עו"ד רעות עוזרי

1. התובעת, ילידת 13.8.39, נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.5.08. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב התאונה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה הפיצוי לו היא זכאית ובעיקר בגין ראש הנזק של עזרת הזולת.

הנכות הרפואית

1. לבדיקת התובעת מונה ד"ר אורי פרנקל כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן: המומחה). המומחה קבע כי לתובעת נכות עקב התאונה בשיעור של 10% לפי מחצית סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 בגין שבר בפיקה בברך ימין. המומחה קבע כי התובעת נותרה עם צליעה, כאב, רגישות והגבלה בתנועה בברכה. הצדדים לא חלקו על קביעות המומחה ולא ביקשו לחקור אותו בנוגע לחוות דעתו. נוכח האמור, ובהסתמך על חוות הדעת, אני קובעת כי לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה בברך.
2. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 11.5.10, כשנתיים לאחר התאונה, נפלה התובעת ונגרם לה שבר מרוסק בשורש כף יד ימין. בתשובה לשאלת הבהרה שנשלחה למומחה מטעם בא כוח התובעת בנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לנפילה, ענה המומחה כי אין בידו ליתן תשובה ודאית בעניין זה. המומחה המשיך והבהיר כי במסגרת המסמכים שהומצאו לו, לא נמצא תיעוד על נטייה לנפילה עקב מצב הברך, ובבדיקתו לא מצא הפרעה ביציבות הברך.

הנזק

1. התובעת היתה בת 69 עת נפגעה בתאונה. כיום היא בת 74. התובעת אלמנה ואינה עובדת.

כאב וסבל

1. לפי אמות המידה שנקבעו בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בשיעור 10% בניכוי גיל ועשרה ימי אשפוז (בימים 14.8.08 - 23.8.2008) ובצירוף ריבית מיום התאונה.

עזרה לעבר ולעתיד

1. התובעת ושני ילדיה, מר יהושע איבגי והגב' יעל רוזן, העידו כי לפני התאונה מצב בריאותה היה סביר לגילה. לטענתם, היא ביצעה באופן עצמאי את עבודות הבית, בישלה וערכה בקניות. לעומת זאת, מאז התאונה היא סובלת מחוסר ביטחון ונזקקת לעזרת בני משפחתה ועזרת הזולת בביצוע כל המטלות היומיומיות הקשורות בתחזוקת ביתה, מניקיון ועד קנייה במכולת.
2. הנתבעים טוענים מצדם כי עוד לפני התאונה מצבה של התובעת לא היה תקין. כחצי שנה לפני התאונה עברה התובעת ניתוח בידה אשר בעקבותיו נזקקה לעזרה ואף פנתה לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי. לפי הנטען, בבדיקת הערכת תלות שנערכה לתובעת כשלושה חודשים לאחר התאונה עלה כי מצבה השתפר לעומת מצבה לפני התאונה. כמו כן, לטענת הנתבעים, התובעת נזקקה לעזרה לאחר נפילתה, כשנתיים לאחר התאונה, נפילה שאין קשר בינה לתאונה. בתמצית, טענתם היא שאין לייחס את העסקת העזרה בשכר לנכות שנגרמה לתובעת בתאונה, אלא בעיקר למצבה הרפואי הקודם ולמצבה לאחר הנפילה.
3. הערכת התלות שנערכה לתובעת לפני התאונה לא הוגשה כראיה בתיק, ובמסגרת עדותה לא הובהר לאשורו מצבה הרפואי לפני התאונה. לפיכך, אין בידי לקבוע מסמרות בעניין זה. באשר למצבה של התובעת לאחר התאונה. מעיון בתיעוד הרפואי עולה כי התובעת נזקקה לסיוע משמעותי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה (ראו מכתב שחרור מיום 23.5.08 במסגרתו נרשם כי התובעת "זקוקה לעזרה ביתית ADL 24 שעות ביממה"). כמה חודשים לאחר מכן מצבה השתפר (מסמך רפואי מיום 20.1.09 בו נרשם כי היא "מתהלכת כעת ללא עזרים"). אין מחלוקת כי לאחר אירוע הנפילה בו שברה את שורש כף ידה, חלה נסיגה במצבה הבריאותי והיא נמצאה זכאית, לתקופה מוגבלת, לסיוע מהמוסד לביטוח לאומי. ברם נוכח תשובתו של המומחה, לא ניתן לבסס קשר סיבתי בין הנכות שנגרמה לתובעת בברך עקב התאונה, לאירוע הנפילה שהתרחש כשנתיים לאחר מכן.
4. מהתצהירים והעדויות מטעם התובעת עולה כי מאז התאונה היא קיבלה עזרה בשכר לסירוגין, בחלקה על ידי בני משפחתה. בשים לב למצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה, כמובהר לעיל, מצאתי לקבל את עדותם של מר יהושע איבגי וגב' שולמית שושן (שאינה קרובת משפחתה של התובעת) לפיה היא טיפלה בתובעת משך חודש תמורת סך של 7,000 ₪ במזומן. אכן, לא הוגשה אסמכתא לתשלום זה, אולם עדויותיהם מהימנות בעיני והצורך בטיפול בתקופה זו נתמך בתיעוד הרפואי. לגבי טענת התובעת בנוגע לטיפול מנכדותיה בחודשים שלאחר מכן, מעדותה עלה כי מדובר בעיקר בלינה בביתה, ולא הוכח כי נתנה על ידן עזרה מעבר לכך. התובעת וגב' רוזן העידו גם כי מחודש ינואר 2009, כתשעה חודשים לאחר התאונה, עד חודש יוני 2010, הגב' רוזן סייעה לה בעבודות הבית. ברם, כאמור לעל, לפי התיעוד הרפואי, במועד זה התובעת השתקמה מהניתוח והלכה ללא עזרים. לפיכך לא ברור מדוע דווקא בשלב זה ניתן לתובעת סיוע מוגבר מביתה. מעדותו של מר יהושע איבגי עולה כי סידור זה היה לרווחת שני הצדדים שכן הגב' רוזן לא עבדה באותה עת, והוא דאג לשלם לה מתוך קרן שהותיר אביו. בנסיבות אלה, על רקע מצבה הרפואי המשתפר של התובעת, אין מקום לחייב את הנתבעים לשאת במלוא התשלומים ששולמו לגב' רוזן. בנקודה זו יוער, כי יש ממש בטענת הנתבעים לפיה חלק מהמטפלות היו בנות משפחתה הקרובות של התובעת והתשלומים ששולמו להן לא בהכרח שיקפו את היקף העזרה שנדרשה בפועל עקב הפגיעה בתאונה. יתר העדויות בנוגע לעזרה בשכר שנתנה לתובעת בתקופות שונות במהלך השנים 2011 ו-2012 (ראו עדויותיהן ותצהיריהן של גב' שולמית אלישיב וגב' חממי יסכה) מתייחסות לתקופה לאחר שהתובעת נפלה על ידה (פסקה 8 לעיל). לפיכך את הצורך בעזרה בשכר יש לייחס ברובו לאירוע זה, אשר כאמור לא הוכח כי הוא קשור לתאונה.
5. נוכח האמור לעיל, אני מוצאת לפסוק לתובעת פיצויים בגין עזרה לעבר בסכום גלובאלי של 20,000 ₪ (הסכום נכון להיום). סכום זה כולל את התשלום בגין הטיפול שקיבלה התובעת בחודש לאחר התאונה וסכום גלובאלי בגין יתרת התקופה עד היום.
6. באשר לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד. אמנם שיעור הנכות אינו ברף הגבוה, אולם התובעת סובלת מצליעה ומכאבים ברגלה. כמו כן, יש להביא בחשבון כי פגיעה הנגרמת לאנשים בגיל הזהב, עלולה להשפיעה עליהם באופן משמעותי יותר מאשר אצל אנשים צעירים. יש ליתן משקל גם לכך שהתובעת נפגעה פעם נוספת לאחר התאונה כתוצאה מנפילה, ועל פני הדברים הדבר החמיר את מצבה הכללי. בהתחשב במכלול השיקולים הנ"ל, אני פוסקת לתובעת פיצוי על דרך האומדן בסך של 40,000₪ בגין עזרה לעתיד. סכום זה משקף שתי שעות עזרה בשבוע עד סוף תוחלת החיים.
7. סה"כ הפיצוי בגין עזרה עבור העבר והעתיד עומד על 60,000 ₪ (הסכום נכון להיום).

