זוהי תביעה לפיצוי נזקי גוף לפי דיני הנזיקין הכלליים.

פרולוג

1. הנתבעת 1, עיריית טמרה (להלן: "הנתבעת") וקבלן ראשי מוסמך לעבודות עפר, צנרת ופיתוח, המנוח עבדאללה חמאיסה ז"ל – צד ג' 1 (להלן: "הקבלן הראשי"), התקשרו בחוזה קבלנות להנחת ביבים ציבוריים בשטח שיפוט הנתבעת בתאריך 7.10.2002 (להלן: "החוזה"). הנתבעת הורתה לקבלן הראשי להתחיל ביצוע העבודה הקבלנית לפי החוזה, לאחר שהמציא כל האישורים הדרושים לביצוע העבודה, בתאריך 18.3.2003.

2. לשם ביצוע העבודות לפי החוזה, התקשרו, בזמנו ובהסכמת הנתבעת, הקבלן הראשי וקבלן המשנה, מר עבד-אלראוף חג'אזי – צד ג' 2 (להלן: "קבלן המשנה"), בחוזה קבלנות משנה, לפיו התחייב קבלן-המשנה לבצע את העבודה הקבלנית לפי החוזה תמורת רווח קבלני. וכן, קבלן המשנה לקח על עצמו את מלוא חיוביו של הקבלן הראשי כלפי הנתבעת לפי החוזה.

3. סעיף 4.015 לחוזה מסדיר עניין אמצעי הזהירות שעל הקבלן הראשי לנקוט, בזו הלשון:

"4.015 אמצעי זהירות

הקבלן אחראי לבטיחות העבודה והעובדים ולציבור ולנקיטת כל אמצעי הזהירות הדרושים למניעת תאונות עבודה לרבות תאונות הקשורות בעבודות חפירה, הנחה, הובלת חומרים וכו. הקבלן ינקוט בכל אמצעי הזהירות להבטחת רכוש וחיי אדם באתר או בסביבתו בעת בצוע העבודה ויקפיד על קיום כל התקנות וההוראות של משרד העבודה בעניינים אלו. הקבלן יתקין מעקות, גדרות זמניות, אורות ושלטי אזהרה כנדרש כדי להזהיר את הציבור מתאונות העלולות להיגרם בשל הימצאותם של בורות, בעלות ערומות עפר, חומרים ומכשולים אחרים באתר. מיד עם סיום יום העבודה בכל חלק של האתר חייב הקבלן למלא את כל הבורות והחפירות, לישר את הערמות והעפר ולסלק את כל המכשולים שנשארו באתר כתוצאה מבצוע העבודה.

במקרה של עבודה, תיקון ו/או התחברות לביבים או שוחות בקרה קיימים על הקבלן לבדוק תחילה את הביבים או השוחות להמצאות גזים רעילים ולנקוט בכל אמצעי הזהירות וההגנה.

עובדים המועסקים בעבודה הדורשת כניסה לשוחות בקרה יודרכו בנושא אמצעי בטיחות הנדרשים ויאומנו בשימוש באמצעי הבטיחות שהוזכרו.

הקבלן יהיה האחראי היחידי לכל נזק שיגרם לרכוש או לחיי אדם שיהיה עקב אי נקיטת אמצעי זהירות כנדרש והמזמין לא יכיר בשום תביעות מסוג זה אשר תופנה אליו."

4. כמו-כן, נקבע בחוזה לעניין חובת הביטוח והאחריות לנזקים שיגרמו במהלך ביצוע העבודה לפי החוזה כדלקמן:

"ביטוחים:

א. על הקבלן להגיש למזמין, במעמד חתימת הקבלן על החוזה, את פוליסת של הביטוחים בפני הסיכונים המפורמטים מטה, ועליו לשלם את דמי הביטוח במועדיהם, במקרה והקבלן לא ישלם במועד את דמי הביטוח, יהיה רשאי המזמין לשלם במקומו דמי ביטוח אלה ולנכות סכומים אלה מהתשלומים המגיעים לקבלן. בנוסף לכל ימציא הקבלן למזמין התחייבות מחברת הביטוח לפיה לא תבוטלנה פוליסות שלעיל אלא לאחר מתן הודעה של 30 יום מראש ובכתב למזמין.

ב. הפוליסה/ות תוצאנה מחברת ביטוח בסכומים ולפי פוליסות לשביעות רצון המזמין והמפקח (לפי שיקול דעתם הבלעדי והסופי) ותוקפן יהיה עד למסירת העבודות למזמין. הפוליסות תיכסנה את הסיכונים הבאים:

1. כל הנזקים שייגרמו עקב גניבה ו/או אש וכן רעש, שטפון ו/או מכל סיבה אחרת, לעבודות, לחומרים ולציוד הנמצאים בכל שטח העבודות, כמו-כן תכסה הפוליסות את הערך המלא (Replacement Value) של העבודות, החומרים והציוד הנ"ל (לרבות כל המיסים ותשלומי החובה החלים בגינם). הקבלן והמזמין יופיעו כבעלי הפוליסה והמזמין יירשם כנהנה.

2. תשלום כל נזק שייגרם לקבלן ו/או לרכושם לעובדיהם משמשיהם (כך במקור – ש.ס)וכל הפועלים מכוחם, לקבלנים אחרים שיוזמנו על ידי המזמין וכל צד שלישי שהוא, בגין נזקים שיגרמו לאנשים הנ"ל או כל קבלנים אחרים הנ"ל הפוליסות האלה תוצאנה ע"ש הקבלן והמזמין ותנוסחנה בצורה שהמזמין יהיה פטור מכל אחריות לפיצויים הנ"ל.

