זו תביעה כספית ע"ס 1,000,000 ₪. בתביעה נטען לנזקים בסך 1,195,200 ₪, ובקשר לנזקים שנגרמו לתובעים.

לטענת התובעת שפעלה כחנות לממכר שירותי צילום ותקשורת סלולרית ובעלת זיכיון למכירת מוצרי חברת התקשורת, אורנג'-פרטנר, בקניון G ביוקנעם, התקשרה כשוכרת החנות עם הנתבעת כחברת הניהול של הקניון, ועל פי הסכם ניהול שהופר, נטען שנתבעת אחרת שנמחקה בשלב ההליכים המקדמיים, שהינה הבעלים של הקניון, חברה יחד עם הנתבעת, להביא לסילוקם של שוכרים פרטיים קטנים ו/או בעלי חנויות קטנים מן הקניון, וזאת לאחר שנרכש על ידי אותה נתבעת מן הבעלים הקודם, ובמסגרת כוונה זו, בתקופה נשוא התביעה, ניתנו שירותי ניהול ברמה ירודה ביותר, והכל מתוך מטרה לגרום לתובעת לנטוש את החנות, מה שעלה לבסוף בידי הנתבעת, וכאמור גרם לקריסת התובעת, סגירתה ולהפסדים כבדים. התובעת דורשת השבת דמי ניהול, ששילמה במשך כ- 3 שנים, פיצוי בגין פגיעה ברווחים, שהוא המרכיב העיקרי, פיצוי בקשר לשכירות ושיפוץ של חנות חלופית, ששכרה בקניון, ופיצוי בגין עוגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי היא הבעלים של הזכויות בשטחי הקניון, לרבות החנויות, המשרדים והשטחים הציבוריים, ולמעט מספר חנויות שהזכויות בהן בידי צדדים שלישיים, וכי רכשה את הזכויות בקניון במטרה לשפצו ולהרחיבו, וכי על פי כתב המחאת זכויות מיום 24/6/07, הומחו אליה הזכויות והחובות של חברת הניהול הקודמת. לטענת הנתבעת, עובר ל-2007 התובעים לא היו שוכרים של חנות כלשהי בקניון, אלא ניהלו עסק בזכיינות בחנות של דלתא פילם, כלומר לא הייתה יריבות משפטית בין הצדדים, נטען שהתובעים ידעו על עניין השיפוץ הצפוי, והסכם הניהול שנכרת בין הצדדים בקשר לחנות ששכרה התובעת מאחד הבעלים הפרטיים, מר אלפסי, מ-2007 ולאחר פינוי חנות דלתא פילם, קוים במלואו, והתובעת אף מנועה נוכח ידיעתה על השיפוץ הצפוי, לטעון לנזקים בעטיו. כן הוכחשו כל מרכיבי הנזק, והקשר הסיבתי בין הפרה נטענת של הסכם הניהול ו/או השיפוץ הנטען, שלשיטת הנתבעת החל רק ב-2010, לבין הנזקים הנטענים.

דיון

במסגרת הראיות שנשמעו בתיק, העידו התובע 1 בעצמו, וכן הגב' כרמלה ליניאל ומר בועז אופיר, שהיו מנהלי הקניון במועד הרלוונטי.

הבעלים של החנות שהושכרה לתובעת, מר אלפסי אלברט, מסר תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, אך לא התייצב לדיון ההוכחות, והתצהיר נמשך מן התיק.

