כללי

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת, העוסקת בייצור מדבקות, החל מיום 11.4.07, כעובדת שכירה בתפקיד אשת מכירות. עבודתה של התובעת הסתיימה ביום 4.2.10.

שכרה של התובעת היה מורכב משכר יסוד של 4,500 ₪ ובנוסף, עמלות מכירה מתוך מכירות שביצעה התובעת בפועל.

2. בתביעתה שבפנינו תובעת התובעת הפרשי שכר המגיעים לה, לטענתה, בגין תקופת עבודתה, ובכלל זה הפרשי עמלות מכירות, שכר חודשים ינואר ופברואר 2010, דמי הבראה, ומענק חג מכוח צו ההרחבה בענף הדפוס, שחלותו על הנתבעת שנויה במחלוקת.

כמו כן, טוענת התובעת כי פוטרה ועל הנתבעת לשלם לה יתרת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין חוסר תום לב.

עוד טוענת התובעת, כי הוטרדה מינית ע"י הנתבע מס' 2 וכי הנתבעת לא נקטה באמצעים למניעת ההטרדה. התובעת תובעת ברכיב זה פיצוי בסך 100,000 ₪.

3. הנתבעת מכחישה זכאות התובעת להפרשי שכר כלשהם.

לטענת הנתבעים, צו ההרחבה בענף הדפוס אינו חל על הנתבעת בהיותה מפעל לייצור מדבקות.

לטענת הנתבעים, משמבקשות התובעת להעלאת שכר נדחו, החליטה התובעת להתפטר ולעבור למקום עבודה מתחרה, תוך שהוציאה מהנתבעת במרמה מכתב פיטורים, בהצהירה כי אין בכוונתה לעבור לעבוד בעסק מתחרה ותוך התחייבות לשמירת סודיות.

לטענת הנתבעים, התברר להם כי עוד בתקופת ההודעה המוקדמת עברה התובעת לעבוד בעסק מתחרה בשם "דפוס פאר", גזלה לקוחות הנתבעת והפרה חובות אמון ותום לב.

לפיכך, לא זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, להודעה מוקדמת ולשכר לתקופה בה כבר עבדה בפועל עבור "דפוס פאר".

בגין התנהלותה מבוקש לקזז מכל סכום שיפסק לתובעת, אם יפסק, סך של 100,000 ₪ לפי חוק העוולות המסחריות.

הנתבעים מכחישים טענות התובעת בנוגע להטרדות המיניות וטוענים שהן בגדר עלילה וניסיון להוצאת כספים מהנתבעת.

בסיכומיהם, לא שבים הנתבעים על טענת הקיזוז לפי חוק העוולות המסחריות, ויש לראותם כמי שזנחו טענה זו.

האם חל על הנתבעת צו ההרחבה בענף הדפוס?

4. לטענת התובעת, הנתבעת היא חברה בתחום הדפוס שעיקר עיסוקה והתמחותה בהדפסת מדבקות.

5. לטענת התובעת, בעוד ששם החברה כמופיע ברשם החברות הוא "סטיקלר גרף בע"מ", החברה מפרסמת עצמה כ- "סטיקלר תעשיות דפוס בע"מ" וזאת באתר האינטרנט, על גבי חשבוניות ותעודות משלוח, וכן בלוגו נייר המכתבים של החברה (לדוגמא – על גבי מכתב הפיטורים והודעת הפיטורים לתובעת). לטענת התובעת, הדבר מעיד כי עיסוקה של החברה הינו בדפוס.

6. זאת ועוד, טוענת התובעת כי בבעלות הנתבעת מכונות דפוס, המהוות אינדיקציה לכך שעיסוקה של הנתבעת בתחום הדפוס וחל עליה צו ההרחבה.

7. מוסיפה וטוענת התובעת, כי על פי הסיווג האחיד, סווג בתי הדפוס כולל: "הדפסת עיתונים, ספרים, מפות, אטלסים וחומר אחר עבור הוצאות לאור או גורמים אחרים; שכפול, הדפסה במחשב מבוקר, הדפסות משי, ייצור לוחות אופסט, הדפסה על מוצרים מחומרים שונים..." (ענף ראשי 22, ענף משנה 222, תת ענף 2220).

הנתבעת מדפיסה על מדבקות ונכללת בסווג זה.

8. לטענת הנתבעת, עיסוקה העיקרי של החברה הינו ייצור מדבקות ותגי קרטון בגלילים ובבדידים. על חלק מהמוצרים מבצעת החברה עבודות הדפסה וזאת, כפעולת לוואי לעיסוק העיקרי שהוא ייצור המדבקות.

לטענת הנתבעת, מרבית המדבקות המיוצרות ע"י החברה הינן מדבקות ללא כל הדפסה, כך, שפעולות ההדפסה הן טפלות לפעילות העיקרית – ייצור מדבקות.

9. הנתבעת מודה כי מתבצעת במפעל הדפסה על חלק מהמדבקות, אולם חלק זה הינו טפל ונלווה לפעולת הייצור, שהינה עיקר פעילותה של הנתבעת.

7 מתוך 11 המכונות שבמפעל כלל אינן מדפיסות, והמכונות הנוספות, המבצעות גם הדפסה, הן מכונות המבצעות פעולות הקשורות להליך ייצור המדבקות, וכן פעולות הדפסה.

10. הנתבעת מדגישה, כי היא נישומה כחברה תעשייתית ואינה מסווגת כבית דפוס שלו סיווג נפרד.