3. ביטוח כל סיכוני הקבלן Contractors All Risks C.A.R. המזמין יהיה רשאי לדרוש שינויים בחברת הביטוח ו/או בנוסח הפוליסות והקבלן מתחייב לבצעם ובלבד ששינויים אלו לא יגרעו מחובות של הקבלן לפי סעיף 00.52 זה.

4. תנאי יסוד בהסכם זה הוא כי העירייה תיכלל

בפוליסה כמוטבת.

נזקים:

א. הקבלן אחראי לכל נזק שייגרם לעבודות ו/או לכל רכוש המועצה ו/או לכל אדם ו/או רכוש של כל אדם תוך כדי ועקב פעולה של הקבלן, של קבלן משנה, של עובדיו, או סוכניו והמועסקים בבניין, או של גורם אחר כל שהוא והנובעים מהבניה, כל נזק שייגרם יתוקן על ידי הקבלן, על חשבונו ולשביעת רצונו של המפקח, למפקח הרשות לבחון בכל זמן את האמצעים בהם אחז הקבלן למניעת נזק לבניינים הקיימים ולשירותים והקבלן חייב להישמע להוראות המיוחדות בעניין זה על ידי המפקח"

(סעיף 4.015 לחוזה )

5. הנתבעת מינתה מטעמה את המהנדס מר אבראהים עיאשה כמפקח על ביצוע העבודות לפי החוזה (להלן: "המפקח"). בנוסף לסמכויות שניתנו למפקח, לפי הוראת סעיף 4.015 – נזקים דלעיל, הסדיר סעיף 4.018 לחוזה את סמכויותיו של המפקח, כהאי לישנא:

"סמכויות המפקח

א. המפקח הוא הפוסק הבלעדי לגבי איכותם של חומרים ומקורם וכן עבודות שבוצעו או צריכות להתבצע.

ב. המפקח רשאי להורות לקבלן כיצד לבצע עבודה כלשהי אם לדעתו הקבלן חורג מדרישות החוזה ו/או המפרט או אם לדעתו דחוף הסדר, לפי מיטב כללי המקצוע, כדי למנוע נזק לחלקי עבודה שכבר בוצעו. מילוי הוראות המפקח ע"י הקבלן אינו משחרר את הקבלן מאחריותו לעבודה כולה ולנזק כלשהו. הכל לפי תנאי החוזה.

ג. המפקח ימסור לקבלן, טרם תחילת העבודה שני העתקים של תכניות מאושרות לביצוע ושל המפרט הטכני. לצורכי ביצוע מחיבות אך ורק תכניות שנמסרו לקבלן ע"י המפקח חתומות ומאושרות לביצוע. כל עבודה שתבוצע לא לפי התוכניות כנ"ל לא תתקבל והנזק והאחריות יחולו על הקבלן."

6. התובעת ילידת 1.1.1962, תושבת העיר טמרה ונשואה + 3 ילדים. היא נפגעה בתאריך 14.6.2003 בתאונה שקרתה לה תוך כדי הליכתה, מביתה אל בית אמה, ברחוב ציבורי בתחום שיפוט הנתבעת (להלן: "הרחוב"),בעת שבוצעו במקום עבודות של הנחת קווי ביוב, על-ידי קבלן המשנה לפי החוזה (להלן: "התאונה").

7. כתוצאה מהתאונה, נחבלה התובעת בשוק שמאלית. הוא הובהלה לבית-חולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית-החולים") ברכבו של אחיה, מר ח'אלד שמא (להלן: "ח'אלד") לשם קבלת טיפול רפואי. נבדקה בבית-החולים, ואובחן אצלה שבר בשוק שמאלית. אושפזה במחלקה אורתופדית ב'. במהלך אשפוזה, עברה ניתוח לקיבוע פנימי של השבר. שוחררה לביתה בתאריך 18.6.2003, עם המלצות, בין היתר, למנוחה, איסור דריכה על רגל שמאלית וביקורת.

8. בהמשך, הייתה התובעת בטיפול ומעקב רפואי במרפאת חוץ של בית-החולים והרופא המטפל. קיבלה גם טיפולים פיזיותרפיים.

9. התובעת הגישה, תחילה, תביעה לפיצוי נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה בבית-משפט השלום בחיפה (ת"א 5405/05), והתנהלה בפני כב' השופט אליקים אברהם. בית-משפט השלום בחיפה מינה את ד"ר דוד אנגל, כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט, לשם בדיקת התובעת וקביעת דרגת נכותה הרפואית עקב התאונה (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובעת וערך חוות-דעת בכתב בעניינה (להלן: "חוות-הדעת"). המומחה קבע בחוות-הדעת, כי לתובעת נכות רפואית יציבה עקב התאונה בשיעור 10% לפי סעיף 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), בשל הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול שמאל. ויודגש: הצדדים ויתרו, מרצון, על חקירתו של המומחה על חוות-דעתו בבית-המשפט.

10. הקבלן הראשי נפטר בתאריך 14.7.2012 ו- "חמאיסה עבדאללה 2010 בע"מ" היא היורשת מכוח צוואה.

11. כלל חברה לביטוח בע"מ – הנתבעת 2 (להלן: "כלל"), ביטחה את הנתבעת, במועדים הרלוונטיים לתביעה, בביטוח אחריות לפי פוליסה בת-תוקף. וכן, הראל חברה לביטוח בע"מ – צד ד' (להלן: "הראל") ביטחה את קבלן המשנה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, בביטוח אחריות, לפי פוליסה בת-תוקף (נ/10).

