לפני תובענה לצו מניעה קבוע ולסעד כספי בסכום של 1,000,000 ₪ .

1. לתובעת, חברת "מוניות שלנו רחובות- פתח תקווה בע"מ" רישיון מטעם משרד התחבורה להפעלת מוניות בקו השירות רחובות- פתח תקווה ("הקו"). הנתבעת, חברת "טקסי המרכז בע"מ" מפעילה אף היא מוניות שירות בקווים שונים ובין היתר בקו רחובות תל אביב, החופף בחלקו למסלול הקו של התובעת ( להלן ייקרא: "הקו החופף") בקטע שבין צומת משמר השבעה לרחוב יעקב פינת רחוב הרצל ברחובות.

2. לנתבעת רישיון להפעלת 20 מוניות בלבד בקו החופף. על פי תנאי הרישיון הניתן על ידי משרד התחבורה, יש לפרט, על כל מונית, בצידה, את מסלול הנסיעה. לטענת התובעת, הגם שהנתבעת רשאית להפעיל 20 מוניות בלבד בקו החופף, בפועל מבצעות נסיעה זו מוניות רבות מטעמה, אשר נראה כי אין זה מסלול נסיעתן. לעמדתה- נעשה הדבר ללא הרשאה ותוך פגיעה חמורה בה.

3. על פי האמור בכתב התביעה, בשנת 2009, לאחר שנודע לתובעת כי הנתבעת מפרה את תנאי הרישיון ומפעילה בקו החופף מספר מוניות גבוה מהמותר, נשלח למקום חוקר אשר תיעד את ההפרות. כך, נצפו נוסעות בקו החופף מוניות רבות מטעם הנתבעת, אשר מסלול הנסיעה המצוין בצדן, כפי שנדרש ברישיון, אינו תואם את הקו החופף. בהמשך, פנתה התובעת אל נהגי הנתבעת וכן אל הנתבעת עצמה על מנת להפסיק את נסיעות המוניות שאינן מורשות בקו. לטענתה, ציינה במכתב ששלחה לנתבעת את מספרי המוניות המורשות להסיע בקו החופף, ומשלא שללה הנתבעת מספרים אלה ואף לא הוסיפה כי קיימים מספרי מוניות נוספים הרשאים להסיע בו- הודתה כי כל מונית אחרת הפועלת בקו החופף, מפרה את תנאי הרישיון.

4. התובעת טוענת כי כאשר כי קבלה הנתבעת את הרישיון להפעלת מוניות, התחייבה שהן לא תחרוגנה מתנאי הרישיון ותסענה במסלול שנקבע בו. לפיכך, אחראית הנתבעת בגין כל הפרה שביצע מי מנהגיה.

לטענתה, מעלימה הנתבעת עין מנסיעת מוניותיה בקו החופף בניגוד לתנאי הרישיון ,בשל רווחיותו של קו זה ביחס לקווים אחרים. לשיטתה, מקבלת הנתבעת דמי סדרנות בסך 2,500 ₪ מכל אחד מהנהגים שנוסעים בקו החופף ועל כן מפיקה היא רווחים בגין הפרת הרישיון.

מכאן הוגשה התביעה בסכום של 1,000,000 ₪ מכוח דיני הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט.

עוד נתבקש צו מניעה כנגד הנתבעת, אשר לא תפעיל מוניות בניגוד לתנאי הרישיון.

5. מנגד, מכחישה הנתבעת בכתב ההגנה את טענות התובעת.

לעמדתה, לא עמדה התובעת בתנאים הנדרשים בתקנות סדר הדין האזרחי ביחס לקבלת צו מניעה. לשיטתה, ככל שקיימת הפרה של תנאי הרישיון, קיימים הליכי אכיפה מטעם משרד התחבורה ולא ניתן לתבוע בתביעה אזרחית בגין הפרת הוראות חוק אלה.

הנתבעת הכחישה כי נהגיה נסעו בניגוד לתנאי הרשיון וציינה כי אף לו אכן היו עושים כן- אין היא נושאת באחריות לכך, משום שהינה נוקטת באמצעים על מנת למנוע זאת. כך למשל, הינה מחתימה את נהגי המוניות מטעמה על התחייבות שיפעלו בהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות משרד התחבורה, מעבירה את נהגיה הדרכות בעניין ואף פועלת בהליכים משמעתיים כנגד נהגים מפרים, המסתיימים לא פעם באי חידוש רישיונותיהם בחברה.