כדי להיות מסווגת כחברה תעשייתית, 90% מההכנסות צריכות לבוא ממפעל תעשייתי ופעילות ייצורית.

מס הכנסה ערך ביקורות לנתבעת ובכל זאת סווגה היא כמפעל תעשייתי ולא בית דפוס (דבר המעניק יתרונות מס לנתבעת).

הדבר מלמד כי עיקר פעילות הנתבעת היא ייצור – ייצור המדבקות, בעוד שההדפסה הינה פעילות לוואי טפלה לעיקר הפעילות.

11. נטל ההוכחה להוכחת חלות צו ההרחבה על הנתבעת מוטל על התובעת.

12. שאלת חלותו של צו ההרחבה היא שאלה שבעובדה, כאשר יש לבחון מהו עיקר עיסוקה של החברה, מרבית פעילותה ועיסוקם של מרבית העובדים.

זוהי שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"א נג/3-125 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158).

בהקשר זה נפסק כי המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו יש לקבוע מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד (ע"ע 18/99 אפרימי – לילה עבד, עבודה ארצי לג (23) 24).

לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או ענף, ניתן ורצוי להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד), המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג (ר דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ – מרדכי סקילי פד"ע ח 321)

13. לאחר ששקלנו מכלול הראיות שבפנינו, הוכח בפנינו כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בפעילות ייצור מדבקות ותגי קרטון, כאשר כחלק נלווה לכך, אולם לא חלק עיקרי, באפשרותה לבצע גם הדפסות על גבי מוצרים אלה.

עדויות עדי הנתבעת כי עיקר הייצור הינו בייצור מדבקות ותגי קרטון – לא נסתרה.

לא זו בלבד, אלא שכחיזוק לכך הוכח בפנינו מעדותה של רו"ח שתוי – כהן, כי גם לאחר ביקורות שערך מס הכנסה, מצא זה לסווג את עסקה של הנתבעת כמפעל תעשייתי יצרני ולא כבית דפוס שהוא בסווג נפרד (דבר שהביא לנתבעת יתרונות מס).

מהעדויות שבפנינו אף עולה, כי מרבית המכונות שבמפעל הנתבעת הן מכונות העוסקות בהליך ייצור המדבקות. חלק מן המכונות הן מכונות שבנוסף לפונקציות של ייצור המדבקות יודעות גם להדפיס, וכן קיימת מכונת דפוס.

(ר' עדות מר צבי בוטוש בעמ' 63-58 לפרוטוקול).

העובדה שהנתבעת מכנה עצמה "סטיקלר תעשיות דפוס" אם מתוך כוונה להרחיב פעילות בתחום זה או מתוך כל סיבה אחרת, אין בה כדי ללמד בהכרח על עיקר עיסוקה בפועל.

כאמור, על מנת לבחון חלות הצו על הנתבעת, יש לבחון את מהות ועיקר עיסוקה בפועל, וזה, כפי שהוכח בפנינו, אינו פעילות דפוס – שהיא פעילות נלווית לעיסוק, אלא פעילות ייצור מדבקות.

על פי הסיווג האחיד הרלוונטי למועד עבודתה של התובעת, ייצור מדבקות נכלל תחת ענף התעשייה, ענף ראשי 21 של תעשיית נייר ומוצריו, ענף משנה 211- תעשיית מוצרי נייר וקרטון תת ענף 2118 - תעשיית מוצרי נייר לנמ"א הכולל ייצור מדבקות ותוויות, ולא תחת ענף הדפוס.

(ור' עב'(ת"א) 350323/95 ואח' אריה משולם נ' פתקית מפעלי הדפסה בע"מ (פס"ד מיום 24/7/2001) גם שם נטענה הטענה כי יש להחיל את צו ההרחבה בדפוס על הנתבעת שעיסוקה ייצור והדפסת מדבקות, ונקבע, כי הוכח שעיסוקה של הנתבעת הינו בייצור מדבקות והיא אינה מהווה מפעל דפוס).

לנוכח האמור, משעיקר עיסוקה של הנתבעת בייצור מדבקות, לא חל עליה צו ההרחבה בענף הדפוס והתביעה לזכויות מכוח צו ההרחבה (מענק חג בסך 22,105 ₪) – נדחית.

זכאות התובעת להפרשי עמלות מכירה

14. לטענת התובעת, זכאית הייתה ל – 2% מגובה המכירות שתבצע, וזאת בנוסף לשכר הבסיס בשיעור 4,500 ₪ (נטו).

במסגרת המוסכמות כבר הוסכם, כי הזכאות הינה לעמלות מכירה "מתוך מכירות שביצעה התובעת בפועל, בכפוף לכך שלא היתה זכאות לעמלה על מכירות שבוטלו".

15. לטענת התובעת, ניתן לה לצפות בדו"חות הגביה בלבד, להבדיל מדו"חות המכירה, וגם זאת בחטף, ומבלי שקיבלה את הדו"חות לידיה.

16. תביעתה של התובעת נוגעת לשני לקוחות, אשר לטענת התובעת היא הביאה לנתבעת, ואולם הנתבעת גזלה אותם ממנה על מנת למנוע ממנה קבלת עמלה מלקוחות אלו. האחד – חברת מאייטק, והשני סלטי שמיר.

לטענתה, מחב' מאייטק זכאית היא לעמלת מכירות בסך 4,788.06 ₪ בגין מכירות לתקופה 8/07 עד 2/10, ומסלטי שמיר זכאית היא לעמלה בסך 20,331.73 ₪, לפי דיווחי המכירות שהמציאה הנתבעת.