טענות התובעת

12. התובעת טוענת, בקליפת אגוז, כי הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקיה הנתבעים. התאונה קרתה בנסיבות אלה:

"ביום 14.6.03 או בסמוך לכך, עת הלכה התובעת בכביש הנמצא בתחומה של הנתבעת, אשר היה משובש, פגום, מלא עפר וחצץ וללא אספלט, עקב עבודות פיתוח שבוצעו בכביש באותה עת וכתוצאה מכך היא החליקה, נפלה ונחבלה בשוק שמאל"

(סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן)

13. התובעת מבססת את עילת התביעה על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה") והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה. אליבא דתובעת, רשלנותה של הנתבעת, במקרה דנן, התבטאה במעשים או במחדלים כדלקמן:

"א) לא שמרה על תקינות הכביש ו/או על תחזוקתו

התקינה ו/או

ב) לא שמרה על תקינות הכביש ברמה סבירה

ומקובלת ו/או

ג) לא דאגה לתחזוקה נאותה ומתמדת לכביש ו/או לא סיפקה לתושבים דרכי מעבר בטיחותיים ו/או סבירים ו/או

ד) לא הזהירה ו/או לא הזהירה את התובעת כראוי מפני הסכנה שהיה צפוי לה בעת הליכתה בכביש ו/או

ה) לא מנעה ו/או עשתה די למניעת היווצרות המפגע

בכביש ו/או

ו) לא הציבה שלטי אזהרה בכביש בדבר קיום

המפגע ו/או לא גידרה את המפגע ו/או

ז) אפשרה ו/או לא מנעה גישת תושבים והתובעת

בכללם לאזור המפגע בכביש ו/או

ח) התעלמה מקיומו של מפגע בטיחותי חמור ו/או

לא עשתה דבר ו/או די לתקנו ו/או

ט) לא הפעילה פיקוח ובקרה מתאימים על תחזוקת ותקינות הכבישים שבתחומה לרבות הכביש ו/או

י) לא דאגה לאמצעי בטיחות כלל ו/או לאמצעים

מתאימים למניעת התאונה ו/או

יא) לא גידרה ו/או לא הציבה שלט אזהרה בדבר

קיום מפגע בכביש וא

יב) לא התקינה תאורה בכביש בו התרחשה התאונה

ו/או

יג) לא העמידה לרשות התושבים והתובעת בכללם דרכים חלופיות העוקפות את מקום המפגע בכביש ו/או

יד) לא נהגה כפי שבעלים ו/או מחזיק מקרקעין סביר

היה נוהג באותן נסיבות ו/או

טו) לא נהגה כפי שרשות מקומית סבירה הייתה

נוהגת ו/או

טז) הציגה את הכביש כמקום בטוח להליכה ביודעה שהתובעת תסתמך על כך ולמרות שידעה ו/או הייתה צריכה לדעת שאינו כך ו/או

יז) צפתה ו/או הייתה צריכה לצפות אירוע התאונה ואף על פי כן לא עשתה ו/או לא עשתה די למניעתה."

(סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן).

14. וכן, טוענת התובעת, כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות המוטלות עליה ואשר נועדו להגנתה (התובעת), במיוחד פקודת העיריות, חוק התכנון והבניה, חוק הבטיחות במקומות ציבוריים והתקנות שהותקנו על-פיהם.

15. התובעת טוענת לפיצויים במספר ראשי נזק והם:

א. הפסד השתכרות לעבר - 147,932 ₪.

ב. הפסד השתכרות לעתיד - 90,332 ₪.

ג. הפסד תנאים סוציאליים ופנסיה - 26,000 ₪.

ד. נזק לא ממני - 100,000 ₪.

ה. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 75,000 ₪.

ו. הוצאות רפואיות ונסיעה – לעבר ולעתיד - 30,000 ₪.

469,264 ₪.

(סעיף 49 לסיכומים).

טענות הנתבעות

16. הנתבעות מכחישות, למעשה, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת תיחום הנזק ושיעור הפיצויים. לדידן, התאונה לא התרחשה כלל.

17. וכן, טוענות הנתבעות, כי הנתבעת לא אחראית לתאונה ,המוכחשת כשלעצמה, ולנזקים הנתבעים. הנתבעת לא התרשלה כלפי התובעת ולא הפרה חובה חקוקה המוטלת עליה. הנתבעת פעלה כרשות מקומית סבירה. האחריות לתאונה, אם בכלל, מוטלת על הצדדים השלישיים – הקבלן הראשי וקבלן המשנה.

18. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות, בין היתר, כי מדובר בנזקים מופרזים ומוגזמים וללא כל יסוד עובדתי או משפטי. התובעת גרמה, באשמה הבלעדי, לתאונה ולנזקיה הנתבעים. אין קשר סיבתי, עובדתי או משפטי, בין הנזקים הנתבעים לתאונה הנטענת.

19. בהודעתן לצדדים השלישיים, טוענות הנתבעות/שולחות ההודעה, כי על הצדדים השלישיים לשאת בכל נזקי התובעת הנטענים, ככל שקיימים, באופן ישיר מחמת היותם הקבלן הראשי וקבלן המשנה, ועליהם הייתה מוטלת החובה לנקוט באמצעי זהירות למניעת התאונה הנטענת, הן במישור הנזיקי והן במישור החוזי – מכוח החוזה.