7. דיון והכרעה-

הסעד הכספי-

על מנת שהתובעת תזכה בסעד הכספי המבוקש, עליה להוכיח את הפרת תנאי הרישיון מטעם נהגי הנתבעת ואחריותה לכך ואת הנזק הכספי שנגרם לה כתוצאה מן ההפרה.

סבורני כי גם אם הצליחה התובעת להראות כי נהגים שונים מטעם הנתבעת עושים שימוש בקו המוניות החופף למרות שאינם רשאים לעשות כן- לא הצליחה להצביע על הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפרות אלה.

8. אין חולק כי לנתבעת מספר מוניות הרשאיות לפעול בקו החופף. אף לא עלתה מחלוקת באשר לקיומן של מוניות נוספות להן רישיון לפעול בקווים אחרים. עיקר טענת התובעת היא כי אותן מוניות של הנתבעת, אשר רישיון נסיעתן הינו ביחס לקווים אחרים, פועלות בקו החופף וזאת באישורה וידיעתה של הנתבעת ותוך גרימת נזק.

9. רישיון הנתבעת לפעול בקו ת"א- רחובות צורף כנספח ט' לתצהיריה (הגם שצוין כי צורף כנספח א', נראה כי הרשיונות הוחלפו בין הנספחים). על פי הרישיון נראה כי מסלול הנסיעה המותר בקו שירות 5232 מתל אביב לרחובות בכיוון 1: "תל אביב- תמח"ת (מסלול מותנה בנסיעת קצה בתמח"ת), כביש מס' 1, כביש 4, כביש 44, בית דגן, דרך המכבים (ראשל"צ), רח' ויצמן (נס ציונה), רחובות (מסלול מותנה בתחנת קצה ברחובות). "

ואילו בכיוון 2 (רחובות- תל אביב) הוא: "רחובות (מסלול מותנה בתחנת קצה), רח' וייצמן (נס ציונה), דרך המכבים (ראשל"צ), בית דגן, כביש 44, צ. חולון, כביש 1, תל אביב- תמח"ת (מסלול מותנה בתחנת קצה בתמח"ת)".

עוד נכתב ברישיון- "הגבלות לגבי המסלול:

איסור מוחלט על ביצוע נסיעות פנימיות בערים תל אביב ורחובות".

10. מעיון בתנאי הרישיון שמעניק משרד התחבורה- נספח א' לכתב התביעה- אשר יש להניח כי תנאים זהים קבועים אף ברישיון הנתבעת, הגם שלא צורף על כל תנאיו- נכתב בסעיף 7 כי-

"סימני ההיכר של המוניות הפועלות במסגרת התאגיד יהיו: חזית הרכב צבועה בצבע... שם התאגיד, מספר הטלפון שלו, סמלו, מספרי הרישוי של התאגיד, פס בצבע, ומסלול הנסיעה, סומנו על גבי כל מונית והכל בהתאם למפורט במפרט הטכני לסימני היכר למונית שעותק שלו מופקד במשרדי המפקח על התעבורה בירושלים, בתל אביב, ובחיפה ובמשרדי הרישוי ברחבי הארץ. התחייבות לסמן את המוניות מצורפות למסמכי חידוש הרישיון."

מכאן כי מקובלת עליי הנחת התובעת כי ככל שאין מוניות הנתבעת נושאות על צדן את סימון מסלול הקו החופף- אין רישיון נסיעתן לקו זה ואין הן רשאיות לפעול במקום. ככל שמבקשת הנתבעת להוכיח כי למונית זו או אחרת אשר על גבי צידה מסומן מסלול שונה מזה של הקו החופף, רשאית לפעול בו- הנטל רובץ לפתחה.

11. לצורך הוכחת טענותיה באשר לנסיעת מוניות הנתבעת בניגוד לתנאי הרישיון, הגישה התובעת דו"ח חקירה מטעמה וכן תצהיריהם של מר שמעון דהן ומר ניצן אפריאט, הכוללים רשימת מוניות מפרות, תיעוד מועדי נסיעה ותמונות.

הנתבעת העלתה טענות שונות כנגד ראיות אלה ובכללן הטענה כי מן התמונות לא ניתן להתרשם מהו מקום העצירה של המוניות. אינני מקבלת טענה זו. הראיות שהוגשו לא הוגשו ב"חלל ריק" כי אם באמצעות עדים, אשר העידו ונחקרו אודות נסיבות הצילום, התיעוד והרישום. ככל שמצאתי שאינני מקבלת ראיה זו או אחרת- יימצא הדבר ביטויו בפסק הדין.

