא הוא הוא זה שעומד מאחורי העסקה ונראה שעסק בניכיון שיקים בשותפות עם רמי ז"ל, אני מעדיף את גרסת הנתבע שלפיה אין לשיקים הנוספים כל קשר לעסקה במסגרתה נמסר השיק וככל הנראה נמשכו בגין עסקה אחרת וכך הגיעו לידי עקיבא.

1. לתמיכה בגרסתה בדבר מחויבות הנתבע, הציגה התובעת את חוות דעת המומחה כשזו נתמכת בגרסת עקיבא שלטענתו קבל את השיק מידי הנתבע. התובעת אף הצביעה על כך שתלונה למשטרה הוגשה על ידי הנתבע באיחור, רק ב- 22.2.10, ואף בתלונה זו הנתבע לא נקב בשמו של שחר כחשוד במעשה הזיוף.

כנגד זאת, בנוסף לגרסתו שלו שלפיה כלל לא חתם על השיק, הציג הנתבע את גרסתו של שחר, שלפיה שחר הוא זה שנטל את השיק בלא רשות וחתם עליו בלא ידיעת הנתבע.

אשר לחוות דעת המומחה, הרי שמסקנתו הינה כי יש "סבירות גבוהה" שזה שחתם על השיק הינו זה שחתם על השיקים הנוספים, אך המומחה מסייג חוות דעתו ומציין שזו עשויה להשתנות לאחר בדיקות נוספות (עמ' 2 בחוות דעת המומחה). לא ברור, גם לא מוסבר, מדוע לא נעשו הבדיקות הנוספות ומדוע לא התבקש הנתבע עצמו להתייצב בפני המומחה למתן דוגמאות חתימה.

אשר לגרסת שחר, ברור מלכתחילה כי לא בנקל תתבסס הכרעה או העדפת גרסה על עדות אדם שמראש מודה כי עבר עבירה חמורה של זיוף חתימה ואפשר שעבירות חמורות נוספות במסגרת זו. וזה בדיוק אשר עושה שחר בתצהירו ובעדותו. ובכל זאת, בעניין שבפני אני מעדיף את גרסת הנתבע ושחר על פני גרסת התובעת, עקיבא ומסקנת המומחה. להלן נימוקי:

ראשית, חוסר האמון בגרסת התובעת ועקיבא באשר לעיסוקו של עקיבא ומעורבותו בעסקה.

שנית, חוסר האמון בגרסת התובעת ועקיבא באשר למהות העסקה, הקשר בינה לבין השיקים הנוספים וההסבר להשתהות רבת השנים.

שלישית, התובעת עצמה טוענת ששחר חתום בגב השיק כערב לפירעונו. כלומר, לפי גרסת התובעת ועקיבא "הבטוחה" היחידה להתחייבויות הנתבע (זולת התחייבות הנתבע עצמו שאינה בגדר "בטוחה") הינה ערבות שחר. דא עקא, ששחר מעיד שהינו בכלל חייב "מוגבל באמצעים" מזה שנים רבות וכך היה גם ב- 2007 (עמ' 41, ש' 13 בפרוט'). וטענה זו בדבר מצבו הכלכלי של שחר מקובלת עלי, שאלמלא הייתה נכונה קל היה להפריכה. קשה להבין כיצד יסכים עקיבא, או תסכים התובעת, לקבל "כבטוחה" ערבות אישית של אדם שכזה מצבו.

ורביעית, אף שגרסת הנתבע באשר לאופן הגשת התלונה למשטרה תמוהה, כאשר בשלב בו הוגשה ודאי ידע הנתבע כי החשוד המיידי בזיוף הינו שחר, אינני מוצא בכך בלבד משום תמיכה בגרסת התובעת, בדיוק כשם שנקיבת שמו של שחר בתלונה איננה לבדה בסיס לגרסת הנתבע. נראה שאכן תלונה זו הוגשה בעקבות ההחלטה בתיק אחר בו העלה הנתבע 7טענת זיוף, החלטה מיום 2.11.09 (מוצג ת/2), בכדי להציגה לתמיכה בטענת הזיוף של הנתבע ולא מתוך ציפייה לחקירה נמרצת או חשיפת זהותו של העבריין.

לפיכך, בשאלת זהותו של חותם השיק אני מעדיף את גרסתם של הנתבע ושחר על זו של התובעת ועקיבא. הוכח בפני במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי שחר, לא הנתבע, הוא שחתם על השיק תוך זיוף חתימת הנתבע ובלא ידיעת הנתבע. ממילא, אף שהדבר לא נטען, שאין כל אפשרות לקבל טענה לפיה "הרשה" הנתבע לשחר לחתום בשמו על השיק.

1. כאשר מסכמים את הגרסאות והראיות, נראה שבלב ההתרחשות שהובילה לתביעה זו עמד רמי ז"ל, אשר למרבה הצער איננו עוד בין החיים ולא ניתן היה לקבל את גרסתו למעורבותו באירועים. עקיבא לא מצא לנכון אפילו להזכיר את רמי ז"ל בתצהירו, אף שבעדותו הודה כי רמי ז"ל היה זה שבגללו "התחזק" הקשר שלו לנתבע ולשחר (עמ' 22 בפרוט') ואף שהרושם הברור הוא שעקיבא מנסה להרחיק עצמו מכל קשר לרמי ז"ל או כל קשר של רמי ז"ל לאירועים נשוא התביעה. מאידך, כל יתר העדים, יעקב, שחר והנתבע, טענו לקשר בין רמי ז"ל לעקיבא ולעסקים שונים, דוגמת מסירת הכספים לשחר. נראה איפוא כי עסקת ההלוואה נעשתה במעורבותו של רמי ז"ל אך כאשר הצדדים לה הינם עקיבא ושחר. אפשר מתוך בטחון שהיה לשניהם ברמי ז"ל, אך נראה שלא במעורבות הנתבע, בהסכמתו או בהתחייבותו. אין, כמובן, צורך לרדת לפרטי ההסכמות הללו ודי בהכרעה שלפיה הנתבע איננו צד לעסקה, אין הוא חתום על השיק שלכן אין הוא חייב בפירעונו.
2. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
3. לא ניתן לסיים הכרעה זו כאשר התנהגותו של שחר, מעשי הזיוף והעבירות בהם הודה בפה מלא, עוברים בלא כלום. עניינים אלו ראוי שיחקרו בידי משטרת ישראל והדין ראוי שימוצה.

המזכירות תעביר את פסק הדין להנהלת בתי המשפט וזו תבחן אם להעבירה לידיעת משטרת ישראל.

1. אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבע ושכר טרחת עו"ד בסך של 24,000 ₪.

הכספים שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט יוחזרו לו, על פירותיהם, באמצעות העברת לב"כ הנתבע.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.