פסק דין

מבוא

1. תובענה להצהיר כי הסכם השותפות עם המשיבה 1 מיום 15.8.04 (להלן: "הסכם השותפות") בוטל כדין על ידי המבקשות, וכי כתוצאה מביטולו תוצא המשיבה 1 מהשותפות ללא צורך בפירוק השותפות.
2. יצוין כי הצדדים ניהלו הליך נוסף לקביעת חלקם של השותפים בשותפות, בה"פ 14033-06-09 (בימ"ש מחוזי מרכז-לוד)(להלן: "ההליך הנוסף"), במסגרתו ניתן פסק דין ביום 7.6.2012, בו נקבע כי הזכויות בשותפות הינן כדלקמן: החברה הכלכלית קרית שמונה בע"מ (להלן: "החכ"ל")– 11%; מכשירי מדידה בינלאומיים בע"מ (להלן: "מכשירי מדידה") - 41.622%; י.ב. גלאור ייזום והשקעות בע"מ (להלן: "גלאור") – 16.521%; הממרח (1994 ר.ד.) בע"מ (להלן: "הממרח") – 30.857%.

[כל האזכורים והציטוטים שיובאו בפסק הדין להלן יהיו לפי מספרי העמודים כפי שהם מופיעים בפרוטוקולים במערכת "נט המשפט", ולא לפי מספרי העמודים של חברת "סטנוגרמה"].

העובדות הצריכות לעניין

1. ביום 15.8.04 נחתם הסכם נאמנות בין ארבע חברות: המבקשת 1- גלאור, מג הצפון ייזום ובניה (2003) בע"מ (להלן: "מג הצפון"), הארגז בע"מ (להלן: "הארגז"), והמשיבה 2- החכ"ל (להלן: "הסכם הנאמנות" - נספח א' לתצהיר יוסי בוכריץ ת/1). בהסכם הנאמנות נקבע שהצדדים יקימו שותפות (להלן: "השותפות"), עבורה ירכשו בנאמנות הארגז והחכ"ל נכס מקרקעין בקרית שמונה, הידוע כגוש 13182 חלקה 1 (להלן: "הנכס"). זאת, לאחר שהתקבלה הצעה שהגישו הארגז והחכ"ל לרכישת הנכס תמורת סכום של 1,081,000 $, בתוספת מע"מ, מבעלת זכויות החכירה, חברת סלילים חולה בע"מ (להלן: "סלילים חולה"), שזכויותיה בנכס הועמדו למכירה על ידי כונס נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל.
2. בסמוך לחתימת הסכם הנאמנות, ולפני יום 10.8.04, נחתם הסכם בין המשיבה 1- הממרח, ובין המבקשת 1-גלאור, לפיו הממרח תהיה שותפה בשותפות בשיעור מחצית מזכויותיה של גלאור, והן יתחלקו שווה בשווה בכל ההוצאות וההכנסות שתהיינה בקשר עם השותפות (נספח 4 לתצהיר אדרי - נ/7, להלן: "הסכם הממרח-גלאור"). לטענת הממרח, וכך גם נקבע בהליך הנוסף, ביום 11.8.04 היא שילמה סכום של 113,750 ₪ עבור השתתפות בעלות הערבות הבנקאית שהפקידה גלאור אצל כונס הנכסים וביום 9.11.04 העבירה סכום של 257,726 ₪ בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של גלאור. הממרח טוענת כי כנגד קבלת כספים אלה התחייבה גלאור להעביר מחצית מזכויותיה בשותפות ובנכס על שם הממרח, בהתאם להסכם הממרח-גלאור.

1. לצורך התמונה הכוללת נביא מספר קביעות שנקבעו בפסק הדין שניתן בהליך הנוסף שהתנהל בין הצדדים, כדלהלן:

"בהסכם הנאמנות נקבע עוד, כי כל אחת מהשותפות תישא בהצעה לרכישת הנכס על פי חלקה היחסי בשותפות, באופן הבא: גלאור תשלם 270,250 $ (25% מההצעה לרכישת הנכס); מג הצפון תשלם 360,333 $ (33.33% מההצעה לרכישת הנכס); הארגז תשלם 225,226 $ (20.835% מההצעה לרכישת הנכס); החכ"ל תישא ב- 20.835% מההצעה לרכישת הנכס, בכפוף להפחתה בסכום של 200,000 $, שמתוכם תשלם על-פי חלקה היחסי בלבד, בתמורה לכך שהחכ"ל תישא במלוא החובות העירוניים הרובצים על הנכס.

הוסכם כי בסכום ההפחתה של 200,000 $ האמור (להלן: "סכום ההפרש"), יישאו השותפים בהתאם לחלקם היחסי בשותפות, ולכן ישלמו שאר השותפים בנוסף את הסכומים הבאים: גלאור תשלם 25% מתוך סכום ההפרש, דהיינו 50,000 $; מג הצפון תשלם 33.33% מתוך סכום ההפרש, דהיינו 66,667 $; הארגז תשלם 20.835% מתוך סכום ההפרש, דהיינו 41,670 $; והחכ"ל תשלם 20.835% מתוך סכום ההפרש, דהיינו 41,670 $, ובסה"כ תשלם עבור חלקה 66,896 $ (סעיפים 3.1, 3.2 בהסכם הנאמנות)

...

היה ומי מהשותפים לא יעביר את התשלומים האמורים לעיל או חלקם במועד, הוא ייחשב כמי שויתר על חלקו בשותפות שעבורה נרכש הנכס בנאמנות על ידי הארגז והחכ"ל, לא יהיה שותף בשותפות, לא יהיו לו כל זכויות בנכס ולא תהיה לו כל דרישה או תביעה כנגד מי מהצדדים (סעיף 3.6 בהסכם הנאמנות).

בהסכם הנאמנות נקבע, כי לצורך מימון רכישת הנכס תיטול השותפות, באמצעות הנאמנים הארגז והחכ"ל, הלוואה ממוסד בנקאי ולצורך כך ישועבד הנכס במלואו, כאשר לכל אחת מהשותפות בשותפות יעמוד היקף אשראי בהתאם לחלקה היחסי בשותפות (להלן: "הלוואת השותפות"). כל שותפה בשותפות תשלים את מימון יתרת התמורה בגין הנכס שמעבר לסכום הלוואת השותפות, בהתאם לחלקה בשותפות".

1. ביום 30.8.04 נחתם הסכם בין סלילים חולה - בעלת הנכס, באמצעות כונס הנכסים עו"ד נימצוביץ, מצד אחד, ובין החכ"ל והארגז מצד שני, לרכישת הנכס תמורת סכום של 1,081,000 $ בתוספת מע"מ (להלן: "הסכם המכר" - נספח ב' לתצהיר יוסי בוכריץ ת/1). בהסכם המכר נקבע כי התמורה תשולם לכונס הנכסים תוך 30 יום מאישור הסכם המכר על ידי ראש ההוצאה לפועל (סעיף 5 בהסכם המכר).

