ע"י ב"כ עו"ד יפתח בן יעקב

1. האם זכאית התובעת להשבת כספים ששולמו לנתבעים במסגרת הסכם להזמנת שירותי אדריכלות וכן לפיצויים בגין הפרת ההסכם ונזקים שנגרמו לה? השאלה המרכזית הינה גדר אחריותו של מתכנן להשלמת המיזם והיקף זכאותו לשכר התכנון שעה שהיזם לא השלים את המיזם.

רקע וטענות הצדדים

2. התובעת, חברה קבלנית אשר לטענתה עוסקת גם בייזום, הייתה בעלת מגרש ברחוב אלי כהן באשקלון הידוע כגוש 1235, מגרש 2, (להלן - המקרקעין). הנתבע 1 (להלן - הנתבע), הינו הנדסאי אדריכלות מורשה. הנתבעות 2 ו- 3 הינן אדריכליות מורשות ובעלות משרד האדריכלות "אורית אורנת רות שפירא".

ביום 16.11.05 התקשרה התובעת עם הנתבע 1 בהסכם (להלן - ההסכם הראשון) להכנת תכניות להקמת פרויקט משולב מגורים ומסחר הכולל 35 יחידות דיור ושטח מסחרי בהיקף של כ - 1300 מ"ר (להלן - הפרויקט) במקרקעין.

במסגרת ההסכם הראשון, התחייב הנתבע, להכין תכניות מקדימות להקמת הפרויקט ולקבל את אישורן מהתובעת, לקבל חוות דעת ראשונית מהיועצים המקצועיים, להכין תכניות סופיות לשם קבלת היתר הבניה, להכין תכניות עבודה בקנה מידה 1:50, וכן התחייב להכנת פרטים, רשימת נגרות, מסגרות ואלומיניום, לביצוע פיקוח עליון על שלד הבניה ולהכנת נוסח סופי של תכניות המכר.

זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, התגלעו מחלוקות בין הצדדים ובמקום לעסוק בייזום עסקה התובעת במשלוח מכתבים דרך משרד עורכי הדין המבורגר עברון ושות'. בתאריך 25.12.05 ובנסיבות שיפורטו להלן, הודיעה התובעת לנתבע על ביטול ההסכם הראשון. בתגובה לכך, הודיע הנתבע כי הוא מקבל את ההודעה ורואה בהסכם בטל ומבוטל.

בהמשך ולאחר דין ודברים, נחתם ביום 9.4.06 הסכם נוסף (להלן: ההסכם השני ) בין התובעת לבין הנתבע והנתבעת 2, אשר קיבלו על עצמם, יחד, את תכנון הפרוייקט.

מלבד הוספת הנתבעת 2 כצד להסכם, חל בהסכם שינוי נוסף לפיו שכר טרחת הנתבעים יעמוד ע"ס 22,500 $ ושכר טרחת היועצים ישולם ישירות על ידי המזמין (התובעת), בעוד שלפי ההסכם הראשון, שכר טרחת המתכנן היה 42,500 $ כולל שכר היועצים השונים.

טענות התובעת

3. התובעת טענה כי הנתבע הציג עצמו כהנדסאי אדריכלות מורשה, בעל ידע, מומחיות וניסיון לבצע את עבודת התכנון נשוא תיק זה. עם זאת, לאחר חתימת ההסכם הראשון נודע לה כי הנתבע מוסמך, במסגרת רישיונו, לבנות עד 4 קומות בלבד ולא כפי שהציג בפניה בתחילה, עד 7 קומות.

משביקשה התובעת לבטל את ההסכם בעקבות מצג השווא שהציג הנתבע , הציע הנתבע כי ישתף פעולה עם הנתבעות 2 ו- 3, אדריכליות מוסמכות במקצוען וכן התחייב למלא אחר כל התחייבויותיו בהתאם להסכם. אולם, תוך זמן קצר החל הנתבע להפר את התחייבויותיו בכך שלא החל בביצוע העבודות מיד עם החתימה על ההסכם, לא העביר לוחות זמנים לביצוע העבודות, לא התקשר עם יועצים ובעלי מקצוע ולא הגיע לפגישה שנקבעה בנושא העבודות עם אדריכל העיר.

בעקבות ההפרות הנ"ל, הודיעה התובעת לנתבע בתאריך 25.12.05, על ביטול ההסכם.

לאחר מו"מ שהתקיים בין הצדדים הוחלט על עריכת הסכם חדש אשר יכלול את הנתבעות 2 ו- 3 ובו יעוגנו ההסכמות החדשות בין הצדדים. בתאריך 09.04.06 נחתם ההסכם השני בין התובעת לנתבע והנתבעת 2, שותפתה של הנתבעת 3. במסגרת ההסכם השני, קיבלו על עצמם הנתבעים יחד את ביצוע העבודות לתכנון הפרויקט.

לטענת התובעת, אף לאחר חתימת ההסכם השני, לא העבירו הנתבעים את התכניות הנדרשות לתובעת. מעבר לכך, הנתבעים ערכו תכניות לקויות ולא מקצועיות, רשלניות ורוויות בפגמים, הן בפן התכנוני והן בפן המסחרי אשר לא יכלו לשמש לבניית הפרויקט בפועל ו/או בכדי לקבל היתר בניה מהרשויות. נטען כי הליקויים העיקריים היו חריגה מקווי בנין ומיקומם השגוי של הממ"דים וסלוני הדירות.

בתאריך 28.01.07 פנתה התובעת לנתבעים בדרישה לתקן את התכניות וכן שטחה בפני הנתבעים את טענותיה לעניין התנהלותם הבלתי תקינה. בתגובה, דרשו הנתבעים לקבל תוספת תשלום עבור שינוי התכניות. התובעת, אשר ביקשה למנוע עיכובים נוספים בעבודה ולפנים משורת הדין, הייתה נכונה לשלם לנתבעים סכום נוסף אולם הנתבעים סירבו לעמוד בהתחייבויותיהם על פי ההסכם וסירבו לכל הצעת פשרה מצד התובעת.