12. עוד הלינה הנתבעת כנגד דו"ח החקירה ועדותו של מר אייל סברו, שלטענתה, לא נכח בפועל בעת ביצוע החקירה. כן, בקשה שלא לקבל את עדותה של הגב' הילה דוידוביץ'- אשר לכאורה לא הוגש באמצעות תצהיר. אינני מקבלת טענה זו של הנתבעת. בעדותו, הבהיר מר סברו כי אמנם לא נכח בעת ביצוע החקירה, אולם-

" במהלך ימי העבודה ביקרתי בשטח וראיתי את החוקרת עולה על המונית, ראיתי את שמעון, מנהל הלקוח שהצביע על המוניות האמורות. ביקרתי בשטח אבל לא אני ביצעתי את החקירה לגופה" (עמוד 15 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.13, שורה 17). וכן – "כבעל משרד חקירות אני נוהג לשלוח את חוקריי, המתאמנים תחתיי, במשימות חקירות, לעיתים אני מבקר איתם בשטח ולעיתים לא. נהוג ומקובל שאך ורק בעל הרישיון הוא זה שעורך את דו"ח החקירה וחותם עליו. כך נעשה במקרה זה. הביקורים שלי בשטח הם לצורך הביקורת ולצורך מקצועיות. לצורך עדויות ולצורך מתן עדויות, מניסיוני, מי שמתבקש להעיד בפועל אלו הם החוקרים, ורק אם נתגלתה בעיה בעבודתם, אני נדרש לתת עדות." (עמוד 16 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.13, שורה 10).

13. ביום 10.2.13 כבר נתנה החלטתי כי הגם שתצהירו של עד זה אינו מעלה או מוריד, לא ניתן לקבוע כי המסמכים, הצילומים והקלטות המצורפים אליו אינם קבילים.

מכל מקום, במועד זה העידה בפני הגב' הילה דוידוביץ'. על פי עדותה וחקירתה הנגדית, הגם שמר אייל סברו חתום על הדו"ח, הרי שזה נכתב ונערך על ידה והיא אשר צלמה את התמונות וקבלה את הקבלות אשר מעידות על נסיעותיה במוניות הנתבעת. ומכאן כי ניתן להסתמך על דו"ח החקירה שהגישה התובעת ואשר נכתב, נערך והוגש באמצעות העדה.

מדוח החקירה- נספח א' לתצהירו של אייל סברו- עולה כי במהלך התאריכים 1/6/09, 2/6/09 ו- 7/6/09 תועדו מוניות מטעם הנתבעת אשר אינן נושאות ברישיון לקו החופף (ובלשון הדוח- "חאפרים") כשהן נוסעות בקו ת"א-ראשון- רחובות. בדו"ח מפורטים מספרי המוניות והכובע אשר נצפו ומקום העלייה למונית. תיעוד זה מגובה בתמונות וכן בקבלות הנושאות תאריך ושעה.

העדה נחקרה על אופן עריכת החקירה ומשנשאלה האם עמדה התחנה מוגדרת השיבה כי "כן, ברחוב הרצל, לפני ההצטלבות. יתכן שהיו מקרים נוספים שאינני זוכרת." (עמוד 20 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.13).

התרשמתי ממהימנותה של העדה. אין מדובר בעדות מגמתית ומקום בו לא זכרה העדה פרט זה או אחר, לא בקשה "להשלימו" מזכרונה. כן נחקרה העדה על אופן ביצוע החקירה וההוראות שקדמו לה ומכאן שמצאתי כי ניתן לקבל את הדוח באשר למוניות שנצפו נוסעות בניגוד לרישיון, מקום נסיעתן וכן המועדים בהם עשו כן.

14. עוד העיד בפני מטעם התובעת מר ציון אסולין- נהג אצל הנתבעת. העד, כעובד של הנתבעת ניסה להמעיט מחשיבותם של הדברים, אולם אישר כי מסלול הנסיעה של מוניתו, שמספרה 64-079-25 הוא באר שבע- קרית גת- תל אביב. כן זיהה את בנו כמי שנהג במונית במועד בו צולמה התמונה בעמוד 10 לדו"ח החקירה.

בחקירתו, הבהיר העד כי הנתבעת אוסרת על נהגיה לנהוג בקווים בניגוד לתנאי הרישיון, אולם לא הצליח לספק הסבר הגיוני לשאלה כיצד צולם בנו כשהוא נוהג בניגוד להם. עוד הבהיר כי כנגד בנו לא ננקטו כל הליכים כנגד נסיעה זו-

"אמרת שבנך עמד לדין על קו רחובות?