1. ביום 20.9.04 אישר ראש ההוצאה לפועל בתל אביב את הסכם המכר. ביום 20.10.04 דיווחו החכ"ל והארגז למשרד מיסוי מקרקעין טבריה על רכישת הנכס בנאמנות עבור השותפות, וביום 1.11.04 נרשמה השותפות אצל רשם השותפויות תחת השם ה.מ.ג.ל נדל"ן, מס' שותפות 540218120.
2. בד בבד עם הצעתה לרכישת המתחם, מסרה הארגז לכונס הנכסים ערבות בנקאית בסכום של 54,000 $, שמומשה על ידי הכונס על חשבון התמורה. לטענת המבקשות (סעיף 15 בבקשה המתוקנת) מג הצפון העבירה לחשבון השותפות בבנק הפועלים סכום של 991,424 ₪ ביום 9.11.04, גלאור העבירה אף היא באותו יום סכום של 742,952 ₪ לחשבון זה, ואילו חכ"ל העבירה לחשבון השותפות סכום של 158,862 ₪ ביום 11.11.04.
3. המבקשות טוענות כי לשם השלמת סכום הרכישה לקחה השותפות הלוואה מבנק הפועלים ביום 15.11.04 בסכום של 763,150 פרנקים שוויצרים, אשר הומר לשקלים בחשבון השותפות לצורך התשלום לכונס הנכסים לסכום של 2,855,716.59 ₪. כמו כן, כי ביום 15.11.04 העבירה השותפות לכונס הנכסים סכום של 4,530,176 ₪, שהשלים את הסכום של 242,946 ₪ (54,000 $) שמומש באמצעות הערבות הבנקאית של הארגז. עוד נטען, כי ביום 3.12.04 מסרה השותפות לכונס הנכסים שיק בסכום של 811,431 ₪ בגין המע"מ, עבורו לקחה השותפות הלוואה נוספת בסכום של 740,000 ₪.
4. ביום 21.2.07 מכרה הארגז את מלוא זכויותיה בשותפות (33.3%) לגלאור ולהממרח תמורת סכום כולל של 324,885.55 ₪, בתוספת מע"מ (להלן: "הסכם הארגז" - נספח ה 1 לתצהיר בוכריץ - ת/1).
5. בהסכם הארגז נקבע, כי בכפוף לשחרור הארגז מכל זכויותיה וערבויותיה, מוכרת הארגז את מלוא זכויותיה בנכס ובשותפות, כדלהלן: 6.37% מהשותפות לגלאור ו- 26.93% מהשותפות להממרח. עוד נקבע, כי כתנאי מוקדם לביצוע העסקה תגרום גלאור להפטרת הארגז באופן מלא מכל ההתחייבויות, הערבויות והביטחונות שהארגז נתנה לבנק הפועלים בקשר עם הלוואת השותפות (סעיף 4 בהסכם הארגז).
6. ביום 26.2.07 מכרה מג הצפון את מלוא זכויותיה בשותפות (33.33%) להממרח ולמכשירי מדידה תמורת סכום כולל של 1,185,613 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "הסכם מג הצפון" - נספח ה 2 לתצהיר בוכריץ - ת/1).
7. בהסכם מג הצפון נקבע, כי בכפוף לשחרור מג הצפון מכל זכויותיה, חובותיה וערבויותיה, מוכרת מג הצפון את מלוא זכויותיה בנכס ובשותפות, כדלהלן: 31.76% מסך כל הזכויות בנכס למכשירי מדידה ו- 1.54% מסך כל הזכויות בנכס להממרח (סעיף 3.2), כשמכשירי מדידה והממרח יישאו בשיעור התמורה על פי חלקן היחסי ברכישה (סעיף 4.2 בהסכם מג הצפון). (יוער, כי בהליך הנוסף נקבע שהפער של 0.03% שבין חלקה של מג הצפון על פי הסכם מג הצפון (33.33%) ובין חלקה על פי הסכם הנאמנות (33.30%) התחלק בין הממרח למכשירי מדידה, בהתאם לחלק היחסי שכל אחת מהן רכשה מהזכויות של מג הצפון בשותפות. דהיינו, בסיכומו של דבר, מכשירי מדידה רכשה 31.787% מהזכויות בשותפות והממרח רכשה 1.543% מהזכויות בשותפות).
8. בעקבות מסכת כל ההסכמים בין הצדדים כפי שתוארה לעיל, ארבע השותפות בשותפות כיום הן: שתי המבקשות- גלאור ומכשירי מדידה, ושתי המשיבות- החכ"ל והממרח.
9. בשלהי שנת 2006 הגישה השותפות תביעה בסכום של 18,246,724 ₪ נגד מס רכוש וקרן פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות מלחמת לבנון השנייה. מנהל מס רכוש קבע לשותפות פיצוי בסכום של 604,279 ₪. ביום 19.6.08 הגישה השותפות ערר על קביעה זו בפני ועדת הערר באזור הצפון. ועדת הערר עיכבה את הדיון בערר עד להסכמה של כל השותפות בשותפות על ייצוגן על ידי עו"ד קפלנסקי בהליך הערר, לאחר שהתברר כי המשיבות מסרבות לחתום על ייפוי כוח לעו"ד קפלנסקי.
10. לטענת המבקשות, גם לאחר שהתקיים דיון נוסף בוועדת הערר ביום 25.1.10, במסגרתו הוצע לצדדים לפצל את הדיון בערר ולדון תחילה רק בנזק הישיר שנגרם לנכס, ולהותיר למועד מאוחר יותר את הדיון בעניין הנזק העקיף, הוסיפו המשיבות לעמוד בסירובן לחתום על ייפוי הכוח לעו"ד קפלנסקי. זאת, חרף הניסיונות מטעם המבקשות להגיע להבנות עם המשיבות בעניין.
11. ביום 3.10.10 נחתם הסכם פשרה בין המבקשות ובין המשיבה 2 - החכ"ל, במסגרתו חתמה האחרונה על ייפוי הכוח לעו"ד קפלנסקי.
12. ביום 22.2.10 פנו המבקשות להממרח במכתב התראה (להלן: "מכתב ההתראה"), שבו היא נדרשה לחתום על ייפוי כוח לטובת עו"ד קפלנסקי לצורך ייצוג השותפות בערר נגד מס רכוש, לחתום על הלוואת השותפות שנלקחה מבנק הפועלים לשם רכישת הנכס ולשלם את חלקה בתשלומי הריבית בגין הלוואה זו בסכום של 137,218 ₪. לביצוע כל הדרישות הללו הקציבו ב"כ המבקשות להממרח 7 ימים והוסיפו כי אם לא תעשה כן, ינקטו נגד הממרח בצעדים משפטיים.
13. ביום 11.4.10 שלחו המבקשות להממרח הודעה על ביטול חלקה בהסכם השותפות (להלן: "הודעת הביטול"). בהודעת הביטול הודיעו גם כי הממרח זכאית לקבל את השקעתה בחזרה בכפוף לחתימתה על ביטול חלקה בשותפות.
14. מכאן התובענה שבפנינו להצהיר כי הסכם השותפות עם הממרח בוטל על ידי המבקשות כדין.

טענות הצדדים

טענות המבקשות.