נוכח רצונה להקטין את נזקה ולמנוע נזקים עתידיים, סיכמה התובעת עם הנתבעים כי תשלם להם תוספת של 6000$ ארה"ב+ מע"מ וזאת לאחר פגישה שהתקיימה בין הצדדים ולאחר שהנתבעים הגישו את התכניות לאישור התובעת.

בתאריך 08.07.07 שלחה התובעת לנתבעים מכתב ובו הנחיות בדבר התיקונים הנדרשים בתכנית. בפגישה שנערכה שבועיים לאחר מכן, חזרו בהם הנתבעים מן ההסכמות בנוגע לתוספת התשלום ודרשו כי ישולמו להם סכומים נוספים וזאת ללא כל ביסוס או הצדקה ולאחר שכבר הושגה הסכמה בין הצדדים לעניין זה.

בתאריך 20.08.07 שלחה התובעת מכתב לנתבעים ובו הקצתה להם 48 שעות, במהלכם יהא עליהם להודיע על דרך פעולתם וכן הציעה כי המחלוקת בין הצדדים תתברר בהליך בוררות, במקביל להמשך ביצוע העבודות. בתגובה, שלחו הנתבעים בתאריך 27.08.07 מכתב לתובעת ובו הם מפנים כלפיה אצבע מאשימה בעיכוב הפרויקט.

במקביל, נשלח לתובעת מכתב הועדה המקומית לתכנון ובניה מיום 23.08.07, לפיו דחתה הועדה את בקשת ההיתר על פי התכנון המקורי וזאת עקב: "סטייה ניכרת בקווי בנין ובתכנון הקולנדה". לטענת התובעת, האמור לעיל מעיד כאלף עדים על התרשלותם וחוסר מקצועיותם של הנתבעים בהכנת התוכניות ובהגשתן. נטען כי הנתבעים נהגו בחוסר מקצועיות אף מאחר והתכניות שהגישו לוועדה המקומית, כלל לא הובאו לידיעת ו/או אישור התובעת, כנדרש בהוראות ההסכם.

במכתב מיום 02.09.07, פנה ב"כ התובעת לנתבעים ובו ביקש מהנתבעים להעביר לידי התובעת העתק מהתוכניות שהוגשו לוועדה המקומית. בתגובה, פנו הנתבעים לתובעת במכתב בו הם מפנים שוב, אצבע מאשימה כלפיה.

לאחר דין ודברים בין הצדדים, ביום 03.01.08 חתמו הצדדים על תוספת להסכם השני (להלן - התוספת להסכם) לפיה יבוצעו שינויים בתוכנית המקורית ותמורתם תשלם התובעת לנתבעים סך של 6000$ . לטענת התובעת, גם הפעם איחרו הנתבעים בהגשת התוכניות וכן פנו לתובעת בדרישה לתשלום שכר טרחה. בנוסף נטען כי הנתבעים החליטו לאשר בעצמם תכניות שהכינו, מבלי שהתובעת ראתה את התוכניות והסכימה למתן האישור.

בתאריך 28.04.08 התקיימה פגישת הבהרות בין הצדדים בה הושגו הבנות בדבר השינויים שיש לבצע בתוכניות וכן סוכם כי שכר הטרחה של הנתבעים יחושב על בסיס החוזים הקיימים וכי על הנתבעים להעביר לתובעת הצעת מחיר הכוללת לוח זמנים לביצוע התכנון.

נטען כי הנתבעים שוב לא עמדו בהתחייבויותיהם, שוב העבירו דרישות תשלום שונות לתובעת וזאת מבלי לשנות את התוכניות. לבסוף ולאחר פגישה נוספת שהתקיימה בין הצדדים, התקבלה התוכנית באיחור ניכר- בחודש אוגוסט 2008.

לטענת התובעת, התנהלות הנתבעים הסבה לה נזקים רבים ובשל כך החליטה, באופן סופי, לבטל את ההסכם ולחדול מכל התקשרות עם הנתבעים. לפיכך, הודיעה התובעת לנתבעים בתאריך 23.10.08 על הפסקת ההתקשרות עימם לביצוע התכנון ובהתאם לכך, התבקשו הנתבעים להשיב לתובעת את הסכומים אשר שולמו להם בגין ביצוע העבודות עד לאותו שלב.

התובעת טוענת כי התנהלות הנתבעים גרמה לה להפסדים כלכליים רבים, בגין נשיאה בעלויות מימון משך תקופה ארוכה בה עוכב ביצוע התכנון על ידי הנתבעים. התובעת אף נאלצה לבסוף למכור את המקרקעין עליהם היה אמור לקום הפרויקט בתמורה נמוכה משמעותית מזו שהייתה צפויה ממכירתם במצב בו היה היתר בניה למקרקעין. כמו כן נטען כי השקעות מרובות שביצעה התובעת בקרקע ירדו לטמיון, בשל העובדה שהתוכניות לא יצאו לפועל. למרות הטענות לנזקים האמורים בסכומים ניכרים, נתבעה השבה של השכר בסך כולל של 73,379 ₪ ובנוסף הוצאות נלוות לרבות שכר יועצים עד לסכום הגשת התביעה בסך 156,999 ₪. במהלך ניהול התיק הסכימה התובעת לחזור בה מהדרישה לפיצוי בגין תשלום בסך 64,500 ₪ ששולם לרשות העתיקות טרם ההתקשרות הראשונה עם הנתבע.

טענות הנתבעים

4. בנוגע לטענה בדבר מצג השווא שהציג לכאורה הנתבע, נטען כי אין לה יסוד מאחר ובהסכם הראשון צוין כי הנתבע יעשה שימוש בבעלי מקצוע הדרושים לביצוע התחייבויותיו וכן צוין מפורשות כי הנתבע יחבור לנתבעת 2 לצורך ביצוע העבודות השונות. בניגוד לנטען בכתב התביעה, טענו הנתבעים כי התובעת היא אשר לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיהם, לא שילמה את אשר התחייבה לשלם להם ולא העבירה לנתבע את הכספים הדרושים לצורך התקשרות עם בעלי המקצוע השונים.

