א. תמצית טענות התביעה

1. התביעה במקורה הוגשה לסעדים: צו עשה, חוזית נזיקין וכספית על סך 204,816 ₪.

בישיבת יום 15.9.11 הודיע ב"כ התובעים, כי נותרה רק תביעה כספית המפורטת בס' 29 לכתב התביעה כדלקמן:

תובעים 1 ו- 3 תובעים 15,000 ₪ כל אחד וביחד 30,000 ₪, תובעים 2 ו-4 תובעים 25,000 ₪ כל אחד וביחד 50,000 ₪, ותובע 1 כמפורט בסעיפים 22-24 לכתב התביעה סך 74,816 ₪.

בתיק זה 5 תובעים, שכל אחד מהם הינם שני בני זוג ובסך הכל 10 תובעים, אשר רכשו, כל אחד, דירה ברח' קוגלמן תרזה 5 פתח תקווה, מנתבעות 1-2 אשר בנו את הבניין באמצעות נתבעת 3.

בחודשים נובמבר דצמבר 2009 ולאחר קבלת מפתחות הדירות התגלו בבניין ליקויים בטיחותיים חמורים במרפסות, ומתוך 12 מרפסות קונסוליות קרסו 6. מהנדס עיריית פתח תקווה הכריז על הבניין כמבנה מסוכן, והנתבעת החלה בביצוע עבודות תיקון נרחבות וממושכות במרפסות שקרסו. מרפסות התובעים, שאף הן קונסוליות, היו מבין אלה שלא קרסו, אך הנתבעת ביצעה בהן בדיקה לוודא אפשרות קריסתם בעתיד, אשר תוצאותיה לא הובאו לידיעתם.

2. התובעים טוענים לעגמת נפש, טרחה וטרדה, מאחר שבמרפסות התובעים בוצעו בדיקות שלא היו עניין של מה בכך ושיבשו את סדר יומם, ובנוסף, התובעים נאלצו לבקשת הנתבעות, להיות נוכחים בדירותיהם בעת שהות הפועלים עם ציוד וכלי עבודה.

תובעים 1,3 טוענים שנאלצו במשך חודש ימים ברציפות לסבול רעשים, הטרדות הפסד ימי עבודה, תיקונים ופעולות אחרות שבוצעו בדירתם או בדירות אחרות.

תובעים 2,4 טוענים, שנאלצו לסבול 3 חודשים רצופים מעבודות הנתבעות בשל מיקום דירתם בקומה 5 שמתחת לדירה בקומה 7 בה המרפסת קרסה והוצבו פיגומים במרפסת ביתם, נעקרו מרצפות מהמרפסת והיו בה פועלים רבים.

טוענים התובעים, שהבניין ודירותיהם הפכו לאתר בנייה ועל הנתבעת לפצות את תובעים 1,3, בסך 30,000 ₪ בגין טרחה, טרדה ועוגמת נפש. תובעים 2,4, טוענים שיש לפצותם ב- 50,000 ₪, לאור העובדה שהעבודה בדירתם נמשכה זמן רב יותר.

תובעים 1 טוענים לליקויים בדירתם בסך 21,816 ₪ בהתאם לחוות דעת הנדסית ובנוסף, נגרמה להם עגמת נפש בסך 20,000 ₪ בשל מחדלי התובעים הקשורים לנזקי דירתם.

ב. תמצית טענות ההגנה

3. לאור הממצא באחת ממרפסות דירות הבניין, שאינה אחת מדירות התובעים, הנתבעות נקטו בכל האמצעים כדי לוודא שמרפסות הדירות בבניין, כולל בדירות התובעים הינן תקינות. הנתבעות מכחישות את טענות התובעים וטוענות, שמרפסות בדירות בבניין מעולם לא קרסו. בפועל מרפסת אחת בבניין, שאינה באחת מדירות התובעים, שקעה במקצת וטופלה. שאר המרפסות נבדקו ובשתיים מהן אותרו סימנים שלא שקעו, אך הנתבעות החליטו לבצע בהן חיזוק.

דהיינו בשל שקיעה קלה באחת המרפסות הוחלט לבצע חיזוק בשלוש מרפסות בבניין.