17. לטענת הנתבעת, ההתקשרות עם סלטי שמיר לא נעשתה באמצעות התובעת ולא מגיעה לה כל עמלה בגין לקוח זה. אמנם, התובעת העבירה לסלטי שמיר הצעת מחיר ביום 5.8.07, אולם זו לא התגבשה לכלל עסקה.

רק כשנה לאחר מכן, ב – 5/08, נעשתה עסקה עם סלטי שמיר, שלא באמצעות התובעת, וללא קשר להצעת המחיר הראשונה.

התובעת לא הביאה עד מסלטי שמיר לתמיכה בטענתה כי ההזמנה שיצאה לפועל, בסופו של יום, הינה פועל יוצא מפעילותה בעניין זה, והדבר פועל לחובתה.

באשר ללקוח מאייטק – טוענת הנתבעת, כי הלקוח ביקש שלא להיות מטופל באמצעות התובעת והוסכם, כי יעבוד במישרין מול המשרד, דבר שהיה מקובל על התובעת. התובעת לא סיפקה שירות ללקוח זה ואינה זכאית לעמלה.

18. לטענת הנתבעת, אפשרה לתובעת עיון מלא בנתוני המכירות אם כי נמנעה מלמסור בידיה דו"חות מודפסים על מנת לשמור על סודיות העסק.

19. באשר ללקוח סלטי שמיר, הוכח כי התובעת העבירה ללקוח הצעת מחיר ביום 5.8.07. לטענתה, הלקוח העביר הזמנה – במחיר שונה מההצעה, וזו לא אושרה ע"י הנתבעת.

לטענת התובעת, המשיכה להיות בקשר עם סלטי שמיר אבל הרגישה שהנתבעת אינה מעוניינת בלקוח. בהמשך, הועבר הלקוח לסוכן אחר- כפיר – אחיו של דוד, ממנהלי הנתבעת.

20. כפי שהוכח בפנינו, ההתקשרות הראשונה עם סלטי שמיר היתה כ – 10 חודשים לאחר משלוח הצעת המחיר הראשונה ע"י התובעת.

לא הוכח בפנינו כי היה רצף במו"מ עם סלטי שמיר, ולא הובא עד מטעם סלטי שמיר שישפוך אור על מידת השפעתה של התובעת בהתקשרות עם סלטי שמיר.

21. מקובלת עלינו עדותו של מר כפיר זהר, שלא נסתרה, כי ההתקשרות המחודשת עם סלטי שמיר החלה בעקבות העברת פעילותה של חברת "בטעם של צביקה" לחברת סלטי שמיר, ובשל העובדה כי "בטעם של צביקה" היה לקוח של הנתבעת באמצעות הסוכן כפיר.

ההזמנה הראשונה של סלטי שמיר הוצגה בפנינו ואכן, הזמנה זו הינה עבור המותגים של "בטעם של צביקה", דבר המחזק גרסתו של מר כפיר.

22. משלא שוכנענו כלל ועיקר כי הנתבעת נטלה מהתובעת את הלקוח סלטי שמיר כפי שטוענת, ומשההזמנות של חב' סלטי שמיר לא בוצעו באמצעותה, דין תביעתה לעמלות מכירה בגין לקוח זה – להידחות.

23. באשר ללקוח מאייטק – אין חולק כי מדובר בלקוח בו טיפלה התובעת ובגין ההזמנות ממנו שולמה לה בחלק מן התקופה עמלה.

ואולם, לטענת הנתבעת, הלקוח התנה המשך ההתקשרות עם הנתבעת בכך שלא לקבל שירות מאת התובעת, והטיפול בו הוצא מידי התובעת.

גרסה זו מקבל חיזוק גם בתצהיר התובעת ממנו עולה כי לאחר פגישה בין הנתבעת למר ישראל ממאייטק, ולאחר שנאמר לתובעת כי במאייטק לא מרוצים משירותיה, יזמה שיחה עם ישראל וזה אמר לה "שהוא מאוד מרוצה ממני אבל אולי לדוד יהיה יותר זמן עבורו..."

בנסיבות אלו, איננו מוצאים כי התובעת זכאית לעמלה הנתבעת בגין מכירות שבוצעו ללקוח זה שלא באמצעותה, ותביעתה לקבלת עמלות המכירה בגין הלקוח מאייטק – נדחית.

נסיבות סיום העסקתה של התובעת

24. במחצית חודש 12/09 ביקשה התובעת העלאת משכורת, תוך שהיא מציינת כי עובדים אחרים בחברה מקבלים שכר גבוה משלה.

בקשתה להעלאת שכר נדחתה ע"י מנהל הנתבעת, זאב.

זאב ביקש לברר מי מסר לתובעת נתוני שכר של עובדים אחרים בחברה. לטענת התובעת, למחרת נאמר לה ע"י חשבת השכר סיגל כי עוררה את כעסם של מנהלי החברה בכך שדיברה על שכרם של עובדים אחרים בחברה, וכי יש כוונה לפטרה.

סיגל בתצהירה מכחישה טענה זו, ובנקודה זו כלל לא נחקרה.

בעקבות הדברים, התובעת פנתה למנהל דוד בעניין האפשרות שתפוטר, אולם דוד הבהיר לה שהיא עובדת רצויה בחברה.

