1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר שהגישה התובעת, בעלת משאית מס' רישוי 8202414 (להלן: "רכב התובעת") בגין תאונת דרכים מיום 23/12/08 (להלן: "התאונה").

2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה ביקש רכב התובעת להיכנס מדרך חיפה לשטח מפעל "לאון פלסט" בקריית אתא ולפתע משאית מס' רישוי 2295150 (להלן: "רכב הנתבעים") שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") נסע אחורנית ופגע ברכב התובעת.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבעים אחראי לקרות התאונה. יחד עם זאת, טוענים הנתבעים לאשם תורם מצד נהג התובעת. עוד חולקים הנתבעים על היקף הנזקים שנגרם לרכב התובעת בעטיה של התאונה.

4. בזמן אירוע התאונה הנתבעת 2 הייתה מעבידתו של הנתבע והיא אחראית באחריות שילוחית לאחריותו של הנתבע. הנתבעת 3 ביטחה במועד הרלבנטי לתאונה את רכב הנתבעים בביטוח צד שלישי.

5. היום נשמעו בפניי עדויותיהם של הנהגים המעורבים ולאחר שמיעת עדותם סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

6. לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים, הנני סבור כי יש לפצות את התובעת על מלוא הנזקים הישירים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה.

7. אין ממש בטענת הנתבעים לפיה יש להשית אשם תורם על נהג רכב התובעת. נהג רכב התובעת טען כי כשביקש להיכנס לחצר מפעל "לאון פלסט" הבחין ברכב הנתבעים. הוא נעצר והתחיל לצפור לנתבע, אך הלה לא שעה לצפירות אלו, המשיך בנסיעה לאחור ופגע ברכב התובעת. לא נפל כל פגם בהתנהלות נהג רכב התובעת ולכן אין לייחס לו אשם תורם כלשהו.

8. באשר לטענת הנתבעים בנוגע להיקף הנזקים, טענתם לא הוכחה כדבעי. התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאי רכב. מאידך, הנתבעים לא מצאו לנכון להביא חוות דעת נגדית אשר תחלוק על חוות דעת זו. לא בדקו את רכב התובעת ואף לא חקרו בנגדית את השמאי מטעם התובעת על חוות דעתו.

9. הנתבעים הסתמכו בעניין היקף הנזקים על עדות הנתבע. מדובר בעד אינטרסנטי. עד זה אינו שמאי במקצועו, הודה כי לא בדק את החלקים הפנימיים של רכב התובעת ולא עשה כל בדיקה יסודית אודות הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. כל אלו מובילים אותי למסקנה שיש לתת משקל מזערי לעדותו לפיה נגרמו נזקים קלים לרכב התובעת.

יתרה מכך כעולה מהתמונות ת/1 – ת/4 עולה עי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע בשני מוקדים. רכב הנתבעים פגע הן בפינתו הימנית אחורית בחלק העליון ברכב התובעת והן בפגוש של רכב הנתבעים ברכב הנתבעת בחלק התחתון. עוד עולה מהתמונות, שצולמו מיד אחרי התאונה, כי פינת פגוש קדמי צד ימין יצאה קמעא ממקומה דבר המעיד ע לנזק שירע שם. פינה זו אף מחוברת למדרגה ימנית תחתונה אשר אף היא הוחלפה. לא ניתן לשלול כי בשל חוזק המכה ובהיות חלקים אלו מחוברים אחד לשני כי חלקים אלו ניזוקו והטענה אינה בלתי מתקבלת על הדעת.

10. טענת הנתבעים לפיה השמאי בדק את רכב התובעת לאחר חודשיים ולא מצא לנכון לתעד באותו מועד בצילומים את נזקי רכב התובעת, אלא עשה כן לאחר ארבעה חודשים ממועד הבדיקה הראשונה ועל כן לא ניתן לדעת אם בין לבין נגרמו נזקים נוספים, אין בה ממש. לא די שיחלוף זמן ממועד התאונה ועד בדיקת השמאי על מנת שהמזיק יתגונן בטענה דוגמת זו. עליו להביא ראיות לכך שאירעו מקרים נוספים בין לבין אשר העצימו את הנזקים. במקרה זה הנתבעים לא הביאו ראיה בנושא זה ואף לא טרחו לשאול בחקירה נגדית את הנוהג מטעם התובעת אם אירעו מקרים נוספים או תאונות נוספות ועל כן טענתם לא הוכחה.

11. יתרה מכך, אין ממש בטענת הנתבעים לפיה עצם העובדה שהתובעת מצאה לנכון בתחילת הדרך לכלול במסגרת הנזקים הנתבעים את מיכל הדלק של רכב התובעת ולאחר מכן לבקש הורדת מכלול זה מדרישותיה, כאינדיקציה לתרמית מצד התובעת. עצם העובדה כי התובעת מצאה לנכון להוריד מכלול זה מדרישותיה עוד בטרם הגשת התביעה מלמד כי המדובר כנראה בטעות בתום לב ולא במעשה תרמית.

12. בשים לב לכך, אני מחייב את הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 31,044 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/7/09, מועד מתן חוות הדעת, ועד התשלום המלא בפועל.

13. כן הנני מחייב את הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 2,148 ₪ בגין שכר טרחת השמאי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/7/09 ועד התשלום המלא בפועל.

14. באשר להפסד שני ימי עבודה, הפסד זה לא הוכח כדבעי. לא הובאה ראיה כלשהי מה גובה ההכנסה ליום עבודה בגין המשאית הרלבנטית כפי שנהוג לעשות בתיקים אלו. אין ממש בטענת התובעת לפיה ניתן לפסוק על דרך האומדנא מקום שהניזוק לא הביא ראיה כלשהי לקיומו של נזק.

15. בנוסף אני מחייב את הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובעת בסך של 7,000 ₪.

16. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום לידי ב"כ התובעת, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

17. מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.