חרף ביטול ההסכם, נאות הנתבע לקיים פגישה עם אדריכל העיר ולאשר התוכנית המוקדמת אשר בפועל אושרה ללא בעיות. הנתבע אף הסכים להעביר לתובעת את התוכניות ואת רשימת היועצים.

במהלך ארבעה חודשים מיום ביטול ההסכם ועד למועד חתימת ההסכם החדש, לא שיתפה התובעת פעולה בעניין שכירת יועצים מקצועיים ובשל כך נדחה מועד חתימת ההסכם החדש עד ליום 09.04.06.

אשר לחריגות הנטענות בתוכנית, נטען כי החריגה היחידה היתה חריגת קו בניין לקולנדה אשר אושרה על ידי מהנדס העיר. מעבר לכך, כל שינוי בתוכנית נדרש על ידי התובעת ולא בא על רקע מחלוקת תכנונית ועל כן נדרשה התובעת לשלם בגין השינויים התכנוניים שדרשה. כמו כן, הנתבעים נדרשו לשנות את הפרוגרמה עשרות פעמים וזאת עוד בטרם עריכת התוכנית עצמה.

בנוסף נטען כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהגישה את התוכנית הראשונה לדיון בוועדה המקומית, ללא ידיעת הנתבעים וביודעה כי קיימת תכנית מתוקנת שנערכה על ידי הנתבעים ובה תיקון קו הבניין של הקולונדה .

ביחס לעיכובים בהליך התכנוני, נטען כי אלו נגרמו בשל דרישת התובעת לבצע שינויים רבים ובלתי סבירים בתוכנית, הגשת הבקשה לוועדה המקומית בחוסר תום לב וכן בשל כך שהתשלום המגיע לנתבעים התעכב ועל כן, אין לתובעת על מי להלין בעניין זה, אלא על עצמה. בסופו של יום, התובעת אף לא שילמה לנתבעים את מלוא הסכומים שהתחייבה לשלם והיא חבה לנתבעים סך כולל של כ- 100,000 ₪ בגין השירותים שניתנו לתובעת.

דיון והכרעה

5. התובעת טענה פעמים רבות כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפיה, טרפדו את ההליך התכנוני שלשמו נשכרו, נהגו בחוסר שיתוף פעולה ובחוסר מקצועיות והתרשלו בעבודת התכנון. חרף טענותיה, באופן תמוה למדי, לא ביטלה התובעת את ההתקשרות ביניהם ואף הסכימה לדרישותיהם לתוספת תשלום וכל זאת בתואנה שלא רצתה לעכב את ההליך התכנוני שכבר יצא לדרכו. התובעת אשר יוצגה לכל אורך הדרך על ידי משרד עורכי דין גדול, ניהלה משא ומתן וקיימה פגישות שונות במהלך ההתקשרות והסכימה לשלם תוספת להסכם המקורי בגין שינוי התוכנית. האמור בהסכמים עצמם סותר חלק נכבד מטענות התובעת אשר ערכה תוספת להסכם השני, ואף לאחריו העלתה דרישות נוספות אשר הצריכו קביעת מפתח נוסף לתשלום. קשה לקבל טענת התובעת כי שילמה לפנים משורת הדין וכדי לא להתחיל את הליך התכנון עם מתכנן אחר. למרות הסרבול בהתנהלות התובעת וניהול תביעתה, אשר כל ראיותיה מבוססות על מכתבים שכתבו עורכי דינה תוך חזרה ומחזור טענות זהות, התמונה המצטיירת היא שהתובעת לא החליטה על אופי המיזם או לחילופין לא ביקשה כלל להשלימו. עולה כי בקשותיה החוזרות ונשנות של התובעת לשינויים הן אלו שלא איפשרו את השלמת התכנון והגשת בקשה לקבלת היתר.

יש לבחון בזהירות רבה את המצגים שעולים ממכתבי ב"כ התובעת. הנתבעים התכתבו לא באמצעות עורכי דין וגם אם התייעצו טרם מענה, מכתבי התובעת מעידים על תחכום וניסיון ליצור מראש תשתית עובדתית אשר תתמוך בטענה להפרת התחייבות הנתבעים.

טענות התובעת אינן עולות בקנה אחד עם התשתית הראייתית והעובדתית ולא הוכח כי הנתבעים הפרו את ההסכמים.

מצג שווא

6. שעה שנערך ההסכם השני מתייתר הצורך לדון בטענה כי בהסכם הראשון יצר הנתבע מצג שווא כלפי התובעת. העובדה כי התובעת נאחזת גם בטענה זו מעידה על התנהלותה הכללית כחברה שאינה מבהירה מטרותיה ועושה לעצמה מטרה לסרבל כל התקשרת ולסבכה בזמן אמת בניהול התקשרות עסקית באמצעות עורכי דין. התנהלות כאמור נדונה מלכתחילה לכשלון, כפי שציין הנתבע בעדותו כי לא השכיל לעמוד על טיבה של התובעת ולא גדע את ההתקשרות עימה באיבה.

כאמור, התובעת טענה כי הנתבע הציג מצג שקרי בכך שמלכתחילה, הציג עצמו כהנדסאי אדריכלות מורשה על פי הדין הישראלי, בעל ידע, מומחיות וניסיון לבצע עבודות תכנון, עם זאת, בהמשך התברר כי הוא אינו מוסמך לבצע את תכנון הפרויקט. בעדותו טען מנהל התובעת, מר נוריאל אהרוני, כי בתחילה לא ידע שהנתבעות 2 ו- 3 ישתפו פעולה עם הנתבע בביצוע העבודה- "רק אחרי שהתברר שהוא לא יכול לבנות מעל 4 קומות לפי התעודה אז נכנס הנושא של אורית אורנת ורות שפירא..." (עמ' 10, שורה 28).

לא מצאתי יסוד לטענה. בהסכם הראשון שנחתם בין הצדדים צוין במפורש כי "ככל הנדרש תבוצע העבודה בשיתוף עם האדריכלית אורית ארנת אשר הינה אדריכלית מורשה על פי דין". פרט זה תומך בגרסת הנתבע לפיה כבר במסגרת המו"מ עם התובעת, הציג עצמו כהנדסאי אדריכלות (להבדיל מאדריכל) , עובדה אשר אף הייתה ידועה למנהלי התובעת המכירים אותו באופן אישי. על כן, לא בכדי צוין בהסכם כי במידת הצורך, יעשה הנתבע שימוש בבעלי מקצוע, על מנת לקיים התחייבויותיו במלואן.