כבר בחודש ינואר 2010, וטרם הגשת התביעה, הסירה עיריית פתח תקווה את ההתראה בדבר היות הבניין מבנה מסוכן.

מומחה התובעים לא ביקר במועדים הרלוונטיים בבניין והצהיר על דברים שהגיעו אליו מפי השמועה.

4. הנתבעות טוענות, כי הן פעלו מיד עם גילוי הליקויים במקצועיות, במהירות ואחריות, עדכנו את הדיירים בנעשה וכינסו ישיבת דיירים בהשתתפות מומחים מטעמן.

כל העבודות שבוצעו על ידי הנתבעות היו הכרחיות ונעשו לטובת הדיירים, כאשר הנתבעות עשו הכל כדי לצמצם את אי הנוחות. התובעים ויתרו בחוזה על זכות לתבוע בגין עגמת נפש, עקב אי נוחות והטרדה העשויים להיגרם עקב תיקונים סבירים והכרחיים. (ס' 6 לחוזה המכר).

מוסיפות הנתבעות כי טענות התובעים לעגמת נפש והנזקים הנטענים מופרכות ומוגזמות והועלו ללא כל בסיס. העבודות בבניין, כך הנתבעות, נסתיימו תוך חודש החל מפרוק הריצוף, שהחל ביום 17.11.09 לקראת חיזוק המרפסות ועד שהושלמה העבודה במלואה ביום 23.12.09.

5. הנתבעות מפרטות, כי עם גילוי השקיעה במרפסת אחת הדירות הן פנו למתכנן ולמהנדס קוסטרוקטור חיצוני, מומחה בשם אנגל, בעל שם מוביל בתחום. השניים ערכו במקום סיור ביום 12.11.09 והחליטו על בדיקת רנטגן למרפסות הזהות לזו ששקעה, ומצאו בשתיים נוספות סיכוי לשקיעה עתידית. השניים מצאו בבדיקתם, כי כל שאר המרפסות הינן תקינות.

הנתבעות פעלו על פי הוראות שני המומחים וביום 9.12.09 שלח מתכנן הבניין לעירייה מכתב בו פורט, כי הליקוי תוקן ואישר את יציבות המרפסת ששקעה. המומחה אנגל שלח ביום 3.1.10 לעירייה חוות דעת לפיה, הפיתרון שמצא המתכנן, נתן מענה מספיק לגורמים שהביאו לשקיעת המרפסת וכעת המצב יציב ובטוח.

בעקבות מכתב זה ביטלה העירייה את ההתראה אודות מבנה מסוכן בחודש ינואר 2010.

7. הנתבעות מפרטות את העבודות בדירות התובעים:

במרפסת דירת תובעים 4, הוצבו ביום 24.11.09 פיגומים שתמכו במרפסת הדירה שמעליהם והוסרו ביום 7.12.09, כאשר ביום 1.12.09 פורקו הרצפות והוחזר הריצוף, ביום 13.12.09 והעבודות נסתיימו ביום 14.12.09 – 20 ימי עבודה ברוטו.

במרפסת דירת תובעים 2, הוצבו ביום 24.11.09 פיגומים שתמכו במרפסת הדירה שמעליהם והוסרו ביום .2.12.09. ביום 1.12.09 פורקו הרצפות והוחזר הריצוף ביום 13.12.09 והעבודות נסתיימו ביום 17.12.09 - 23 ימי עבודה ברוטו.

במרפסת דירת תובעים 5 הוצבו פיגומים ביום 24.11.09 לתמיכה במרפסת שמעליהם והוסרו ביום 2.1.209. ביום 1.12.09 פורקו הרצפות והוחזר הריצוף ביום 13.12.09 וביום 17.12.09 נסתיימו העבודות – 23 ימי עבודה ברוטו.

במרפסת דירת תובעים 1 פורקו הרצפות ביום 1.12.09 והוחזר הריצוף ביום 14.12.09 וביום 16.12.09 נסתיימו העבודות – 15 ימי עבודה ברוטו, עבודות פרוק וריצוף לא דרשו יותר מ – 3 ימי עבודה נטו.

במרפסת תובעים 3 פורקו הרצפות ביום 1.12.09 והוחזר הריצוף ביום 14.12.09 העבודות נסתיימו ביום 16.12.09 – 16 ימי עבודה ברוטו ולא יותר מ- 3 ימי עבודה נטו.

