1. בפני בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן מפני תביעת התובעת שהוגשה כנגדו הן בסעד של פינוי והן בסעד כספי, על סך נומינלי של 22,000 ₪. ביסוד התביעה הסכם שכירת נכס מקרקעין מיום 1.1.09 לשנה אחת, עד יום 30.1.10. דמי השכירות החודשיים הועמדו על סך 1000 ש"ח לחודש. הבקשה הוגשה לאחר שפסק דין שניתן כנגד הנתבע בוטל בהסכמה.
2. טענתו של הנתבע, בתמצית, היא כי התובעת, הקדש דתי, איננה בעליו של הנכס, כי השתלטה על הנכס בערמה וכי ניתן צו מניעה זמני על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים האוסר את פינויו מן הנכס. הנתבע טוען כי התגורר בנכס בשכירות שנים מספר קודם לכן, שילם דמי שכירות לאחר, ומשנכרת הסכם השכירות נשוא התביעה אל מול התובעת, שהודיעה לו והפחידה אותו כי היא בעלת הנכס, שילם גם לנציגיה את דמי השכירות, מבלי שקיבל קבלה. בנסיבות אלה, הגם שאין מחלוקת כי מזה תקופה ממושכת ולאחר הגשת התביעה אין הנתבע משלם דמי שכירות לאיש או כל תשלום אחר בגין שהייתו בנכס, יש ליתן לו, לשיטתו, רשות להתגונן הן מפני תביעת הפינוי והן מפני התביעה הכספית (ראו, למשל, בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון).
3. בסופו של יום, במסגרת ההתדיינויות בין הצדדים בבית הדין הרבני האזורי, בוטל צו המניעה הזמני שניתן (יוער, כי איזה מן הצדדים לא עורר טענה באשר לסמכות הטלתו).
4. התובעת הבהירה כי על הנתבע היה לפנות את הנכס נשוא התביעה עוד ביום 3.1.10, וכי משבוטל, בסופו של יום, צו המניעה הזמני שהטיל בית הדין הרבני האזורי, לא נותרה לנתבע, הלכה למעשה, כל טענת הגנה ראויה להתברר. זאת במיוחד שעה שהתובעת הצביעה כדבעי על מקור זכויותיה בנכס.
5. שמעתי את הצדדים שלפני ועיינתי בכלל כתבי הטענות. שוכנעתי, כי דין בקשת הרשות להתגונן להידחות ככל שהיא נוגעת לסעד הפינוי ולהתקבל ככל שבסעד הכספי עסקינן.
6. כלל הוא, כי בקשת רשות להתגונן נבחנת על יסוד טענות הנתבע בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן. טענה סתמית, שלא פורטה כלל בתצהיר, דינה להידחות (השוו: ע"א 2418/90 רלפו נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מז (ג) 133 ; ע"א אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2) 765). במסגרת זאת, על נתבע המבקש רשות להתגונן להיכנס לפרטי העניין ולפרטי העובדות שעליהן מבוססת ההגנה הנטענת. אין די בהעלאת טענות כלליות. כך, למשל, טענה סתמית בדבר היעדר חוב, פירעונו, או טענה כללית ולא מפורטת לקיומו של נזק בר קיזוז כנגד סכום התביעה לא תזכה נתבע ברשות להתגונן (השוו, למשל: ע"א 146/68 דולגין נ' ישועה פ"ד כב (2) 302 ; ע"א 373/69 חונן נ' חגור מושב עובדים להתיישבות שיתופית פ"ד כג (2) 347 ; ע"א 431/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מג(2) 362 ; 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מה (3) 585 ; ע"א 4345/05 שובל שדמה מימון וסחר בע"מ נ' בנק לפיתוח התעשיה (פורסם במאגרים המשפטיים)].
7. גם בסיכומי הנתבע ראינו, כי את עיקר יהבו הוא תולה בטענות כנגד זכויותיה של התובעת בנכס, אופן התנהלותה כהקדש, כמו גם בטענות בדבר תשלום כספי השכירות מזה שנים לאחר, בשם כתריאלי (הכוונה, אליבא דהתובעת, ליו"ר הקודם של התובעת, אגודה שנרשמה לאחר מכן כעמותה, כעולה מצרופות תגובתה לבקשה לביטול פסק הדין, בשם אהרון כתריאלי ). אולם לא ראיתי, לא בסיכומי הנתבע, לא בתצהירו ואף לא בדיון, כל טענה שיש בה כדי להבהיר את מקור החזקתו הוא בנכס, זולת טענה לפיה הוא שכר את הנכס מזה מספר שנים (שבע, לטענתו), מידי אחר, שגם לשיטתו הפסיק לבוא וליטול את דמי השכירות [ראו למשל פסקות 12 ו- 21 לתצהיר שתמך בבקשת הרשות להתגונן].

