מבוא

1. ענייננו בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק).
2. התובעת, אודליה פינקלשטיין, ילידת 18.11.1969, נפגעה ביום 23.3.09 בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכב המבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת.
3. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק.

שיעור נכותה הרפואית של התובעת

1. ביום התאונה, 23.3.09, נבדקה התובעת במיון כירורגי בשל תלונות על כאבים בצוואר ובגב. לאחר צילום עמוד שדרה צווארי ומותני, ללא עדות לשבר, שוחררה התובעת עם המלצה למשככי כאב לפי הצורך ואישור מחלה ל-5 ימים.
2. בצילום CT שנערך לתובעת ביום 16.6.10 הודגם בלט דיסק המשיק למוצא העצב הימני בסריקת L5-S1 (מסמך ה/2 במוצגי התובעת).
3. ד"ר דרור משה, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה הכירורגית, בדק את התובעת ביום 20.9.10 וקבע כי לא נמצא כל ממצא אובייקטיבי לנכות רפואית צמיתה.
4. בעדותו לפניי העיד המומחה כי בעקבות התאונה הועמד שיעור נכותה הזמנית של התובעת על 100% למשך שבועיים-שלושה ועל 50% למשך חודש חודשיים נוספים. המומחה הוסיף כי במשך טיפולי הפיזיותרפיה התובעת טרם חזרה לכושר רפואי מלא אך לא כימת את שיעור הנכות הזמנית לתקופת הטיפולים (ראה בעמ' 7 ש' 3-8 לפרוטוקול).
5. לעניין בלט הדיסק שאובחן בתובעת במהלך חודש יוני 2010 העיד המומחה כי נתקל בבעייתיות לקשור קשר סיבתי בין ממצא זה לבין התאונה. על פי עדותו, הבדיקה הקלינית בחדר המיון לא העידה על פריצת דיסק והבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה לחלוטין (עמ' 5, ש' 17-19). עוד הוסיף המומחה כי למעט התיעוד בתיק הפיזיותרפיה של התובעת, ותלונות שנרשמו מפיה 5 חודשים ו-9 חודשים לאחר התאונה לא נקבע כל ממצא קליני העולה בקנה אחד עם פריצת דיסק אלא עד ממצאי הCT שהתקבלו שנה ושלושה חודשים לאחר התאונה (עמ' 5, ש' 30-32, עמ' 6, ש' 9 ואילך). ובמילותיו:

".... מי אמר שזה קרה בתאונה ולא ממשהו שהיה בטווח הזמנים עד אז. אני לא יכול לשלול את הקש"ס אך הסבירות וההיגיון הרפואי מקטינים את הסיכוי לקש"ס לתאונה.... בגלל שלא יכולתי לשלול או לאשר קש"ס קיבלתי את זה כתאונה, כל מה שהוא מחמת הספק אני מוסיף לתאונה. התקנון של המל"ל דורש ממני לקבוע נכות על פי שתיים: הגבלת תנועות גב תחתון או פגיעה נוירולוגית ולכן גם פריצת דיסק שהיא קיימת בהנחה שהיא קשורה לתאונה, על פי תקנון המל"ל, לא מגיעה לה נכות כי שני הקריטריונים היו תקינים. אני מאשר שפריצת הדיסק שייכת לתאונה, יש סבירות מסוימת. אך בשורה התחתונה על פי תקנות המל"ל הנכות היא 0" (עמ' 6, ש' 7-32).

מכאן שמסקנת המומחה נותרה עומדת בעינה ולפיה, אף מבלי להידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין פריצת הדיסק, בסופו של יום לא נותרה לתובעת נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה. בין אם לעניין חופשיות תנועות עמוד השדרה ובין אם לעניין היעדר פגיעה נוירולוגית.

לאור האמור לעיל ומיתר נימוקי ב"כ הנתבעת , הנני סבורה כי חוות דעתו של המומחה לא נסתרה והינה עומדת במבחן ההיגיון והסבירות.

גם עדותו המנומקת של המומחה הותירה עליי רושם אמין ומהימן ועל כן קביעתו הרפואית מקובלת עליי.

1. מנגד, אינני נותנת אמון בעדות התובעת אשר ניתנה על דרך ההגזמה.

על פי התרשמותי, ביקשה התובעת להאדיר את נזקיה.

עדותה התאפיינה בריבוי תשובות מתחמקות לשאלות מהותיות בנושאים בהם אמורה הייתה לדעת את העובדות.

עיון בפרוטוקול מצביע כי במשך כל עדותה הרבתה התובעת בתשובות כגון "לא יודעת", "לא זוכרת" "אני לא יודעת איך לקרוא לזה", "אין לי תשובה לכך" וכיוב'.