1. הממרח הפרה את הסכם השותפות ואת חובת הנאמנות שהיא חבה כלפי השותפות, בכך שסרבה לחתום על כתב ערבות לחשבון השותפות ולהלוואה שלקחה השותפות מבנק הפועלים בהתאם להסכם השותפות ובאי נשיאתה בהלוואת השותפות בהתאם לחלקה היחסי בשותפות. לפי הנטען, מנהל הממרח השתתף בישיבות השותפים בהן הוחלט על לקיחת ההלוואה ואף העביר לשותפות ביום 6.6.07 תשלום על חשבון ההלוואה בסכום של 249,164 ₪. המבקשות טוענות בהקשר זה, כי אין לקבל את הטענה כאילו בתשלומים העודפים ששילמה הממרח עבור רכישת הזכויות של הארגז ומג הצפון היא גם כיסתה את חלקן בהלוואת השותפות כיוון שטענה זו מתעלמת מתשלום נוסף ששילמו המבקשות עבור דמי ייזום, ומעבר לכך, ברי כי אין זה סביר שהממרח תשלם סכומים מעבר לנדרש סתם כך.
2. הממרח גם סרבה לחתום על ייפוי כוח לב"כ השותפות עו"ד קפלנסקי, המייצג את השותפות בתביעה שהגישה נגד רשויות מס רכוש בגין נזקי מלחמת לבנון השנייה, סירוב המונע מהשותפות אפשרות לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב מלחמה זו.
3. הממרח פועלת במכוון ובחוסר תום לב במטרה לפגוע בשותפות, ותוצאה מכך היא הורדה לטמיון של המשאבים הרבים שהשקיעה השותפות ברכישת המתחם ואובדן רווחים כתוצאה מאי ייזום המתחם. לאור כך, ביטול הסכם השותפות עם המשיבה נעשה על ידן כדין והסעד הראוי בנסיבות העניין הוא להורות על הרחקתה ו"ניתוקה" של הממרח מהשותפות מבלי שיהיה צורך להביא לפירוק השותפות בפועל.
4. יוער, כי במסגרת הבקשה טענו המבקשות שהממרח "תוקעת מקלות בגלגלים" לניסיונות השותפות לפעול לייזום המתחם, ושהיא אף הצהירה שתוסיף לנהוג כך כל עוד המבקשות לא יגיעו עמה להסכם פשרה לפיו הממרח תצא מהשותפות ותקבל את חלקה היחסי בנכס. המבקשות לא חזרו על טענה זו בסיכומיהן ועל כן טענה זו נחשבת כטענה שנזנחה.

טענות המשיבה 1 - הממרח

1. הממרח טוענת מספר טענות מקדמיות: כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית נוכח העובדה שכבר הוגשה תביעה ראשונה בהליך הנוסף בעניין קביעת החלקים והזכויות של השותפים בשותפות ואין מקום להגשת תביעה נוספת בנדון; כי המבקשות מנועות מלטעון טענות עובדתיות מנוגדות בשני הליכים שונים באותו בית משפט וחל עליהן השתק שיפוטי, שכן בהליך הנוסף טענו המבקשות כי להממרח יש שליש מהזכויות בשותפות ובנכס ואילו כעת טוענות המבקשות שאין להממרח זכויות כלל.
2. לגופם של דברים, בכל הנוגע להגשת הערר למס רכוש, מדובר בניסיון פסול להוצאת כספים במרמה משלטונות מס רכוש, שכן הנזקים לשותפות היו קטנים לאין ערוך ביחס לסכום הפיצוי המבוקש ממס רכוש, והממרח איננה מוכנה, על כן, לקחת חלק בהליך זה.
3. בעניין החוב לבנק הפועלים, הממרח לא הייתה צד להסכמים שנחתמו מול בנק הפועלים ולא התחייבה כלפי המבקשות לשאת בכל תשלום שהוא או לחתום על כל כתב ערבות שהוא כלפי בנק הפועלים. למעלה מכך, הממרח שילמה עבור עסקאות הרכישה של זכויות הארגז ומג הצפון סכומים העולים בהרבה על חלקן היחסי בשותפות, ועל כן לא רובץ עליה כל חוב שהוא. הממרח גם לא התבקשה כלל לחתום על הסכם ההלוואה או על כתבי ערבויות כלשהם בעניין, וזאת מכיוון שנשאה בכל חלקה היחסי ואף מעבר לכך.
4. לא הייתה כל הפרה יסודית של הסכם השותפות על ידי הממרח נוכח פרק הזמן הרב שעבר מתחילת ביצוע ההפרות הנטענות, בשנת 2006, ועד הודעת הביטול שנשלחה כארבע שנים לאחר מכן. המבקשות הן שהפרו את ההסכם בכך שרשמו את הממרח בשותפות רק ביום 7.8.09, למרות ששילמה את מלוא חלקה בשותפות זמן רב קודם לכן. בנסיבות העניין, לא יהיה זה צודק להורות על ביטול ההסכם עם הממרח לאחר תקופה כה ארוכה במהלכה שילמה הממרח סכומים רבים והייתה לכולי עלמא שותפה מלאה.
5. לא ניתן להרחיק שותף משותפות ללא קיומו של הסכם מפורש בין הצדדים המאפשר לעשות כן.
6. הטענה כי המבקשות שילמו דמי ייזום הינה טענה חסרת בסיס שאינה נתמכת בראיה כלשהי והיא אף נדחתה בהליך הנוסף.
7. הטענה כי הממרח מונעת מהשותפות לפעול לייזום המתחם, היא טענה בעלמא ללא כל אסמכתא, בפרט שהממרח שיתפה פעולה בנושא זה במו"מ שנוהל עם גופים שונים, ולא בכדי הטענה נזנחה בסיכומי המבקשות.

דיון והכרעה

השאלות השנויות במחלוקת

1. המחלוקות המרכזיות בתובענה שבפנינו הינן:
   1. האם הפרה הממרח את הסכם השותפות הפרות יסודיות.
   2. האם ביטול הסכם השותפות עם הממרח על ידי המבקשות נעשה כדין.
   3. האם ניתן להרחיק את הממרח מהשותפות ללא פירוק השותפות.
2. באשר לטענות המקדמיות של הממרח, יש לדחות את הטענה בדבר ההליך הנוסף שהתקיים בין הצדדים, שם הייתה התובענה שהגישו המבקשות להצהיר כי החכ"ל אינה שותפה ואינה זכאית להחזיק בחלק בשותפות, ולחלופין, ככל שייקבע כי החכ"ל נותרה שותפה בשותפות, להצהיר מה חלקו של כל שותף בשותפות. ההליך הנוסף נסוב, אפוא, על התנהלותה של החכ"ל והשפעתה על חלקיהם של השותפים בשותפות. לעומת זאת, התובענה דנא מופנית כלפי הממרח ועילתה בהפרות הסכם שבוצעו לכאורה על ידי הממרח. לשאלת שיעור ההחזקה של השותפים בשותפות ישנה אמנם השלכה על התובענה דנא ועל כן היה הגיון בבקשת הצדדים להמתין להכרעה בהליך הנוסף על מנת לדעת מהו גובה הסכום אותו נדרשת הממרח לשלם לפי חלקה היחסי בשותפות, אולם מדובר בשני הליכים שונים שאין האחד מוציא את השני.
3. אין לקבל גם את הטענה בדבר השתק שיפוטי, לפיה המבקשות מושתקות מלטעון טענות עובדתיות מנוגדות בשני הליכים נפרדים. במסגרת ההליך הנוסף לא הכחישו אמנם המבקשות כי להממרח שליש מהזכויות בשותפות, אולם אין בכך למנוע מהן לטעון בהליך כאן כי בעקבות ההפרות הנטענות של הממרח בוטל עמה ההסכם, ככל שייקבע שבוטל כדין, ועל כן אין להממרח זכויות בשותפות. הבקשה בהליך הנוסף והתצהירים שהוגשו (למצער הראשון מבין השניים) כתמיכה בה, נעשו והוגשו קודם למועד שליחת הודעת הביטול להממרח, וממילא באותה עת היו לה את מלוא הזכויות על פי חלקה היחסי. ואילו לאחר משלוח הודעת הביטול, בהנחה שנעשתה כדין, נשללו לכאורה זכויותיה של הממרח בשותפות מכאן ולהבא.

האם הפרה המשיבה את הסכם השותפות הפרות יסודיות?