25. התובעת טוענת כי חששה בכל זאת שתפוטר, והחלה לבדוק אפשרויות תעסוקה אחרות. התובעת פנתה גם לדפוס פאר (שם הציעו לה משרה עוד בחודש 9/09) וביום 6.1.10 חתמה התובעת בדפוס פאר על הסכם עבודה (נ/4) לפיו תחל עבודתה שם ביום 1.3.10 תמורת משכורת של 8,500 ₪ נטו לחודש, ומשכורת 13.

מעדותו של מר יגאל לוי, עד התובעת, הבעלים והמנהל של "דפוס פאר" ומי שחתום על ההסכם מטעם "דפוס פאר", עולה ברורות, כי הסכם העסקתה של התובעת נחתם ביום 6.1.10, עוד בתקופה שהתובעת עבדה אצל הנתבעת, וכך העיד:

"... אני רק יודע שהיא אמרה שהיא תגמור את העבודה שלה איפה שהיא עובדת באותו זמן ושהיא תהיה חופשיה היא תעבוד אצלנו. אני לא יודע אם באותה עת שסיכמנו היא פוטרה או התפטרה מסטיקלר. ידעתי שהיא עובדת בסטיקלר, היא חיפשה עבודה, כנראה שהיא רצתה לעזוב אותם. "

26. אין חולק, כי התובעת קיבלה מהנתבעת ביום 10.1.10 או 11.1.10 מכתב פיטורים נושא תאריך 7.1.10 שזו לשונו:

" הנדון: הודעת פיטורין

בעקבות מצבו הכלכלי הירוד של המשק הישראלי, אנו נאלצים לקצץ במצבת כח האדם של החברה.

משום כך אנו מודיעים לך על פיטוריך אשר יכנסו לתוקפם החל מ – 7.2.10.

בברכה ובתקווה להבנה

מאחלים לך הצלחה בכל אשר תפני ."

27. נסיבות הוצאת מכתב הפיטורים שנויות במחלוקת.

לטענת התובעת בתצהירה, ביום 7.1.10 נפגשה עם דוד וזאב, מנהלי הנתבעת, ובשיחה זו הודיעו לה בעל פה על פיטוריה תוך שהעלו חשדות כי קבלה הצעת עבודה אחרת. לטענתה, הכחישה חשדות אלו.

לטענתה, זאב ביקש באותו מעמד מסיגל, החשבת, שתוציא לתובעת מכתב פיטורים אולם דוד אמר "חכה עם זה" וביקש שהתובעת תבוא ביום ראשון ויסדרו את העניין.

לטענתה, משלא קיבלה מכתב פיטורים, הגיעה עם בן זוגה, מר שלמה שיכל לפגישה בנתבעת. במעמד זה ביקשה את מכתב הפיטורים שהובטח לה. בסיום השיחה הבטיח דוד כי התובעת תקבל מכתב פיטורים. המכתב נמסר לתובעת לטענתה ביום 10.1.10 או 11.1.10.

28. לטענת הנתבעת, ביום 7.1.10 הודיעה התובעת שהיא מעוניינת להתפטר מעבודתה בטענה שהיא עייפה ורוצה לנוח. סוכם, כי התפטרותה תכנס לתוקף לאחר חודש חפיפה לסוכן מכירות חדש.

בסוף היום ביקשה התובעת מכתב פיטורים, והוסבר לי כי היא זו שהתפטרה וצריכה לתת מכתב התפטרות.

למחרת, הופיעה התובעת עם אדם שהציגה כחבר לשעבר ודרשה מכתב פיטורים, כדי לחתום אבטלה. הנתבעת סרבה, ואז איימה התובעת שאם לא תקבל מכתב פיטורים תמשיך בעבודתה תוך גרימת נזקים שיביאו לפיטוריה.

גם חברה של התובעת אמר שכדאי לתת לה מכתב ולא להחזיק את התובעת בכוח תוך גרימת נזקים.

בנסיבות אלה, הוסכם על מתן מכתב פיטורים ותשלום פיצויי פיטורים שנצברו לה, בתמורה להתחייבות לאי תחרות ושמירת סודיות.

התובעת שבה ואמרה כי אין בכוונתה לעבוד בעסק מתחרה וכי היא רוצה לחתום אבטלה ולנוח מס' חודשים.

לנוכח האמור, הוצא מכתב הפיטורים לתאריך 7.1.10.

29. לאחר שמיעת ראיות הצדדים שבפנינו, דוחים אנו את גרסת התובעת ומקבלים גרסת הנתבעת, כי התובעת הייתה זו שהתפטרה מעבודתה ביום 7.1.10, לאחר שהבטיחה לעצמה מקום עבודה ב"דפוס פאר" עוד ביום 6.1.10.

להלן נפרט טעמינו לכך.

30. בתצהירה, טוענת התובעת כי פוטרה בעל פה בשיחה מיום 7.1.10.

בעדותה, שינתה גרסתה וטענה כי פוטרה בעל פה ע"י זאב עוד בדצמבר.

עוד טענה, כי סיגל הודיעה לה שהיא מפוטרת עוד באמצע חודש דצמבר, לאחר שביקשה העלאת משכורת (ר' עמ' 22-21 לפרוטוקול).

גרסאות חדשות אלו אינן מתיישבות עם האמור בתצהיר, כי סיגל הודיעה לה רק על כוונה לפטר אותה, שיחתה בעקבות כך עם דוד שהבהיר לה שהיא עובדת רצויה בחברה, וחשש – וחשש בלבד – כי תפוטר בהמשך.