8. טוענות הנתבעות כי לאור המפורט, מופרכות טענות התובעים להפיכת דירותיהם לאתר בנייה.

לגבי הליקויים הנטענים בדירת תובעים 1 שאינם קשורים במרפסת, טוענות הנתבעות, כי טענותיהם אלה נסמכות על חוות דעת הנדסית של המומחה ולדיסלב סבוטין, אשר נערכה לאחר שהוא ערך בדירה 2 ביקורים, עוד בטרם נסתיימו בה העבודות וטרם שהיא נמסרה לתובעים. במעמד מסירת הדירה ביום 29.6.09 נערך פרוטוקול לפיו הדירה נמסרה לשביעות רצונם, כשהיא גמורה ומושלמת בהתאם להסכם, למעט ליקוים בודדים סטנדרטים וזניחים שהועלו על הכתב ותוקנו בהקדם לשביעות רצונם. טענותיהם בפרוטוקול כלל לא נכללו בחוות דעתו של המומחה סבוטין.

9. טוענות הנתבעות, כי לאחר ביצוע התיקונים, נערך פרוטוקול נוסף ביום 18.12.09 בחתימת תובעים 1, ולא נטענו הטענות הנוספות. כל שנטען על ידם היה לגבי כיוון נעילה לתריס חדר השירות ותיקון אמייל באמבטיה.

ביום 4.2.10 שלחו תובעים 1 חוות דעת מומחה ובה טענה חדשה, ללקויים חדשים שלא הוזכרו בפרוטוקולים הקודמים והנתבעות טיפלו בבעיות שהועלו, כגון: כתמים חוזרים באמבטיה וריחות מהאסלה.

לאור טענותיהם נשלח על ידי הנתבעות מומחה ביום 4.6.10 אשר מצא ליקויים, אך תובעים 1 סירבו לקבוע מועד לביצוע התיקונים בטענה שהדו"ח אינו מקובל עליהם. הנתבעות פנו אליהם בכתב ביום 29.9010, וציינו את זכותן לתקן את הליקויים, בהם הכיר המהנדס מטעמה ואת חובת התובעים 1 להקטין את הנזק, אך תובעים 1 לא הגיבו למכתב.

10. התביעה דנן הוגשה ביום 25.4.10 והומצאה לנתבעות 5 חודשים לאחר מכן, ביום 16.9.10 שבמהלכן נציגי הנתבעות ביקרו בדירה וניסו לתאם מועדים לביצוע תיקונים.

משכך, טוענות הנתבעות, אין לתובעים 1 כל זכות לפיצוי בגין עגמת נפש הנובעת מהליקויים הנטענים על ידם.

טוענות הנתבעות, כי חוות דעת המומחה מטעם התובעים 1 הינה מוגזמת ומופרכת וקבעה עלות תיקונים בסך 21,816 ₪, כאשר חוות דעת מומחה הנתבעות העמידה אותם על סך 1,920 ₪. פער זה נובע, בין היתר, מהעובדה שמומחה התובעים בדק את הדירה טרם סיום העבודות ומסירתה לתובעים. תובעים 1 הגישו את התביעה טרם תום תקופת הבדק ולא נתכוונו כלל ליתן לנתבעות הזדמנות לתקן את הליקויים הנטענים על ידם.

11. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן, הינה בשאלה, האם הבדיקות שנערכו במרפסות התובעים, אשר היו תקינות, והשימוש שעשו במרפסותיהם לצורך הצבת פיגומים לעבודות בדירות סמוכות, מצדיקים פיצוי בגין עגמת נפש בסך כולל של 160,000 ₪ ל- 5 דירות התובעים.

אין חולק, כי במרפסת אחת או מספר מרפסות בדירות, שאינן דירות התובעים, התגלה שקע במרפסת שתוקן על ידי הנתבעות וכי במרפסות התובעים לא היה כל ליקוי.

אין חולק שהבניין הוכרז כמבנה מסוכן על ידי עיריית פתח תקווה ביום 24.11.09 כתוצאה מכך.

אין חולק שבחודש ינואר 2010 ביטלה העירייה את הכרזתה על המבנה כמסוכן.