בתום הדיון, טוען ב"כ התובע כי לתובע נגרם עוול, ונהגו עמו בחוסר תום לב, ובחוסר סבירות קיצוני, מה שגרם לקריסתו הכלכלית, וסגירת התובעת. נטען להפסד רווח של כ-500,000 ₪, תוך תיקון לסכום זה מול הסכום שנטען בתביעה, ושצוין בטעות, כ -990,000 ₪. נטען שהתובע פעל בקניון משנת 1999, כזכיין של קודאק ואורנג', ובחנות שהושכרה מן הקניון על ידי דלתא פילם, התובע מכוח ישיבתו באותה חנות, כזכיין ועקב הדרישה לפינוי דלתא פילם ושאר החנויות בקניון, עובר לתחילת 2007, נאלץ לפנות את אותה חנות לאחר פסח 2007. בלית ברירה התובע חיפש חנות חלופית סמוכה, להעתקת עסקו הוותיק שפועל במקום, כאמור מ-1999, וכאשר לא נמסר לו רשמית על מלוא כוונות הנתבעת בקשר לשיפוץ הקניון, היקפו ומועדים מדויקים הקשורים בעניין. במצב הדברים שנוצר, התובע שכר חנות חלופית סמוכה ממר אלפסי, שהוא אחד מן הבעלים הפרטיים הבודדים, של חנויות בקניון, וכאשר מרבית השטח בבעלות הנתבעת. בפועל נוצר מצב, ועקב רצונה של הנתבעת לפינוי כל השוכרים, ושליטתה במרבית השטחים, כבעלים, שבחלק הפנימי של הקניון, שבו הייתה החנות החלופית שהושכרה מאלפסי, נותרו חנויות פעילות בודדות בלבד, וכאשר מרבית החנויות כאמור, פונו ולא הושכרו מחדש, וסומנו באיקס בחזיתן והוחשכו. מצב הדברים הבלתי נסבל נמשך מ-2007 ועד תחילת 2010, אז קרסה התובעת ופינתה את המקום. נטען שהרווח לאחר הוצאות של החנות ולפני 2007, היה כ-60,000 ₪ לשנה, יש להכפילו ב-3, וכן לצרף הפסדים שנגרמו מ-2008, ולפי מסמכי הנהח"ש שצרף התובע. נטען שלמעשה, מן המועד שהתובע פינה את חנות דלתא, ועבר לחנותו של מר אלפסי, בפועל הקניון הפך לבלתי פעיל, שירותי הניהול היו ירודים ביותר, צורפו תמונות המלמדות על מצבו העגום של המושכר והסביבה, כאשר קיימות בעיות בשטחים הציבוריים של ניקיון, תאורה, כניסות סגורות, הקמת קירות גבס וכיו"ב. נטען כי הנתבעת ידעה כאשר רכשה את המקום, שלא תמשיך להפעילו במתכונת שהייתה מקובלת עד 2007, חרף זאת, התקשרה בהסכם ניהול עם התובעת, מחד, ומאידך, באישון לילה, ולמרות אותו הסכם, ותשלומים שוטפים בגינו, הוסר השלט החיצוני של העסק, נטען שבגין התנהגות הנתבעת, כאשר רצונה בפינוי שוכרים פרטיים, להבדיל מן השטחים הציבוריים שבבעלותה, נגדע וקרס מקור פרנסת התובע.

נטען שככל שבתביעה טעויות, מדובר בעניינים טכניים שאין בהם להשליך על המהות, לפיה התובעים צודקים בתביעתם, וכאשר מדובר בהתעמרות בשוכרים קטנים של חנויות בבעלות פרטית, שאינם "עוגנים" בקניון. נטען כי עדי הנתבעת הרבו לא לזכור ולא לדעת דברים שבתחום טיפולם, ולא ערכו את הדו"ח הכספי, שהטבלאות שצרפו בעניין, הינן תוצר שלהם.

ב"כ הנתבעים סבור כי טענות התובעים אינן מבוססות על עובדות מוכחות, ולמעשה מדובר בתביעת עתק, ובגין טענת מסכנות, שאינה מוכרת בדין כמקור למתן סעד. לעניין מערכת היחסים המשפטית שבין הצדדים, נטען שלא הוכח שהתובעת קרסה או חדלה מקיום, נטען שמכוח הסכם הניהול, שהוא ההסכם היחידי שקיים בין הצדדים, רק לתובעת 2 זכות תביעה, בכל מקרה לא הייתה התקשרות שעניינה שכירות בין הצדדים, התובעת הייתה זכיינית, וידעה או אמורה הייתה לדעת, את מועד סיום הסכם השכירות של דלתא פילם בשנת 2007.