טענות הצדדים השלישיים

20. הצד השלישי 1, הקבלן הראשי, מכחיש, מנגד, את טענותיהן של המודיעות והתובעת שביסוד עילת ההודעה והתביעה, והכל בהתאמה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת תחיום הנזק ושיעור הפיצויים/השיפוי/ההשתתפות.

לדידו, דין ההודעה להידחות על הסף מחמת העדר עילה או יריבות או שיהוי ,או בהיותה קנטרנית או טורדנית ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ,ואף מוגשת בחוסר תום-לב.

21. וכן, טוען הצד השלישי 1, כי הוא ביצע את הפרויקט ללא גל תקלה. מעולם לא נטען, כי לא גידר את אתר העבודה או השאיר ברחוב ערימות או כל מפגע אחר (סעיף 22 לכתב ההגנה). הוא העביר את ביצוע העבודות לפי החוזה, בהסכמת הנתבעת, לקבלן המשנה, שקיבל עליו את כל החיובים כלפי הנתבעת לפי החוזה. הוא לא התרשל כלל ולא הפר חיוביו לפי החוזה. הוא פעל לפי כללי הבטיחות הנדרשים. לא התרשל בבחירת קבלן המשנה.

וכן ולעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוען הצד השלישי 1, כי אין קשר סיבתי בין התאונה הנטענת לנזקים הנתבעים. התאונה קרתה באשמה הבלעדי של התובעת. הנזקים הנתבעים מופרזים ומוגזמים. התובעת לא הקטינה את נזקיה.

22. גם הצד השלישי 2 מכחיש, למעשה, את טענותיהן של המודיעות והתובעת, שביסוד עילת ההודעה והתביעה, והכל בהתאמה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת תיחום הנזק ושיעור הפיצויים. הוא מאמץ, למעשה, את טענותיהן של הנתבעות לעניין דחיית התביעה וטענותיו של הצד השלישי 1 לעניין דחיית ההודעה לצדדים השלישיים. בכל מקרה, התאונה מכוסה על-פי פוליסה המבטחת אחריותו כלפי צד שלישי (נ/10) ועל הצד הרביעי – הראל, לפצות את התובעת על נזקיה עקב התאונה, ככל שיוכחו.

דיון והכרעה

התאונה

23. התובעת העידה בכתב ותיארה את התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה כדלקמן:

"ביום 14.6.03 בשעת ערב אני יצאתי מביתי בטמרה והתכוונתי להגיע לבית הוריי השוכן במרחק לא רב. באותה תקופה, העירייה ביצעה בחלק מהכביש המוביל מביתי לבית הוריי עבודות חפירה וסלילה ועקב כך הכביש היה משוב, בלתי סלול וללא אספלט בחלקו והיו בו מהמורות, עפר וחצץ לרוב. בהעדר דרך מעבר חלופית ובלית ברירה אני נאלצתי לעבור וללכת בכביש ובהגיעי לקטע בכביש שהיה משופע אני דרכתי על חצץ ועפר שהיו במקום ועקב כך החלקתי, נפלתי ונחבלתי בגופי"

(ת/1, סעיף 3)

וכן:

"הנני להצהיר, כי התאונה אירעה בשעת לילה, בין השעות 20:00 – 21:00, כאשר היה כבר חושך ובמקום התאונה לא הייתה תאורת רחוב או תאורה אחרת שהאירה את הדרך ועקב כך אני התקשיתי להבחין במדרך רגלי באותה דרך משובשת, שהייתה הדרך היחידה האפשרית, ועל אף הזהירות המרבית בה הלכתי, לצערי אני נפלתי ונחבלתי.

אומנם מעל למקום התאונה מוצב עמוד תאורה אולם עוד מלפני אירוע התאונה ולמעשה עד היום, המנורה התלויה על אותו עמוד הייתה ועודה שרופה וכבויה"

(ת/2, סעיפים 2 ו- 3)

24. בעדותה בעל-פה, אימצה התובעת את עדותה בכתב (עמ' 8, ש' 18). היא נחקרה חקירת שתי וערב צולבת וממצה. ברם, עדותה, לענייננו-שלנו, נשארה כצוק איתן (עמ' 9, ש' 16-14; ש' 23-22; עמ' 11, ש' 30-11; עמ' 12, ש' 33-24; עמ' 14, ש' 33-25; עמ' 16, ש' 13-12; עמ' 17, ש' 13-11; עמ' 18, ש' 29-22).

מהימנות העדים ומשקל הראיות

25. על דרך העיקרון ניתן לומר, כי עדותה של התובעת, לענייננו-שלנו, הייתה סבירה, קוהרנטית, עקבית, שלמה ומהימנה. אכן, מצאתי, בין השיטין, תמיהות ואי-דיוקים בעדותה של התובעת, אך אין בכך כל רבותא. לא מצאתי סתירות מהותיות בעדות דנן לעניין זה. זאת ועוד, מצאתי אישור, תימוכין, חיזוק ואף סיוע לעדותה של התובעת בשאר הראיות שנפרשו בפניי ובכלל זה ראיות ההגנה.

ראשית, התובעת הובהלה לבית-החולים מיד לאחר התאונה. הרופא המטפל בבית-החולים לקח אנמנזה, במהלך הריאיון אותו ערך לתובעת, והיא נרשמה בתיעוד הרפואי – סיכום המחלה. נרשם : "לדבריה, החליקה היום ברחוב ונחבלה בשוק שמאל" (ת/1, נספח ב). הוא הדין באנמנזה שנרשמה בחוות-דעתו של ד"ר מיכאל בסר, לפיה "ב- 14.06.03 בזמן הליכה ברחוב שנעשו בו עבודות שיפוץ, נפלה ונחבלה בשוק שמאל. נלקחה על-ידי מכונית לחדר מיון במרכז רפואי רמב"ם". (ת/1, נספח ד').

