בפניי תביעה כספית שראשיתה בבקשה לביצוע שיק מספר 866 על סך של 9,800 ₪, המשוך על שם הנתבעת, חברת י.ס. יובל אביזרי אופנה בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה"), שתאריך פירעונו ליום 30.1.2009 (להלן: "השיק").

התובע טוען כי הוא מחזיק בשיק בעד תמורה ולכן יש לחייב את הנתבעת בתשלום סכום השיק מכוח אחריותה השטרית.

לגרסת התובע, השיק שולם לו ביום 11.11.2008 על ידי אחד בשם ראיד מוסא (להלן: "מר מוסא") כשהוא ללא שם הנפרע ולפני שהגיע זמן פירעונו. מר מוסא ביקש ממנו לבצע ניכיון על השיק ולשם כך מסר לו את השיק. התובע בתורו העביר את השיק לחברה העוסקת בניכיון שיקים בשם ס.פ. יאסיף סחר בע"מ (להלן: "חברת הניכיון"), אשר הטביעה את שמה והחותמת שלה על השיק במקום המיועד לשם הנפרע, ביצעה את עסקת הניכיון כנגד עמלה והתובע העביר את הסכום שהתקבל למר מוסא. ברם, משהוצג השיק לפירעון הוא חולל ובעקבות כך חברת הניכיון החזירה לתובע את השיק, ואילו התובע נאלץ לשלם לה את הסכום שנתקבל בעסקת הניכיון – ומכאן התביעה.

מנגד, הנתבעת טוענת באמצעות הגב' סיגל ידיד (להלן: "גב' ידיד"), שהינה בעלת מניות והמנהלת של הנתבעת והמוסמכת לחתום בשם הנתבעת יחד עם חותמת החברה, כי החתימה על השיק אינה חתימתה ושהיא אינה יודעת מי הטביע את חותמת החברה על גבי השיק.

גב' ידיד הוסיפה וטענה, כי מבדיקה שגרתית שערכה באתר הבנק באינטרנט נכחה לדעת כי השיק נשוא הדיון הוצג לפירעון, ומאחר שלא ידעה אודותיו היא ניגשה לפנקס השיקים שברשותה ושם גילתה כי חסרים ממנו מספר שיקים. מיד לאחר הגילוי היא יצרה קשר עם הבנק ונתנה הוראת ביטול לשיקים.

לפיכך טוענת הנתבעת, כי השיק (יחד עם שיקים נוספים) נלקח ממנה ללא רשותה וללא רשות מורשה החתימה שלה, וכי החתימה שמופיעה על גבי השיק אינה חתימתה של הגב' ידיד, אלא חתימה מזויפת, ולכן אין לחייב את הנתבעת על פיו.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע והגב' ידיד.

אין ספק, שההשאלה המרכזית הדורשת הכרעה בתיק נוגעת לאותנטיות החתימה על השיק.

ככלל, במצב בו נתבע מתכחש לחתימתו על גבי מסמך והתובע מבקש להסתמך על אותו מסמך חתום, על התובע הנטל להוכיח אמיתות ואותנטיות החתימה [ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240,261; ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (פורסם בנבו 15.3.11)].

בתיק זה התובע לא עמד בנטל להוכיח את אותנטיות החתימה, ואנמק - מלבד גרסתו לעניין נסיבות מסירת השיק לידיו, התובע לא הגיש ראיות ולא העיד עדים לגבי הנסיבות בהן יצא השיק מרשות הנתבעת, או לגבי אותנטיות החתימה של הגב' ידיד עליו, כגון באמצעות חוות דעת מומחה לכתב יד המאשרת כי החתימה המתנוססת על גבי השיק היא חתימתה של הגב' ידיד, או כל ראיה חיצונית שתתמוך בגרסתו לגבי אותנטיות החתימה שלה.

לעומת זאת, הנתבעת צירפה מסמכים שונים, כולל השוואת חתימות וחוות דעת של מומחית לכתב יד אשר הוגשה בתיק אחר בגין שיקים מאותה סידרה שלגביה נתנה הנתבעת הוראת ביטול בטענה כי החתימה עליהם זויפה.

מחוות הדעת של המומחית עולה, כי החתימה וכתב היד שמופיעים על השיקים האחרים (שלגביהם העלתה הנתבעת טענה דומה) אינם חתימתה וכתב ידה של הגב' ידיד. די באלה כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי גם השיק נשוא התביעה הינו אחד מסדרת השיקים אשר נלקחו מהפנקס ללא רשותה של הנתבעת ואשר החתימות עליהם זויפה.

אשר לטענת התובע, כי אין לקבל את גרסת הנתבעת בשל אי הגשת תלונה במשטרה בגין גניבה וזיוף חתימה – טענה זו אינה מקובלת עליי. אי הגשת תלונה אין בה כדי להצביע בהכרח על כך כי טענת הנתבעת אינה נכונה, כמו שאין בהגשת תלונה במשטרה כדי להוביל תמיד למסקנה הפוכה.

ערה אני אומנם לטענת התובע, כי קיים שוני בחתימותיה של הגב' ידיד על גבי התצהירים שהוגשו מטעמה, מה שעשוי ללמד לטענתו על דפוס התנהגות מצדה כדי להתחמק מאחריות. ואולם, טענה זו דינה להידחות, שכן די בהשוואת החתימות בעין לא מקצועית כדי ללמדנו כי מדובר באותו כתב יד, וגם אם קיים שוני כזה או אחר בין החתימות, הרי שלא מדובר בשוני ממשי.

על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את אותנטיות החתימה על השיק.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצל"פ.

לפנים משורת הדין ובהתחשב במכלול הנסיבות, איני עושה צו בגין הוצאות.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ה, 23 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.