הוצאות לעבר ולעתיד

1. התובעת טוענת כי בעקבות הפגיעה בברכה, היא נזקקת למשככי כאבים. כמו כן, עקב הפגיעה בניידותה היא נזקקת למונית, גם למרחקים קצרים. בשים לב לשיעור נכותה של התובעת, על פני הדברים, ספק אם יש מקום לקבל טענה זו. מעדותה של גב' יסכה חממי, עולה כי הצורך של התובעת במוניות נובע בעיקר מחרדה פן תיפול, ולא ממצבה בפועל. המומחה הבהיר כי אין עדות לפגיעה ביציבות הברך. עם זאת, בשים לב לגילה של התובעת ולצליעה הקלה ממנה היא סובלת, ועל מנת שלא לקפחה, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי על דרך האומדן בסך 2,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד. איני מוצאת מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין הוצאות רפואיות שלא הוכחו.

הערה לסיום

1. בשולי הדברים, מצאתי לציין כי התנהגות משפחתה של התובעת כלפיה היא אות ומופת לכיבוד הורים. ניכר כי הם מרעיפים עליה חום ואהבה ועושים כל אשר לאל ידם על מנת להקל את שגרת יומה. התרשמתי במיוחד מעדות בנה בכורה של התובעת, מר יהושע איבגי ממנה ניכר כי הוא שם את רווחת אמו, וכל בני משפחתו, בראש מעייניו. דומה, כי זהו הפיצוי האמיתי של התובעת, פיצוי אשר ערכו לא יסולא בפז.

תוצאה

1. לסכום שנפסק בפסקות 5, 10 ו-11 יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בהן נשאה התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה. יצוין כי לא מצאתי להיעתר לבקשת הנתבעים להשית את עלות האגרה על התובעת.
2. את הסכומים שנפסקו על הנתבעים לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ד, 17 מאי 2014, בהעדר הצדדים.