נטען שמגרסת התובעים עצמם, ברור שידעו על אי חידוש חוזים, בשנת 2007, וכוונת שיפוץ, וכאשר אין מדובר בשיפוץ קוסמטי בלבד, ואותם דברים אמורים, כאשר התובעת שכרה את החנות מאלפסי, נטען שהשיפוץ התחיל ב- 1/2010 ולא לפני כן, וכאשר לנתבעת לא הייתה שום התחייבות להמשיך ולהאריך את הסכמי השכירות, לא לתובעת כזכיין ולא כלפי דלתא פילם. נטען שהחוזה עם אלפסי נחתם בשלבים, הראשון באמצע 2007 והמשכו בסוף 2007, כאשר החתימה בסוף 2007, מלמדת בעליל שאין ממש בטענות, שכן באותו מועד, ולשיטתו, התובע בוודאי ידע על הבעיות בקניון, ומשכך מדוע נכנס לאותו הסכם, מה שמלמד שהטענה שלא סופקו שירותי ניהול ראויים, או בכלל קרסה. נטען שהתובע עצמו, מאשר שסופקו שירותי ניהול, אך לא ברמה סבירה, מה שמלמד שאין בטענה ממש, וכאשר מנגד, צורפו ע"י הנתבעת תחשיבים לגבי הוצאות ניהול המלמדים על תשלומים ניכרים לנותני שירות בתחום הניהול. נטען שאי הגעתו של אלפסי להעיד, פועלת על פי ההלכה הפסוקה לחובתו של התובע, ומן הסתם, היה מאשר גרסת הנתבעת לגבי מתן שירותי הניהול. משכך נטען, שאם התובע סבור שנגרם לו עוול, שיתבע את אלפסי- המשכיר. נטען שלגבי אופן הניהול העידו שני המנכ"לים של הנתבעת ולגבי המועדים הרלוונטיים לפני ואחרי תחילת השיפוץ, נטען שלא הייתה זכות לאחר פינוי חנות דלתא לשום שילוט חיצוני, נטען לחוסר קבילות או משקל אפסי של התמונות שצורפו, בשל אי העדת המצלם ואי ציון מועד הצילום. נטען לחוסר קבילות או משקל אפסי של מסמכי הנהח"ש שצורפו, שהינם חלקיים, ובלתי מספקים. נטען לאי הוכחת קשר סיבתי ולחישובים בלתי נכונים, ולחוסר נפקות של פס"ד אחר, בעניין שריקי, ת.א (שלום עפולה) 3895-06-08 שריקי נ' אדרי ואח' שניתן ביחס לנתבעת.

הכרעה

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לדחות את התביעה.

במישור היחסים המשפטיים הפורמליים, שבין הצדדים, אני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה לא הייתה הפרה יסודית של הסכם הניהול, ושהוא ההסכם היחידי שנחתם בין הצדדים, ולשנים הרלוונטיות, 2007-2010, הואיל והתובעת הייתה זכיין של דלתא פילם, לא היה קשר משפטי ישיר, בין התובעים לבין הנתבעת עד 2007, הגם שבפועל, היה קשר, שכן התובעת הייתה הזכיינית באותה חנות ולמשך שנים, והפעילה אותה. משכך, זכותה של הנתבעת להסיר שילוט הקשור לחנות דלתא פילם שפונתה ב2007, והגם שמדובר בשלט של התובעים ושהפעילו את אותה חנות כאמור בזיכיון.