ת. לא, מנתיבות לאשדוד.

ש. התחנה העמידה אותו לדין?

ת. כן, הוא קיבל קנס של 200 ₪, אבל לא בגלל רחובות...

ש. אתה יודע אם הבן שלך הועמד לדין בגלל קו רחובות?

ת. הוא לא עמד לדין.

ש. האם הנתבעת פנתה אליך בתלונה שהמונית שלך נצפתה נוסעת לרחובות?

ת. לא". (עמוד 37 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.13) .

עדות זו, אשר נתנה באמצעות נהג מנהגי הנתבעת, אשר כאמור ביקש להמעיט מחשיבות הדברים, מחזקת את דו"ח החקירה וכן את טענת התובעת כי הנתבעת לא קיימה הליכי אכיפה כנגד נהגים מפרים.

15. כן, העיד מנהל התובעת- מר שמעון דהן, אשר צירף לתצהירו תמונות המתעדות את מוניות הנתבעת-

"ישבתי במשך שבוע ימים בתחנה המרכזית בראשון, עזבתי את העבודה, לקחתי מצלמה וצילמתי. חלק מנהגי הנתבעת איימו עלי, חלק המשיכו לנסוע והורידו את הנוסעים בנקודה אחרת וברחו, ואני אומר לך ש- 30 נהגים מסתובבים בערב ובמשך היום 60. אני מוכן לספור ביחד איתך.

ש. יש לך את הסרט הזה שצילמת?

ת. אני מפנה לנספח ו' לתצהירי, אלו הם תמונות.

ש. האם יש לך סרט?

ת. אין לי סרט".

(עמודים 53, 54 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.13).

הדיסק אשר הוגש מטעם עד זה, כולל תמונות רבות אשר מתעדות את מוניות הנתבעת. אמנם, חלק מהתמונות אינן ברורת דיין, אולם ברבות אחרות ניתן להתרשם במפורש כי המסלול המצוין בצד המונית איננו קו הנסיעה החופף. הגם שלא ניתן להתרשם מהו מקום הצילום, משהעיד על כך העד ומשצוין כי צילם רק את אותן מוניות אשר העלו או הורידו נוסעים במקום, מהוות אף תמונות אלה עדות לכך שמוניות הנתבעת נוסעות בניגוד לתנאי הרישיון.

16. עוד העיד סדרן התובעת ברחובות, מר ניצן אפריאט. הסדרן, צירף לעדותו טבלה המפרטת מוניות רבות אשר נוסעות בניגוד לתנאי הרישיון. עם זאת, לא מצאתי לנכון ליתן לטבלה זו משקל כראיה לכך שמוניות הנתבעת נוסעות בקו החופף בניגוד לרישיון. זאת הואיל ובחקירתו, העיד בפני העד כי לא כל המוניות המפורטות בטבלה נצפו על ידו וכן כי הממצאים המצוינים בה, לא נכתבו בה "בזמן אמת" כי אם לעיתים נכתבו על פתקים והועברו לאחר מכן-

ש. של מי כתב היד בנספח לתצהירך? (טבלאות 1-9)?

ת. זהו כתב היד שלי, בחלקו. לא תמיד היו לי דפים כאלה, אני רשמתי והעברתי למנהל התחנה, דהן שמעון.

ש. רשמת את מספרי הרכב במקום אחר?

ת. חלק בטבלאות הוא שלי. מפנה לשורה ראשונה בטבלה מספר 1.

ש. אתה ברישומים, חוץ מהשורה הזאת, רשמת במקום אחר?

ת. כל מה שאתה רואה כאן, אני רשמתי. בטבלה מספר 1 אני רשמתי את כל הדף. טבלה מספר 2, כתב היד שלי . טבלה מס' 3, כתב היד שלי. כתבתי את כל נספח א'. בקשר לנספח ה', טבלה 2- לא כתבתי, טבלה 3- אני כתבתי, טבלה 4- אני כתבתי, טבלה 5- אני כתבתי, טבלה 6- אני כתבתי, טבלה 7- אני כתבתי, טבלה 8- אני כתבתי, טבלה 9- אני כתבתי. אני מפנה לנספח ג', כתבתי את טבלאות 1,2 ואת היתר. בנספח ד' אני לא זוכר מה לא כתבתי.

ש. היית ממלא את זה בפתקים ומישהו היה מעביר לטבלאות?