בעדותו אישר הנתבע כי קיימת הגבלה לעבודות שיש באפשרותו לקבל כהנדסאי וכן אישר כי לא יכל לבצע את עבודת התכנון נשוא תיק זה ללא עזרת אנשי מקצוע נוספים. עם זאת, הנתבע הדגיש כי מעולם לא טען שהיה באפשרותו לבצע את הפרויקט לבד וכי אמר לתובעת "ברחל בתך הקטנה" שככל שיהיה צורך, תבוצע העבודה בשיתוף עם אדריכלית , "כפי שמופיע בהסכם."

הנתבע אף נתן הסבר ראוי לטענה לפיה לא היה מקום לנקוט בלשון תנאי בניסוח ההסכם בציון המילים "ככל שנדרש" מאחר והיה צפוי מלכתחילה כי יידרש סיוע של אדריכל, באומרו כי חלק מהעבודה התבצע על ידו, ללא צורך בסיוע.

במענה לשאלה, מדוע לא חתומה האדריכלית על החוזה, הפנה הנתבע לתקנות האדריכלים והמהנדסים אשר אינם מחייבים להחתים את האדריכל על הסכם התכנון. מן האמור לעיל עולה כי הנתבע לא הציג מצג שווא, כפי הנטען, אלא שמלכתחילה הוסכם כי יתכן והנתבע יצטרף לשתף פעולה עם בעל מקצוע נוסף לצורך הליך התכנון.

כאמור לעיל, מאחר וההסכם הראשון בוטל ולמעשה, התביעה בגין הפרת ההסכם קשורה בהסכם השני, הטענה בנוגע למצג השווא איננה רלוונטית, מאחר והיא נוגעת בהסכם הראשון בלבד.

העיכובים בתכנון

7. מבחינת הראיות עולה כי התובעת לא הוכיחה שההליך התכנוני התעכב בעטיים של הנתבעים אלא עולה כי התמשכות ההליך התכנוני נבע דווקא בגין התנהלותה. התובעת טענה כי הנתבע לא החל בביצוע העבודות מיד עם החתימה על ההסכם הראשון. לשם הוכחת טענה זו, הפנתה התובעת לנספח ב' לכתב התביעה - מכתב מיום 25.12.05 שנשלח לנתבע, בגין הפרת ההסכם מיום 16.11.05. בעדותו טען נציג התובעת כי הנתבע לא הגיש להם תוכנית מוקדמת, אלא רק כמה סקיצות. "את התוכנית קיבלנו רק לאחר שהוא התקשר למשרד של אורית ורות" (עמ' 12, שורה 21)

בהתייחס לטענה זו טען הנתבע בתצהירו כי עוד טרם חתימת ההסכם, יצר קשר עם מהנדס העיר ועם בעלי מקצוע הקשורים לשלבי התכנון והביצוע, (ס' 3 לתצהיר). בעדותו טען הנתבע כי התוכנית הוגשה לאדריכל העיר, כחודש מיום חתימת החוזה וכי מדובר בתקופה קצרה מאוד. בתגובה לשאלה, מדוע ביקשה התובעת לבטל את ההסכם, השיב הנתבע כי כבר בשלבים הראשונים של העסקה, התגלתה התנהלות לקויה מצד התובעת, ככל הנראה מאחר ולא היה בכוונתה לבנות במגרש אלא למכור אותו.

מכתבו של הנתבע למר דוד אהרוני, מנהל התובעת מיום 28.12.05 (נספח ה' לכתב התביעה) לפיו יום קודם לכן התקיימה פגישה עם אדריכל העיר, במהלכה הוצגה התוכנית המוקדמת בפניו ובפני נציגי התובעת, תומך בגרסת הנתבע מאחר ועולה ממנו כי כבר בתאריך הנ"ל, הושלמה הכנת התכנית המוקדמת.

גרסת הנתבעים לפיה אין ממש בטענות התובעת בנוגע להפרת ההסכם על ידם, מתחזקת בנוסף נוכח עדותו של מנהל התובעת, בכך שבמענה לשאלה על אילו הפרות הוא מדבר, השיב: "הוא קבע עם האדריכל ואח"כ ביטל את זה." (עמ' 13, שורה 29) האם בכך נמדדת הפרת הסכם?!

כך גם בנוגע לטענה לפיה לא הועברה לעיון התובעת רשימת יועצים- עדות מנהל התובעת עומדת בסתירה לטענה זו בכך שלפיה, הוצגה בפניהם רשימת יועצים ומאחר והמחירים היו גבוהים מידי, החליטו לקחת נושא זה על עצמם, (עמ' 13, שורה 6). כמו כן, למכתב הנתבע מיום 28.12.05 (נספח ה'), צורפה רשימת יועצים, כך שמדובר בטענה תמוהה שדינה להידחות.

8. גורם נוסף לעיכוב ההליך נבע, לטענת התובעת, מהצורך לשנות את התוכנית שוב ושוב, בשל תכנון לקוי של הנתבעים. בתגובה לטענה זו, טען הנתבע כי למעט שינוי אחד שהתבקש על ידי העירייה (ואתייחס לשינוי זה בהמשך) כל השינויים בתוכנית התבקשו על ידי התובעת ועל כן, אין לתובעת על מי להלין בעניין זה, אלא על עצמה.

הנתבע טען בנוסף כי ההליך התעכב אף בשל שינוי הפרוגרמה ע"י התובעת, מספר פעמים.

ואכן, במכתב ששלחו הנתבעים לתובעת בתאריך 02.08.07 (נספח טז' לכתב התביעה) צוין כי התובעת העבירה לנתבעים 5 פרוגראמות שונות ובתגובה הוכנו 5 גרסאות תכנון. לטענת הנתבעים, העיכובים שנגרמו הם תוצאה של הפכפכות התובעת, המשנה את הפרוגראמה שוב ושוב בידיעה שמדובר בשינויים מהותיים ולא בשל הפגמים בתכנון. במכתב הנ"ל, דרשו הנתבעים לקבל פרוגראמה ברורה ומחייבת.