26. שנית, התצלומים (ת/1, נספח א'3-1), שצולמו בתאריך 16.6.2003 והתצלום (נ/4), מהווים סיוע לעדותה של התובעת לענייננו-שלנו.

27. שלישית, אכן חאלד לא היה עד ראייה לתאונה. יחד עם זאת, הוא העיד לעניין הנסיבות האופפות את התאונה: זמן ומיקום התאונה, מצבה של התובעת מיד לאחר התאונה, העברת התובעת לבית-חולים, מצב תאורת הרחוב (שאינה תקינה) והמכשול הבטיחותי שהיה ברחוב בזמן התאונה. (ת/3, ת/4; עמ' 21, ש' 3; ש' 13-10; עמ' 22, ש' 33-19; עמ' 23, ש' 24-5; עמ' 24, ש' 4-1; עמ' 25, ש' 7-6; עמ' 26, ש' 9-8; עמ' 27, ש' 23-1; ש' 33-30; עמ' 28, ש' 11-8). ויודגש: עדותו של חאלד, ככלל, הייתה סבירה ומהימנה, ובה לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן לעניין דנן.

28. רביעית, ישנם חיזוק, אישור, תימוכין ואף סיוע לעדות התובעת בעדות המפקח. המפקח אישר, כי ברחוב אפה שקרתה התאונה, היו מבוצעות העבודות לפי החוזה (נ/5, סעיף 10; עמ' 33, ש' 20-14; עמ' 34, ש' 9-2) והתצלומים (ת/1, נספח א3-1) משקפים את "השטח והאתר בזמן ביצוע העבודות" (עמ' 36, ש' 19-18). הוא גם אישר, כי לא היו מעקות ברחוב בזמן התאונה (עמ' 37, ש' 15) ,כי לא הייתה תאורה במקום התאונה (שם, ש' 23), וכי קבלן המשנה לא נקט באמצעי הבטיחות הנדרשים, כפי שרואים בתצלומים (עמ' 39, ש' 12). בהמשך, העיד המפקח והודה, כי בשני צדיו של הרחוב אין מדרכות ,והתובעת חייבת לעבור ברחוב דנן כדי להגיע לביתה ואין לה דרך חלופית (עמ' 40, ש' 7-2; עמ' 42, ש' 30-29). במקרה דנן צריך היה לסגור הרמטית את הרחוב (שם, ש' 15-14). בביקורו באתר העבודה, הוא העיר לקבלן המשנה על קיום מפגע בטיחותי במקום התאונה, בכך שאין שילוט ודרש ממנו לשים שילוט במקום (עמ' 41, ש' 20-17). כנראה שהשילוט הפריע לאנשים במקום והם הסירו אותו. במקום התאונה המתועד בתצלומים (ת/1, נספח א3-1) לא היה שילוט (עמ' 41, ש' 26-23).

29. חמישית, קבלן המשנה העיד בכתב (נ/8) ובעל-פה לענייננו-שלנו. במהלך חקירתו שתי וערב העיד הוא , כי ביצע את העבודות לפי החוזה, כולל העבודות שבוצעו ברחוב בו קרתה התאונה (עמ' 45, ש' 33-28) ,וכי הוא הודיע "עוד בשנת 2005 על אירוע התאונה לסוכנות הביטוח [ששון מקמל – סוכנות לביטוח. ש.ס.] שבתורה הגישה למבטח [הראל-ש.ס.]" (נ/8, סעיף 4). וכן הוא העיד והודה ,כי: "אני לא יכול להשאיר אתר כמו שזה נראה [בתצלומים – ת/1 – נספח א3-1 – ש.ס.]"!! (עמ' 45, ש' 32). וכן, התצלומים (ת/1, נספחים א'3-1) משקפים את מצב הרחוב והעבודות בסוף יום העבודה (עמ' 48, ש' 16).

האחריות

30. הנתבעת היא עירייה, כמשמעה בפקודת העיריות [נוסח חדש], התשכ"ד – 1964 (להלן: "פקודת העיריות"), סמכויותיה וחובותיה של העירייה מוגדרים בפרק שנים עשר לפקודת העיריות. לית מאן דיפליג, כי הרחוב הוא רחוב ציבורי, שאינו רכוש הפרט. הציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו. לפי הוראת סעיף 235 לפקודת העיריות, חלה על הנתבעת, בין היתר, החובה לדאוג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של הרחוב. וכן, עליה החובה למנוע ולהסיר מכשולים בו. על הנתבעת מוטלת החובה לדאוג שלא יהיו מכשולים או מפגעים בטיחותיים כלשהם ברחובות שברשותה ובכלל זה הרחוב. מוטלת עליה החובה לדאוג לשלומם של הנזקקים לרחובות ציבוריים אלה. על הנתבעת מוטלת החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים בכדי להבטיח את תקינותם של הרחובות המצויים בתחום שיפוטה. במקרה דנן, היה על הנתבעת לצפות, כי הפרת חובה דנן על-ידי קיום מפגעים בטיחותיים ברחוב, בזמן התאונה, יש בו כדי לסכן את ביטחונם ושלמותם של העוברים ושבים במקום. הנתבעת חבה חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) כלפי התובעת. היה על הנתבעת לצפות, כי התרשלותה עלולה לגרום לנזק והיה עליה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הנזק.

