31 יולי 2014

1. התובע, מר מחמד אבו ג'ומעה, הועסק על ידי הנתבעת מיום 6.2.05 עד 25.1.09, עת פוטר ללא הודעה מוקדמת.
2. למעלה משנה לאחר פיטוריו הגיש התובע תביעה לדמי הודעה מוקדמת בסך 4,100 ₪ ול"פדיון ימי חג" בסך 5,100 ₪. ביום 28.2.11 ניתנה החלטה המרשה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן הוסיף התובע לתביעתו שני רכיבי תביעה נוספים: תביעה להחזר דמי נסיעות בשבתות ובחגים בסך 20,160 ₪ והחזר סכומים שלטענת התובע נוכו בשכרו ש"הוערכו" בכ-15,000 ₪.

הרקע העובדתי

1. הנתבעת מנהלת בית הדיור המוגן "בית טובי העיר" בירושלים.
2. בהודעה בדבר תנאי עבודה שהתובע קיבל עם תחילת עבודתו בנתבעת, הוגדר תפקידו כ"עובד ניקיון ומשק בית". תפקידיו הוגדרו כ"ניקוי שטחים ציבוריים" ו"ניקוי חדרים". התובע הוגדר ב"הודעה לעובד" כעובד חודשי. נאמר ב"הודעה לעובד" כי "סך כל התשלומים המשולמים לעבוד כשכר עבודה חודשי, בתמורה לעבודתו, יקבל העובד משכורת יסוד בסך 3,335 ₪ ברוטו..". עוד נקבע כי אורך שבוע העבודה של התובע הוא ששה ימים, מיום א' עד יום ו'.
3. ביום 25.1.09 ניתן לתובע מכתב פיטורים. כאמור, אין חולק כי התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת. כן אין חולק כי שולמו לתובע פיצויי פיטורים