ת. חלק מילאתי בטבלאות וחלק בדפים. היו לנו כרטיסי רישום, הייתי ממלא עליהם ומעביר

...

ש. אתה לא יכול לציין במפורש איזה מוניות עמדו בתחנת המוניות כאשר צפית את הנסיעות שאתה מציין בנספחים?

ת. לא, אבל כל 10 דקות יוצאת מונית שלי. אני התבקשתי לרשום מוניות שלא שייכות אלינו." (עמוד 47 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.13) .

מכאן כי אינני נותנת משקל רב לטבלה זו ולמוניות המפורטות בה.

כן, לא מצאתי לנכון ליתן כל משקל ביחס לעדותו של עד התובעת, מר קאמל אזברגה. עד זה מצוי בסכסוך רחב היקף עם התובעת וניכר היה בעדותו כי זו מושפעת מסכסוך זה.

מכל מקום, סבורתני כי די בראיות שפורטו לעיל כדי להוות ראיה מספקת לכך שמוניות הנתבעת העלו, במועדים אלה ואחרים, נוסעים בניגוד לתנאי הרישיון והונחה דעתי כי הדבר הוכח על ידי התובעת. משכך, עובר הנטל לסתור זאת- לכתפי הנתבעת.

17. אשר לטענות ההגנה שמעלה הנתבעת כנגד ראיות התובעת-

מר ישראל מנשה ציין בתצהיריו רשימת מוניות, המצויות בדוח החקירה מטעם התובעת, הנושאות ברישיון לקו החופף. הואיל ובנספח ח' לתצהיריו הובאו צילומי רישיון מוניות אלה, למעט ביחס למונית שכובעה 12828, ונכתב כי רשאיות לנסוע בקו תל אביב- רחובות, סבורתני כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה ביחס למוניות אלה.

אשר למוניות שטוענת הנתבעת כי מעולם לא עבדו אצלה- משלא הוכיחה התובעת כי אלה מוניות הנתבעת ומשטוענת התובעת בסיכומיה כי לא צירפה את פרטיהן לדו"ח החוקר (אולם הן מופיעות בעמוד השני לדו"ח)- קובעת אני כי הנתבעת הוכיחה הגנתה אף ביחס לאלה.

18. נותרו אם כן, אותן המוניות אשר בעניינן אין הנתבעת טוענת כי לא עבדו אצלה או כי הן מורשות לעבוד בקו תל אביב- רחובות. ביחס למוניות אלה מעלה הנתבעת מספר טענות- כך, טוענת הנתבעת כי אין לה אחריות להפרות, כי עושה כל שביכולתה למנוע קיומן של הפרות וכי חלק מן המוניות אמנם עבדו אצלה בעבר, אולם הפסיקו עבודתן.

אינני מקבלת טענות אלה. אמנם, צירפה הנתבעת לתצהיריה אסמכתאות לכתב התחייבות עליו מחתימה היא נהגים בטרם תחילת עבודתם אצלה. כן, ציינה, באמצעות עדים מטעמה, כי הנהגים מתודרכים בטרם תחילת העבודה ובמהלכה כי עליהם לנסוע על פי המסלול. עם זאת, אין די בכך. על הנתבעת היה להראות כי פועלת היא לאכיפה כנגד נהגים מפרים ואת זאת לא עשתה.

בנספח ג' לתצהיריה צירפה הנתבעת מכתבי התראה אשר נשלחו לכאורה לנהגים המפרים. עם זאת, לא הצליחה להראות כי פעלה על פי האמור במכתבים ולא חדשה את רשיון נסיעתם בהמשך. אף המכתבים שצורפו כנספח ד' לתצהירים, אין בהם כדי להבהיר ממה נובע אי חידוש הרישיון והאם נעשה בגין אותם אירועים המפורטים בכתב התביעה.

עוד צירפה הנתבעת לתצהיריה מכתבי שיפוי מהן עולה כי נוגעים הם לנוכחות אותן מוניות ב"רחוב רש"י במפרץ האוטובוסים בקרית מלאכי, מול שירות התעסוקה, בניגוד למסלול הרישיון". קרי- אין מדובר בנסיעות נשוא כתב התביעה.

19. בעדותם בפני ציינו עדי הנתבעת מר ישראל מנשה, מר פנחס אהרון ומר יוסף אסולין כי התקיימו הליכים משמעתיים כנגד נהגים מפרים, אולם לא הצליחו להצביע על מקרה קונקרטי או לספק לכך אסמכתאות. אין כל ספק כי לו היו בידי הנתבעת אסמכתאות לכך- היתה מצרפת אותן לראיותיה ומשלא עשתה כן- קובעת אני כי לא הצליחה להוכיח קיומן.