כשל מרכזי בטענות התובעת הינו העדר כל עיגון עובדתי ומקצועי לטענה כי נפלו פגמים מקצועיים בתכנון. התובעת מניחה כי די בקריאת טענותיה במכתבים מטעמה, כדי לבסס תביעתה. התובעת אשר מלינה כנגד הנתבעים כי לא העידו הנתבעות 2-3, לא טרחה להעיד אף אדם זולת מנהלה נוריאל תוך שלא העידה את האח הנוסף עימו טען הנתבע כי ניהל את מרבית המגעים. בולט בהעדרו השמאי גוזלן, מי אשר אישר את התוכנית העקרונית של הנתבעים, ואשר שימש כיועץ לתובעת בבחינת ההיתכנות העסקית של המיזם. לא צורפה עדותו ולא הוגשה חוות דעת אחרת התומכת בטענה כי היו פגמים בתכנון. קל וחומר שלא הוכח כי התכנון היה רשלני. יוער כי הנתבע, כמי שיזם את הקשר עם התובעת וניהל אותו, נתן הסבר להעדר עדותה של הנתבעת 2.

במסגרת פרשת התביעה העיד אחד ממנהלי התובעת, מר נוריאל אהרוני, אשר מעיון מעמיק בתיק עולה כי לא הוא היה הגורם הדומיננטי בהתקשרות מול הנתבעים אלא דווקא אחיו, מר דוד אהרוני, אשר לא הגיש תצהיר מטעמו. אמנם, אי העדת הנתבעות 2 ו-3 פועל לרעת הנתבעים, אולם לא באותה מידה שפועלת אי העדת מר אהרוני דוד לרעת התובעת, אשר עליה מוטל נטל ההוכחה בתיק זה.

9. נכונות התובעת לשלם לנתבעים תשלום נוסף מעבר לתשלום שהוסכם עליו (אם כי לאחר הבעת התנגדות ומחאה מצד התובעת) תומכת בגרסת הנתבעים לפיה התשלום הנוסף הגיע להם כדין תמורת עבודתם ובשל דרישות התובעת לשנות את התוכניות שוב ושוב.עולה כי דין טענת התובעת, לפיה הסכימה למתן תשלום נוסף כמחווה "לפנים משורת הדין", להידחות, מאחר ומדובר בטענה בלתי הגיונית וסבירה. לא יעלה על הדעת שחברה תשים עצמה קורבן לסחיטות חוזרות ונשנות מצד נותן שירות, בכך שתסכים לשלם סכומים למרות שנותן השירות אינו עומד בהתחייבויותיו ואינו מספק את התמורה הנדרשת.

ההליך התכנוני התעכב אף בשל עיכוב שכר טרחת הנתבעים. תימוכין לכך ניתן למצוא במכתב הנתבעים מיום 02.08.07 דלעיל, במסגרתו מלינים הנתבעים על כך שלא קיבלו תמורה עבור השינויים המהותיים שדרשה התובעת לערוך בתוכנית. הנתבעים הבהירו לתובעת כי על מנת שיוכלו להמשיך בעבודתם, יש לתת להם תגמול הולם, בהתאם לעבודה הנדרשת מהם. כמו כן, מכתב הנתבעים מתאריך 17.06.08 (נספח ל"א) לפיו פונים הם בפעם הרביעית בדרישה לתשלום שכר טרחתם.

התובעת לא הציגה משנה סדורה של החזון העסקי שלה, לא מטעם מנהליה ולא מטעם מומחה מטעמה, ועולה כי שינתה את התכנון תוך כדי עבודות התכנון של הנתבע. בחקירתו הבהיר הנתבע את מניעי התובעת נוכח רצונה להגדיל ככל שניתן את שטחי המסחר במיזם. השינויים המהותיים בתכנון עולים מההסכמים וההתכתבויות. בתוספת להסכם השני מיום 3.1.08 סוכם על ביצוע שני שינויים בתמורה להגדלת שכר המתכנן ב- 6,000$ וזאת ביחס להעברת חדרי המגורים לחזית ושינוי מיקום הממ"דים בקומת הקרקע. במכתב הנתבעים מיום 10.4.08 עולה כי התובעת העלתה שתי אפשרויות עסקיות שונות ובמכתב תשובה מיום 28.4.08 מפורטות דרישות תכנוניות נוספות תוך שצויין: "מרשי רשמו בפניהם כי השינוי בתוספת הקומות ו/או הדירות יחייב בקשה להקלה ועשוי להיות מחוייב בהיטל השבחה". עולה כי בחלוף שנתיים מההסכם השני התובעת טרם בחרה את הכיוון העסקי של המיזם. ביום 29.4.08 הציעו הנתבעים "מפתח" מעודכן לחישוב שכרם בגין השינויים הנוספים ואף נערכה ביום 23.6.08 ישיבה המעגנת את טיב השינויים החדשים. לאחר סיכום זה הגיעה הודעה הביטול, לאחר שאותר קונה למקרקעין.

מהאמור לעיל עולה כי דין טענות התובעת כי התנהלות הנתבעים גרמה לעיכובים בתוכנית, להידחות. העיכובים נגרמו בעטיה של התובעת ובשל דרישותיה לשינוי התוכנית ועל כן, הנזק הנטען רובץ לפתחה .

תכנון לקוי ולא מקצועי

10. כאמור לעיל, בהעדר חוות דעת מטעם התובעת, לא הוכחו טענותיה כי הנתבעים "ערכו תכניות לקויות ולא מקצועיות, רשלניות ורוויות בפגמים, הן בפן התכנוני והן בפן המסחרי, אשר בשום אופן לא יכלו לשמש לבניית הפרויקט בפועל ו/או בכדי לקבל היתר בניה מהרשויות..." (סעיף 24 לסיכומי התובעת).