התביעה לדמי הודעה מוקדמת

1. המחלוקת בעניין זכאותו של התובע לדמי הודעה מוקדמת הינה האם התקיימו נסיבות כאמור בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, בהן פטור המעביד ממתן הודעה מוקדמת לפיטורים. החוק פוטר מעביד מחובת מתן הודעה מוקדמת לפיטורים בנסיבות שבהן ניתן לפטרו תוך שלילת פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים.
2. הנתבעת טענה כי התובע ביצע הפרות משמעת חמורות אשר אפשרו לה לשלול מהתובע את ההודעה המוקדמת. טענת הנתבעת לעניין זה הייתה כי התובע היה נעלם מעבודתו למשך שעות עבודתו בתוך שטחי הבניין ולא ביצע את עבודתו, או ביצע אותה ברישול ובזלזול. הנתבעת נתנה לתובע הזדמנויות לשפר את התנהלותו, בין היתר במכתב של מנהלת המשק מיום 16.8.08, והזהירה אותו כי המשך הזלזול בעבודתו יוביל לפיטוריו ללא הודעה מוקדמת, אך התובע המשיך בשלו, ולבסוף הוא התגלה על ידי מנהל בית טובי העיר כשהוא ישן בתוך חדר במלון ביום 25.1.09.
3. התובע טוען כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר הפרות משמעת שאיפשרו לה לפטרו ללא הודעה מוקדמת.
4. הנטל להוכיח עילת לשלילת הודעה מוקדמת מוטל על הנתבעת. אנו סבורים כי הנתבעת הרימה נטל זה. להלן נימוקינו:
5. מטעם הנתבעת העידו שלושה עדים: מר יוסי פאלוך, שבמועד פיטוריו של התובע כיהן כמנכ"ל הנתבעת וכמנהל בפועל של בית טובי העיר, וכן גב' אריאלה אייזמן, שעבדה בבית טובי העיר כמנהלת המשק עד לחודש 11/08 וגב' חני נידם, שהייתה מנהלת מחלקת כוח אדם בבית טובי העיר בתקופת עבודתו של התובע.
6. גב' אריאלה אייזמן העידה כי ביום 16.8.08 היא מסרה לתובע מכתב בו פירטה את השגותיה כלפי אופן ביצוע עבודתו. מדובר במכתב מפורט ביותר בו נאמר כי היא שוחחה רבות עם התובע בנושא ניקוי החדרים, כי אין שינוי ואין שיפור, ופורטו הנקודות העיקריות תוך התייחסות לפרטי פרטים של המטלות של התובע. בסוף המכתב כתבה כי "לא אמשיך לקבל חדרים בצורה הזאת. אני מצפה לראות שינוי ואכפתיות מצדך. גם לגבי ניקיון וגם לגבי תקונים הדרושים שעליך לדווח ולהעיר את תשומת לבי".
7. מר פאלוך, שסיים את עבודתו בנתבעת בשנת 2010 עקב שינוי בעלות בחברה, העיד כי בסיור שערך במלון בשעה 11:00 לערך, הוא בדק מספר חדרים. באחד החדרים הוא דפק בדלת כדי לראות אם מישהו נמצא בחדר. לא הייתה תשובה ולכן הוא פתח את הדלת עם מפתח "מאסטר", והוא הרגיש גל חום שוטף אותו מתוך החדר החשוך שהווילונות בו היו סגורים, ולפניו נעמד התובע לאחר שקם מהמיטה. לדבריו, החום בחדר הצביע על כך שהחימום פעל מספר שעות. לדברי מר פאלוך, התובע נדהם לראות אותו לאחר שקם מהמיטה.
8. גב' נידם העידה כי התאריך בו מר פאלוך מצא את התובע ישן בחדר היה 21.1.09. ביום זה היא הייתה ביום עיון באילת. התובע התבקש לא לבוא לעבודה בימים 22-24 לינואר וביום 25.1.09 זומן למקום העבודה והיא נתנה לו את מכתב הפיטורים. עדותה נתמכת בגיליון הנוכחות של התובע.
9. אנו מקבלים את עדויות עדי הנתבעת שלא נסתרו על ידי התובע ואף נתמכו בעדותו, כמפורט להלן.