1. בנוגע לטענת המבקשות בדבר הערר שהוגש למס רכוש, אין לראות בהתנגדותה של הממרח להגשת הערר וסירובה לחתום על יפוי כוח לעו"ד קפלנסקי, כחוסר תום לב מצדה.
2. מחומר הראיות ועל פני הדברים, אכן עולה לכאורה ספק בנוגע לגובה הנזק הנטען בתביעה נגד מס רכוש. מנהל הממרח, אבי אדרי (להלן: "אדרי") אמר בעדותו בעניין זה: "אני ברוך השם תודה לאל רוצה לישון בשקט. אני מתחם שקניתי שנתיים לפני ולא שמתי בו בורג, ולא השקענו בו כלום, אני אבקש פיצוי? המתחם לא קרה לו כלום! היו פגיעות, יש נזקים, אבל לא בסדרי גודל האלה. אני לא מוכן להיות שותף. אני גם רוצה כסף, אבל לא כזה. אבל אם בית המשפט יאשר להם, זאת אומרת יבקש שהם יטפלו בתביעה הזאת, אני רק רוצה להיות בחוץ. שלא יבואו ישאלו אותי אחר כך למה זה" (פרוט', עמ' 44, שו' 30-24). (הדגשים לא במקור).
3. עדותו של אדרי בעניין העדר ההשקעה במתחם, מצטרפת לכך שהמתחם נרכש אך שנתיים לפני פרוץ המלחמה תמורת פחות מחמישה מיליון ₪, בעוד התביעה למס רכוש היא על סכום של 18,246,724 ₪. גם על פי חוות הדעת השמאית מטעם השותפות שצורפה לתביעה נגד מס רכוש (נ/5) עולה כי קיים פער רב בין הכתוב בחוות הדעת, לפיה הנזקים הסתכמו בסכום של 8.87 מיליון ₪, ובין הסכום שנתבע בתביעה למס רכוש. בוכריץ נשאל בחקירתו כיצד "בא לעולם" הסכום שנתבע ממס רכוש, וענה:

"ת. כל מה שכתוב בחוות הדעת הזאת זה לא הבנה שלי. חשוב שנציין את זה. מדובר בחוות דעת של מהנדסים שמונו על ידי המ.ג.ל. נדל"ן. אני לא קבעתי את הסכומים.

ש. יוסי, אני יודע שאתה לא חתום עליה. אני לא אומר שאתה חתום עליה. אבל פה חוות הדעת מדברת על 8.870 מיליון ₪.

ת. שזה ריכוז של כמה סעיפים, אבל לא סעיף אחד.

ש. איך זה הגיע בערער ל-18 מיליון?

ת. אני באמת לא יכול לתת לך את התשובה לשאלה הזאת כי יש מי שמנהל את התיק הזה... והוא זה שקבע אתה הדברים, לא אני קבעתי אותם. מי שיותר קבע בעניין הזה של סכום הנזק זה מר אבי אדרי מחברת הממרח. הוא זה שליווה את מר אלכסנדר קפלונוב" (פרוט', עמ' 37, שו' 27-15).

1. במכתבו של ב"כ מנהל מס רכוש מיום 22.6.09 (נספח יד לתצהיר בוכריץ – ת/1) נכתב: "קיים יותר מאשר חשש סביר כי עסקינן בנסיון להוציא כספים שלא כדין מהמדינה (על ידי מי שיזם את הגשת התביעה/הערר) וזאת על בסיס טענות בלתי מבוססות (בלשון המעטה) לנזקים שרובם המכריע כלל לא ארע".
2. מהאמור לעיל עולה אכן תמיהה בנוגע לגובה הסכום הנתבע בתביעה מול מס רכוש.
3. יש לציין כי עניין הוכחת הנזקים שנתבעו על ידי המבקשות ממס רכוש אינו נושא הדיון שבפנינו, אלא בפני שלטונות מס רכוש. אין לקבוע, על כן, מסמרות בקשר לכך במסגרת פסק דין זה. עם זאת, מאחר והמבקשות העלו נושא זה כנגד הממרח, בטענה שזו לא סייעה להן בערר למס רכוש והממרח ענתה על כך, כאמור, לא היה מנוס מלהתייחס לעניין זה כשהוא תחום לתובענה דנן. בנסיבות כפי שתוארו לעיל, לא ניתן לקבוע כי התנהלותה של הממרח, שסירבה לסייע לתביעה מול מס רכוש, מהווה התנהגות בחוסר תום לב והפרה של חובת הנאמנות. לא זו אף זו, לפי טענת הממרח, דווקא התנהלות המבקשות מעלה סימני שאלה בנוגע לתום לבן ושאלה היא אם במצב כזה הן יכולות לטעון לחוסר תום לב של הממרח בעניין זה. בכל מקרה, יצוין שוב, כי אין באמור משום קביעת מסמרות בקשר עם הערר למס רכוש.
4. מכל האמור לעיל עולה, כי אין לראות את התנהלות הממרח בעניין הערר שהוגש למס רכוש כהפרה מצד הממרח של הסכם השותפות.
5. המבקשות טוענות להפרה נוספת של הסכם השותפות על ידי הממרח, בסירובה של הממרח לחתום על כתב ערבות לחשבון השותפות ולהלוואה שלקחה השותפות מבנק הפועלים בהתאם להסכם השותפות ולאי נשיאה בתשלומי ההלוואה בהתאם לחלקה היחסי בשותפות. הממרח טוענת מנגד, כי היא שילמה לשותפות את כל חלקה היחסי ואף מעבר לו ועל כן לא מוטלת עליה כל חובה נוספת בקשר עם חשבון השותפות ולהלוואה מבנק הפועלים. אדרי טען בעדותו "אני לא צריך. אני שמתי, תעשה חשבון. יש מומחה, שילמנו 50,000 שקל למומחה. המומחה קבע כמה אני הבאתי. תעשה חשבון מה אני. תראה מה כב' השופט קבע, אתה תגיע בדיוק לחשבון" (פרוט', עמ' 49, שו' 29-27).
6. יוער, כי בהודעת הביטול ששלחו המבקשות להממרח לא הוזכר עניין אי החתימה על כתב ערבות, לא נאמר בו שהממרח הפרה בקשר לכך את הסכם השותפות והדבר לא שימש עילה לביטול ההסכם. ספק, על כן, אם המבקשות יכולות עתה להעלות בתובענתן נגד הממרח עניין זה כהפרה של ההסכם על ידה וכעילה לביטול הסכם השותפות עמה. עם זאת, נתייחס לטענה לגופה.
7. כאמור, ביום 15.8.04 נחתם הסכם הנאמנות בין השותפות המקוריות, המהווה, למצער בעיניהן, הלכה למעשה, את מסמך היסוד של השותפות, ועל כן גם הוגדר על ידן כהסכם השותפות. סעיף 5.1 בהסכם זה קובע: "לצורך מימון רכישת הנכס ויתר ההוצאות בקשר עם כך (להלן: "התמורה") הנהנה, באמצעות הנאמן, יטול הלוואה ממוסד בנקאי (להלן: "ההלוואה"), ולצורך כך ישועבד הנכס במלואו, כאשר לכל אחד מהשותפים בנהנה יעמוד היקף אשראי בהתאם לחלקו היחסי בנהנה"

בסעיף 5.2 בהסכם השותפות (הסכם הנאמנות) נקבע: "כל אחד מן השותפים בנהנה ישלים את מימון יתרת התמורה עבור הנכס שמעבר לסכום ההלוואה בהתאם לחלקו היחסי בנהנה".

מהוראות הסעיפים הנ"ל עולה, כי כל נהנה בשותפות אחראי לשלם לבנק ולערוב כלפי הבנק בהתאם להיקף האשראי שקיבל מהבנק, הנגזר מחלקו היחסי בשותפות.