ממכתב שנשלח לתובעת בתאריך 25.12.06, ע"י הגב' אילנה קיסו, בודקת תכניות בעיריית אשקלון (נספח ז' לכתב התביעה) עולה כי בתוכנית שהוגשה קיימת "סטיה ניכרת לעניין קווי הבניין" מאחר והקולונדה המבוקשת הייתה בחריגה בקו הבניין הקדמי המותר לפי תוכנית המתאר, ת"מ 86/101/02/4.

האמור במכתב זה עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע לפיה, בתוכנית הראשונית שהוגשה לאדריכל העיר בשנת 2006 נדרש היה לבצע שינוי בקולונדה בלבד, מאחר והתכנון לא עמד בתנאי התב"ע. הנתבע הסביר כי על פי התב"ע לא ניתן היה להסית את קו החנויות עד קו הבניין, עם זאת, ניתן היה לבצע שינוי בתב"ע המקורית ובכך להביא לאישור התוכנית. לדברי הנתבע, מדובר בהליך ממושך אולם הדבר הובהר למנהל התובעת.

בסופו של דבר, לאחר קבלת המכתב מיום 25.12.06 ובתיאום עם מנהל התובעת, הוחלט לבטל את הקולונדה ולהעבירה לגב המבנה. הנתבע הסביר מדוע לא ביצע את השינוי בתוכנית מלכתחילה אלא הגיש את התוכנית בידיעה שיש לפעול לשינוי קווי בנין בתב"ע, באומרו כי קיים יתרון בכך שהשטח המסחרי ממוקם בחזית הבניין ופונה לרחוב הראשי. עדות הנתבע עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף ג' להסכם השני לפיו, המתכנן נדרש ככל שניתן למצות את שטחי המסחר.

גרסת הנתבעים לפיה התוכנית גובשה בהסכמת התובעת ובידיעתה עולה מעדותו של מנהל התובעת לפיה הנתבע הגיש לעיונם 3 סקיצות, מביניהן הם בחרו אחת. (עמ' 11, שורה 14).

חיזוק לגרסת הנתבעים ניתן לראות אף בעדותו של מנהל התובעת לפיה, שמאי בשם גוזלן אישר את תוכניות הנתבעים "לפי מה שאנחנו ביקשנו" (עמ' 12, שורה 1). טענת מנהל התובע לפיה התכנית שונתה לאחר אישורה ע"י התובעת, הינה טענה תמוהה ובלתי הגיונית שכן לא ברור איזה מניע יהיה לנתבעים להגיש תוכנית אחרת מזו שאושרה ונדרשה ע"י הספק, לאישור העייריה.

בנוסף, אין חולק כי מנהלי התובעת אישרו בחתימתם את תוכניות ההגשה (גרמושקות). מעיון בגרמושקות שצורפו לכתב התביעה ניתן להבחין בחתימת מנהל התובעת וכן במילים: "מאשר" ו- "מאשר עקרונית". בעניין זה, לא הכחיש מנהל התובעת כי ניתן אישור על ידם לתוכניות באומרו: "אישור של דוד החתימה ביחס לתוכניות ששיננו", (עמ' 14, שורה 13).

11. בתאריך 23.08.07 נשלחה לתובעת החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה באשקלון בישיבתה מיום 21.8.07 לדחות את הבקשה להיתר (נספח יט' לכתב התביעה), שעניינו בקשה 20060377 (אותה בקשה שנבדקה ע"י הגב' קיסו). צוין כי בישיבת ועדת משנה מיום 21.08.07 הוחלט לדחות את הבקשה מאחר והיא מהווה סטייה ניכרת בקווי הבניין ובתכנון הקולונדה.

כאמור לטענת התובעת, מכתב זה מהווה הוכחה להתרשלות הנתבעים ולתכנון לקוי וכן הוכחה לכך שהנתבעים הגישו תכנית לוועדה על דעת עצמם. קושי מהותי בקבלת טענה זו נעוץ בתוספת להסכם שנחתמה ביום 3.1.08. אין זה סביר כי התובעת תמשיך התקשרות עם מי שלטענתה לא תיקן תוכניות במשך שמונה חודשים והגיש לעירייה תוכנית ישנה. לא מצאתי לתת אמון בגרסת התובעת כי נאלצה להמשיך עם אותו מתכנן כדי לקדם את המיזם. התובעת לא זימנה לעדות את פקידי הועדה המקומית לתכנון ולא הציגה את המסמכים שהוגשו לתיק הבניין ולכן לא עלה בידה להוכיח כי הנתבעים התרשלו בהגשת תוכנית לא מעודכנת ולא מאושרת על ידה לועדה.

בעדותו טען הנתבע כי התוכנית לא הוגשה על ידם אלא על ידי התובעת, אשר העלתה את התוכנית הישנה לדיון בוועדה, בידיעה שמדובר בתוכנית שלא ניתן לאשר ומתוך כוונה לטרפד את הליך התכנון ולהתנער מהתחייבויותיה כלפי הנתבעים. הנתבע העיד בנוסף כי באותה עת כבר הייתה מונחת בפני התובעת תוכנית מתוקנת, אשר כללה שינויים נוספים בהתאם לדרישת התובעת ולמרות זאת, הועלתה לדיון התוכנית הראשונה דווקא ולא המתוקנת.

תימוכין לטענתו ניתן למצוא במכתב הנתבעים מיום 03.09.07 (נספח כ"א לכתב התביעה) בו צוין כי כל הסתייגויות העירייה לתוכנית, תוקנו בחודש ינואר 2007 וכי בתאריך 23.01.07 הוצגה בפני התובעת תכנית מתוקנת לקראת העברתה לעירייה. הודגש כי התוכנית המתוקנת לא הועברה לידי העירייה עקב החלטת התובעת ובשל דרישתה לשנות את הפרוגראמה.

