1. התובע השכיר לנתבע חנות ברח' ההסתדרות 35 בחיפה לתקופה של שנה, על פי חוזה שכירות מיום 15/2/07.
2. לטענת התובע, כאשר עזב הנתבע את המושכר הוא הותיר אחריו נזקים כבדים, המסתכמים בסך של 45,913 ₪, כמפורט בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. הנזקים שגרם הנתבע כוללים: פירוק, עקירה וגניבה של אלמנטים של מערכת החשמל - 32 גופי תאורה, לוח תלת פאזי, לוח משנה, שקעי חשמל, תעלות וכבלי חשמל; חבלה במחיצות גבס במבנה, פגיעה בקירות פנים, ופגיעה ברצפת המבנה לרבות באריחי קרמיקה; עקירת אסלה ואריחי קרמיקה בשירותים וגניבתם; גניבת מנעולי דלתות; והצורך בביצוע עבודות ניקיון.
3. הנתבע הכחיש כי שכר את כל המושכר המתואר בחוות דעת שמאי התובע (בשטח של 145 מ"ר), אלא רק חלק ממנו בשטח של 68 מ"ר בלבד והשאר הושכר לאדם אחר.

הנתבע טען, כי כאשר עזב את המבנה לא גרם לו נזקים כלל, לא עקר ולא לקח מאום, הוא השיב את המבנה לתובע ומסר לו את המפתחות כאשר המבנה תקין נעול ונקי ברמה סבירה.

עוד טען הנתבע כי כאשר שכר את המבנה הוא היה ריק לחלוטין, ללא תשתיות כלל ולא ראוי לשמש כחנות, הוא עצמו הרכיב את התשתיות בחלק החנות שהושכר לו, לרבות חשמל, אינסטלציה וקירות גבס, על חשבונו, באיכות ורמת גימור כפי שהתאימו לצרכיו ויכולתו.

הנתבע אישר, כי בעת הוצאת מקרר מהחנות נפגע קיר גבס אחד, אשר נבנה על ידו ולצרכיו לאחר שהמקרר הוכנס למקום, וטען שחלק מהנזקים שתוארו בחוות דעת התובע (נפילת קרמיקה בשירותים והוצאת האסלה) נבעו מבלאי סביר, בעקבות שימוש, או נוכח בעיות אינסטלציה, רמת ביצוע ואיכות נמוכה ולא בגין עקירה או הריסה.

1. מטעם התובע העידו התובע בעצמו והשמאי מטעמו מר מרדכי (מודי) בן אבי, ומטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.

דיון והכרעה

החנות שהושכרה לנתבע

1. בכתב התביעה, ואף בחוזה השכירות שצורף לו לא צוין שטח המושכר. בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה נרשם כי שטח המושכר הוא 145 מ"ר. בראשית עדותו בבית המשפט העיד התובע, כי השכיר לנתבע שטח של כ- 160 מ"ר בערך, למטרה של מסעדה וחנות מסגרות (עמ' 7 ש' 25 - 28).

טענת התובע בעניין זה הסתברה בהמשך כלא נכונה.

חוזה השכירות אשר צורף לכתב התביעה כלל איננו חוזה שנערך בין הצדדים אלא בין התובע לבין אגמי אוהד. על פי חוזה זה מטרת השכירות ניהול עסק למסגרות וציוד אומנות. רק לאחר שמיעת הראיות ולאחר הגשת הסיכומים מטעמו, הבחין התובע כי הסתמך כל הדרך על מסמך שגוי וביקש להגיש באיחור את החוזה שנערך בינו לבין הנתבע, ולאחר שהנתבע הסכים לבקשה התרתי לתובע לעשות כן. על פי חוזה זה מטרת השכירות ניהול עסק של שירותי הסעדה ומזון. שני החוזים חלים על אותו נכס ועל אותה תקופה. באף אחד מהחוזים לא נרשם שטח המושכר, ולא פורט איזה חלק ממנו מקבל כל אחד מהשוכרים. לשני החוזים אמור להיות מצורף תשריט המתאר את השטח המושכר אך תשריט כזה לא צורף.

בשלב מאוחר יותר של עדותו אישר התובע כי מי שניהל במושכר את העסק למסגרות היה אחיו של הנתבע, בשם אוהד (עמ' 10 ש' 9 – 10, ועמ' 15 ש' 28 עד עמ' 16 ש' 3). בסיכומיו (סע' 3) אישר התובע, כי הנתבע שכר רק חלק מהמבנה למטרת מסעדה.

הנתבע הציג אישור של המחלקה לחיובים בעיריית חיפה בדבר השטח שהוחזק על ידו שם צוין שטח של 68 מ"ר בלבד.