1. בהליך הנוסף נקבע כי הסכם הממרח - גלאור הינו הסכם תקף. מכאן שהממרח הייתה שותפה מלאה בשותפות מיום הקמתה בשיעור מחצית זכויותיה של גלאור, כאמור בהסכם זה. אדרי, מנהל הממרח, השתתף בישיבת השותפות מיום 26.7.05 (מוצג ת/1 בהליך הנוסף). אדרי גם העיד כי הוא שותף בשותפות מהיום הראשון (פרוטוקול, עמ' 50, שו' 29-28, וכן עדותו של בוכריץ בעמ' 34, שו' 27-22).
2. כאמור, בהליך הנוסף נקבע כי חלקה של הממרח בשותפות הינו 30.857% וכי שוויה הכולל של העסקה לרכישת הנכס היה 1,081,000$, שהיה שווה ערך לסכום של 4,899,092 ₪. מכאן, שלפי חלקה היחסי של הממרח, סכום ההשקעה הכולל שמוטל היה עליה לשלם הוא 1,511,712.8 ₪ (30.857% x 4,899,092 ₪). לעומת זאת, המומחה מטעם בית המשפט קבע בהליך הנוסף כי סכום כל ההשקעה של הממרח ברכישת הנכס עמד על 1,404,664 ₪. הממרח טענה כי בין לבין היו סכומים נוספים ששולמו על ידה עבור רכישת הנכס ויש לקזז אותם מחשבון זה. כך, למשל, הסכום של 54,000$ שמקורם בערבות הבנקאית שמסרה חברת הארגז שמומשה על ידי כונס הנכסים.
3. כפי שנקבע בהליך הנוסף, לא כל ההשקעות שנטענו הוכחו ולא הובאו די ראיות לצורך קביעת מסקנות בעניין זה. המבקשות לא הרימו את הנטל להוכיח את טענותיהן בעניין ההשקעות של הצדדים בשותפות ולהראות באופן ברור על חיסרון בתשלומים על ידי הממרח. לא ניתן, על כן, לקבל את טענת המבקשות כי הממרח הפרה את ההסכם בכך שלא נשאה בכל התשלומים לחשבון השותפות בהתאם לחלקה היחסי. יצוין, כי גם הסכומים אותם ציינה הממרח בטענותיה אינם חפים מכל ספק. על כל פנים, בעניין זה אין הכף נוטה בהכרח לחובת הממרח, ששילמה בכל מקרה את מרבית סכום ההשקעה. יתרה מכך, כפי שנראה להלן, ייתכן שלאור התנהגות הצדדים אף אין רלוונטיות לשאלה מהם התשלומים המדויקים בהם נשאה הממרח. יש לבדוק את חיובי הצדדים לאור מערכת ההסכמים ביניהם.
4. ההסכמים שהוגשו כראיות הינם: הסכם הנאמנות (הסכם השותפות), הסכם הממרח-גלאור, הסכם הארגז והסכם מג הצפון. ביחס להסכם הנאמנות טענה הממרח כי היא אינה מהווה צד להסכם ועל כן לא מוטלת עליה כל חובה בגינו. אין בטענה זו של הממרח כדי לפטור אותה כליל מנשיאה בתשלומים, שכן הממרח חתומה על הסכמים נוספים, כאמור, המשיתים עליה חובות הנובעים מהסכם הנאמנות שהיווה נספח להסכמים אלה. מעבר לכך, גם התנהלות הממרח עוד בשנת 2004, ותשלומים ששילמה עבור רכישת חלקה בנכס, מעידים כי פעלה כשותפה בשותפות.
5. כך, בהסכם הממרח-גלאור, שנקבע כי הצדדים ראו בו הסכם תקף ומחייב ואף קיימו אותו, נכתב בין השאר: "...שהמכרז המתייחס לסלילים החולה שבו השתתפה י.ב. גלאור... יהיה במשותף בחלקים שווים... כל הוצאה שתדרש תושקע שווה בשווה וכל הכנסה תחולק שווה בשווה" (נספח 4 לתצהיר אדרי – נ/7). (הדגש לא במקור). מכאן, שהממרח התחייבה לחלוק עם גלאור בכל תשלום לו תידרש גלאור, ובכלל זה גם נשיאה בתשלומים עבור חשבון השותפות וההלוואה מבנק הפועלים.
6. זאת ועוד, בסעיף 6.1.1 בהסכם הארגז מיום 21.2.07, נאמר: "הרוכש יחתום על התיעוד שיידרש ע"י הבנק... ואשר יגרמו לשחרור הארגז מהלוואה ולביטולן של הערבויות אשר הועמדו לבנק הפועלים על ידי הארגז...". על פי הגדרות הסכם הארגז, גלאור והממרח נקראות יחד "הרוכש" ולפיכך, לכאורה, הממרח מחוייבת לחתום על המסמכים הנדרשים לשחרור הארגז מההלוואה ולביטול הערבויות בבנק.

1. ואולם בהסכם הארגז, שנערך לאחר הסכם הממרח-גלאור, נקבע בסעיף 4, שכותרתו "תנאי מתלה", כי "כתנאי מוקדם לביצוע העסקה יגרום גלאור להפטרת הארגז עד ליום הביצוע... באופן מלא, מוחלט ובלתי חוזר מכל ההתחייבויות, הערבויות והביטחונות אשר הארגז ו/או מי מטעמה העניק לבנק הפועלים בקשר עם ההלוואה וחשבון השותפות". תנאי מפורש לביצוע העסקה הטיל, אפוא, על גלאור את מלוא החיוב לשחרר את הארגז מכל התחייבויותיה לבנק הפועלים.
2. בנוסף, בסעיף 6.2 בהסכם הארגז נאמר: "עם השלמת העסקה לא תהא להארגז שליטה... וגלאור ישא בכל חובות הארגז בקשר עם הנכס והשותפות בהתאם להסכם לרכישת הנכס ובהתאם להסכם הנאמנות...".
3. הצדדים הסכימו, אפוא, ביניהם במפורש כי גלאור הינה היחידה שתישא בחובות הארגז ולא מוטלת כל חובה על הממרח בעניין זה. משכך, גם האמור בסעיף 6.1.1 לא בא להשית את הנשיאה בחובות הארגז על הממרח, והמילה "רוכש" נאמרה באופן כללי, כשכוונת הדברים הינה לגלאור בלבד. לשם השוואה, לא כך הם פני הדברים בהסכם מג הצפון שנחתם כשבוע לאחר מכן, ביום 26.2.07, כפי שיובא להלן.
4. במסגרת הסכם מג הצפון נעדר מקומו של התנאי המתלה שהופיע בהסכם הארגז. סעיף 5.3 בהסכם מג הצפון גם קובע במפורש כי: "יחידי הרוכש על פי חלקיהם ישאו בכל חובות הצפון בקשר עם הנכס והשותפות, בהתאם להסכם רכישת הנכס ובהתאם להסכם הנאמנות...".

הצדדים התכוונו, אפוא, בצורה ברורה וחד משמעית, שכל אחד מהם יישא בחובות מג הצפון בהתאם לחלקו היחסי וסעיף 5.3 האמור משית על הצדדים את נטל החובות הקבועות בהסכם הנאמנות (שצורף כנספח ד' להסכם מג הצפון). הממרח מנועה, על כן, מלטעון כי לא מוטלת עליה כל חובה לשאת בחובות הנגזרים מהסכם הנאמנות ביחס לחובותיה של מג הצפון וכן מהתחייבותה במסגרת הסכם הממרח-גלאור.