עדות הנתבע היתה מהימנה ולמרות שיכל לפרטה כנדרש בתצהיר העדות הראשית, ולתמוך העדות בהעתקי התוכניות שנערכו ומועד עריכתן, בהעדר פירוט לגרסת התובעת יש להעדיף את גרסת הנתבע בעניין הגשת התוכנית לועדה. אין זה סביר כי המתכננים יסתכנו בפגיעה בשמם הטוב וישימו עצמם ללעג ולקלס בכך שיגישו לאישור העירייה תוכנית שנפסלה על ידה בעבר, מבלי לבצע בה כל שינוי. מעבר לכך, הנתבע בעדותו הותיר בי רושם אמין וחיובי ועל כן, החלטתי לתת לעדותו משקל רב ולהעדיפה על פני עדות מנהל התובעת, אשר השיב לשאלות בעניין זה באופן סתמי למדי.

הנתבע נתן הסבר הגיוני לעובדה שהתוכנית המתוקנת לא הוגשה על ידו לוועדה באומרו כי התובעת מעולם לא אישרה בחתימתה את התוכנית המתוקנת ועל כן, לא ניתן היה להגישה.

עדות זו, תומכת בנוסף בגרסת הנתבעים לפיה מעולם לא עלה בדעתם להגיש תוכנית לוועדה ללא אישור התובעת.

12. בהתייחס לליקויים נוספים בעבודת התכנון אשר להם טענה התובעת, לא הוכח כי נדרשו שינויים נוספים מטעם העירייה מלבד השינוי בקו הבניין. לא הוכחה הטענה לפיה בוצע "מיקום לקוי" של סלוני הדירות והממ"דים. בעניין זה נשאל מנהל התובעת, מה היה אמור להיות מיקום הסלון והממ"ד בהתאם לדרישת התובעת. במענה לכך השיב המנהל: "אני מצהיר שלא המציאו לי אישור תוכניות לגבי אישור מיקום הסלון והממ"ד." בהמשך מסר כי לא זכור לו היכן היו ממוקמים הסלון והממ"ד, עם זאת זכר כי הם "עשו הפוך ממה שביקשנו".

הוכחה נוספת לכך שמדובר בשינויים שבאו בעקבות דרישת התובעת היא התוספת להסכם מיום 03.01.08 (נספח כ"ד) במסגרתו הוסכם כי "הואיל והמזמין מבקש לבצע בתוכנית המקורית שינויים כפי שיפורט להלן... בתמורה לתוספת תשלום... המתכנן יבצע בתוכנית המקורית את השינויים... מיקום חדרי המגורים (הסלונים) ישונה כך שכולם יפנו לחזיתות, מיקום הממ"דים בקומת הקרקע ישונה כך שיועברו בצמוד לעורף שטחי המסחר..."

מן האמור בהסכם עולה באופן ברור כי מדובר בשינויים שנדרשו על ידי התובעת ולא בשינויים שהיה הכרח לבצעם עקב תכנון לקוי.

הדברים באים לידי ביטוי בעדות הנתבע לפיה: "היו כל הזמן שינויים בתוכנית בהתאם לבקשת היזמים ובהתאם לדרישותיהם. דרישות העירייה היו מינימליות ודיברו על הקולנדה ולא דיברו בעצם על שום שינוי אחר, כל השינויים האחרים כולל ממ"ד וסלון היו של היזמים" (עמ' 25, שורה 25).

מ"מכתב סיכום פגישה" מיום 07.03.07 (נספח יא' לכתב התביעה) עולה כי במסגרת פגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 11.01.07 סוכם כי המתכננים יכינו סקיצות ראשוניות לבקשת המזמין הכוללים שינויים בהתאם לבקשתו. לאחר אישור הסקיצה, יגישו המתכננים הצעה לשכר טרחה, עקב השינויים. העובדה כי הנתבעים היו זכאים לשכר טרחה עקב השינויים, מהווה ראיה נוספת לכך שהשינויים נבעו מיוזמת התובעת ולא כתוצאה מתכנון לקוי.

13. טענת התובעת לפיה הסכימה לדרישות הנתבעים בנוגע לתוספת בשכר בלית ברירה ועל מנת לקדם את הפרויקט, למרות שלטענתה, הייתה סבורה כי הם אינם זכאים לקבל תשלום נוסף (כאמור במכתבה מיום 28.02.07- נספח יב' לכתב התביעה) איננה מתקבלת על הדעת ואיננה מתיישבת עם האמור בהסכם השני (סעיף ט'), לפיו שינויים שידרשו מחמת פגם בעבודת המתכנן, לא יזכו את המתכנן לתשלום נוסף.

במכתב שנשלח לנתבעים ע"י עוה"ד של התובעת בתאריך 07.03.07 (נספח י"ד לכתב התביעה), הובהר כי מנהל התובעת הסכים לשקול מתן תוספת סמלית לתשלום "כמחווה של רצון טוב ונוכח הצורך לקדם ביצוע התכנון במהירות". בנוסף צוין כי הסכום שהתבקש כתוספת- 8100$ הינו לחלוטין בלתי מקובל . בפועל סוכם כי תמורת התיקונים המבוקשים יקבלו הנתבעים תוספת של 6000$+ מע"מ. האם מתקבל על הדעת כי סכום זה יהווה תוספת סמלית , לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב?

בעניין זה נשאל מנהל התובעת בביהמ"ש, האם יש הגיון בכך שהוציא מכיסו כ- 20,000$ עבור תיקונים ושינויים, למרות שהמתכננים התרשלו בעבודתם וביצעו טעויות רבות? במענה לכך השיב מנהל התובעת תשובה בלתי מספקת: "לא רציתי להתחיל עם אדריכל חדש, רציתי לקדם ולקבל את ההיתר, וכל דרישה שהם עשו אני תחת מחאה כתבתי ואולי בכל לקדם את העבודה לאחר 3 שנים של סחבת."

הזכות להשבה

14. אין מחלוקת כי התובעת התחייבה לשלם לנתבעים קרוב ל- 100,000 ₪ עבור עבודתם, לא כולל השינויים עליהם התחייבה לשלם בנפרד. בפועל שולם לנתבעים סך של 76,000 ₪, סכום שכלל את החלק היחסי של התשלום עבור העבודה שבוצעה בפועל בתוספת תשלום עבור השינויים שבוצעו בתוכנית.