אין חולק, שלמען הבטיחות של כל

דיירי הבניין, נבדקו על ידי הנתבעות כל המרפסות בעזרת מומחים ומכשירים מקצועיים.

12. ביום 29.6.11 מונה מהנדס ושמאי אזרחי - אירני אלפרד כמומחה בית המשפט לבדיקת טענות תובעים 1.

המומחה אירני הגיש שתי חוות דעת, האחת ביום 29.4.12 חוות דעת הנדסית המתייחסת לליקויים ולפגמים ואי התאמות בדירה, בהתאם לחוות דעת הנדסית של התובעים שערך מהנדס ולדיסלב סבוטין, והשנייה לירידת ערך הדירה, באם קיימת.

בחוות דעתו קבע המומחה אירני כי בדירת משפ' אינטרטור (תובעים 1) ליקויים הנדגסיים בשווי 9,418 ₪ וירידת ערך בסך 2,280 ₪.

מומחה בית המשפט מצא כי בחדר הרחצה השטח החסר הינו 0.206 מ"ר ששוויו 2,2,80 ₪ נכון ליום 9.12.07.

בפער בשטח המטבח הינו 0.11 שהינו מזערי ואינו גורם לירידת ערך הנכס.

בחקירתו אישר מומחה בית המשפט, לגבי דירתם של תובעים 1 שחוות דעתו התבססה על תכנית הדירה לאחר שינויים, שנערכה ביום 7.1.09 (נ/1) ועליה לא חתומים תובעים 1, בעוד שתכנית המכר עליה חתמו התובעים במעמד חתימת הסכם המכר (נ/2) ושנעכרה ביום 8.3.07 לא הוצגה בפניו כלל. הוא העיד, שהמידות המחייבות הן אלה שמופיעות בתכנית המכר.

לדבריו, אילו היה יודע שהתכנית שהוצגה בפניו אינה תכנית המכר, לא היה מסתמך עליה והיה מבקש את התכנית המתאימה.

12. על פי עדותו, בתכנית שלאחר השינויים רוחב המטבח הינו 317.5 שמופיעות בתכנית המכר ומחייבות לגבי מידות פנימיות בחדרים, ובתכנית המכר המידה הינה 315, דהיינו הבדל של 2.5 ס"מ. כיוון שחוות דעתו התבססה על תכנית השינויים הגיע למסקנה שאורך הקיר החשוף ללא חיפויים וציפויים הינו 310.5 מ' ואילו היה עובד על פי תכנית המכר היה מגיע לתוצאה של 308.7.

המידות אליהן הגיע על פי תכנית השינויים הן ללא טיח ולאחר שחישב את עובי הקרמיקה.

13. אילן מליאנקר, חנה גורן ורון אינטרטר, הצהירו, כי בחודש נובמבר דצמבר 2009 וזמן קצר לאחר קבלת מפתחות הדירה, התגלה ליקוי בטיחותי חמור בחלק ממרפסות הדיירים והנתבעות החלו לבצע עבודות באותן מרפסות.

לטענתו, למרפסת דירתו נפלו אבנים מהמרפסות שמעל, עקב עבודות הנתבעות, שלא הזהירו אותם מפני הסכנה הצפויה. לצורך בדיקת מרפסת דירתו, היה צורך להרים את המרצפות במרפסת והנתבעות עבדו 3 חודשים, כולל הצבת פיגומים, כדי לבצע עבודות במרפסת שמעל דירתו, שהפכה ל"תחנת רכבת".

עוד לטענתו, עובדי הנתבעות פוצצו, במהלך העבודה, צינור בדירת חנה גורן הסמוכה לדירתו, מה שגרם להרטבת הקיר שבין המרפסות ועבודות נוספות, כולל פירוק והרכבה של סוכך המרפסת. בזמן העבודה הוכנסו פריטי ריהוט לסלון ושיבשו את סדר היום, כולל רעש, לכלוך, הטרדות, הפסד ימי עבודה.