31. אכן, התרשלה הנתבעת בענייננו-שלנו וגרמה לתאונה ולנזקי גוף לתובעת. בפניי, הוכח כדין, כי בעת התאונה לא הייתה תאורת רחוב תקינה ברחוב, ולא היו מדרכות בשני צדיו של הרחוב לשימוש הולכי הרגל במקום. לנתבעת הייתה סמכות פיקוח על העבודות לפי החוזה והיא מינתה, מטעמה, את המפקח. סמכויותיו של המפקח נקבעו, בחוזה, ובכללן, קיום, הלכה למעשה, אמצעי זהירות ובטיחות ברחוב בזמן ביצוע העבודות לפי החוזה, ובכלל זה "בטיחות התנועה [ברחוב-ש.ס.] ע"י התקנת שלטים, דגלים, פנסים, הצבה וכו' לפי הצורך ויבנה מעקה לצורך הטיית התנועה" (סעיף 4.013 לחוזה). המפקח מוסמך וחייב לוודא, כי הקבלן הראשי ותחתיו קבלן המשנה נוקטים, הלכה למעשה, את כל אמצעי הבטיחות והזהירות כפי שנקבע בחוזה ובדין, במטרה למנוע נזק גוף או רכוש למאן דהוא, ובכלל זה התובעת. ויודגש: ביחסים שבין התובעת לנתבעת, מסירת העבודות לקבלן הראשי ותחתיו לקבלן המשנה לפי החוזה, כשלעצמה, אינה משחררת את הנתבעת מאחריותה בנזיקין בשל הפרת חובתה לקיים פיקוח נאות על עבודותיהם של הקבלן הראשית ותחתיו קבלן המשנה ונקיטת אמצעי זהירות סבירים וקיום אמצעי הבטיחות שנקבעו בחוזה ובדין לשם מניעת התאונה. אי-הפעלת סמכות הפיקוח דנן המוטלת על הנתבעת או הפעלתה בצורה רשלנית, מולידה אחריות בנזיקין. (ראו – ע"א 343/74 גרובר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל(1) 141, 151 (1974); ע"א 684/76 פוקסמן נ' עדן בע"מ, פ"ד לא(3) 349, 360 (1977); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 765-764 (1983); ע"א 2055/93 פלוני נ' הרב זאב, פ"ד נה(5) 241, 262 (2001)).

מצב הרחוב בזמן התאונה, כאמור בתצלומים (ת/1, נספח א3-1) ללא תאורת רחוב תקינה, ללא מדרכות בשני צדיו של הרחוב, וללא שילוט או גידור נאותים כמתחייב לפי החוזה והדין, מהווה מפגע בטיחותי ממדרגה ראשונה להולכי הרגל ולמשתמשים בו. התאונה קרתה בשל המפגע הבטיחותי האמור.

32. כמבואר, כתוצאה מהתאונה, נפגעה ונחבלה התובעת בשוק שמאלית. היא נבדקה בבית-החולים ואובחן אצלה שבר בשוק שמאלית. לתובעת נגרמה נכות רפואית יציבה בשיעור 10% עקב התאונה, והכל כמפוטר בחוות-דעתו של המומחה. בענייננו-שלנו, קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התרשלותה של הנתבעת לנזקי התובעת. הנתבעת הייתה צריכה לצפות ,כי התרשלותה תביא לידי נזקי התובעת. לדידי, אילו פעלה הנתבעת לשם הסרת המפגע הבטיחותי האמור ואילו הייתה דואגת לתקינותו של הרחוב בזמן התאונה, סביר, כי לא הייתה מחליקה ונופלת התובעת ברחוב, ולא הייתה מתרחשת התאונה. משלא מילאה הנתבעת אחר חובתה, לפי פקודת העיריות והחוזה, לדאוג לתקינותו ובטיחותו של הרחוב, ומשלא הותקנה במקום תאורה סבירה ותקינה ולא ננקטו אמצעי זהירות סבירים ולא קוימו אמצעי הבטיחות המתחייבים בעת ביצוע העבודות לפי החוזה ולפי הדין שלעניין, נכשלה התובעת תוך כדי הליכתה ברחוב, בשעות החושך, החליקה על שכבת המצע של תעלת קו הביוב שהייתה באמצע הרחוב, נפלה ארצה ונחבלה קשות בשוק שמאלית. על-כן, הנתבעת אחראית בנזיקין לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה.

אשם תורם

33. בדיקת המקרה הפרטני דנן, על כל נסיבותיו, הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה" מראה, בעליל, כי אין מקום לייחס לתובעת אשם תורם לתאונה. בענייננו-שלנו, אדם סביר לא היה נזהר יותר מהתובעת. הולך רגל סביר, בנסיבות העניין, לא היה מבחין, מבעוד מועד, במפגע הבטיחותי דנן והיה נזהר יותר. רשלנותה של הנתבעת במקרה דנן היא רשלנות רבתי. לא הוכח בפניי כדין, כי התובעת הלכה ברחוב בצורה פזיזה, מהירה או בחוסר תשומת לב. ההפך הוא הנכון.

הנזק ושומת הפיצויים

נזק לא ממוני

34. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה מהות הפגיעה, תוצאותיה, הטיפול הרפואי, תקופת האשפוז וההחלמה, דרגת הנכות הרפואית, נסיבותיה האישיות של התובעת וכיוצא באלה, אני פוסק לתובעת, בראש נזק זה, סך של 60,000 ₪ נכון להיום.