כמו כן הדבר אינו מתיישב עם גרסתה כי פוטורה רק ביום 7.1.10.

סיגל, כאמור, הכחישה טענת התובעת וכלל לא נחקרה בעניין.

31. טענת התובעת כי פוטרה, אינה מתיישבת עם דבריו של דוד לתובעת, בשיחה שהוקלטה ע"י התובעת שלא בידיעתו, כי הציע לה שגם אחרי שתנוח חודשים שלושה ותרצה לחזור – יקבלו אותה (עמ' 5 לתמלול).

אמירה זו מתיישבת עם גרסת הנתבעת כי התובעת היא שהתפטרה, תוך שלטענתה שהיא מבקשת לנוח בבית.

32. אף התובעת מאשרת באותה השיחה כי אמרה לנתבעת שבכוונתה לשבת בבית ולא לעבוד. בעמ' 17 לתמליל התובעת נשאלה:

" דוד: רגע, את לא הולכת לעבוד בדפוס פאר?

חדוה: אני לא הולכת, כרגע אני לא הולכת לעבוד בדפוס פאר. אני הולכת לשבת בבית ואתה תיווכח בזה... אני הולכת לחתום בלשכה. אני הולכת לקחת הפסקה מהכבישים ומעבודות. אני רוצה לשבת בבית ואני אמרתי לך את זה ואני עומדת אחרי זה..."

בדבריה אלה מאשרת התובעת את גרסת הנתבעת בדבר הסיבות להפסקת עבודתה ובקשתה לקבל מכתב פיטורים.

דברים אלה, שנאמרו לאחר שכבר נחתם החוזה בינה לבין "דפוס פאר", תוך הסתרת הדבר על ידה, אינם מעידים על תום לבה של התובעת.

הדבר מחזק גרסת הנתבעת כי הסכימה למתן מכתב פיטורים ותשלום פיצויים מתוך המצג שהציגה התובעת כי בכוונתה לשבת בבית, לנוח, לחתום אבטלה, ובודאי שאינה עוברת לעסק מתחרה.

33. זאת ועוד, התובעת מאשרת בשיחה המוקלטת כי מצבה שונה משל עובד בשם איתן, שפוטר מעבודתו בנתבעת ועבר ל"דפוס פאר" שכן אותו לא רצו ופיטרו, בעוד שאותה הנתבעת רצתה:

"איתן היה במצב אחר משלי, איתן לא רצו אותו. איתן לא רצו אותו. אותי רצו, אני הייתי בסדר לאורך כל הדרך...

אז איתן היה במצב, חברה, תשמעו, אני הולך לדפוס פאר, זה בסדר מצידכם? לא היתה לו ברירה. ודפוס פאר מי סידר לו? מי עזר לו? אני עזרתי לו. אתה יודע למה? כי אותי רצו ולא הלכתי. לא הלכתי".

(עמ' 16 לתמליל).

34. לזאת יש להוסיף את העובדה כי קיימת סמיכות זמנים ברורה בין חתימת ההסכם בין התובעת ל"דפוס פאר" ביום 6.1.10 ושיחת ההתפטרות/פיטורים ביום 7.1.10, דבר התומך בגרסת הנתבעת כי התובעת היא זו שביקשה לסיים את עבודתה.

לא בכדי מתעלמת התובעת כליל בסיכומיה מהסכם העבודה בינה ובין "דפוס פאר" ומועד חתימתו.

35. מהימנה עלינו עדות עדי הנתבעת, המתיישבת עם מכלול הראיות בתיק, כי לאחר שנתבעת סירבה לאשר לתובעת העלאת שכר, חיפשה ומצאה התובעת מקום עבודה אחר, חתמה על הסכם עבודה ב"דפוס פאר" ולאחר חתימתו, הודיעה לנתבעת על רצונה לסיים את עבודתה.

עוד מהימנה עלינו עדות עדי הנתבעת, כי התובעת הסתירה מהנתבעת את העובדה שבכוונתה לעבוד ב"דפוס פאר" שהינו עסק מתחרה – ולו חלקית – בנתבעת, טענה כי בכוונתה לשבת בבית ולחתום אבטלה, וביקשה לקבל מכתב פיטורים לצורך כך.

התובעת הודתה מפורשות כי שיקרה לנתבעת כאשר הסתירה מפניה והכחישה מפורשות את העובדה שהיא עוברת לעבוד ב"דפוס פאר", בטענה שאינה חייבת לנתבעת דין וחשבון על מעשיה.

ואולם, הסתרה זו לא נעשתה בתום לב, אלא במטרה לקבל מהנתבעת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים, שאינם מגיעים לה על פי חוק כמי שהתפטרה.

36. לנוכח האמור, משקבענו כי התובעת היא זו שהתפטרה תוך הצגת מצג שווא בפני הנתבעת לשם קבלת מכתב הפיטורים, תביעתה לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת – נדחית.

התביעה לשכר חודשים 1+2/10

37. התובעת טענה בתביעתה, כי היא זכאית לשכר בגין עבודתה בחודש ינואר וחלק מחודש פברואר. התובעת העריכה את השכר בסך 10,500 ₪ - 8,500 ₪ בגין ינואר ו – 2,000 ₪ בגין פברואר (כולל עמלות מכירה).

38. לטענת הנתבעת, התובעת לא עבדה ולא הביאה כל תוצרים בתקופת ההודעה המוקדמת, ולא זו בלבד אלא שהחלה לעבוד בפועל עבור "דפוס פאר" ואף להעביר לקוחות של הנתבעת ל"דפוס פאר". משום כך, טוענת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לשכר.

