1. בתיק זה ניתן פסק דין ביום 21.7.10, עליו הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לאחר שדן בערעור נתן את פסק דינו ביום 26.5.11, וקבע באשר לדרגת הפרישה, כי בנסיבות המקרה עולה לכאורה שהתובעת פרשה מעבודתה בדרגה 9+ ועם פרישתה ולאחריה, שולמה לה בפועל פנסיה לפי דרגה 10+ שבוטלה לאחר מתן פסק הדין של בית הדין קמא. על כן, קבע בית הדין הארצי כי בנסיבות אלה אפשר שלתובעת זכאות לדרגת פרישה של 10+ מטעמים נוספים, מכוח הסדרים אחרים, כפי שנטען על ידי התובעת בערעור, ולכן, החזיר בית הדין הארצי לדון בעניינה של התובעת בכל הקשור לדרגת הפרישה.

2. בעקבות החזרת התיק בפניי, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בנושא זה כאשר טענה כי היא זכאית לדרגת 10+ ממועד פרישתה וכי הנתבעת נהגה שלא כדין, כאשר דרשה החזר תשלום הדרגה ממועד הפרישה ועד פסק הדין וכן הפסיקה לשלם את דרגת 10+ כפי ששילמה. הוגש כתב הגנה מתוקן בו נטען על ידי הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לדרגת הפרישה 10+, וביקש לדחות את התביעה. הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לדרגת פרישה נוספת מאחר וסירבה לתכנית הפרישה מרצון ובשל כך בהיותה מפוטרת ולא פורשת מרצון אינה זכאית לדרגת פרישה נוספת.

3. לאחר קבלת כתבי הטענות, הוגשו תצהירים על ידי הצדדים באשר לפלוגתא שנותרה להכרעה, התובעת ומנכ"ל הנתבעת נחקרו והצדדים סיכמו את טענותיהם.

4. אלה הן העובדות הרלוונטיות הנחוצות להכרעתינו זו:

א. התובעת עבדה ב"פרזות" משנת 1988 ועד לפיטוריה ב-30.11.2008.

ב. בעת פיטורי התובעת דרגתה עמדה על 9+ בדירוג המנהלי כפי שעולה מתלוש השכר בחודש 11/2008.

ג. מיד לאחר פיטוריה בתלוש שכר חודש 12/2008 ניתנה לתובעת דרגת פרישה ושולמה לה על פי דרגה זו 10+ הפנסיה מדי חודש.

ד. לאחר פסק הדין שניתן ביום 21.7.2010, החליטה הנתבעת באופן חד צדדי להוריד את דרגתה של התובעת לדרגה 9+ובנוסף החליטה על דעת עצמה לדרוש חזרה את התשלומים שבוצעו לתובעת לפי דרגה 10+ בדרך של ניכוי משכרה מדי חודש.

ה. אין חולק כי בנתבעת התקיים הליך הבראה שכלל תכנית פרישה מרצון של עובדים אשר אושרה על ידי נציגות העובדים, ההסתדרות ורשות החברות הממשלתיות. אין חולק גם כי בתחילה התובעת הסכימה לפרוש מהעבודה במסגרת התכנית ולאחר שחזרה בה התקיים הליך פיטורים על מנת לסיים את עבודתה.

ו. לאור פיטוריה כאמור, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני והתנהל תיק בבית הדין . בפסק הדין נפסק לתובעת פיצוי כספי על הליך פיטוריה בשיעור של 8 משכורות. כמו כן, נפסק לתובעת פיצוי נוסף בפסק הדין של 15,000 ₪.

5. התובעת טוענת כי הייתה זכאית מלכתחילה לדרגת פרישה של 10+, וזאת מכח ההסכמה מיום 10.9.2008, כי היא תפסיק עבודתה בהתאם לתנאי הפרישה של תכנית התייעלות א'. משמעות הדבר כי כל עובד הפורש לגמלה יקודם בדרגה אחת והגמלה תחושב על בסיס הדרגה החדשה. התובעת טוענת כי בפועל כך גם נעשה עמה כאשר פוטרה, ואין לקבל את טענת הנתבעת כי מתוך טעות שולמה לה דרגה 10+ מרגע סיום העסקתה.

