המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בעקבות תאונת עבודה שאירעה ביום 24.11.08.

היום שמעתי את ראיות הצדדים (לאחר שלא הושגה פשרה שהוצעה לפני כן), ומיד לאחר מכן שמעתי את סיכומי טענות הצדדים בע"פ. מטעם התובע העיד הוא בעצמו וכן העיד חברו לעבודה, מר אמג'ד שלעאטה. מטעם הנתבעות לא הובאו עדים.

התובע יליד 1988, עבד אצל הנתבעת מס' 1. במסגרת עיסוקו הוא עבד, בין היתר, בהעברת לוחות זכוכית גדולים לשם חיתוך ועיבוד וכן בהתזת חול. ככלל, הרמת לוח הזכוכית נעשית באמצעות ידית ואקום, כפי שהדבר עולה מתמונות להמחשה שסומנו ת/1 ות/2. יובהר, כי לוח זכוכית סטנדרטי הינו בגודל של 3X2.25 מ' שלשם הרמתו צריך שלושה עובדים. יחד עם זאת, לפעמים קורה שמרימים חצי לוח ואז מספיק שני עובדים לשם הרמתו באמצעות אותה ידית ואקום. ביום האירוע הנטען, הרים התובע יחד עם עובד אחר לוח זכוכית כאשר הוא נושא את הלוח מהצד האחורי וחברו לעבודה נושא את הלוח בחלקו הקדמי. באופן פתאומי "התפוצץ" לוח הזכוכית, וחלק גדול ממנו נחת כלפי מטה תוך שהוא חותך את כף ידו השמאלית של התובע.

בעקבות התאונה, נגרם פצע בגב כף יד שמאל ואשר בגינו אושפז התובע בבית החולים למשך 4 ימים. עפ"י סיכום מחלה מיום התאונה צוין כי מדובר בפצע אלכסוני בצד גבי של כף יד שמאל באורך של 6 ס"מ וחוסר יישור של אצבעות 3-4 לרבות ירידה בתחושה באצבע 4. התובע טופל כולל ניתוח לרביזיה של הפצע ותפירת הגידים המיישרים של אצבעות 3 ו-4 וכן קיבוע עם סד גבס שהוסר לאחר חודשיים. לאחר מכן היה התובע במעקב רפואי.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ושילם דמי פגיעה בגין 3 חודשי אי כושר, וקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% לאחר שנבדק ע"י ועדה רפואית. בגין כך לא שולם מענק נכות.

מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, פרופ' משה רופמן, קבע כי לתובע מגיע 5% בגין כל אצבע שנפגעה (אצבעות 3+4), ולכן הנכות המשוקללת עבור שתי האצבעות הנה 9.75%. בפרק סיכום ומסקנות ציין המומחה, כי נותרה הגבלת תנועות וחוסר יישור אקטיבי באצבעות 3 ו-4 בכף יד שמאל, ולכן הנכות הינה בשיעור של 5% בכל אצבע.

אתייחס להלן לשאלת האחריות הנזיקית, ולאחר מכן אתייחס לשאלת הפיצויים המגיעים לתובע בגין פגיעתו.

הנסיבות הרלוונטיות של אירוע התאונה הוכחו עפ"י הנטל הדרוש במשפט אזרחי, הן עפ"י עדותו של התובע והן עפ"י מסמכים בכתב (טופס בל/250, טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה, טופס גמלת נכות מעבודה) וכן עפ"י עדותו של אמג'ד שלעאטה אשר שמע את קול ניפוץ הזכוכית והפנה את ראשו אל עבר הרעש וראה את התובע נפגע וחש לעזרתו.

בהיבט המשפטי, אני קובע כי המעביד אחראי באופן מלא להתרחשות התאונה משלושה טעמים: תחולתו של הכלל "הדבר מדבר בעדו" כפי שהוא מוגדר בסעיף 41 לפקודת הנזיקין; תחולתו של הכלל "דבר מסוכן" כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין; ולבסוף תחולת עוולת הרשלנות עפ"י סעיף 35 לפקודת הנזיקין. בעניין אחרון זה אומר, כי אין מחלוקת שבאופן מושגי קיימת חובת זהירות כל אימת שמדובר ביחסי עובד מעביד. אין ספק בעיני, כי בנסיבות שהוכחו קיימת חובת זהירות קונקרטית וכי חובה זו הופרה, שכן אחריות המעביד הינה לספק תנאי עבודה בטיחותיים לעובדיו, וכי אחריות זו גוברת ככל שהסיכון הגלום בביצוע העבודה עולה.

באשר לראשי הנזק:

התובע השתכר עובר לאירוע התאונה סך ממוצע של 5,000 ₪. הוא נעדר מעבודתו עפ"י אישורים תקופה של 3 חודשים. הוא טוען לתקופת היעדרות יותר ממושכת, מה גם שכאשר שב לעבודתו אצל מעבידתו, הנתבעת 1, הוא פוטר ועבר לאחר מכן לעבוד (מזה שנה וחצי) בחברת אבטחה (בתפקיד שומר) עם שכר ממוצע של 3,000 ₪.

בגין הפסד שכר לעבר (הן עבור התקופה של אי כושר מוחלט והן עבור התקופה של אי כושר זמני) אני פוסק לתובע סך של 25,000 ₪.

בגין הפסד שכר לעתיד: לאור מהות הנכות הרפואית שנקבעה, וכן גילו של התובע, אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך של 65,000 ₪.

בגין נזק לא ממוני: אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 25,000 ₪.

בגין עזרה צד ג' לעבר: אני פוסק לתובע סכום של 3,000 ₪.

בגין הוצאות רפואיות אין לפסוק פיצוי כלשהו מאחר ואלה מכוסות ע"י המוסד לביטוח לאומי. לא הועלתה טענה, וממילא לא הובאה ראיה לפיה, שולמו הוצאות מעבר לכיסוי המוענק ע"י הביטוח הלאומי.

אין מחלוקת כי יש לנכות מהפיצויים שיפסקו את תגמולי המל"ל שעומדים על סך של 12,500 ₪ נכון להיום.

סה"כ הפיצויים שפסקתי הינם 118,000 ₪ ובניכוי מל"ל בסך 12,500 ₪ מתקבל הסכום 105,500 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובע סך של 105,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ. כמו כן, תישא הנתבעת ביתרת אגרה שתחול.

הסכומים שפסקתי ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א סיון תשע"ג, 30 מאי 2013, בהעדר הצדדים.