10. טענות הנתבעת בדבר הפרות משמעת, זלזול בעבודה וביצועה באופן רשלני, וכן אירוע תפיסת התובע ישן בחדר, הועלו באופן מפורט בכתב ההגנה המקורי ובכתב ההגנה המתוקן. למרות זאת, בתצהיר עדותו הראשית של התובע הוא כלל לא הכחיש טענות אלה. בין היתר, התובע לא הכחיש בתצהירו קבלת מכתבה של מנהלת המשק מיום 16.8.08. רק במסגרת חקירתו הנגדית טען כי לא קיבל מכתב זה, תוך הפנייה לעובדה שהוא אינו חתום עליו, חרף העובדה שבסוף המכתב הוא מתבקש לקרוא, לחתום ולהחזיר את המכתב כשהוא חתום. גב' אייזמן עומתה בחקירתה הנגדית עם טענה זו ועמדה על גרסתה כי המכתב נמסר לתובע. עדותה הייתה מהימנה עלינו ונציין בהקשר זה כי גב' אייזמן חדלה לעבוד בנתבעת עוד בשנת 2008 ולא היה לה כל עניין בתוצאות ההליך. נעיר כי אנו ערים לכך שקבלת המכתב מיום 16.8.08 הוכחשה באמצעות בא כוחו בדיון המוקדם מיום 11.1.11, אך התובע לא תמך טענה זו בתצהיר עדותו הראשית.
11. גם את טענת הנתבעת בדבר תפיסתו כשהוא ישן בחדר, הכחיש התובע לראשונה במהלך חקירתו הנגדית. ואולם, מעדותו עולה תמיכה לעדות מר פאלוך שכן התובע מאשר מפגש שלהם בחדר כנטען על ידי מר פאלוך. כאשר נשאל מה עשה בעת שמר פאלוך נכנס לחדר ביום 25.1.09, הוא לא טען שלא היה מפגש כלל עם מר פאלוך, אלא טען שהוא עבד בחדר. לטענתו "אני עבדתי והדלת סגורה. היה פתוח חלון קטן של המרפסת והדלת נסגרה לבד ואני עבדתי שם והוא נכנס באופן פתאומי". התובע אף אישר בעדותו כי בו ביום מר פאלוך טען כלפיו כי הוא ישן בחדר, וכי הוא הורה לו לחזור למקום העבודה "כשכוח אדם יהיה במשרד כדי שנדע מה לעשות איתך. אולי נשלח אותך הביתה". התובע אישר כי לאחר יומיים הגיע למקום העבודה וניתן לו מכתב פיטורים. עדותו זו מאשרת את גרסת גב' נידם.
12. עוד נציין כי התרשמותנו הכללית מעדות התובע לא הייתה חיובית. התובע הגיש בתמיכה לבקשתו לתיקון כתב התביעה תצהיר הכולל הסבר לא אמין בעליל לכך שלא כלל בכתב התביעה המקורי את תביעותיו לדמי נסיעות ולהפרשי שכר. ההסבר היה שהוא היה כעוס בשל כך שחוייב בהוצאות בסך 1,000 ₪ בשל כך שעקב טעות סופר של עורך דינו, שורבב שמו לכתב תביעה של עובד אחר שהוגש על ידי בא כוחו נגד הנתבעת, מר סאמי סלאמין. מדובר בהסבר בלתי אמין על פניו, מבחינת תוכנו, אך הוא גם אינו מתיישב עם תאריך הגשת כתב התביעה המקורי ביחס למועד חיובו בהוצאות: כתב התביעה הוגש ביום 2.3.10 ואילו חיובו של התובע בהוצאות בגין הטעות של בא כוחו נקבע בהחלטת כב' הרשמת (דאז) גרשון-יזרעאלי מיום 13.6.10. יתר על כן, נראה כי לא התובע הוא זה שחויב בהוצאות בהחלטה זו כי אם העובד האחר – מר סאמי סלאמין. כך או כך, מסקנת הדברים היא כי התובע אינו נרתע מהגשת תצהירים לבית הדין הכוללים דברים שאינם אמת, ויש להתייחס לעדותו בהתאם.
13. לאור האמור, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת בדבר ביצוע עבודת התובע ברישול, ואף ביצוע הפרות משמעת של היעלמות תוך כדי עבודתו, כפי שהודגם במקרה בו הוא ישן.
14. לדעתנו, נסיבות כאלה מצדיקות שלילת הודעה מוקדמת, ומקובלת עלינו טענת הנתבעת כי אין זה סביר לדרוש ממעביד להמשיך ולהעסיק בתקופת ההודעה המוקדמת עובד ש"נופש" בזמן עבודתו. כן מקובלות עלינו טענות הנתבעת כי חומרת הפרות המשמעת מצדיקות שלילת ההודעה המוקדמת, בשים לב לכך כי מדובר בהפרה של יחסי האמון החלים על צדדים לחוזה עבודה, וכן בשים לב לנזקים שהתנהגות כמו זו של התובע הייתה עלולה לגרום לנתבעת מבחינה תדמיתית בעיני לקוחותיה.
15. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובע לדמי הודעה מוקדמת.