הנתבעת אף לא הביאה לעדות מי מנהגיה על מנת להראות כי אינם מפרים את תנאי הרישיון או כי הנתבעת נוקטת או נקטה כנגדם הליכים משמעתיים. הימנעות זו מהבאתם, כעדים שבשליטתה, משמשת לחובתה ומביאה למסקנה כי זו היתה עלולה להזיק לקו הגנתה.

20. דברים אלה נכונים אף ביחס למוניות, אשר על פי טענות הנתבעת הפסיקו את עבודתן אצלה, אולם לא הסירו את הסימון-

מרישיון משרד התחבורה עולה כי האופן בו על חברת מוניות לפעול על מנת להוציא מונית מן הרשימה הינו-

"הוצאת מונית מהרשימה

מנהל התאגיד יודיע בכתב לממונה המחוזיתיל מועד הפסקת פעולתה של מונית מהרשימה לעיל, על גבי טופס קבוע הנמצא במשרדי המפקח על התעבורה חתום על ידי מורשי חתימה מטעם התאגיד ועל ידי ובעל המונית המפקח..."

מכאן כי לו אכן מוניות אלה הפסיקו עבודתן אצל הנתבעת, היה עליה למסור על כך הודעה למשרד התחבורה- הודעה אשר העתקה היה וודאי בידיה. משלא הוצג כל מכתב שכזה לבית המשפט, קובעת אני כי הנתבעת כשלה להוכיח זאת.

מן האמור לעיל עולה כי התובעת הצליחה להוכיח כי מוניות הנתבעת המפורטות בדוח החקירה ואשר בעניינן קבעתי כי לא עמדו טענות ההגנה של הנתבעת, נסעו בניגוד לתנאי הרישיון.

21. גובה הנזק-

עם זאת, אין הוכחת ההפרה מהווה תנאי מספק לצורך קביעת הפיצוי. התובעת מעלה טענות נזיקיות שונות כנגד הנתבעת ולפיכך על מנת לזכות לסעד בגינן, עליה להצביע כי נגרם לה נזק. את זאת לא עשתה.

בכתב התביעה מציינת התובעת כי- "כאמור מפעילה הנתבעת עשרות מוניות בקו החופף וכאשר היא גובה מכל נהג לפחות 2,500 ₪ לחודש תמורת הזכות לעבוד בקו החופף. מדובר בתופעה שנמשכת שנים רבות וממילא ברור כי הכנסות הנתבעת מכל מונית המפרה את תנאי הרשיון של התובעת עומדת על סך של לפחות 30,000 ₪ לשנה. הנתבעת מפעילה, בכל זמן נתון לפחות 30 מוניות שלא כדין (מספר זה ננקב על דרך ההמעטה) והכנסתה לשנה עומדת על סך של 900,000 ₪.

לתובעת רשיון משנת 1999 ואילו כימתה התובעת נזקיה היתה מגיעה למיליוני שקלים. בשלב זה ובשל שיקולי אגרה תובעת התובעת סכום של מיליון ₪ בלבד תוך שהיא שומרת על זכותה לבקש תיקון התביעה והגדלת סכומה."

22. התובעת לא הביאה חוות דעת להוכחת גובה הנזק ואף מנהלה- מר שמעון דהן- לא ידע לאמוד את גובהו-

"ש. הגשת תביעה כספית, כמה כסף אתה תובע?

ת. 1 מליון ₪, בינתיים, עד שנת 2009.

ש. אתה יכול להגיד לי על איזו תקופה אתה תובע את הסכום הזה?

ת. 8 שנים אחורה, לפחות.

ש. אתה תובע 125,000 ₪ לשנה?

ת. אני לא רו"ח.

ש. אתה לא יכול לעשות חישובים?

ת. אני יכול, אבל לא כאן. נוכל לעשות את זה עם הרו"ח שלי.

ש. פה, אין לך את החישובים של הרו"ח שלך?

ת. נכון.

ש. אתה יכול להחליט שאתה תובע 400,000 ₪ בשנה?

ת. לא יודע, אני יודע כמה שמפריעים וכמה שמרוויחים על הקו שלנו. 60-70 חפרים חוץ מה- 20 המורשים. 60 מהם של הנתבעת.

ש. אתה יכול להגיד לביהמ"ש כמה פעמים בשנה יש 60 חפרים של הנתבעת?