39. טענת התובעת כי ביצעה הזמנות ללקוחות שונים בתקופה זו של חודשים ינואר ופברואר – לא הוכחה כלל. התובעת טענה כי בין יתר הלקוחות, ביצעה הזמנות עבור הלקוח אלטמן, אולם אפילו טענה זו לא נתמכה בתצהיר עד התובעת וידידה הטוב מר יהודה קורל – מנהל הפרסום בטבע אלטמן.

אשר על כן, ולכל היותר, זכאית התובעת לשכר הבסיס בסך 4,500 ₪ לחודש.

40. ואולם, אין חולק כי מיום 27.1 ועד 3.2 נעדרה התובעת מעבודתה בגין מחלת בתה (שהייתה בת למעלה מ – 16 שנה). בגין תקופה זו לא זכאית התובעת לשכר או לדמי מחלה בגין מחלת ילד (ר' סעיף 1 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) התשנ"ג - 1993).

41. העובדה כי התובעת לא הביאה הזמנות בתקופה לעיל, אין בה כדי ללמד בהכרח כי לא עבדה ואינה זכאית לשכר. זאת ועוד, לא הוכח בפנינו במידה הנדרשת כי התובעת עבדה בפועל עבור "דפוס פאר" בתקופה זו.

אשר על כן, זכאית התובעת לשכר בגובה שכר הבסיס בגין תקופת העבודה שבין 1.1.10 ועד 4.2.10 ולמעט ימי העדרות, בסך של 3,774 ₪ (נטו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.10 ועד התשלום בפועל.

התביעה לדמי הבראה

42. התובעת תבעה דמי הבראה יחסיים לתקופה 5/09 עד 2/10 בסך 1,700 ₪. הנתבעת הכחישה זכאות התובעת לדמי הבראה וטענה כי יש לקזזם.

לא הוכח בפנינו כי התובעת קיבלה את דמי ההבראה היחסיים לתקופה לעיל, ולפיכך, זכאית התובעת להפרש דמי ההבראה, כנתבע.

התביעה לפיצויים בגין הטרדה מינית

43. לטענת התובעת, היתה חשופה להטרדות מיניות במקום עבודתה אצל הנתבעת מצידו של מר זאב מנקוטה.

ההטרדה התבטאה בסביבת עבודה עוינת שכללה: חשיפה לחומר פורנוגרפי על צג המחשב של הנתבע, התייחסויות על רקע מיני לנשים אחרות בסביבת העבודה, התייחסויות והערות בדבר מפגשים מיניים של הנתבע ומנהלי הנתבעת, בדיחות והערות על רקע מיני.

כמו כן טוענת התובעת כי הנתבע ביצע בה מעשה מגונה כאשר תפס אותה בכוח, אילץ אותה להיכנס לחדר צדדי, הצמיד את התובעת אליו וניסה לנשק אותה על פיה, ומשלא צלח, נישקה בעורפה.

44. הנתבעים מכחישה טענות התובעת, טוענים כי מדובר בעלילה המונעת מיצר נקמה על אי העלאת השכר ואי תשלום הפיצויים לתובעת.

עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת לא הביאה עדים רלוונטיים, העדים שהביאה התגלו כעדים שאין לתן בהם אמון, וגרסת התובעת הינה אבסורדית ובלתי אמינה.

45. לאחר שקילת מכלול הראיות שבפנינו, לא הרימה התובעת הנטל הנדרש לשכנענו כי עברה מסכת של הטרדות מיניות בעבודתה.

להלן טעמינו לכך.

46. לטענת התובעת, באחד האירועים נקראה ע"י זאב לצפות בסרט פורנוגרפי במחשבו של זאב. הדבר היה בנוכחותו של אדם בשם ארז, עבוד חברת רולקוד. אירוע זה הינו אחד מהבודדים, אם לא היחיד, מבין מסכת האירועים אותם מתארת התובעת כהטרדה מינית כלפיה, בו נכח עד. ואולם, התובעת כלל לא ביקשה לזמן את ארז כעד מטעמה להוכחת האירוע הנטען. עובדה זו פועלת לחובתה.

47. כתימוכין לטענותיה, הגישה התובעת תצהיר של גב' קרוליין אואקי אשר עבדה בנתבעת ופוטרה מעבודתה.

עדותה של גב' אואקי אינה מהימנה עלינו.

בניגוד לנטען בתצהירה של גב' אואקי, מסתבר כי עבדה בחפיפה לתובעת תקופה קצרה של כ – 3.5 ח' בלבד בין 4/07 עד 7/07, תקופה בה, אליבא דתובעת, עדיין לא הרגישה הטרדות מצידו של זאב, שהחלו, להערכתה, אחרי כחצי שנה מתחילת עבודתה.

מהאמור עולה, כי גם גרסתה של הגב' אואקי כי התובעת ספרה לה שזאב מטריד אותה ומציק לה, וגם עדותה של התובעת כי סיפרה גב' אואקי על ההטרדות שעברה ובוכה במטבחון (עמ' 28 לפרוטוקול) אינן אמת.

48. ניכר היה מעדותה של גב' אואקי כי מבקשת היא לסייע לתובעת, ואינה בוחלת בטענות שאינן אמת, אף בעניינים צדדים כדוגמת עדותה שהתובעת החתימה כרטיס עבודה, בניגוד לעדות התובעת כי כלל לא היה לה כרטיס נוכחות.