1. עם זאת, המבקשות לא עמדו על כך שהממרח תישא בחובות אלו, לא בסמוך למועד תחילת ביצוע ההפרות הנטענות ולא לאחר מכן. עד למכתב ההתראה והודעת הביטול שנשלחו על ידן להממרח למעלה משלוש שנים מאוחר יותר, הן לא באו בכל דרישה וטענה אליה. אדרבה, התנהלות הצדדים מראה כי המבקשות ראו בהממרח שותפה מלאה בשותפות כל אותה העת. וכך אמר בוכריץ בנדון:

ש. מתי הפרו את הסכם השותפות? או הסכם הנאמנות? ...

ת. המועדים הם לדעתי נפרשים החל משנת 2006 ואילך. אין מועד אחד בודד. מדובר על עשרות מועדים, בעשרות מקרים, שכל הדרך עד היום שנת 2013 הם משתדלים לעשות את הנזק לשותפות במקום להיטיב עם השותפות שבה הם כביכול חלק ממנה.

ש. יוסי, מתי התגבשו ההפרות של הממרח למצב כל כך חמור שהחלטתם שהם הפרו הפרה יסודית? מתי הייתה אותה הפרה יסודית? 2007? 2008? 2009? 2010? מתי פעם ראשונה? יכול להיות שאחר כך היו עוד 80 הפרות.

ת. הערכתי שזה התחיל ב-2006 ואנחנו המשכנו עד 2010. כי מה שקורה בדרך כלל גם כשמדובר בשותפים, יש עניין שאתה יכול להבליג פעם, להבליג פעמיים, להבליג עשר, עד נקודה מסוימת שזה מגדיש את הסאה, אז ב-2010 אנחנו אומרים: סליחה, אי אפשר להתקיים במסגרת השותפות הזאת ביחד" (פרוט', עמ' 29, שו' 28-15).

ובהמשך:

"ש. ...ואני שואל אותך שאלה אחרונה. האם יש בידיך או אין בידיך ואם יש בידיך האם אי פעם העברת לחברת הממרח מסמך רשמי שאומר: שלום חברת הארגז, את חייבת כך וכך לבנק הפועלים ולכן הממרח חייבת כך וכך גם כן. אם יש כזה מסמך יש. אם אין – אין.

ת. אני חוזר על תשובתי הקודמת" (שם, עמ' 40, שו' 29-25).

1. מעדותו של בוכריץ עולה בבירור, כי עד למועד שליחת הודעת הביטול בשנת 2010 המשיכו המבקשות לקיים עם הממרח את החוזה שבין הצדדים, בלא שתישלח על ידן להממרח כל דרישה או התראה שהיא, ודאי לא הודעת ביטול. הממרח נחשבה על ידן והייתה כל העת שותפה מלאה בשותפות לכל דבר ועניין.
2. גם בתביעה שהגישו המבקשות נגד המשיבות בהליך הנוסף לא טענו המבקשות להפרות ההסכם מצד הממרח, על אף שכל העובדות הקשורות להפרות הנטענות על ידן בתובענה זו היו ידועות להן גם במועד הגשת אותה תביעה. המבקשות לא ראו, אפוא, במעשיה של הממרח משום הפרה של ההסכם עד למועד שליחת מכתב הביטול ביום 11.4.10, או מועד שליחת מכתב ההתראה ביום 22.2.10.
3. יתרה מזו, עיון בפרוטוקול ישיבת השותפות מיום 8.7.10 (נ/2), כשלושה חודשים לאחר שליחת הודעת הביטול על ידי המבקשות, מעלה כי הממרח המשיכה להיות שותפה מלאה בקבלת ההחלטות של השותפות וכך נתפסה אף בעיני המבקשות. שאם לא כן, מדוע נצרכה חתימתה של הממרח על הסכם ההתקשרות עם חברת בטר פלייס עליו סוכם באותה ישיבה, לאחר שבוטל עמה כביכול הסכם השותפות?
4. משעה שהמבקשות לא שלחו את הודעת הביטול להממרח במשך תקופה של למעלה משלוש שנים ממועד ההפרות הנטען על ידן והמשיכו להתנהל עמה בדרך בה התנהלו בכל אותה עת, לבד מעצם עבור הזמן, ולכך נתייחס בהמשך, הן גם יצרו מצג של הסתמכות אצל הממרח כי הסכם השותפות שריר וקיים.

בפסיקה נקבע כי אי-עמידה ממושכת על ביצוע זכות חוזית במועדה הנקוב עשויה ליצור את הרושם, בעיני המתבונן, כי מעשה ההפרה אינו עוד בבחינת הפרה היורדת לשורש העסקה ויש בכוחו של חלוף הזמן להפוך את מהותה של ההפרה עצמה מיסודית ללא יסודית (ע"א 2825/97 מוחמד אבו זייד נ' מקל ברוך, פ"ד נג(1) 402, 412 (להלן: "עניין אבו זייד")). השהיה הממושכת מצד המבקשות בנקיטת אמצעים כלשהם כלפי הממרח בעקבות ההפרות הנטענות על ידן, מעידה על כך שהמבקשות פסקו מלראות בכך, גם לשיטתן שהיו הפרות כאלה, משום הפרות יסודיות.

1. הממרח גם שינתה את מצבה לרעה עקב השיהוי הבלתי סביר בו נקטו המבקשות ממועד ההפרות הנטענות של הממרח ועד מועד שליחת הודעת הביטול אליה על ידי המבקשות, שכן במשך כל אותן שנים השקיעה הממרח בשותפות כספים לא מבוטלים מהם נהנו גם המבקשות.
2. המסקנה המתבקשת ממצב הדברים המתואר היא, שהמבקשות ראו בהסכם השותפות הסכם שריר וקיים ולא ייחסו להממרח כל הפרה בגין התנהלותה הנטענת, בוודאי לא הפרה יסודית.
3. יצוין כי המבקשות טענו גם כי הממרח מסרבת לפעול למען ייזום המתחם. לבד מכך שטענה זו נזנחה על ידי המבקשות בסיכומיהן, המבקשות גם לא הוכיחו טענתן זו. מפרוטוקול ישיבת השותפות מיום 8.7.10 (נ/2) עולה כי הממרח חתמה על הסכמה עקרונית להתקשרות בהסכם שכירות עם חברת "בטר פלייס ישראל", ובכך פעלה למעשה לייזום המתחם. בנוסף, מנהל המבקשת 1, יוסי בוכריץ (להלן: "בוכריץ") אישר כי נערכה ישיבה של השותפות בהשתתפות הממרח בנוגע להסכם עם חברת "בטר פלייס" (ראו פרוטוקול דיון מיום 22.4.13, עמ' 25-24 (להלן: "הפרוטוקול")) ולא הכחיש כי הממרח לא התנגדה לשכירת הנכס מספר פעמים על ידי משרד הביטחון (פרוט', עמ' 25, שו' 25). דין הטענה, אפוא, להידחות.

ביטול ההסכם

1. הקביעה כי הממרח לא הפרה את ההסכם, מייתרת למעשה את הצורך לדון בתוקפה של הודעת הביטול. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, נבחן את מעמדה של הודעת הביטול ששלחו המבקשות להממרח.
2. הדרך לביטול חוזה, מופיעה בסעיף 7 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), הקובע:

"(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.

(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן לחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול..."

על פי הוראות סעיף 7 הנ"ל היקפה של זכות הביטול מותנה בטיב ההפרה.

1. סעיף 8 בחוק החוזים תרופות קובע:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7 [ב] ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה, תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה".