במענה לשאלה, האם ראוי לדעתו כי התובעת התחייבה לשלם קרוב ל- 180,000 ₪ ובפועל שולמו 76,000 ₪, השיב מנהל התובעת כי "זה מעבר לראוי" מאחר ולא התקבל היתר.

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, מגדיר "הפרה" כ"מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה". התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים פעלו בניגוד לחוזה או כי לא ניתנה תמורה מלאה בעד הסכומים ששולמו ועל כן, אין מקום להורות על השבתם. ככלל, שירותי מתכנן דומים במהותם לשירותים שמעניק עורך דין ללקוחו. ככלל, התמורה בגין השירות אינה תלויה בהצלחת המיזם העסקי אשר לתכנונו נשכר המתכנן. ההסכם השני כולל שכר כולל בסך 22,500$ בצירוף מע"מ עבור כל הפעולות המנויות בו. בהסכם ישנם שלבי תשלום בהתאם להתקדמות התוכניות והמיזם, אולם אין הוראה בדבר התמורה למתכנן במידה ותפסק ההתקשרות טרם השלמת המיזם. בדומה להתקשרות עם עורך דין, הפסקת שירותי מתכנן, שלא בגין הפרה של ההסכם מצידו, מחייבת תשלום שכר ראוי בגין השירות שכבר ניתן. (השווה, ת"א (מחוזי מרכז) 19701-11-10 עו"ד צבי מנדל נ' לוזון, 23.12.13 והאסמכתאות שם). לפיכך, למרות שככלל ביטול חוזה מחייב את המפר בהשבה הדדית של התמורה שניתנה, מאחר ולא הוכח כי הנתבעים הפרו התחייבותם כלפי התובעת אינם חייבים בהשבה. יתירה מכך, ממילא זכאים הם לשכר ראוי בגין העבודה שביצעו. התובעת לא טענה או הוכיחה כי השכר ששולם עולה על שכר ראוי בגין היקף העבודה התכנונית שבוצעה בפועל.

בפועל עד ליום 12.9.06 שולם השיעור הראשון של התשלום בסך כולל המשקף תשלום של 4,500$ בצירוף מע"מ (20% מהשכר הכולל). ביום 6.12.06 שולם סכום נוסף המשקף תשלום של 4,500 $ בצירוף מע"מ (20% נוספים המגיעים בגין הגשת תכנית סופית). יוער כי תשלומים אלו מחזקים את שנקבע לעיל כי הנתבעים עמדו בהתחייבותם ולראיה התובעת שילמה לפי המוסכם, גם אם לנתבעים טענות ביחס למועד התשלומים. תשלומים אלו מהווים התשלום היחידי שבוצע בהתאם להסכם השני. התשלום מיום 3.1.08 משקף מחצית מהשכר הנוסף עליו סוכם בתוספת להסכם מיום 3.1.08 בסך של 3,000$ בצירוף מע"מ. השלמת 3,000$ נוספים שולמה ביום 1.7.08 ומשקפת את השלמת שכר הטרחה לשינויים. גם תשלומים אלו מעידים כי בוצעו תכניות מעודכנות לפי דרישת התובעת. עולה כי כל השכר ששולם שולם בגין עבודה שסופקה בפועל ואין עילה לחייב את הנתבעים בהשבת התמורה שקיבלו, או חלקה.

15. התובעת טענה בנוסף כי התנהלות הנתבעים גרמה לנזק כלכלי לחברה מאחר ונאלצה למכור את הקרקע שיועדה לפרויקט ללא היתר בניה וללא תכנית ולפיכך, נמכרה הקרקע במחיר נמוך יותר והשקעות התובעת ירדו לטמיון. מאחר והטענות לנזקים נוספים לא נתבעו בכתב התביעה אין צורך לדון בהן. מעבר לנדרש ממילא קבעתי כי הנתבעים אינם אחראים לכך שלא ניתן היתר או כי חל עיכוב בתכנון המיזם. אף אם היה עולה בידי התובעת להוכיח כי ההליך התכנוני לא יצא לפועל בגין התנהלות הנתבעים, לא הוכח כי כי הרוכשים היו מסכימים לרכוש את התוכניות. ואכן, מעדות מנהל התובעת עולה כי הוצגה בפני הרוכשים פרוגרמה אחרת מזו שנערכה על ידי הנתבעים, אולם הרוכשים לא קנו את תוכניות הביצוע אלא את המגרש לבדו. התובעת לא הביאה ראיות בדבר מועד המשא ומתן עם הרוכשים ולא הוכיחה כי נפגעה כלכלית בגין מכירת המקרקעין, ולפיכך מסתברת יותר טענת הנתבע כי לא התכוונה לבנות כלל וחיפשה רוכש למקרקעין.

שעה שנקבע כי לא נפל פגם בעבודת הנתבעים אשר גרם לעיכוב בביצוע התוכניות או בניית המיזם, ונקבע כי התובעת אינה זכאית להשבת התשלום ששילמה לנתבעים, ממילא נשמט הבסיס תחת יתר הסעדים שנתבעו. ההסכם הטיל על התובעת תשלום ההוצאות ויועצים שונים ולא מצאתי יסוד לעילה להשבת הוצאות ששולמו בגין צילומים ומהנדס תנועה. קל וחומר שאין יסוד לדרישה לתשלום ל"קרן קידוחים" שבוצע בשנת 2002.

סוף דבר

16. התובעת התקשרה עם הנתבעים לצורך ביצוע עבודות תכנון מסויימות. במהלך המיזם שינתה דרישותיה ודרשה שינויים ותוספות בגינן הסכימה לשלם סכומים נוספים על ההסכם השני. גם לאחר תוספת להסכם הוסיפה דרישות ובסופו של יום מכרה את המקרקעין. שעה שלא הוגדרו מראש ולכל אורך הדרך דרישותיה התכנוניות של התובעת, אין לייחס לנתבעים אחריות להתמשכות הליכי התכנון.

התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים פעלו בניגוד להסכם או כי התרשלו בעריכת התוכניות ועל כן, דין התביעה להידחות.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

ניתן היום, ו' טבת, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.