זאת ועוד: מטיעוני התובעת ואסמכתאות שצירפה לכתבי הטענות השונים עולה, הלכה למעשה, כי גם קודם לתקופת ההסכם נשוא התביעה, שכר הנתבע את הנכס מידיה, ואף בא בדין ודברים עם מזכירה, ברוך קרא ולכך לא ראיתי הכחשה של ממש (השוו: הסכם שכירות מיום 1.3.08 שצורף לתגובת התובעת לבקשה לביטול פסק הדין ; פסקה 20 לתצהיר הנתבע).

מאסמכתאות שצירפה התובעת אף עולה, כי אותו כתריאלי, כאמור, היה בעל תפקיד אצלה, כך שהלכה למעשה טענתו המשתמעת של הנתבע לפיה שכר את הנכס מאחר – אותו כתריאלי – איננה יכולה לעמוד (השוו, למשל: נספח א' לתגובת התובעת לבקשה לביטול פסק הדין).

1. דין הוא, שמי ששכר נכס אינו יכול לכפור בזכויות המשכיר בנכס [השוו: ע"א 18/91 אוחנה נ' עיריית בת-ים (מצוי במאגר "נבו" ; 19.11.96 (פסקה 5 לפסק הדין) ; ע"א (מרכז) 14232-09-09 חאן עדן נ' מול גולן (מצוי במאגר "נבו" ; 18.4.10); : בש"א (מחוזי י-ם) 7704/04 בית הכנסת ובית מדרש תפארת הנחל דחסידי ברסלב ברמות ירושלים נ' אגודת משך הנחל להדפסה והפצת ספרי מוהר"ן מברסלב זצ"ל (פורסם במאגר "נבו" ; 6.3.05) ; ת.א (מחוזי – ירושלים) 176/59 האב פייר דה קונדה בתור מנהל מסדר האבות של נוטר-דם-דה-ציון בירושלים נ' מדור חברה לבניין ופיננסים בע"מ פ"מ לב, 277 וכן, לאחרונה, ת.א (י-ם) 6947/07 איובי נ' אלחלאק (מצוי במאגרים המשפטיים ; 14.2.12)].
2. הנתבע איננו מכחיש כי כרת את הסכם השכירות נשוא התביעה ואף איננו מכחיש כי שילם לנציגי התובעת את דמי השכירות, וזאת מכח ההסכם נשוא התביעה (ראו פסקה 21 לתצהירו). לטענתו, "ברגע שהחוזה נגמר באופן רשמי הפסקתי לשלם..." (דבריו בעמ' 5 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, כאשר תקופת השכירות על פי הסכם השכירות נשוא כתב התביעה הסתיימה, וכאשר הנתבע, שוכר הנכס בשכירות בלתי מוגנת גם אליבא דגרסתו, לא הציג באיזה מטיעוניו כל מקור זכות עצמאי וחיצוני להסכם נושא התביעה, אין בטענותיו כנגד התנהלות התובעת או לעניין זכויותיה של התובעת בנכס (כאמור לעיל) כדי לשמש הגנה של ממש מפני התביעה. כפועל יוצא, גם לו אניח כי מלוא טענותיו של הנתבע בתצהירו באשר לאופן התנהלות התובעת ולמקורות הזכות שלה נותרות על תילן (שכן התובעת ויתרה על חקירתו הנגדית), לא מצאתי כי קמה לו הגנה אפשרית מפני התובענה, כאשר בסוגיית הפינוי עסקינן. משכך, דין בקשת הרשות להתגונן, ככל שנוגעת היא לסעד הפינוי, להידחות.
3. שונה מצב הדברים בכל הקשור עם הסעד הכספי שנתבע, שכן משוויתרה התובעת על חקירתו הנגדית של הנתבע, יכול וטענותיו לפיהן שילם את כספי השכירות בתקופת השכירות במזומן לאותו כתריאלי במועדם, במיוחד כאשר ממילא בשלב בקשת הרשות להתגונן אין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את טענותיו, תקננה לו הגנה אפשרית מפני התביעה (ביחס למועדיה). זאת, ולו לעניין הזכאות לתשלום פיצוי מוסכם. בנסיבות אלה, יש מקום ליתן לנתבע רשות להתגונן, וזאת אך באשר לסעד הכספי, וכך אני מורה.
4. סיכומם של דברים: בקשת הרשות להתגונן ביחס לסעד הפינוי נדחית, ומתקבלת ביחס לתביעה הכספית.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לעת הזו כל צד יישא בהוצאותיו.
לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב'1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידיה וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על פי דין. הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור. היה והתובעת לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.

תואיל המזכירות להמציא ההחלטה לצדדים.

בשים לב לנסיבות הטראגיות לאורן נקטע ייצוגו של הנתבע לאחר הגשת הסיכומים, תוודא המזכירות המצאת ההחלטה לנתבע במישרין.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.