על כן, טוענת התובעת כי הנתבעת לא הייתה רשאית לבטל רטרואקטיבית את הדרגה הנוספת ששולמה לה וכן, עליה להמשיך לשלם לה לפי דרגת הפרישה.

6. מנגד הנתבעת טוענת כי משפוטרה התובעת ולא פרשה מרצון, במסגרת תכנית ההבראה, ולאור פסק הדין שפסק לה פיצוי כספי של 8 משכורות, סכום העולה בצורה ניכרת על הפיצוי הכספי שהיה ניתן לה אם הייתה פורשת בהסכמה, וכן, לאור העובדה כי הנתבעת כפופה לפסק הדין, אזי, הנתבעת נהגה כדין כאשר ביטלה לה את דרגת הפרישה.

7. לאחר שבחנו את כל טענות הצדדים, הן בכתבי הטענות, הן בעדויות שנשמעו בפני, והן בסיכומים, דין תביעת התובעת להתקבל כל זאת מהנימוקים הבאים:

א. ההחלטה על פיטורי התובעת, כפיטורי צמצום נעשתה ע"י מנכ"ל החברה עוד ב-10.9.2008, וזאת טרם הסכמתה לתכנית הפרישה. לכן, הטענה כי דרגת הפרישה ניתנה לה בטעות, ורק בשל הסכמתה לפרישה ולאחר מכן סירובה לפיטורים, אין בה ממש.

כאמור, הנתבעת ניסתה בכל דרך לשכנע את התובעת להיות בין הפורשים מרצון, לרבות ניסיון שכנוע לתשלום פיצויים של מספר משכורות, וכאשר התובעת לא נעתרה לכך, פוטרה בניגוד לרצונה ועל כך ניתן כבר פסק הדין.

ב. ההחלטה של מנכ"ל הנתבעת לבטל את דרגת הפרישה הנוספת שניתנה לתובעת נעשה רק בשל העובדה כי התנהל הליך בבית הדין וכי ניתן פסק דין הנותן לתובעת פיצוי על הליך פיטוריה, הינה החלטה שגויה שכן, בין אם התובעת פרשה מרצון ובין אם התובעת פוטרה מעבודה בשל הליכי הצמצום שהיו בה, היא זכאית לדרגת הפרישה כפי שנקבע בהסכם "מורפיל" וכן, כפי שבוצע בפועל החל מ-12/2008.

ג. הטענה של הנתבעת כי התובעת בהיותה מפוטרת לא פרשה לגמלה כפי שהוסכם בתכנית ההבראה, אינה מדויקת וזאת בלשון המעטה, שכן, בפועל התובעת נאלצה לסיים את עבודתה בין אם בפרישה מרצון ובין אם לאו, ובהיותה פורשת שצברה למעלה מ-10 שנות וותק ופוטרה אחרי גיל 40, זכאית לקבל דרגת פרישה נוספת.

8. לאור כל האמור התנהלות הנתבעת והחלטתה החד צדדית לאור פסק הדין לבטל את הדרגה של 10+ שניתנה לתובעת, והחזרתה לדרגה 9+ לרבות דרישה להחזר הכספים, נעשתה שלא על פי הסכם הפרישה והדין, ועל כן דינה להתבטל.

9. לאור קביעתנו זו נותרה במחלוקת השאלה מה אופן החישוב של ההחזר ומה שווי הדרגה הנוספת לה היא זכאית. לאחר שבחנו את תלושי השכר ואת טענות הצדדים בעניין זה וחישוביהם, מצאנו כי חישובי הנתבעת מדויקים וכי ההפרש בין שתי הדרגות עומד על 554 ₪, והתובעת זכאית להשלמה עבור אחוז הפנסיה שהיא מקבלת בסך של 225 ₪ לחודש.

לכן, על הנתבעת לערוך חישוב של ההפרשים להם זכאית התובעת רטרואקטיבית מ-12/2008 ועד היום, וכן, להתחיל ולשלם לה את התוספת החל ממועד פסק דין זה. הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד, ואין מקום לפסוק הלנה בשל המחלוקת שבין הצדדים.

כמו כן, תשלם הנתבעת הוצאות התובעת על ניהול הליך זה בסך 4,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ג, (05 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.