(בבקשת הנתבע לביטול פסק-דין)

1. התובעת היא מתווכת נדל"ן, והנתבע היה לקוח שלה.

ביום 24/1/2010 חתם הנתבע על הסכם תיווך לרכישת דירה, והתחייב לשלם דמי תיווך של 2% בתוספת מע"מ, או 10,000 ₪ כולל מע"מ, לפי הסכום הגבוה.

התובעת הציגה לו נכסים, הוא רכש בסופו של דבר נכס במחיר של 350,000 ₪.

לאחר שלא שילם את דמי התיווך שדרשה התובעת, הוגשה התביעה הקטנה שבכותרת.

2. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען שהוא מסכים לשלם 2%, וגם זה סכום מופרז, ובכל מקרה אינו מסכים לשלם 10,000 ₪.

בכתב ההגנה מסר הנתבע כתובת: רח' קהילת יעקב 3/9 בירושלים.

3. הדיון בתביעה נקבע ליום 12/1/2011 בפני כב' השופט שרעבי, ההזמנה שנשלחה לנתבע לפי אותה כתובת שמסר לבית המשפט, הוחזרה כאשר פקידת מסירה של בית משפט השלום בירושלים כתבה שהנ"ל אינו ידוע באותה כתובת.

4. כב' השופט שרעבי ראה בכך מסירה כדין, ולאור אי התייצבות הנתבע לדיון, חייב אותו לשלם לתובעת סך של 7000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, מע"מ וכן הוצאות המשפט בסך 500 ₪.

למעשה כב' השופט שרעבי שכנע את התובעת להסתפק בפחות מסכום התביעה שהיה 10,000 ₪.

5. ביום 14/11/16 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, בה נטען שידע לראשונה על פסק הדין נגדו רק לאחר שקיבל אזהרה בחודש אוגוסט 2016 מלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. לטענתו לא זומן כדין לדיון בו ניתן פסק הדין מאחר ואישור המסירה חזר בציון "לא ידוע". הוא צירף תמצית רישום במשרד הפנים לגבי הכתובות שלו בשנים האחרונות, ואף אחת מהן היא לא הכתובת ברח' קהילת יעקב בירושלים אליה נשלח הזימון לדיו.

משהובאה בפני הבקשה באותו יום, הוריתי על עיכוב הליכים בכפוף להפקדת הסך של 7000 ₪.

6. לדיון היום הופיעו שני הצדדים.

לשאלתי, ציין הנתבע כי אין לו טענות נגד סכום פסק הדין או נגד השירות שקיבל מהתובעת, והבעיה היחידה שלו היא שהואיל ולא זומן (לשיטתו) לדיון שבו ניתן פסק הדין, הוא לא יכול היה לשלם את סכום פסק הדין, שצבר בינתיים ריבית והצמדה, אותם הוא מבקש לבטל.

הנתבע הודה כי הכתובת אליה נשלח הזימון לישיבה בה ניתן פסק הדין על ידי כב' השופט שרעבי, נמסרה על ידו בכתב ההגנה, אבל טען שהיה על המזכירות להמציא את הזימון לישיבת ההוכחות לכתובת הדירה אותה רכש.

7. התובעת טענה שתיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2011, נעשו מאמצים לאתר את הנתבע כדי למסור לו את האזהרה של ההוצאה לפועל, ורק לאחר שנרשמה הערת אזהרה על נכס המקרקעין, נוצר קשר עמו. הדבר היה לפני כשנה, ולטענתה בחודשים האחרונים היו שיחות בין הצדדים והנתבע לא שילם את מה שהבטיח לשלם.

כמו כן, היא הודתה שהנתבע אכן שילם 7000 ₪ בחודשים האחרונים, אבל סכום זה איננו אפילו הקרן של פסק הדין, משום שפסק הדין מדבר על 7000 ₪ בצירוף מע"מ, שזה כ- 8140 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, כפי שנקבע בפסק הדין.

8. ברור שהימנעות הנתבע מלשלם במשך השנים, אינה יכולה לפעול לטובתו בכך שהחיוב בריבית ובהפרשי ההצמדה יבוטל.

מעבר לכך, הנתבע, שמבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו, לא הראה שהוא לא זומן כדין לדיון, כי הזימון לכתובת שמסר בכתב ההגנה הוא זימון כדין.

כלומר, אין על בית המשפט לבטל אוטומטית את פסק הדין מחמת הצדק, ועל בית המשפט לבחון האם התקיימו התנאים המחייבים ביטול שהוא בשיקול דעת בית המשפט.

9. בדוחק ניתן לומר שמחדלו של הנתבע בהופעה לדיון אינו גובל בזלזול בבית המשפט, משום שהוא לא טרח להודיע לבית המשפט על שינוי כתובתו, וציפה שבית המשפט יעשה מלאכת מחקר ויתחקה אחר עקבותיו, אבל ברור שלא התמלא התנאי השני והוא סיכויי הצלחה לגופו של עניין.

10. למעשה אין לנתבע לא בטיעוניו בדיון ובוודאי שלא בבקשה שהגיש שום טענה נגד פסק הדין גופו. הוא מסכים שעליו לשלם 2% דמי תיווך, בוודאי שהוא צריך לשלם מע"מ כי כך קובע החוק, ובוודאי שהימנעות מלשלם כל אותן, שנים, מזכה את התובעת בריבית ובהפרשי הצמדה.

11. מעבר לכך, הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, הוגשה באיחור – כ- 3 חודשים לאחר שנודע לנתבע על הליכים ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו, וגם אם במהלך אותה תקופה היתה פגרה של בית המשפט, וגם אם נתעלם מימי הפגרה, עדיין מדובר באיחור ניכר.

12. בכל אופן, משלא התקיימו התנאים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

אין צו להוצאות.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל 12-06472-12-3 ימשכו כסדרם.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ז, 22 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.