התביעה לדמי חגים

1. דין תביעת התובע לדמי חגים להידחות, שכן התובע היה עובד חודשי, כעולה מן ה"הודעה לעובד" ומתלושי השכר של התובע.
2. אין בטענת התובע בדבר הפחתת שכרו כאשר נעדר מן העבודה, כדי להפוך את התובע למי שאינו עובד חודשי.

התביעה להחזר הוצאות נסיעה בשבת ובחג

1. התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו החזר נסיעות בשבתות ובחגים. בתצהירו טען כי זכור לו היטב כי בשלוש הזדמנויות שונות הוא הגיש קבלות בגין נסיעות שנסע בשבתות במונית ממקום מגוריו בהר הזיתים למקום עבודתו, אך בקשתו להחזר נדחתה.
2. הנתבעת טוענת כי היא נוהגת לשלם לעובדים החזר נסיעות בשבתות ובחגים כנגד קבלות, אך התובע מעולם לא ביקש החזר כזה ולא הציג קבלות כלשהן.
3. במחלוקת בין הצדדים אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת. להלן נימוקינו:
4. בעדותו טען התובע כי ביקש ממר פאלוך לשלם לו החזר נסיעות, אך מר פאלוך דחה את בקשתו והבהיר כי הנתבעת אינה משלמת נסיעות. מר פאלוך אף הוסיף כי התובע יכול להתפטר אם אינו מסכים למדיניות זו. דא עקא, שבחקירתו הנגדית של מר פאלוך ב"כ התובע כלל לא עימת את מר פאלוך עם גרסה זו של התובע.
5. חוסר המהימנות של תביעת התובע לדמי נסיעות גם עולה מכך שמדובר בתביעה שלו היה בה ממש התובע היה כולל אותה בכתב התביעה הראשון שהגיש. הלא מדובר בכספים שהם בגדר חסרון כיס שהתובע לכאורה ספג משך כל תקופת עבודתו. גם ההסבר הבלתי מהימן של התובע אודות הסיבה לאי הכללת רכיב זה בתביעתו המקורית, כנזכר לעיל, מכרסמת במהימנות תביעת התובע.
6. כידוע, דמי נסיעות הינם החזר הוצאות ומוטל על עובד להוכיח כי הוציא בפועל הוצאות נסיעה על מנת להיות זכאי להחזר (דב"ע נא/3-134 סולוצקי נ. י.מ. טוקטלי בע"מ, פד"ע כג 293). התובע לא הציג קבלות כלשהן, חרף טענתו בתצהירו שהוא הציג קבלות כאלה למר פאלוך. טענתו בחקירתו הנגדית כי הוא לא שמר את הקבלות מכיוון שהנתבעת ממילא לא שילמה נסיעות, אינה משכנעת.
7. שלושת עדי הנתבעים העידו כי מדיניות הנתבעת הייתה לשלם החזר נסיעות כנגד קבלות, וגרסה זו נתמכה ברישומים של החזרים שבוצעו לעובדים שונים.
8. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובע לדמי נסיעות.

התביעה להשבת ניכויי שכר

1. אין חולק על כך שכאשר התובע נעדר ביום חול, הנתבעת הפחיתה משכרו את ערכם של ימי העבודה הללו.
2. התובע טוען כי הפחתת ימי ההיעדרות הללו לא הייתה כדין, שכן הוא עבד ששה ימים בשבוע ובהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, הוא זכאי להיעדר במנוחה שבועית שמשכה לא יפחת מ-36 שעות.
3. התובע טוען כי מאחר שהעובדים היהודים נטלו בדרך כלל את יום המנוחה השבועי שלהם בשבת, הם קיבלו שכר מלא, ואילו הוא, שלעיתים קרובות נטל את יום המנוחה השבועי שלו ביום שאינו שבת, קיבל שכר מופחת מאחר שהנתבעת קיזזה ממנו שכר בגין היעדרות ביום חול. בכך הוא הופלה לעומת עובדים יהודים שיום המנוחה השבועי שלהם הוא יום שבת, שבגין היעדרות בו לא מקוזז כל סכום משכרם.
4. הנתבעת הסבירה כי התובע בחר את יום שבת כיום המנוחה השבועי שלו, כפי שעולה ב"הודעה לעובד" שניתנה לו. אלא שהתובע העדיף לעבוד בשבתות, בהן היה זכאי ל-150% שכר בגין כל שעת עבודה, בנוסף לשכר הגלובלי ששולם לו. משמעות הדבר היא שבגין עבודתו בשבת קיבל התובע למעשה 250%, ועל כן לא הייתה הפחתה אמיתית בשכרו כאשר בוצעה הפחתה משכרו בגין ימי היעדרות בימי חול.
5. הסברי הנתבעת מקובלים עלינו. משמעות דרישתו של התובע היא קבלת שכר כפול בגין יום המנוחה השבועי שלו.
6. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובע להחזר ניכויים.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ד' אב תשע"ד, (31 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".