גב' אואקי העידה כי התובעת עברה ניתוח להגדלת חזה בזמן שעבדה עמה בחברה – גם זאת הוכח כחוטא לאמת, שכן, התובעת העידה כי הניתוח היה ב – 1/08 וכי גב' אואקי לא עבדה איתה באותה נקודת זמן. גב' אואקי סיימה את עבודתה כאמור, ב – 7/07 (עמ' 18 לפרוטוקול).

העדה טענה כי במהלך העבודה סיפרה לה התובעת על אמירה שנאמרה לתובעת בעניין העברת כרטיס אשראי בין שדיה (עמ' 13) התובעת, מצידה, העידה כי לא סיפרה לה על כך (עמ' 28 לפרוטוקול).

על אירוע המעשה המגונה סיפרה התובעת לגב' אואקי לא בזמן אמת אלא רק לאחר סיום עבודתה של התובעת.

העדה טענה שפוטרה לאחר כשנה על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, אולם הודתה כי קיבלה פיצויי פיטורים.

49. על מניעיה של העדה ניתן אולי ללמוד מעדותה כי היא בקשרי חברות עם התובעת. מאידך, על יחסה כלפי הנתבעת אמרה:

"פיטרו אותי בצורה לא יפה... לא רציתי לראותם אותם לעולם אני המשכתי עם החיים של הלאה, זה לא מה שיעשה אותי עשירה, זה היה מכוער מה שעשו לי אני לא צריכה לראות אותם עוד פעם"

לנוכח כל האמור, איננו מוצאים להתבסס על עדותה של העדה שהיתה בעינינו מגמתית ובלתי אמינה.

50. התובעת טענה בתצהירה, כי הסתירה מפני הקרובים אליה את האווירה וההטרדה במקום העבודה. על אירוע ההטרדה הפיזית סיפרה התובעת לבן זוגה מזה 13 שנה רק כאשר החליטה להגיש את התביעה.

גם בן הזוג, מר שלמה שיכל, אישר בתצהירו כי רק קודם להגשת התביעה סיפרה לו התובעת על האירועים בהם הוטרדה מינית ע"י זאב וכי טענה כי התביישה לספר על כך קודם לכן.

51. בחקירתו טען מר שיכל כי התובעת כן סיפרה לו במהלך תקופת העבודה על כך שפנו אליה בהצעות מיניות. עדות זו אינה מתיישבת עם האמור בתצהירים.

כמו כן, תגובתו, או ליתר דיוק, העדר תגובתו לעניין, אינה תומכת בטענה החדשה כי ידע על ההצעות המיניות.

בן הזוג אינו מציע לתובעת לחפש מקום עבודה אחר, ואף משקיבלה התובעת הצעת עבודה ב – 9/09 – התובעת דחתה זאת על הסף "מטעמי לויאליות" למקום העבודה.

כשהמצב היה בלתי נסבל, לטענתו, לא בקשה התובעת למצוא מקום עבודה אחר, אלא – ביקשה להישאר במקום תוך העלאת שכר ושיפור התנאים.

התנהלות זו אינה מתיישבת עם טענות התובעת כי סבלה מהטרדות מיניות בעבודה או עם רצונה להיות "לויאלית" למקום העבודה ואינה מתיישבת עם השכל הישר.

52. התובעת מאשרת כי לא חיפשה עבודה אחרת עקב ההטרדות (עמ' 19 לפרוטוקול).

התובעת טענה כי היו לה הרבה הצעות עבודה מלקוחות אולם היא הייתה נאמנה לחברה בה עבדה (עמ' 20 לפרוטוקול).

התובעת טוענת בעדותה, כי אירוע ההטרדה הפיזית בו זאב אחז בה, לטענתה, כשנישקה, היה כ – 3-4 ח' לפני סיום עבודתה (עמ' 18 לפרוטוקול).

אף בספטמבר 2009, בסמיכות לאחר אירוע ההטרדה הפיזית, וחרף הצעת עבודה שמקבלת התובעת – אינה שוקלת כלל לבדוק אפשרות מעבר למקום עבודה אחר. התובעת העידה:

"הייתי אצל לקוח... פגש אותי מנהל המכירות שם וראה אותי בתהליך עבודה ואמר שאני ממש מעולה, והוא ניגש אלי ואמר לי שהוא רוצה שאני יבוא לעבוד אצלו, אני אמרתי שאני עובדת בחברה טובה, שטוב לי לעבוד שם, לא סיפרתי לכולם על הבלגן שהיה שם והמשכתי לעבוד כרגיל" (עמ' 21 לפרוטוקול).

גם בתמליל השיחה שהגישה התובעת, מציינת היא את העובדה כי הציעו לה עבודה ב"דפוס פאר" אולם היא נשארה לעבוד אצל הנתבעת מתוך נאמנות (עמ' 17 לתמליל).

התנהלות זו מטילה ספק של ממש בטענות התובעת בדבר הטרדה מינית שסבלה בעבודתה בנתבעת.

53. התרשמותנו מעדות התובעת, כי מדובר בתובעת אסרטיבית, ובמידת מה אף מניפולטיבית, היודעת לעמוד על שלה ולדאוג לענייניה.

התובעת העידה על עצמה כי "בוודאי ובוודאי" שהיא אישה אסרטיבית, חזקה, דעתנית שעומדת על שלה (עמ' 20).