הפסד ההשתכרות

בסיס החישוב לעבר ולעתיד

35. התובעת ילידת 1.1.1962 והיא ספרנית במקצועה. היא עובדת אצל הנתבעת בתפקיד ספרנית החל מחודש ספטמבר 1993. שכרה השנתי הנומינאלי בשנים 2002 ועד 2012 הוא כדלקמן: 2002 – 56,921; 2003 – 55,455 (שנת התאונה); 2004 – 61,874 ₪; 2005 – 62,470 ₪; 2006 – 68,285 ₪; 2007 – 70,258 ₪; 2008 – 72,350 ₪; 2009 – 74,407 ₪; 2010 – 82,698 ₪; 2011 – 86,791 ₪; 2012 – 87,783 ₪. משכורתה החודשית והממוצעת בשנת 2003 הייתה סך של 4,621 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה כחוק להיום, מגיע סכום זה לסך 5,582 ₪. סכום זה מהווה בסיס החישוב בראש נזק של הפסד השתכרות לעבר ולעתיד.

הנכות הרפואית והתפקודית

36. כמבואר, לתובעת נכות רפואית יציבה בשיעור 10% בגין התאונה, בשל הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול שמאל. לאחר התאונה חזרה התובעת לעבודתה, כספרנית, תוך הגדלת שכרה באופן משמעותי. אכן, נשארה לתובעת נכות תפקודית בגין התאונה. יחד עם זאת, הוכח בפניי כדין, כי הנכות הרפואית היציבה אינה אקוויוולנטית לנכות התפקודית. ויודגש: הנכות הרפואית הזמנית הנטענת על-ידי התובעת לא הוכחה כלל. המסמכים הרפואיים עליהם נסמכת התובעת, לעניין זה, אינם מיועדים לבית-המשפט. מסמכים רפואיים אלה לא מיועדים לבית המשפט ולא ניתנו על-ידי אורתופד מומחה. הוא הדין באשר לאישורים שניתנו על-ידי הרופא התעסוקתי. מדובר במסמכים סתמיים, ללא פירוט הבדיקות האורתופדיות עליהם נסמכים האישורים האמורים. בפניי, אין ממצאים של מומחה לאורתופדיה המאששים את נכונות תעודות המחלה והאישורים של הרופא התעסוקתי האמורים. להשקפתי ניתן להעניק לתובעת דרגת נכות רפואית זמנית כדלקמן:

100% - מיום התאונה, ה- 14.6.2003 ד ליום 13.9.2003;

50% - מיום 14.9.2003 ועד ליום 13.11.2003;

10% - מיום 14.11.2003 – יציבה.

לגבי הנכות התפקודית, אומר כי נכותה התפקודית של התובעת היא פחותה מנכותה הרפואית היציבה.

הפסד השתכרות לעבר

37. לתקופה החל מיום 14.6.2003 ועד ליום 13.9.2003, הפיצוי המגיע לתובעת הוא כדלקמן: 5,582 ₪ X 100% X 3 חודשים = 16,746 ₪, ובתוספת ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום, מגיע סכום זה לסך 30,703 ₪.

38. לתקופה החל מיום 14.9.2003 ועד היום וחרף נכותה הרפואית, לא הוכיחה התובעת כדין כי היה לה הפסד השתכרות עקב התאונה. טענתה, כי שכרה שולם במלואו על חשבון ימי מחלה לא הוכחה כדין. היא לא השכילה להגיש אישור המעביד, הנתבעת, המוכיח טענתה דנן.

הפסד השתכרות לעתיד

39. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אין אפשרות לערוך חשבון אריתמטי-אקטוארי באשר להפסד השתכרותה של התובעת לעתיד. לא ניתן לקבוע, במדויק, את שיעור ההפסד בהשתכרותה של התובעת עד תום גיל העבודה. התובעת חזרה לעבודתה כספרנית, בהיקף מלא וללא חסרון כיס. שכרה גדל באופן משמעותי. קיים חוסר ודאות בקביעת הפסד כושר השתכרותה בעתיד במומה. הנכות הרפואית היציבה אינה משקפת, בפועל, את ההפסד בכושר השתכרותה של התובעת בעבודתה או במקצוע בו היא מסוגלת לעבוד. וכן, קיימת אי-ודאות לגבי אורך תקופת השתכרותה שלה תובעת.

על-כן, יש לפסוק לתובעת סכום גלובאלי בגין ראש נזק זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת, על דרך האומדן הכללי, סך 25,000 ₪ בראש נזק זה ונכון להיום.

הפסד תנאים סוציאליים לעבר ולעתיד

40. הפיצוי המגיע לתובעת, בראש נזק זה, הוא סך 5,500 ₪.

עזרת צד ג' לעבר

41. אכן, נזקקה התובעת, סמוך לאחר התאונה, לעזרה סיעודית ובמשק ביתה בגין התאונה. התובעת לא השכילה להוכיח, במדויק, היקף העזרה דנן ושיעור הפיצויים. על-כן, אני פוסק לתובעת ,בראש נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך 7,500 ₪ נכון להיום.

הוצאות נסיעה לעבר

42. וכן, היו לתובעת הוצאות נסיעה הכרוכות בטיפולים הרפואיים שקיבלה עקב התאונה. התובעת לא הוכיחה ,במדויק, את גובה הנזק ושיעור הפיצויים בראש נזק זה. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובעת, בראש נזק זה, סך 2,000 ₪ נכון להיום.

