1. המחלוקת בתביעה שבפנינו הינה, האם צברה התובעת תקופת אכשרה בת 144 חודשים כעובדת מבוטחת, המזכה אותה בקבלת קצבת זקנה בהגיעה לגיל 62 (ולא מגיל 65 ו – 8 חודשים על פי חלק ד' לוח א1 לחוק).

לא היה חולק, כי התובעת צברה תקופת אכשרה של 113 חודשים אולם התובעת טענה שהועסקה 55 חודשים נוספים בשנים 1972 עד 1978:

מ – 6/72 עד 4/74 אצל מרפא שיניים בשם "המאירי", ומ – 4/75 ועד 3/78 אצל רופא שיניים בשם "נוישטט".

2. ביום 13.6.12 דחינו את תביעת התובעת משקבענו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תקופת אכשרה כאמור.

3. התובעת ערערה על פסק הדין, ובמסגרת הדיון בערעור (עב"ל 58203-07-12) הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין ולפיה:

"יוחזר הדיון לבית הדין האזורי להשלמת הבירור העובדתי בנוגע לתקופות עבודתה של המערערת. במסגרת זו תוגש תעודת עובד ציבור אשר תכלול את כל המידע המצוי בידי המוסד לביטוח לאומי בדבר המעסיקים לרבות תקופות דיווח על עובדים ודווח כעצמאים ככל שיש...

לאחר קבלת התעודה תודיע המערערת אם בדעתה להמשיך בבירור העובדתי בבית הדין האזורי, אם לאו."

4. בהתאם להסכמת הצדדים, הוגשה לתיק תעודת עובד צבור של גב' פולינה אמיתי, מנהלת מחלקת גביה ממעסיקים בסעיף הקריות של הנתבע.

על פי תעודת עובד הציבור, החומר המוקדם ביותר שבנמצא לגבי המעסיקים דר' נוישטט לזרו ז"ל והמאירי יצחק ז"ל הינו מאפריל 78, חומר לתקופה קודמת – בוער.

עוד עולה מהתעודה, כי המעסיקים היו רשומים כעצמאים. דר' נוישטט מ – 1.4.78 ועד 12.6.95, המאירי יצחק מ – 1.4.78 ועד 31.12.00.

הנ"ל העסיקו עובדים כדלקמן:

המאירי יצחק ז"ל תיק ניכויים 91010176500 העסיק עובדים בתקופות הבאות:

11/78, 3/81 – 9/79, 1-3/87, 6/88 – 7/87, 7-12/91, 7-12/92, 1-6/94 – הועסק עובד אחד.

1-3/84 – הועסקו שני עובדים.

נוישטט לזרו ז"ל תיק ניכויים 31020676200 העסיק עובדים בתקופות הבאות:

1-3/78, 4/79-9/80, 5-6/82, 11/82 – הועסק עובד אחד.

8/81 – 10/80, 10/81, 4/82 – 12/81, 7-8/82 – הועסקו שני עובדים.

9/81, 11/81 – הועסקו שלוש עובדים.

1-2/83, 11-12/83, 3-8/84, 3/86 – 4/85 – עובד אחד, חוץ מ – 8/82 – שני עובדים.

6-12/86, 1-8/87, 11-12/87, 1-12/89, 1-3/90, 5-12/90, 3/94-1/91 – עובד אחד.

4/90 – שני עובדים.

5. התובעת לא ביקשה לחקור את מוסרת התעודה.

6. בהמשך לתע"צ, ביקשה התובעת לקבל את שמות העובדים בשנת 1978.

כתגובה, הוציאה גב' אמיתי מכתב, על פיו, אצל המאירי יצחק עבדה בחודש 11/78 עובדת בשם שושנה ילו, ואצל דר' נוישטט עבדה בחודשים 2-3/78 גב' גבעון יאירה.

7. ב"כ התובעת ביקשה להציג שאלות לעובדות דלעיל.

בעקבות כך, ערך הנתבע חקירה ע"י החוקר שי שרעבי.

מהחקירה עלה, כי גב' הילו עבדה בחודש 11/78 אצל יצחק המאירי. גב' הילו לא זכרה אם היו עובדים או סייעת בנוסף אליה.