14. בחקירתו העיד מליאנקר, כי הוא ואשתו תובעים 50,000 ₪ בגין אבדן ימי עבודה ועגמת נפש וירידת ערך עתידי, וכל אחד מארבעת בני המשפחה תובע 1/4 מסכום זה. הוא לא המציא אסמכתאות לאבדן ימי עבודה וטען שעיקר תביעתו הינה בגין עגמת נפש. בחקירתו דחה את טענת הנתבעות שהתבססה על יומן עבודה שהוצג בפניו, ולפיה, ביצוע העבודות בדירתו ארך חודש בלבד.

חנה גורן, בחקירתה תיקנה את תצהירה כך, שלא היו לה הפסד ימי עבודה בהיותה גמלאית.

תובע 1 רון אינטרטר העיד כי תביעתו על סך 30,000 ₪ הינה בגין עגמת נפש ו- 20,000 ₪ עגמת נפש בגין ליקויי בנייה. הוא אישר שהעבודות הסתיימו אם העירייה הסירה את התראת מבנה מסוכן.

15. מטעם הנתבעות הגיש תצהיר עדות ראשית אסף עברון, אשר ניהל את פרויקט בניית הבניין בו מצויות דירות התובעים. הוא הוסיף בתצהירו על המפורט בכתב התביעה, כי אין חולק שמרפסות התובעים כולם היו תקינות וכי דירות תובעים 1,3 נמצאות בקומה ה- 13 ולכן אין מעליהם כלל מרפסות קונסוליות. מרפסות תובעים 2,4, ממוקמות מתחת לדירה שבה שקעה המרפסת הקונסולית.

לדבריו, במרפסות תובעים 1,3 מעולם לא הוצבו פיגומים והתיקונים והעבודות נמשכו בכל הדירות רק חודש אחד ובדירות תובעים 1,3 אף פחות מכך. עוד לדבריו, בשתי דירות אלה לא היה צורך ששני בעלי הדירות יהיו בדירותיהם, כיוון שהן סמוכות ומשותפות ותובעים 3 הינם הורי תובעת 1.

16. בחקירתו העיד, כי הוא ניהל יומן מסודר של העבודות שבוצעו בדירות התובעים, וכי הכרזת הבניין כמסוכן, הינה דבר חריג. הוא העיד כי לא הייתה קריסה של מרפסות בבניין, אלא שקיעה של 4-5 ס"מ באחת המרפסות, כאשר כל מרפסת אמורה לשקוע 3 ס"מ. לצורך ביצוע העבודות, הוצבו 4 רגלי תמיכה בכל מרפסת מקומה 7 עד קומת הקרקע. כלי העבודה לא אוחסנו בדירות התובעים אלא במחסני הנתבעות הממוקמים בקרבת מקום כ- 20 מטר מהבניין. העבודות לא בוצעו כל יום ולא לאורך כל היום ופורקה שורת מרצפות אחת שצמודה לקיר כדי לבצע את הבדיקה.

17. מהעדויות אשר הובאו בפני, ומיומן העבודה שערך וניהל עד הנתבעות ומנהל הפרויקט, אסף עברון, עולה, שבדירת תובעים 1,3, מעולם לא הוצבו פיגומים והעבודה בדירותיהם ארכו פחות מחודש ובשאר הדירות ערכו העבודות עד חודש ימים.

עדותו של אסף עברון נתמכת בעובדה, שהליקוי התגלה בחודש נובמבר 2009 והעבודות החלו כבר ביום 24.11.09 וביום 3.1.2010 שלח מהנדס הנתבעות מכתב לעירייה אודות סיום העבודות. בחודש ינואר 2010, אף הוסרה הכרזת הבניין כמסוכן.

עולה, כי מרגע שהתגלה הליקוי ועד לסיום העבודת עברו כחודש ימים עד 5 שבועות. מה שמצביע על יעיולת, מקצועיות, וביצוע מהירים ביותר.

18. חנה גורן העידה שלא הפסידה כלל ימי עבודה, התובעים האחרים לא המציאו כל ראיה להפסד ימי עבודה ובכל מקרה לא היה כל צורך ששני בני הזוג יחכו לעובדי הנתבעות. התובעיםטענו לעגמת נפש בגין העבודות, הלכלוך והרמת מרצפות במרפסת.

התובעים העידו, שהנתבעות הציעו להם שתי חלופות לביצוע עבודתן, שאחת מהן הייתה באמצעות מנוף, אך הם העדיפו, את כניסת העובדים למרפסות ולא שימוש במנוף, בטענה שזו הדרך היעילה והטובה ומתוך חשש שהמנוף יפגע במרפסות. (ראה עדות תובע 4 בע' 12 שורות 1-3 ).