כמו כן נתגלו סתירות בעדותה. בין השאר, התובעת העידה תחילה כי לא סבלה מכאבי גב עובר לתאונה (עמ' 21, ש' 8) אך בהמשך כשנשאלה על אודות תאונה קודמת בה נחבלה משער חשמלי, חזרה בה והעידה כי כשהשער נסגר עליה נחבלה בגבה וסבלה מכאבים למשך יומיים (שם בש' 16-17). עוד העידה התובעת כי לא דיווחה למומחה מטעם בית המשפט על הפגיעה מן השער וכי אינה זוכרת האם פנתה למל"ל בתביעה (שם, בש'21, 27).

1. למען הסדר יצוין כי ביום 5.12.11 קבעה גם הועדה הרפואית במל"ל כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מן התאונה. הגם שקביעה זו עולה בקנה אחד עם מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, הרי שמדובר בקביעה חסרת נפקות שעה שחוות דעתו של המומחה קדמה לה.
2. על סמך מכלול הנתונים שהבאתי לעיל, אני קובעת ששיעור נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת הוא אפס ( 0%).

שיעור נכותה התפקודית של התובעת

1. ב"כ התובעת ביקש לקבע את נכותה התפקודית של התובעת על שיעור של 10% בשל צפי החמרה אופיינית בקרב נפגעים עם בעיה דיסקלית.
2. למקרא חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולמשמע עדותו, לא מצאתי כי הוצגה התשתית הראייתית הדרושה לתימוכין בטענת ב"כ התובעת ועל כן דינה של זו להידחות.

לפיכך אין לתובעת נכות תפקודית צמיתה.

1. במצב הדברים האמור, ראיתי להשוות בין שיעורי הנכות הרפואית הזמנית שקצב המומחה לתובעת לבין שיעורי נכותה התפקודית הזמנית ולכמת את הגריעה מיכולת השתכרותה בהתאם.