גב' גבעון יאירה ציינה כי עבדה לבד אצל דר' ניישטט בחודשים 2-3/78.

שתי העובדות ציינו שאינן מכירות את התובעת.

8. התובעת לא ביקשה לקיים ישיבת הוכחות אלא להתבסס על החומר הקיים , ולהגיש סיכומים.

9. לטענת התובעת בסיכומיה המשלימים, קשיי הוכחת תקופת עבודתה הנובע מהעדר רישומים מסודרים אצל הנתבע, לא צריכה להסתכם בכישלון תביעתה.

אין מדובר בהעדר רישום אשר מעיד על כך שהתובעת לא עבדה ולא דווחה כעובדת, אלא בהעדר רישום המעיד אך ורק על כך שהדיווחים הקיימים הם דיווחים מקוטעים וחסרים.

לטענת התובעת, בפני בית הדין עומדים תצהירה ותצהיר בעלה – שלא נסתרו. התובעת לא קיבלה תלושי שכר ועל כן אין בידה ראיה בכתב לעבודתה.

בנסיבות אלה, לטענתה, יש לקבל תביעתה.

10. לטענת הנתבע, פסק הדין הראשון לא בוטל, ועל כן, אין מקום להתייחס במסגרת הסיכומים שבפנינו לקביעות פסק הדין, אלא לברר, האם הנתונים החדשים שנתקבלו על יסוד הסכמת הצדדים מסייעים לתובעת בהוכחת תביעתה.

לטענת הנתבע, אין בנתונים החדשים כל הוכחה לתקופת העבודה הנוספת הנטענת על ידה.

הנטל להוכחת עבודתה מוטל על שכמה, והתובעת לא עמדה בנטל זה משהתקשתה אפילו לזכור את שמות מעסיקיה ומקומות עבודתה, וכן משלא עלה בידה להוכיח כי עבדה אצלם.

לטענת הנתבע, יש לדחות התביעה.

הכרעה

11. הנטל להוכחת טענתה של התובעת כי צברה תקופת אכשרה בת 144 חודשים מוטל על כתבי התובעת.

אמנם, במסגרת הסכמת הצדדים בהליך הערעור, נדמה למסתכל מן הצד כי התבלבלו היוצרות, והנטל הועבר לכאורה אל הנתבע – בהנפקת תע"צ ובהמשך בביצוע חקירה, והכל – על מנת לנסות ולסייע לתובעת בהוכחת טענותיה, אולם בבואנו לבחון האם בנתונים הנוספים שהוצגו בפנינו יש כדי להביא לשינוי מסקנתנו בפסק הדין, עלינו לזכור כי נטל ההוכחה היה ונשאר על התובעת.

לטעמנו, התובעת לא עמדה בנטל זה.

12. באשר לעבודה הנטענת אצל דר' נוישטט, כבר הבענו תמיהה על כך שהתובעת לא זכרה את שם הרופא וכתובת המרפאה, בעוד שזכרה את תקופת העבודה המדויקת אצלו מ – 4/75 עד 3/78.

עוד ציינו, כי תמוה מדוע דר' נוישטט לא דיווח על עבודתה, כאשר בשנת 78' דיווח על עובדת אחרת שעבדה אצלו.

העובדות החדשות שבאו בפנינו אף הן אינן תומכות בגרסת התובעת, שכן גב' גבעון יאירה שעבדה אצל דר' נוישטט לכאורה במקביל לתובעת, טענה כי עבדה לבד.

באשר לתקופת העבודה הנטענת אצל מר המאירי, לא נמצאו דיווחים לתקופה זו, והעובדת גב' הילו עבדה אצל מר המאירי בתקופה מאוחרת יותר.

13. לנוכח האמור, ומשטענת התובעת לא קיבלה כל חיזוק נוסף בראיות החדשות, איננו מוצאים לשנות ממסקנת פסק הדין מיום 13.6.12, ודין התביעה להידחות.

14. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום כ"ח אב תשע"ג, 4 באוגוסט 2013 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.