מר אינטרטור העיד כי במרפסת ביתו כלל לא הונחו משטחי עבודה או פיגומים (ע' 16 שורות 10 - 11

תובעים 3 (משפ' ניסקי) הגישו תצהיר מטעם מרים ניסקי שלא הגיע לחקירה, ודין תצהירה להימחק ומשכך, דין תביעתה להידחות.

כאמור לעיל, מומחה בית המשפט קבע כי סה"כ נזק הנדסי ושמאי בדירת תובעים 1 הינו 11,698 ₪.

19. לעניין עגמת הנפש, בגין בדיקות ותיקונים, אכן נערכו בדיקות במרפסות התובעים ושימוש בהן לצורך תיקון מרפסות הדירות האחרות בבניין, עבודות שנמשכו לסירוגין בין שבועיים לשלושה שבועות, כאשר התובעים בחרו שהעבודות יבוצעו תוך כדי כניסה לדירותיהם במקום לעשות שימוש במנוף. בפועל במרפסות התובעים לא היה כל ליקוי.

אין חולק כי העבודות היוו מטרד זמני לתובעים, שחלקם אף נאלצו להישאר בחלק מהימים בביתם, למרות שמרפסות דירותיהם היו תקינות לחלוטין. התובעים ידעו זאת כבר מהמועד שנתלו הודעות העירייה בנושא זה, בחודש ינואר 2010.

יש לקחת בחשבון את העובדה, שממילא בתום שנת הבדק, יכול ויבוצעו בדירות התובעים תיקונים, ולא כל תיקון מהווה עגמת נפש.

אני קובעת שלכל אחד מזוג התובעים ,2,4,5 (ביחד ולחוד בכל דירה) ישלמו הנתבעות, פיצוי בגין עגמת נפש, עקב שימוש במרפסות דירתם לתיקון ליקויים במרפסות דירות אחרות בבניין, סך 2,000 ₪. איני פוסקת פיצוי בגין עוגמת נפש לתובע 1 שבדירתו לא הוצבו פיגומים.

20. ולעניין הליקויים ההנדסיים והשמאים בדירת תובעים 1, אישר מומחה בית המשפט, כי חוות דעתו ניתנה על בסיס תכנית שנמסרה לו על ידי תובעים 1, שאינה תכנית המכר. הוא אישר שהמידות בתכנית המכר, קטנות מהתכנית עליה נסמך בחוות דעתו, ותובעים 1 לא הסבירו מדוע הציגו בפניו תכנית שגויה. מדובר בהצגת תכנית שגויה בפני מומחה בית המשפט, מה שמצביע על חוסר תום לב.

אני דוחה את טענת תובעים 1 לירידת ערך בגין שטחי הדירה, ירידת ערך שלא הוכחה, כיוון שהמומחה בסס את חוות דעתו על בסיס תכנית מכר שגויה.

ולעניין הליקויים שמצא המומחה, הרי שלנתבעות הזכות לתקנם בתום שנת הבדק והן לא קיבלו הזדמנות לתקנם.

משכך, איני קובעת כל תשלום לתבועים 1 בגין הליקויים, שכן אלה יתוקנו במהלך ובתום שנת הבדק.

סוף דבר.

תביעת תובעים 3 תידחה והם ישלמו לנתבעות ביחד ולחוד הוצאות בסך 2,000 ₪.

הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו לכל אחד מתובעים,2,4,5 סך 2,000 ₪ בגין השימוש במרפסות דירתם בעת תיקון הליקויים בדירות האחרות בבניין.

כיוון שבדירת תובעים 1 לא הוצבו פיגומים ולא בוצעו עבודות, אני דוחה את תביעתם לתשלום בגין עוגמת נפש.

שכר המומחה ישולם על ידי התובעים, ביחד ולחוד, והנתבעות ביחד ולחוד בחלקים שווים.

הנתבעות ישלמו לכל תובעים ,2,4,5, ביחד ולחוד, הוצאות אגרה יחסיות ובנוסף שר טרחה בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ג, 4 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.