התובע יליד 1963, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.3.11.

תביעת התובע מתייחסת לפגיעותיו בשלוש תאונות דרכים שלטענתו היה מעורב בהן; הראשונה - מיום 11.6.09, השנייה - מיום 30.6.09 והשלישית - מיום 25.3.11.

מטעם בית המשפט מונו מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה, אשר קבעו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כלשהי עקב פגיעותיו בשלוש התאונות הנ"ל. המומחים ציינו בחוות דעתם, כי התאונות קלות ולא גרמו לכל החמרה במצבו של התובע שקדם לפגיעותיו בשלוש התאונות.

תביעת התובע נשוא התאונה הראשונה סולקה בפשרה. תביעתו נשוא התאונה השנייה קבועה לשמיעת ההוכחות. באשר לתביעת התובע נשוא התאונה השלישית, הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כאשר המחלוקת הנטושה בין הצדדים צומצמה לשאלת גובה הפיצוי.

בסיכומיו התובע טען, כי עקב התאונה סבל מצליפת שוט, איבד הכרה למספר שניות, סבל מבחילות וסחרחורת, רגישות בחזה, כאבים בגב ובצוואר עם הגבלה בתנועות. התובע הוסיף וטען, כי היה במעקב נוירולוגי ואורטופדי דרך קופת חולים, וזאת בשל תלונותיו על כאבי ראש, סחרחורות, בחילות, לחץ דם לא מאוזן עקב סטרס וזעזוע מוח, כאבים בעמוד השדרה והגבלת תנועות. התובע קיבל טיפול תרופתי ועבר בדיקות שונות. התובע קיבל תעודות מחלה מיום התאונה ועד יום 24.5.11. ביום 28.5.11 הומלץ על חזרתו לעבודה באופן הדרגתי, תחילה לארבע שעות ביום וזאת עד 30.7.11, ולאחר מכן למשך 6 שעות מיום 1.8.11 עד 31.8.

התובע עבד ועובד מאז 1989 במועצה המקומית זמר, הוא ממלא שם מספר תפקידים, בין היתר כמנהל מחלקת גבייה, מנהל ארנונה, מנהל תברואה, מסמך לגבי עבודתו הוגש והוא השתכר לפני התאונה כ- 10,000 ₪ נטו לחודש.

לטענת התובע, עקב פגיעתו בתאונה הוא נעדר מעבודתו עד סוף מאי 2011, לאחר מכן חזר לעבודה חלקית (חצי משרה) למשך כחודשיים, ולאחר מכן, המשיך בעבודה חלקית בהיקף של שלושת רבעי משרה למשך חודש ימים. התובע הציג אישור המועצה המקומית, בדבר היעדרויותיו מהעבודה ותשלום משכורותיו בתקופות היעדרותו על חשבון ניצול ימי מחלה. התובע הציג אישורים ממנכ"ל המועצה ומגזבר המועצה, לפיהם הוא זכאי, עם פרישתו מהעבודה, לקבל פנסיה תקציבית ולגמלאות על פי חוק שירותי המדינה, ומשכך, הוא זכאי לפי הוראות התקשי"ר לפדיון ימי מחלה בגיל הפרישה. מכאן, התובע ביקש פיצוי בגין ניצול ימי מחלה. לטענתו, עקב התאונה הוא ניצל 100 ימי מחלה, כחמישית מיתרת ימי המחלה הצבורים לזכותו עד היום והעומדת על 420 ימים. משמע, התובע טוען כי הוא ניצל כחמישית מימי המחלה, שהפיצוי בגינם מגיע לטענתו ל- 60,000 ₪.

בנוסף להפסד ימי המחלה כמפורט לעיל, התובע ביקש פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 18,000 ₪, פיצוי בגין ההוצאות עבור עזרה צד ג' ונסיעות לטיפולים בסך של 2,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט.

הנתבעת כפרה בכל הנזקים הנטענים על ידי התובע. לטענתה, פגיעת התובע הייתה "קלה ביותר", כפי שהגדירה האורטופד אשר מונה מטעם בית המשפט. פגיעתו של התובע לא הותירה אצלו נכות צמיתה ואף לא זמנית.

בנסיבות, הנתבעת טענה כי אין כל קשר בין היעדרותו של התובע מעבודתו – ככל שנעדר – לבין פגיעתו בתאונה, וככל שנעדר, בין אם באופן מלא ובין אם באופן חלקי, הרי שהדבר נבע מפגיעותיו בתאונות קודמות בשנים 1992-1994, כפי שציינו המומחים אשר מונו מטעם בית המשפט.

לא זו אף זו: הנתבעת הוסיפה וטענה כי הצבירה המקסימאלית לצורכי פדיון ימי המחלה הינה 420 ימים, כאשר התובע בעצמו ציין, כי עד היום צבר 420 ימי מחלה. משמעות הדבר, לטענת הנתבעת, כי מעל מכסה זו אין באפשרות התובע לצבור ימי מחלה נוספים.

הנתבעת טוענת, כי הפיצוי היחיד המגיע לתובע, הינו פיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל המוערך על ידה בנסיבות פגיעתו של התובע בסך של 2,000 ₪ לכל היותר, כאשר יש לקזז מסכום זה את שכר טרחתם של המומחים אשר מונו מטעם בית המשפט.

באשר לעזרת צד ג', הנתבעת טענה כי לא מגיע לתובע פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה, וזאת לנוכח קלות הפגיעה. בכל הנוגע להוצאות הרפואיות, הרי שהוצאותיו של התובע, וככל שהיו קשורות לתאונה, מכוסות על ידי קופת החולים.

בנסיבות, הנתבעת טענה כי נזקי התובע נבלעים בסכומים ששולמו על ידי הנתבעת בגין שכר טרחת המומחים אשר מונו מטעם בית המשפט.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ) לשלם לתובע סך של 12,000 ₪ בצירוף 1,800 ₪ בגין הוצאות משפט (סכום זה כולל בתוכו שכ"ט עו"ד ושליש אגרת פתיחה).

בנסיבות סיום התביעה מול הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ), נתבעת זו פטורה מתשלום יתרת אגרה כלשהי.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.