ת. כל הזמן." (עמוד 46 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.13)

וכן-

"ש. תסכים איתי שאין לך שום ראיה שמראה כמה נוסעים היו צריכים לעלות אצלך ועלו לכל אחת מהחברות האחרות המפרות?

ת. יש לי ראיה לפני מה שהיה קודם, ירדתי ב- 70-80 שקל כי אין לי נוסעים. כל 200 מטר מונית שלהם. המשפט שלי על זה שאין לי נוסעים.

...

ש. תסכים איתי ש- 80 ₪ זה כולל לא רק את הנתבעת אלא גם את החברות האחרות?

ת. נכון. " (עמוד 58 לפרוטוקול).

23. בהמשך עדותו טען מנהל התובעת היפוכם של דברים- שקו הנסיעה רחובות- פ"ת הינו קו רווחי, שעליו להעמיד סדרן בתחנה ברחוב הרצל על מנת לשמור מקום לנוסעים הנמצאים זה שאלולא כן, לא יוותר להן מקום, וכי כלל אינו מצוי בתחרות עם חברות מוניות נוספות-

"תפקידו של הסדרן הוא להודיע לי לא למלא את האוטו, ולהשאיר 4,5 מקומות בשביל הנוסעים. ברחובות רחוב הרצל זהו מקום המוצא שכל הנוסעים מגיעים אליו. הם אומרים לסדרן לשמור להם מקומות."

וכן-

"ת. יש תלונות למשרד התחבורה שאנחנו באים לרחוב הרצל ברחובות, ולא לוקחים נוסעים. ברחוב הזה יש המון נוסעים לכל המקומות, יש סדרן אחד שלנו ואחד של ת"א

לא של הנתבעת."

(עמוד 87 לפרוטוקול).

ובהמשך-

"ת. כי בביל"ו אין מה לעשות שם. הוא נמצא בהרצל כי יש שם נוסעים ושם צריך לשמור מקומות. מוגשות תלונות למשרד התחבורה שאנחנו לא לוקחים את הנוסעים אז אני שומר להם מקומות, יכולתי להעלות את כל הנוסעים לתחנת המוצא, אבל אז לנוסעים בהרצל לא היה מקום ושוב היו מוגשות תלונות".

"ת. אני לא יודע מה הוא אומר, אני הנחיתי אותי להודיע לי כמה מקומות לשמור. אין לו מה לשכנע, זו נסיעה לפ"ת, אין בעיה של נוסעים.

ש. אני אומר לך שאתם שמתם אותו כדי לשכנע נוסעים לנסוע איתם ולא עם אחרים?

ת. הנוסעים שלי הם בלעדיים לפ"ת. מה אשכנע אותם, לנסוע לפ"ת במקום לת"א?

ש. לדבריך, אתה לא משכנע אנשים כי אין לכם תחרות באותה נקודה לפ"ת?

ת. נכון. ...

ש. אני אומר לך שאתה מעמיד את סדרן שם, כדי לשכנע אנשים שמעוניינים להגיע לרחובות ונס ציונה לנסוע דרככם?

ת. לא, אין לנו מקומות לכולם, וגם במוניות שלכם אין מספיק מקום לכולם".

24. גם הסדרן, מר אפריאט, לא הצליח להראות כי כל אימת שמעלים נהגי הנתבעת נוסעים, נגרם נזק לתובעת-

ש. כשאתה ראית שמעלים נוסעים, אתה לא יכול להגיד אם באותו רגע מונית שלכם הפסידה נסיעה?

ת. היו מקרים שכן והיו מקרים שלא. (פרוטוקול מיום 10.2.15, עמוד 47).

מכאן כי טענות התובעת בדבר הנזק שנגרם לה כתוצאה מן ההפרה הינן טענות שנטענו ללא אסמכתאות ומבלי לספק לבית המשפט קצה קצהו של חוט על מנת לעשות חישוב על דרך האומדנה. כך, אף לא הצליחה התובעת להראות מהו משך ההפרה הנטענת. דברים אלה נכונים ביתר שאת משלא ברור כי נזק שכזה נגרם.

לפיכך, קובעת אני כי אין התובעת זכאית לסעד בעילת תביעה זו.

25. אשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט- לא שוכנעתי כי התובעת זכאית לסעד אף בעילה זו. כאמור, התובעת מבססת את הפיצוי שלו היא זכאית, על דמי הסדרנות שמקבלת הנתבעת- "על חשבונה".