הפסדי השתכרות

1. על פי תלושי המשכורת שהציגה התובעת, הממוצע החודשי של הכנסותיה בחודשים ספטמבר 2008 עד ינואר 2009 עמד על סך של 4,801 ₪. בהצמדה למדד השירותים לצרכן בסיס שכרה של התובעת הוא אם כן: 5,352 ₪.
2. כאמור לעיל, מומחה בית המשפט קבע לתובעת 100% נכות זמנית למשך שבועיים- שלושה מיום התאונה, וחודש עד חודשיים נוספים בשיעור 50%. עוד קבע המומחה כי במשך הזמן שבו טופלה התובעת בפיזיותרפיה טרם חזרה לכושר רפואי מלא אך לא כימת את מידת נכותה למשך אותה תקופה בנתון מספרי. למען הסדר יצוין כי על סמך מוצגי התובעת אחרון הטיפולים בסדרת הפיזיותרפיה בוצע ביום 23.12.09 (מוצג ה'1 נושא מיספור פנימי 15).
3. בסיכומיה, טענה התובעת להיעדרות בפועל למשך 11 ימים בלבד, כאשר מחמת טעות חישוב נטען תחילה ל-16 ימים. מנגד טענה הנתבעת כי לא הוכח כל הפסד שכר בפועל שכן התובעת לא הגישה את תלוש המשכורת לחודש התאונה, ומטופס 106 עולה כי כלל לא עבדה באותו החודש (נ/2/ב).
4. בשים לב לכך שמשך ההיעדרות של 11 ימים לאדם שנפגע במנגנון "צליפת שוט" הוא בגדר הסביר בנסיבות העניין, ועולה בקנה אחד עם המלצת המומחה מטעם בית המשפט ובהתחשב בכך שמעסיקה של התובעת אותה עת, מר רוניס, לא עומת בעדותו לפניי עם טופס 106, אני רואה לקצוב לתובעת פיצוי בגין 11 ימי אי כושר מלאים על פי בסיס השכר שקבעתי לעיל.
5. בכימות הפיצוי להפסדי העבר של התובעת, ביקש בא כוחה להיבנות מעדותם לפניי של שניים מן המעסיקים של התובעת על אודות הפסקת עבודתה של התובעת אצלם.
6. על פי מכתב סיום העסקה בחברת "נופר צמחיה בע"מ" עבודתה של התובעת הופסקה בה ביום 30.6.2009 (ת/3). סיבת הפיטורין לא הופיעה במכתב האמור. מנכ"ל החברה, מר רוניס, העיד לפניי כי התובעת עבדה עד השעה 15:00 והוא נאלץ לפטרה משום שלא יכלה לעבודה במשרה מלאה עד השעה 17:00 (עמ' 13, ש' 20-22). מר רוניס לא הזכיר בעדותו את מצבה הרפואי של התובעת ואף לא נשאל על כך.
7. על פי מכתב סיום העסקה בחברת "קרגו תיקים ומזוודות בע"מ" העסקתה של התובעת הסתיימה ביום 28.1.10 (ת/4). מנכ"ל החברה, מנחם בן צבי, העיד לפניי כי פיטוריה של התובעת באו לעולם על רקע שתי סיבות אשר אחת מהן היא כאבי הגב שהקשו עליה לשבת. מר בן צבי לא נקב בסיבה הנוספת בגינה פוטרה התובעת ולא ידע להסביר מדוע הסיבות לפיטורין לא הופיעו במכתב הפיטורין (עמ' 17, ש' 26 ואילך). עוד העיד מר בן צבי כי התובעת הועסקה כמתאמת הזמנות בעבודה משרדית בלבד (עמ' 18, ש' 26-27), אך בהמשך טען כי נדרשה להזיז קרטונים באורך 5 מטרים והתקשתה לעשות כן (עמ' 19, ש' 7-10). מר בן צבי לא ידע להסביר את הסתירה האמורה בעדותו.
8. מעדותם של שני המעסיקים לא התרשמתי כי יש קשר בין הפיטורין לבין מצבה הרפואי של התובעת. כמו כן, יש ליתן את הדעת לכך של פי דו"ח רציפות הביטוח שהציגה הנתבעת התובעת החליפה 20 מקומות עבודה בתקופה שבין השנים 1988-2011 (נ/2ב). בנוסף, טענות ב"כ התובעת לעניין זה אף אינן מתיישבות עם תלושי המשכורת שהוצגו לבית המשפט שכן אלו אינם מעידים על הפחתה בהכנסות התובעת ולבטח לא במידה המצדיקה פיצוי בהיקפים הנטענים על ידיו. לגופו של עניין, בין היתר על סמך בדיקת המומחה את התובעת אשר שללה כל הגבלה בתנועות עמוד השדרה או פגיעה נוירולוגית, הרי שאין בנמצא נכות רפואית בגינה יש כדי להצדיק פגיעה כלשהי בתפקודה של התובעת בעבודתה כמזכירת תפעול או מתאמת הזמנות.
9. לנוכח קביעות המומחה לעניין נכותה הזמנית של התובעת, בהתחשב בנתוני השכר שהובאו לעיל, ראיתי להעמיד את הפיצוי עבור התקופה שמן התאונה ועד לתום טיפולי הפיזיותרפיה בסכום גלובאלי של 7,000 ₪.
10. בהיעדר קביעת נכות צמיתה אין מקום לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד כמו גם בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. לעניין זה העידה התובעת כי נעזרה בשירותי עוזרת בית הן עובר לתאונה והן לאחריה. בן זוגה של התובעת, מר רן פינקלשטיין, העיד לפניי כי ממעט לעזור לתובעת בעבודות הבית (עמ' 15, ש') וכי בעבר הסתייעו בעזרתה של גיסתו עד שטסה לחו"ל.
2. בהתחשב בתקופות הנכות הזמנית שנקצבו לתובעת, ראיתי להעריך את הפיצוי בדרך של אומדנה על סך של 3,000 ₪ בלבד, לעבר ולעתיד.

הוצאות לעבר ולעתיד

1. התובעת צירפה לתצהירה קבלות חלקיות בשווי נומינאלי מוערך של 875 ₪ (נספח יא לתצהיר התובעת). בסיכומי התובעת הוערך הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך גלובאלי של 4,000 ₪.
2. יצוין כי למעלה ממחצית שווי הקבלות שצורפו שייך להוצאה בגין מנוי לחדר כושר.
3. בהתחשב בקביעת הנכות הזמנית כמו גם בכיסוי שניתן להוצאות רפואיות מכוח ההסדר עם קופות החולים, אעמיד את הפיצוי עבור ראש נזק זה, על דרך האומדנה, בסך של 1,000 ₪ לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

1. בהתחשב בתקופות הנכות הזמנית אעמיד את גובה הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 8,000 ₪.

סוף דבר

1. סך הפיצויים להם זכאית התובעת הוא:
2. הפסדי שכר לעבר 7,000₪
3. עזרת הזולת 3,000 ₪
4. הוצאות 1,000 ₪
5. כאב וסבל 7,000 ₪

==============

ובסה"כ: 18,000 ₪

ניכויים

1. מסכום הפיצויים שקבעתי לעיל יש לנכות את תגמולי המל"ל נפגעי עבודה ששולמו לתובעת וכן שכ"ט מומחה בו נשאה הנתבעת, כשהם משוערכים ונושאים ריבית ממועד תשלומם ועד למועד מתן פסק הדין.
2. על סכום פסק הדין לאחר הניכויים יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה, ושכר טרחת עו"ד על פי התקנות.
3. הסכומים האמורים יישאו ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים עותק מפסק הדין.51293467

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ג, 06 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.