1. כלומר, על פי העובדות שהתבררו בפני, התובע השכיר לנתבע רק חלק מהמבנה ולא את כולו, ולמטרה של מסעדה בלבד. כאשר חלק אחר של המבנה הושכר לאחיו של הנתבע למטרה של חנות מסגרות.
2. ניסיונו של התובע בכתב התביעה ובעדותו, להציג כאילו הנתבע שכר את כל הנכס ולהטיל עליו את כל הנזקים פגעה באמינותו של התובע באופן ממשי.

האחראי לנזקים שנגרמו למושכר

1. בעדותו בבית המשפט סיפר התובע, כי ראה במו עיניו את הנתבע גורם את הנזקים למושכר. על פי עדותו, בנו מרואן קרא לו לבוא לראות איך הורסים את המקום ושוברים קרמיקות, אסלות, חשמל והכל. כשבא למקום ראה את הנתבע ואת אביו שם וכאשר ביקש מהם להפסיק הם צחקו עליו. לדבריו, הוא ראה בעיניו איך הם עוקרים את החפצים הנ"ל ולוקחים אותם. כל זה היה בצהרי היום, לאחר שבנו הזעיק אותו מהמוסך שלו, הנמצא בבניין ממול.
2. דברים אלה מהווים גרסה כבושה שלא בא זכרה קודם לכן בכתבי הטענות ובתצהיר התובע, שם נרשם אך ורק כי הנתבע "השאיר אחריו נזקים" למושכר.
3. למרות שבנו של התובע מרואן ראה לכאורה את הנתבע מבצע את הנזקים במו ידיו, התובע בחר שלא להביא אותו לעדות בבית המשפט וכאשר נשאל מדוע, לא היה בידו להציג סיבה כלשהי. על פי הלכה, חזקה כי מי שיש בידו להביא עדים אשר יוכלו לתמוך בגרסתו והוא נמנע מלעשות כן, עדותו של העד שלא הובא היתה פועלת כנגדו.
4. התנהלות זאת של התובע מחלישה באופן משמעותי ביותר את מהימנות עדותו ואת המשקל שניתן לייחס לה.
5. חולשה נוספת בגרסתו של התובע עולה מחוסר הגיון הדברים אל מול ממצאים עובדתיים שהוצגו בפני.

התובע טען, כי הנתבע לא החזיר לו את המפתח בתום תקופת השכירות ובחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה נטען כי התובע גנב את המנעולים. השמאי מטעם התובע העיד בבית המשפט, כי הנתונים לגבי גניבות של אביזרים שונים נמסרו לו על ידי התובע.

עם זאת, בתמונות שצורפו לחוו"ד השמאי מטעם התובע רואים בברור, כי דלתות המקום נפרצו. תושבת מנעול בדלת אחת (דלת כניסה בגודל סטנדרטי) שבורה. ובדלת השנייה, שהיא דלת הזזה גדולה ורחבה ממתכת, נוסרו אזני המנעול והמנעול נעקר ממקומו.

כאשר הוצגו בפני התובע תמונות אלה במהלך עדותו השיב, כי הנתבע עשה דברים אלה וכי כאשר שאל אותו למה הוא מוריד את המנעול וזה אמר שהמנעול שלו.

ראשית יאמר, כי מדובר בגרסה כבושה, פעם נוספת. בתביעה לא נזכר כלל כי תושבות המנעולים נפרצו ונשברו ורק נטען שהמנעולים עצמם נגנבו. רק בעדותו נזכר התובע, באופן בלתי ברור ולא מוסבר, לומר כי ראה את הנתבע עצמו עושה זאת.

שנית, גרסתו של התובע איננה מתיישבת עם טענתו שהנתבע לא החזיר לו את מפתחות הנכס. אם היו לנתבע מפתחות, מה לו להשקיע זמן, מאמץ וסיכון בפריצת הדלתות. הדעת נותנת כי מי שפרץ את הדלתות עשה זאת מכיוון שלא היה בידו מפתח, ויתכן שאף הוא זה אשר גם גרם את הנזקים למבנה ולתכולתו.

1. ויצוין עוד, כי לא הייתה בפיו של התובע תשובה סבירה לשאלה מדוע לא הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבע כאשר ראה אותו עושה כל אלה.
2. סתירות נוספות נמצאו בין עדותו של התובע לממצאים אובייקטיביים, כך למשל, התובע טען כי תעלות החשמל וכבלי החשמל נעקרו בכוח ונגנבו. עיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת מטעמו מראה תעלות חשמל מחוברות למקומן. חלקן סגורות, בחלקן עוברים חוטי חשמל וחלקן פתוחות כאשר על הרצפה מונחים כיסויי התעלות. בשתיים מן התמונות ניתן לראות לוח חשמל מחובר למקומו בקיר.
3. נוכח האמור לעיל, ונוכח התרשמותי הישירה מעדותו של התובע שלא עשתה רושם אמין, אני קובע, כי לא עלה בידו להוכיח שהנזקים הנטענים נגרמו על ידי הנתבע.