דא עקא, שהתובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעת מקבלת דמי סדרנות בגין הקווים האחרים רק בשל העובדה שנהגיה פועלים בקו החופף בניגוד לתנאי הרישיון. כן לא הצליחה התובעת להראות כי היא עצמה הייתה זוכה לדמי סדרנות גבוהים יותר אלמלא כן.

וכך העיד מנהל התובעת אשר שלל את הטענה שהפרות הנתבעת הביאו לירידה בגובה דמי החבר- "ש. למה לא צירפת אינדיקציה המראה את ירידת דמי החבר הנובעת מההפרות הנטענות?

ת. ברשיון שלנו רשום שמחייבים אותנו לעשות ביטוח כבודה, משרד, שני סדרנים, רו"ח- כל אלה הוצאות קבועות ולכן לא הורדנו את דמי החבר". (עמוד 58, שורה 29) .

מכאן כי דין עילת תביעה זו להידחות אף היא.

26. צו המניעה-

טענות הנתבעת מתרכזות במספר מישורים. בפתח דבריי מוצאת אני לנכון להכריע באשר לטענת הרחבת החזית, אשר הועלתה על ידי התובעת.

הנתבעת בקשה להוכיח הגנתה באמצעות הבאת ראיות לכך שהתובעת מפרה אף היא את הרישיון שהוענק לה על ידי משרד התחבורה. טענות אלה הובאו הן על מנת להצביע על כך שהתובעת מפרה את החוזה ש"נכרת" בינה ובין משרד התחבורה ועל כן אין היא יכולה להגיש כל תביעה בגינו ואף על מנת להראות את חוסר נקיון כפיה של התובעת עצמה- תנאי הנדרש לקבלת צו המניעה. לטענת התובעת, מהוות טענות אלה של הנתבעת הרחבת חזית, שלא נמצאו בכתב הגנתה.

הנתבעת הפנתה לסעיפים 40 ו- 42 לכתב ההגנה, שזו לשונם:

"40. לטענת הנתבעת אין מקום ליתן כל צו מניעה קבוע, שכן לא עמדה ולו בתנאים מינימליים לפי תקנות סדר הדין האזרחי לשם הגשת בקשה זו, דבר המעיד על טיב טענותיה. אי לכך יש לסלק דרישה זו על הסף ואף לגופו של עניין."

"42. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת בדבר אישור נסיעה אסורה, ומתכחשת לזכות התובעת כלל לתבוע בגין טענות אלו. לטענת הנתבעת, במידה וקיימת הפרה של תנאי רשיון (דבר המוכחש) קיימים הליכי אכיפה מטעם משרד התחבורה, ועל כן אין לתובעת כל זכות משפטית ו/או חוזית לתבוע בעילה זו."

27. לטעמי, סעיף 40 אינו מפנה לתנאים הנדרשים לקבלת סעד מן היושר ואינו טוען להפרה ולחוסר נקיון כפיים של התובעת ואילו הסעיף הנוסף (ס' 42) עוסק בסעד הכספי.

משכך, הנני סבורה כי לא ניתן ללמוד מסעיפים אלה את הטענות העובדתיות ו/או המשפטיות שהעלתה הנתבעת בשלב מאוחר יותר כנגד התובעת ואין לראותן ככאלה שהועלו כבר בכתב ההגנה.

28. זאת ועוד, בהמשך הדיון ציינה הנתבעת מספר פעמים כי בכוונתה להגיש כתב הגנה מתוקן ואף כתב תביעה שכנגד, בגין הפרות התובעת, אולם בסופו של יום לא עשתה כן. מכאן אין בית המשפט יכול לאפשר לה לערוך "מקצה שיפורים" בשלב הגשת הראיות.

למעלה מן הצורך יובהר כי אף לגופן של טענות, לא מצאתי כי לשאלה האם התובעת הפרה את תנאי הרישיון שלה רלוונטיות לשאלה אשר במחלוקת (למעט החובה לבוא לבית המשפט בידיים נקיות), שכן אין בהפרה כזו או אחרת שבצעה התובעת בפתח תקווה כדי לשלול את זכות התביעה במקרה דנן.

הואיל ומצאתי כי התובעת הוכיחה כי הנתבעת הפרה את תנאי הרישיון והגם שלא הצליחה להוכיח קיומו של נזק כתוצאה מהפרה זו, הריני אוסרת על הנתבעת או על מי מנהגיה לפעול בקו תל אביב- רחובות בניגוד לתנאי הרישיון.

מאחר והתביעה נתקבלה בחלקה, איני עושה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' אב תשע"ה, 20 יולי 2015, בהעדר הצדדים.