בנסיבות פינוי חנות דלתא פילם, ולאחר שהתובע נמצא במקום שנים, וצובר מוניטין, סביר בהחלט רצונו להישאר בחנות אחרת, בקרבת מקום, וע"מ לשמר לקוחות ומוניטין, ומשכך, שכר את חנותו של אלפסי, בפועל , הפעלת חנויות על ידי בעלים פרטיים או שוכרים שלהם, שהיו מיעוט בקניון, לא עמד בקנה אחד עם כוונת השיפוץ המסיבי של הנתבעת שרכשה את הקניון עובר לאותו מועד מן הבעלים הקודם. מכאן נוצר מצב, שבפועל, התובעת מנהלת עסק פרטי קטן מ-2007, בקניון שפעילותו הולכת וגוועת, ולמעט שוכרי העוגן כמו "מגה", "בנק לאומי", ו"מקדונלד", בעניין זה גב' ליניאל העידה, כי לדעתה, התובע עשה טעות, כאשר לקח את חנותו של אלפסי, וזאת שעה שהקניון ריק, לה לא הייתה ברירה והייתה חייבת, בגלל העוגנים להישאר עם אותה רמה של ניהול, וזאת בתשובה לעניין רמת הניהול. יחד עם זאת, ברור שמבחינת מרכז מסחרי, הקניון באזור חנות התובעים, לא פעל, באופן רגיל, ולמעשה היה כמעט ריק מפעילות ושוכרים, ומתוך כוונה לבצע שיפוץ מסיבי על ידי הנתבעת, ושהינה הבעלים של מרבית השטחים. אותה רוח דברים, וביחס לחנויות שבבעלות פרטית למועדים הרלוונטיים 2007-2010, עולה גם מפסה"ד בעניין שריקי, סעיפים 36 ו-37.

אני מוכן לקבל את טענת התובעים, שמבחינתם לא יכלו להתפנות למקום אחר, וזאת נוכח מהות העסק, הלקוחות הקיימים וכיו"ב. יחד עם זאת, השאלה לענייננו, האם מדובר בסופו של דבר, בטעות של התובעים לעניין כדאיות השכרת החנות של אלפסי, שנמצאת ליד החנות הקודמת, ושעניינה טעות כלכלית גרידא, וכאשר לא נשקלו מספיק חלופות אחרות, או שמא, הנתבעת בכובעה הכפול, כבעלים המעוניין בפינוי שוכרים פרטיים, וכחברת ניהול, גרמה על ידי אי מתן שירותי ניהול תקינים לאותו פינוי שחפצה בו בכובעה האחר.

מן החומר שבפני, מסתבר, שהנתבעת ללא התלהבות יתרה בעניין, ראתה את עצמה, מחויבת לתת שירותי ניהול לאותן חנויות שבבעלות פרטית, עוד עולה מן החומר שבפני, שלמרות אותה חוסר התלהבות, עדיין לא הוכח באופן משפטי מספק, כי שירותי הניהול לא סופקו ובאופן חורג מן המקובל, כך שגרמו לקריסת התובעת. יכול ולעובדה שהתובעים מצאו עצמם בחנות בשטח פנימי שבעיקרו מתרוקן משוכרים קטנים, ולכלל התנהלות הקניון שהייתה הכנה לשיפוץ, ופינוי שוכרים, הייתה יד לעניין הקטנת הפעילות של התובעים, השאלה היא, האם הנתבעת הסתירה או לא גילתה פרטים בעניין. אני סבור שבעניין זה, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, מן החומר עולה בבירור שאת חנות דלתא פינו התובעים, וזאת לצורך ביצוע שיפוצים בקניון, יכול והתובעים לא שיערו שהדברים יגיעו לקיצוניות כה קשה, וכאשר החנות המושכרת החלופית תהיה באיזור ריק, ואולם לא ראיתי ולא הוכח באופן מספק, ולעניין הסכם הניהול, שהוא ההסכם היחידי שבין הצדדים, והגם שאין להתעלם מכוונות הנתבעת כבעלים, שהורתו של הסכם השכירות, ולגבי החנות החלופית מאלפסי, מקורו בהטעיה של הנתבעת את התובעים. משלא הגיע אלפסי לעדות, נותר עניין זה די סתום, בכל מקרה, התובעים אינם בעלים של חנות במקום, אלא מי שנכנס להסכם שכירות עם אחד הבעלים ובנסיבות שתוארו, ולאחר שמרבית החנויות במקום פונו, ולצורך ביצוע שיפוץ, ובידיעת התובעים, כזכיינים שפונו מחנות אחרת.