מצד שני, עדותו של הנתבע עשתה עלי רושם אמין. אף שהיה מבולבל לפרקים, הוא לא ניסה ליפות את הדברים. הוא הודה בכך שחלק מאריחי הקרמיקה נפלו וחלקם נעקרו על ידו בלית ברירה, כך גם לגבי אביזרים סניטריים ואישר כי נשבר חלק מקיר גבס בעת הוצאת מקרר מהמקום.

גרסתו של הנתבע, שהחזיר את המושכר לחזקת התובע כשהוא שלם ותקין עדיפה באופן ברור. ונוכח הראיות שהוצגו בפני, סביר יותר להניח, כי ככל שנגרמו נזקים למקום הם נגרמו לאחר שהנתבע החזיר את החזקה בו לתובע במצב תקין.

הנזקים ושווים

1. חלק משמעותי מחוות דעת שמאי התובע לא התבססה על נתונים שאסף ממראה עיניו אלא על נתונים שקיבל מהתובע.

כך למשל, בחוות דעתו טען כי נלקחו מהמושכר 32 גופי תאורה ובהתאם חושב שווי הנזק לפריט זה, שהיווה חלק גדול מהנזק הכולל. כאשר נשאל בעדותו בבית המשפט האם הוא מסוגל לאשר מידיעה אישית שהיו במקום לפני ביקורו 32 גופי תאורה השיב שלא ספר בעצמו סימנני תלישה אלא, שכך נמסר לו (עמ' 6 ש' 10, 11). כך גם לגבי לוח חשמל תלת פאזי, כאשר נשאל איך יודע שהיה כזה, השיב שכך נאמר לו (עמ' 6 ש' 16). הוא אף לא היה מסוגל לזכור ולהצביע בתמונות איפה היה ממוקם לוח החשמל הראשי ( עמ' 6 ש' 25). לגבי חישוב עלויות הקמת קירות גבס, הוא לא הציג חישוב כמויות וטען כי העריך את הכמויות לפי מראה עיניו.

1. השמאי לא ידע איזה חלק מן החנות בשטח 145 מ"ר היה בשכירות של הנתבע (עמ' 4 ש', 4 - 9) . הוא אישר כי אין ביכולתו לדעת איזה מן האלמנטים של החשמל וקירות הגבס היה שייך למסעדה ואיזה לחנות המסגרות (עמ' 5 ש' 7 - 15), וכי איננו יודע כמה מתוך 32 גופי התאורה פורקו מהחלק ששכר הנתבע (עמ' 6 ש' 9 - 11).
2. כלומר, אין בחוות הדעת מטעם התובע כדי להוכיח כדבעי ובצורה מפורטת את סך כל הנזקים שנגרמו לכל שטח המבנה, ואין בה כדי להצביע על הנזקים אשר נגרמו בחלק המבנה שהיה בשכירות של הנתבע.
3. לכן, גם אם הייתי מחליט שהנתבע גרם נזקים כלשהם בחלק המבנה שהיה בחזקתו, לא הוכח מה הם בדיוק אותם נזקים ומה שווים.
4. לכל אלה יש להוסיף, כי התובע אישר בעדותו שהמקום היה ריק לפני שהנתבע נכנס ולא היו בו חלוקה פנימית ותשתיות, וכי הנתבע הוא זה שהתקין את החשמל, ציפויי הקרמיקה, הכלים הסניטאריים ועוד. התובע סיפר עוד, כי מיד לאחר שהנתבע עזב את המקום, הוא השכיר את המבנה למכללה, הנמצאת שם עד היום, וכי השוכרים החדשים עשו שיפוץ במקום, (עמ' 15 ש' 21 - 27). כלומר, רוב רובם של האלמנטים שניזוקו לא היו במקום לפני שהנתבע שכר את המבנה, ולאחר שהנתבע עזב ממילא בא שוכר אחר, השקיע ושיפץ את המבנה לצרכיו.

עולה מכך, כי למעשה, גם אם נגרמו נזקים כלשהם למבנה ולתכולתו, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כספי או חסרון כיס כלשהו כתוצאה מכך.

סיכום

1. לא עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבע גרם לנזקים הנזכרים בכתב התביעה. לא עלה בידו להוכיח אילו נזקים בדיוק נגרמו למבנה, מה שווים ומה החלק אותו ניתן היה לייחס לנתבע, ואף לא עלה בידו להוכיח כי נגרם לו באופן אישי נזק או החיסרון כיס כלשהו.
2. אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 8,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ג, 04 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.