שאר הנזקים הנתבעים

43. התובעת לא הוכיחה כדין את שאר הנזקים הנתבעים וטענותיה, לעניין זה, בעלמא הן. ההוצאות הרפואיות שהיו לה בעבר או שיהיו לה בעתיד עקב התאונה נכללות בסל הבריאות והיא זכאית להן, בחינם, מקופת החולים בה היא רשומה.

סכום הפיצויים הכולל

44. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובעת, נכון להיום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 60,000 ₪.

ב. הפסד השתכרות לעבר - 30,703 ₪.

ג. הפסד השתכרות לעתיד - 25,000 ₪.

ד. הפסד תנאים סוציאליים לעבר ולעתיד - 5,500 ₪.

ה. עזרת צד ג' לעבר - 7,500 ₪.

ו. הוצאות נסיעה לעבר - 2,000 ₪.

130,703 ₪

ההודעה לצדדים השלישיים

45. אכן, ההודעות לצדדים השלישיים ולצד הרביעי בדין יסודן. המודיעות/הנתבעות הוכיחו כדין את עילת ההודעה, וכוונתי היא לעילה החוזית. לפי החוזה, נושא הקבלן הראשי בנזקי התובעת, וחייב לשפות את הנתבעות על כל סכום שיצטרכו לשלם, בפועל, לתובעת בתביעה דנן.

ויודגש: העברת ביצוע העבודות לפי החוזה לקבלן המשנה, בהסכמת הנתבעת, אינה משחררת את חבותו דנן של הקבלן הראשי. הקבלן הראשי, היה ונשאר "בעל דינה" של הנתבעת בכל הקשור לחוזה וכלשונו של המפקח : "הקבלן הראשי הוא בעל הדין שלנו" וכן, "אנחנו עובדים מול הקבלן הראשי" (עמ' 39, ש' 29). בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור עדותו דנן של המפקח.

46. ביחסים הפנימיים בין הצדדים השלישיים בינם לבין עצמם, הוכח בפניי, כי הקבלן הראשי (צד שלישי 1) זכאי לשיפוי מלא מקבלן המשנה (צד שלישי 2) בשל כל סעד שייפסק נגדו בהודעה לצדדים השלישיים. לעניין זה העיד קבלן המשנה, והודה, כי כל החיובים של הקבלן הראשי לפי החוזה יחולו עליו (עמ' 44, ש' 20-19), וכן: "זה שאני אחראי לבטיחות, אני אחראי ולא מתכחש לזה" (עמ' 49, ש' 25) .לבסוף, העיד קבלן המשנה והודה, ברחל בתך הקטנה, כדלקמן:

"ש: אתה קיבלת גם את כל החובות כלפי הקבלן הראשי על עצמך

ת: כן"

(עמ' 49, ש' 30-29)

ויודגש: אחריותו של קבלן המשנה לתאונה ולנזקי התובעת היא גם אחריות נזיקית. הוא התרשל וגם לתאונה ולנזקי התובעת.

47. וכן, שולח ההודעה לצד הרביעי/קבלן המשנה, הוכיח כדין את עילת ההודעה. לעניין זה, דייני להפנות להודאת בא-כוח הראל לפרוטוקול, לפיה: "אני מכיר בכיסוי הביטוחי לעניין חבות קבלנים שהוא צד ג' 2 לגבי התאונה מושא התביעה". (עמ' 50, ש' 2-1).

שאר טענות הצדדים

48. מסענו תם. מסקנותיי דלעיל מייתרות את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים, הן בתביעה והן בהודעות לצדדים השלישיים ולצד הרביעי.

התוצאה

49. התוצאה, היא, אפוא, כדלקמן:

התביעה

אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעות לשלם לתובעת כדלקמן:

א. סך של 130,703 ₪;

ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 31,600 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לידי הנתבעות, שאם לא כן יישאו המה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ההודעה לצדדים השלישיים

ד. אני נעתר להודעה לצדדים השלישיים ומחייב בזה את הצדדים השלישיים לשפות את שולחות ההודעה/הנתבעות על כל סכום שישלמו, בפועל, לתובעת לפי פסק-הדין דנן, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 20,000 ₪.

ה. סכום השיפוי והוצאות משפט דנן ישולמו לשולחות ההודעה/הנתבעות תוך 30 יום מיום הדרישה הראשונה לכך, שאם לא כן יישאו המה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הדרישה ועד התשלום המלא בפועל.

ו. ביחסים הפנימיים שבין הצדדים השלישיים, בינם לבין עצמם, אני מחייב בזה את הצד השלישי 2 לשפות את הצד השלישי 1 על כל סכום שישלם, בפועל, לשולחות ההודעה/הנתבעות לפי פסק-הדין דנן, והתשלום יהיה כאמור בסעיף ה' דלעיל ובשינויים המחויבים.

בהודעה לצד הרביעי

ז. הצד הרביעי, ישפה את שולח ההודעה על כל סכום שישלם, בפועל, לשולחות ההודעה לצדדים השלישיים/הנתבעות או לצד השלישי 1 לפי פסק-הדין דנן, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 20,000 ₪, והתשלום יהיה כאמור בסעיף ה' דלעיל, בשינויים המחויבים.

אגב אורחא, לפני החתימה על פסק-הדין, ממליץ בית-המשפט לצד הרביעי – הראל חברה לביטוח בע"מ, לשלם, ישירות, לתובעת את הסכום המגיע לה לפי פסק-הדין ובכך לחסוך טרחה מיותרת משאר בעלי-הדין לביצוע פסק-הדין.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ו, 17 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.