אף התנהלותה משקפת זאת – התובעת העידה כי כשנאמר לה שהלקוח מאייטק אינו מרוצה מטיפולה – התקשרה אל הלקוח לברור העניין, וכשנאמר לה, לטענתה, ע"י סיגל כי יש כוונה לפטר אותה – יזמה בעניין זה שיחה לבירור כוונת הנתבעת.

התובעת ביקשה העלאת שכר לא לפני שבררה שכרם של עובדים אחרים. התובעת ידעה להסתיר כי היא עומדת לעבוד ב"דפוס פאר", ואף שיקרה בעניין זה, על מנת לקבל את מכתב הפיטורים ואת פיצויי הפיטורים.

על רקע כל האמור, טענתה כי חוותה במשך 3 שנים מסכת של השפלות על רקע מיני, התביישה לספר על כך אף לבן זוגה מזה שנים, חשה נאמנה למקום העבודה, לא חיפשה מקום עבודה אחר ואף משהוצע לה – לא שקלה זאת כלל – אינה מתקבלת על דעתנו.

"בישנותה" זו של התובעת, לרבות כלפי בן זוגה, לא היתה קיימת עם ידידה מר קורל, ובישנות זו חלפה לפתע פתאום עם הגשת התביעה. התובעת אישרה כי לא ביקשה דיון בדלתיים סגורות כי:

"זה בסדר שכולם שומעים אני לא מתביישת, כי ככה זה היה"

(עמ' 20 לפרוטוקול).

מהראיות עולה, כי התובעת לא היססה לעזוב מיוזמתה את מקום עבודתה בנתבעת ואף לא היססה לעזוב מיוזמתה את העבודה ב"דפוס פאר", שם לא סבלה מכל הטרדות, ישבה בבית בתקופת אבטלה ואח"כ הופנתה להכשרה מקצועית (עמ' 26 לפרוטוקול).

אין לקבל איפוא את גרסת התובעת כי המשיכה בלית ברירה את עבודתה אצל הנתבעת כי הייתה חייבת לפרנס את עצמה ואת שתי בנותיה (עמ' 20 לפרוטוקול).

54. התובעת הודתה מפורשות כי:

"אני חשבתי שנגמור בצורה יפה, שהוא יתן לי מה שמגיע לי, מגיע לי משכורת, פיצויים, משכורת 13, ביקשתי רק מה שמגיע לי. אם הייתי מקבלת את הכל לא הייתי מעלה את נושא ההטרדות".

55. מטעם התובעת העיד ידידה מר יהודה קורל.

בעוד שמתצהירה של התובעת עולה כי סיפרה למר קורל רק על אירוע המעשה המגונה בסמוך לאחר התרחשותו, ואת יתר ההטרדות, לאור הבושה שחשה, הסתירה מהקרובים אליה ולא רצתה לעשות מהאווירה "סיפור", הרי שמתצהירו של מר קורל עולה לכאורה כי התובעת סיפרה לו באופן שוטף על הטרדות נוספות שעברה מידי יום ביומו בעבודתה בחברה.

בחקירתה כבר שינתה התובעת גרסתה וטענה כי היחיד שדיברה איתו על יחסי העבודה בנתבעת היה מר קורל.

מר קורל העיד כי הציע לתובעת לפנות למשטרה, אולם כלל לא עלה על הפרק ולא המליץ לה לחפש מקום עבודה אחר.

התובעת העידה, עם זאת, כי מר קורל כן הציע לה לעבוד במקום עבודה אחר אולם היא הייתה חייבת לעבוד כדי לפרנס את בנותיה (עמ' 20 לפרוטוקול).

מר קורל אישר כי במסגרת יחסי הידידות שבינו לבין התובעת סעד עם התובעת במסעדות, וישב אתה גם בבית מלון.

התובעת הכחישה מכל וכל כי היתה עם מר קורל בבית מלון.

56. לנוכח הסתירות המהותיות בעדויות התובעת ומר קורל, מערכת היחסים הקרובה בינו לבין התובעת והתמיהות שהועלו קודם בנוגע להתנהלות התובעת, אין בעדותו של מר קורל להתיר את הספקות הרבים העולים בנו בנוגע לגרסתה של התובעת ומניעיה, ספקות בגינם קובעים אנו כי התובעת לא הרימה במידה הנדרשת את הנטל להוכחת תביעתה בעניין ההטרדות המיניות.

יצוין, כי עדי הנתבעים הכחישו כולם את המעשים הנטענים ע"י התובעת ואת האווירה המתוארת על ידה, עדויותיהם לא הופרכו ולא נתגלו בהם סתירות.

לנוכח כל האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.

פיצוי בגין חוסר תום לב

57. משקבענו, כי לתובעת התאפשר לעיין בדו"חות המכירות (אף כי אלה לא נמסרו לידיה מחשש לזליגת מידע), ומשדחינו טענות התובעת בשאלת זכאותה לפיצויי פיטורים ואת תביעתה בעילת ההטרדה המינית, הרי שדין תביעתה לפיצוי בסך 96,000 ₪ בגין חוסר תום לב – להידחות אף היא.

לסיכום

58. מרבית תביעות התובעת נדחות.

על הנתבעת לשלם לתובעת שכר חודש 1/10 בסך 3,774 ₪ (נטו) וכן יתרת דמי הבראה בסך 1,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.10 ועד התשלום בפועל.

59. בנסיבות העניין, איננו מוצאים לעשות צו להוצאות.

60. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ג,(20 באוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.