1. כאשר הפרת החוזה היא יסודית, כפי שטוענות המבקשות בענייננו, הנפגע זכאי לבטל את החוזה. משבחר באפשרות זו, עליו להודיע למפר על ביטול החוזה. הטעם לכך הוא, כי הצד המפר זכאי לדעת האם החוזה בטל לאור הפרתו ולהסתמך על כך (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיבי המאוחד להובלה בע"מ פ"ד מ [4] 533, 545 [1986]).
2. סעיף 8 בחוק החוזים (תרופות) קובע כי הודעת הביטול צריכה להינתן תוך זמן סביר לאחר שנודע לנפגע על ההפרה. "זמן סביר" לעניין הודעת ביטול שונה ממקרה למקרה, ויש לפרשו בהתחשב במהותו ובטיבו של החוזה ובהתנהגותם של הצדדים. על רקע נסיבותיו המיוחסות של כל מקרה ניתן למדוד ולקבוע אם הודעת הביטול ניתנה תוך זמן סביר (ע"א 42/86 אבידוב ב' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ פ"ד מג [2] 513, 516 [1989]).
3. במקרה שבפנינו, ניתנה הודעת הביטול רק לאחר מספר שנים ממועד ההפרות הנטען. בוכריץ, מנהל גלאור, טען בעדותו כי ההפרה בדבר אי החתימה על ההלוואות וכתב הערבות הייתה בשנת 2006 (פרוט', עמ' 29, שו' 28-15). המבקשות מתייחסות בסיכומיהן להפרה אחרי כל הסכם, היינו – הסכם הממרח-גלאור משנת 2004, הסכם הארגז משנת 2007 והסכם מג הצפון משנת 2007 (ראו סעיף 25 בסיכומי המבקשות). מדובר, אפוא, בפרק זמן שבין חמש וחצי שנים ועד שלוש שנים לפני המועד שבו נשלחה הודעת הביטול בשנת 2010, ושנתיים אחרי מועד הסרוב לחתום על יפוי הכוח לצורך הערר למס רכוש בשנת 2008. לא יכול להיות חולק כי הודעת הביטול לא ניתנה תוך זמן סביר לאחר ההפרות הנטענות וכי גבי כל אחת מן ההפרות הנטענות עבר הזמן הסביר למשלוח הודעת הביטול.
4. הלכה היא כי משחלף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול, איבד שולח ההודעה את זכות הביטול:

"...השימוש בזכות הביטול כפוף למגבלת הזמן הסביר. קרי, ביטול החוזה צריך להיעשות תוך זמן סביר, ונפגע אשר אינו מממש את זכות הביטול בתוך מועד זה – מאבד את ברירת הביטול הקיימת לו".

(ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ (פורסם בנבו, 16.5.11), בעמ' 12; ראו גם עניין אבו זייד, בעמ' 409).

1. יתרה מכך, הואיל ולא ניתן לייחס להממרח הפרות של ההסכם, ודאי לא הפרות יסודיות, הרי שלאור בחינת שיקולי הצדק הנזכרים בסעיף 7(ב) לחוק התרופות, יש מקום גם לקבוע כי ביטול החוזה על ידי המבקשות הוא בלתי צודק. ההודעה שניתנה בוודאי אינה הודעה תוך "זמן סביר", והיא גם אינה עומדת בדרישת קיום חוזה בתום לב על-פי סעיף 39 לחוק החוזים.
2. רק ביום 22.2.10 נשלח להממרח מכתב התראה מטעם המבקשות ובו דרישה לחתום על ייפוי כוח לטובת עו"ד קפלנסקי וכן דרישה לחתום על הלוואת השותפות מבנק הפועלים ולשלם את חלקה היחסי בתשלומי הריבית בגין ההלוואה בסכום של 137,218 ₪. לביצוע דרישות אלה הקציבו המבקשות להממרח 7 ימים ממועד שליחת המכתב. עוד נאמר במכתב כי אם לא תמלא המשיבה אחר הוראות מכתב ההתראה, יינקטו נגדה מלוא התרופות העומדות למבקשות לפי הדין. לטענת המבקשות מכתב זה מהווה התראה לפני ביטול ההסכם.
3. אין לקבל טענתן של המבקשות לגבי מכתב ההתראה, כאילו הוא מכתב התראה לפני ביטול החוזה. ראשית, נוסח המכתב אין בו התראה לפני ביטול חוזה. לא נאמר על כך דבר במכתב זה. המכתב נכתב בנוסח כוללני, בעוד שהתראה לפני ביטול חוזה צריכה להבהיר בצורה ברורה כי בכוונת הכותב לבטל את החוזה (עניין אבו זייד, בעמ' 411). שנית, למרות שחלף המועד שהוקצב במכתב זה לביצוע הדרישות האמורות בו, לא ניתנה לאחריו כל הודעת ביטול על ידי המבקשות. עובדה זו, מלמדת שלא הייתה כוונה מצד המבקשות לבטל את ההסכם בעת שכתבו את המכתב. בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מהמצג שיצרו המבקשות, אף לשיטתן, במשך כל השנים, כי הן מעוניינות בקיום החוזה. היה, אם כן, יסוד להניח שגם עתה הן מעוניינות בהמשך קיום החוזה ואין במכתב ההתראה דבר שיעיד כי יש בכוונתן לבטל את ההסכם. רק ביום 11.4.10, כחודש ומחצה לאחר חלוף המועד שהוקצב במכתב ההתראה לביצוע הדרישות הכלולות בו, נשלח על ידי המבקשות מכתב להממרח המודיע על ביטול הסכם השותפות עמה.
4. יש לזכור כי פרט לכך שהודעת הביטול צריכה להינתן תוך פרק זמן סביר, הרי שהיא גם אמורה להיות מופעלת בדרך מקובלת ובתום לב (ראה ע"א 158/80 שלום נ' נטחה פ"ד לו [4] 793, 811 [1982]; ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) בעמ' 54). בעניין זה חלה הוראת סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ד – 1974, בדבר שימוש בדרך מקובלת ובתום לב בזכות הנובעת מחוזה. התנהלותן של המשיבות במקרה דנן אינה מעידה על התנהגות מקובלת וסבירה, בין במשלוח הודעה על ביטול ההסכם שנים (!) לאחר ההפרות הנטענות, בין במשלוח פתאומי של מכתב התראה אשר נותן פרק זמן בלתי מציאותי של 7 ימים לתיקון ההפרות הנטענות, לאחר התנהגות ומצג שאין כוונה כזו, ובין משלוח הודעת הביטול כחודש וחצי אחר מכתב ההתראה, כשיודעים את עמדת הממרח שהיא לא הפרה כלל את הסכם השותפות.
5. סיכום הדברים הוא, כי הודעת הביטול לא ניתנה על ידי המבקשות תוך זמן סביר לאחר ההפרות. המבקשות לא טרחו לבטל את החוזה במועד בו נודע להן על ההפרות הנטענות. להפך, הן בחרו לקיים את החוזה בין הצדדים תקופה ממושכת ומכאן שלא ראו בהפרות הנטענות הפרות יסודיות של ההסכם. המבקשות גם לא נתנו ארכה כנדרש בטרם ביטול החוזה. הודעת הביטול ניתנה, על כן, שלא כדין ואין לה כל תוקף.
6. יוער, כי מתן הודעת ביטול שלא כדין עולה כדי הפרת חוזה בפני עצמו (מ' דויטש ביטול חוזה בעקבות הפרתו (1993) 152; ע"א 3940/94שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר. חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 225 (1998); ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 116 (2004)).