אני כאמור מסכים, שהסיטואציה מבחינת התובעים הייתה קשה, ובלתי נסבלת, לסגור את חנותם שבדלתא, יחד עם זאת, אכן לא ניתן לראות קשר סיבתי מספק, בין הטענות ביחס לנתבעת ולעניין הקשר החוזי, שבינה לתובעים ומבוסס על הסכם הניהול בלבד.

לא הוכח גם , ובאופן מספק, שלא ניתנו שירותי ניהול , או שההסכם הופר באופן יסודי בעניין, יתכן והיו תקלות ומעבר לרגיל ובשל הסיטואציה המיוחדת והסביבה הריקה, בה פעלה חנות התובעים, וכאשר הנתבעת מחויבת לתת שירותי ניהול ובעיקר, לאותם עוגנים שנשארו לפעול, ושאינם בחלק הפנימי כפי החנות נשוא התביעה. על פועלה של הנתבעת בעניין, ניתן לומר "כשר אך בעל ריח לא נעים", היה מצופה מן הצדדים, ואפילו כאשר אין קשר משפטי ישיר, שימצאו דרך מוסכמת אחרת, להמשך פעילות עסקם של התובעים בקניון בו פעלו במשך שנים אחורה, וכאשר נטען , על ידי עדת הנתבעת, שניתן היה להגיע לפתרונות אחרים כפי שנעשה על ידי עסקים אחרים.

בסופו של דבר, והגם שמדובר כיום בחוכמה שבדיעבד, ככל הנראה, התובעים לא קיבלו החלטה נכונה בקשר למיקום ודרך שכירות החנות החלופית, יכול ואופן התנהלות הקניון תרמה לכישלון העסק, יחד עם זאת, לא מדובר בהפרת הסכם כלשהו מצד הנתבעת, וגם אותו "ריח לא נעים" שצוין, אין בו להביא לסעדים הכספיים הנדרשים, אלא מקורם של הפסדי התובעים, ככל שהיו, בבחירת חלופה לא מוצלחת, לעניין שכירת החנות החלופית ממר אלפסי, בשעה שידעו על השיפוץ הצפוי.

יצוין שגם לעניין ההפסדים הנטענים, לא הוכחו באופן מספק, המרכיב העיקרי של התביעה שעניינו מניעת רווח והפסדים, במהלך הסיכומים, קוצץ בכמחצית מול הנתבע במקור, וללא סיבה ממשית.

כאמור, שירותי הניהול כנגד מה ששולם בעניין, סופקו, ייתכן שהיו תקלות מקומיות בנסיבות, אך לא שוכנעתי שיש מקום להורות על השבת כל מה ששולם בעניין. ולעניין הפסדים שנגרמו בקשר לשכירת חנות אלפסי, צוין שמקורם, בסופו של יום, בבחירה לא מוצלחת, כפי שהסתבר בדיעבד, של התובעים. וכאשר כובעה ופועלה הכפול של הנתבעת, לא מגיע לדרגת זכאות לסעד הכספי המבוקש, אם כי יכול ובמידה מסוימת, תרם למצב העגום אליו נקלעו התובעים.

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שבפני, משכך, ובהתחשב בסיפא הדברים שבקטע הקודם, אני מחליט לחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעת הוצאות דיון מתונות, ובסך של 12,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.