הרחקת המשיבה 1 מהשותפות

1. לאחר שנקבע כי אין לראות במעשיה של הממרח משום הפרה יסודית של הסכם השותפות וחובת הנאמנות, וכי גם הודעת הביטול שנשלחה להממרח הייתה שלא כדין והיא חסרת תוקף, מתייתר הצורך לדון בטענת המבקשות כי יש להרחיק את הממרח מהשותפות (ובלשונן: "לנתק"), מבלי שיהיה צורך לפרק לשם כך את השותפות בפועל. שכן, הרחקה וניתוק כאלה הם פועל יוצא של ביטול חוזה כדין, דבר שלא היה בענייננו. עם זאת, ושוב בבחינת למעלה מן הנדרש, יצוין כי בכל מקרה הדין אינו מכיר בדרך כזו להרחקת שותף מהשותפות, כפי שיובהר להלן.

1. פקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות") קובעת בעניין סיום יחסי שותפות:

"35. הרחקת שותף

שום רוב של השותפים לא יוכל להרחיק שותף מן השותפות, אלא אם ניתנה סמכות לעשות כן בהסכם מפורש שבין השותפים.

36. פרישה משותפות שמרצון

לא הוסכם על תקופה קצובה לקיום השותפות, יוכל כל שותף לסיימה בכל עת במתן הודעה על כוונתו זו לכל שאר השותפים; הוקמה השותפות מלכתחילה בתעודה, תספיק לסיומה הודעה בכתב חתומה ביד המודיע.

41. פירוק השותפות מאליה או בידי שותף

(א) שותפות תפורק –

(1) [...];

(3) אם נתכוננה לתקופה לא מסויימת – כשאחד השותפים מודיע לשאר השותפים על כוונתו לפרק את השותפות; והכל בכפוף להסכם שבין השותפים.

(ב) פירוקה של שותפות לתקופה לא מסויימת יהיה בתאריך שנקב השותף בהודעתו, ואם לא נקב תאריך – בתאריך שבו נמסרה ההודעה".

מסעיף 35 הנ"ל בפקודת השותפויות עולה, כי במצב דברים רגיל, בפני שותף המבקש להתנתק משותפיו בשותפות שנוסדה שלא לזמן קצוב עומדות שתי דרכים: האחת – פרישה מרצון, והאחרת – פירוקה של השותפות. לעומת זאת, בהעדר הסכם מפורש, אין להרחיק שותף משותפות הממשיכה להתקיים (פרנקל דיני השותפויות בישראל 218 (2002)).

1. בעניין זה נאמר מקדמא דנא בהמ' (מחוזי חי') 146/51 כהן נ' זימל, פסקים ג (מחוזיים) 393 (1951):

"יש לזכור עוד כלל חשוב לגבי שותפות והוא שבדלית הסכמה מפורשת בין השותפים, אין לסלק שותף מהשותפות נגד רצונו. האופן היחיד להפטר משותף בלתי רצוי הוא על ידי פירוק השותפות" (שם, עמ' 401).

כך גם אומר זלמן יהודאי בספרו דיני שותפות בישראל (התשמ"ט) בעמ' 228:

"יושם אל לב: 'בהסכם מפורש' נאמר באותו סעיף; 'בהסכם משתמע'- לא נאמר. מכאן אתה לומד כי בהעדר הסכם מפורש, אין כל אפשרות, פשוטו כמשמעו, להרחיק שותף מן השותפות. הדרך היחידה במקרה כזה היא לבקש פירוק השותפות ... כל ניסיון להרחיק שותף מהשותפות על ידי הרוב, מבלי שהוענק לו כוח כזה באופן מפורש, הינו בטל וחסר תוקף"

(ראו גם: ת"א (מחוזי ת"א) 4471-06-10 פואד דבורה נ' תחנת מוניות גבעתיים (פורסם בנבו, 10.6.12), בעמ' 11).

1. אמנם בסעיף 3.6 בהסכם הנאמנות נאמר: "היה ומי מהשותפים לא יעביר את התשלומים האמורים לעיל או חלקם במועד, הוא ייחשב כמי שויתר על חלקו בשותפות שעבורה נרכש הנכס בנאמנות על ידי הארגז והחכ"ל, ולא יהיה שותף בשותפות, לא יהיו לו כל זכויות בנכס...". לכאורה ניתן היה לראות בכך משום הסכם לצורך העניין, אולם מלבד זאת שהצדדים לא העלו טענה זו, הרי שדין טענה כזו היה להידחות מהטעמים הבאים:
   1. ראשית, סעיף 3.6 הנ"ל מתייחס להעברת התשלומים הספציפיים המצוינים בסעיפים שקדמו לו ומתייחס לאותם שותפים החתומים על הסכם הנאמנות. לא ניתן, על כן, לגזור ממנו דבר ביחס לטענות נגד הממרח, מה גם שהממרח אינה צד להסכם זה.
   2. שנית, המבקשות לא הוכיחו טענתן שהממרח לא העבירה את כל התשלומים בהם חבה בהתאם לחלקה היחסי.
   3. שלישית, הוכח, כאמור, כי המבקשות ויתרו על הזכות לבטל את ההסכם ובחרו בדרך של קיום ההסכם עם הממרח וראו בה, בפועל, שותפה מלאה בשותפות.

1. פסק הדין עליו סומכות המבקשות את ידיהן, ת"א (מחוזי ת"א) 1083/06 עו"ד צדקיהו הרמולין נ' עו"ד שרגא פ. בירן (פורסם בנבו, 17.9.09), אינו דומה לענייננו. באותו עניין התבקש פירוק השותפות על ידי התובע ובית המשפט קבע כי הדבר מהווה עמידה על זכות שלא בתום לב. לא כך הוא בענייננו. בנוסף, באותו מקרה בית המשפט מצא סעד חלופי שיעניק לתובע את תמורת זכויותיו בשותפות למרות אי ההסכמה בין השותפים וזאת מבלי לפרק את השותפות, ואילו בענייננו, המבקשות אינן מעוניינות בחלוקת הזכויות בנכס ובשותפות. מכל מקום, העמדה המקובלת בפסיקה היא שללא הסכם מפורש לא ניתן להרחיק שותף מהשותפות.

1. יצוין כי בת"א (מחוזי ב"ש) 127/93 אלי ישי נ' אטיאס יעקב ואח' (פורסם בנבו, 1.7.93), נדונה סיטואציה של הרחקת שותף משותפות, אם כי בגין מעילה בכספי השותפות, וכך נאמר שם:

"אין ספק שהמעשה המיוחס לתובע, ואשר לגביו יש ראית לכאורה הינו חמור מעבירת משמעת ואפילו חמור משבע עבירות משמעת, אך, לאור האמור בסעיף 35 לפקודה והואיל ולא נקבע במפורש בהסכם דבר בקשר להרחקתו של שותף במקרה שיתנהג כפי שמיוחס לתובע, נראה לי כי לא הייתה השותפות, או חברי השותפות, רשאים להרחיק את התובע מן השותפות, כפי שעשו. הדרך שבידם הייתה רק בפירוק השותפות, כפי שצוין על ידי כב' השופט יהודאי, כמצוטט לעיל... ברם הואיל ועל פי החוק ההחלטה להרחקתו של התובע הינה בטלה מעיקרה – יש לפסוק על פי החוק, ואין מקום להשאיר על כנה החלטה המנוגדת לחוק" (עמ' 3 בפסק הדין).

סוף דבר

1. התובענה נדחית.
2. המבקשות, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה 1 החזר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 75,000 ש"ח (כולל מע"מ), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. סכום זה ישולם על ידי המבקשות למשיבה 1 תוך 30 יום.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.