כללי

1. התובעת ילידת 29.5.1961, נפגעה ביום 2.9.2007 בתאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), בה היה מעורב רכב פרטי מסוג פיג'ו, מ.ר.- 37-728-16 (להלן: "הרכב") שעה שהיה נהוג על-ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") מר מוסטפא עבדאללה (להלן: "התאונה"). אין חולק, כי התובעת זכאית לפיצויים לפי החוק.

2. לאחר התאונה, הובהלה התובעת, באמבולנס מד"א, לבית-חולים העמק בעפולה (להלן: "בית-החולים"). נבדקה בחדר מיון. אובחן שבG.T בכתף שמאלית. בוצעה חבישה והתובעת שוחררה לביתה עם המלצה למעקב וטיפול אנלגטי. בהמשך, קיבלה התובעת טיפול פיזיותרפי. ויודגש: התובעת לא טוענת לנכות רפואית יציבה עקב התאונה.

3. משטרת ישראל – את"ן עמקים חקרה את התאונה (ת"ד 870/2007). הנתבע הועמד לדין בבית המשפט השלום לתעבורה בנצרת, במספר עבירות תעבורה והן: אי-מתן זכות קדימה במעבר חציה, נהיגה ברשלנות והתנהגות הגורמת נזק (ת"ד 123-01-08). בית-משפט השלום לתעבורה בנצרת שפט את הנאשם שם/הנתבע כאן בהעדרו (ביום 14.7.2008), הרשיעו בדין בעבירות שיוחסו בכתב האישום וגזר עליו עונשים של קנס, פסילה ופסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה (נ/1).

טענות התובעת

4. התובעת טוענת, בקליפת אגוז, כי היא זכאית לפיצויים לפי החוק. דא עקא, אין בידה לתבוע פיצויים מאת מבטח, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, היות ואין לנוהג ברכב – הנתבע - ביטוח לפי פקודת ביטוח, רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970 (להלן: "פקודת הביטוח") המכסה את החבות הנדונה. מכאן, על הנתבע והנתבעת 2, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת") לפצותה על נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה, והכל לפי הוראות סעיפים 2 ו- 12 (א) (29) לחוק.

5. התובעת טוענת לפיצויים במספר ראשי נזק והם:

א. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 10,000 ₪.

ב. הפסד השתכרות לעבור ולעתיד – 50,000 ₪.

ג. כאב וסבל - 15,000 ₪.

ד. הוצאות רפואיות ונלוות – 10,000 ₪.

85,000 ₪.

והכל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. (כתב הסיכומים, סעיפים 42-38).

טענות הנתבעת

6. הנתבעת טוענת, לענייננו-שלנו, כי לא התמלאו התנאים המפורטים בסעיף 12(א)(1) לשם חיובה לפצות את התובעת על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. התובעת לא הוכיחה כדין כי אין בידה לתבוע פיצויים מאת מבטח כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. בזמן התאונה, הרכב והשימוש בו היו מבוטחים על-ידי מנורה, שהנפיקה פוליסת ביטוח חובה בת-תוקף.

7. לעניין הנזקים הנתבעים, טוענת הנתבעת, כי המדובר בנזקים מופרזים, מוגזמים ומחוסרי כל יסוד. אין קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין הנזקים הנתבעים לתאונה הנטענת. התובעת לא הקטינה את נזקיה. וכן, יש לנכות מסכום הפיצויים כל זכות או טובת הנאה שהתובעת קיבלה או זכאית לקבל מכל מיטיב.

8. לשלמות התמונה אציין, כי הנתבעת שלחה הודעה לצדדים השלישיים – הנתבע – הנוהג ברכב בזמן התאונה ובעל הרכב או המתיר השימוש בו, מר עאדל חג'יר, בה טענה לזכות חזרה ותביעה כנגדם לפי סעיף 9 לחוק. הצדדים השלישיים הוזמנו לדין אך לא הגישו כתבי הגנה בהודעה האמורה. ביום 5.12.2011 ולבקשת הנתבעת/שולחת ההודעה ניתן פסק-דין מותנה כנגד הצדדים השלישיים על-יסוד כתב ההודעה לצדדים השלישיים.

9. הנתבע הוזמן לדין. דא עקא, הוא לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב כלל למשפט.

הפלוגתא

10. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה סביב שתי שאלות: הראשונה, אחריותה של הנתבעת לפיצוי התובעת על נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה; משאלה זו נגזרת שאלת -משנה והיא: האם ישנו כיסוי ביטוחי בר-תוקף על שימושו של הנתבע ברכב בזמן התאונה, אם לאו.

והשנייה, תיחום הנזק ושומת הפיצויים המגיעים לתובעת עקב התאונה.

מסכת הראיות

11. מטעם התביעה העידו שלושה עדים: התובעת, עו"ד אלעד להט (להלן: "עו"ד אלעד"), העובד במחלקת תביעות גוף-חובה אצל מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") וסוכן הביטוח מר וליד שתיווי (להלן: "וליד"). התובעת הקדימה והגישה תצהיר עדותה הראשית (ת/1). וכן, הוגשו מטעם התביעה, שני מוצגים נוספים: ת/2, ההתכתבות שהייתה בין ב"כ התובע ועו"ד אלעד; ו- ת/3, פוליסת ביטוח חובה לא משולמת שהוצאה, בזמנו, על-ידי סוכן הביטוח – וליד.

12. מטעם ההגנה, העידו בוחן התנועה (גמלאות) מר יעקב דנינו (להלן: "יעקב"), שחקר את התאונה. וכן, הוגשו מטעם ההגנה שני מוצגים: נ/1 – תיק ת"ד 133-01-08 של בית-משפט השלום לתעבורה בנצרת, ו- נ/2 – הודעת הנתבע במשטרה, מיום 2.9.2007.

דיון והכרעה

הכיסוי הביטוחי

13. אפתח ואומר, כי לאחר שהפכתי בחומר הראיות ולאחר שעיינתי בכתבי הסיכומים ובשים לב לדין שלעניין שוכנעתי ,כי התביעה בדין יסודה. התובעת זכאית לפיצויים לפי החוק אך אין בידה לתבוע פיצויים מאת מבטח, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, מחמת שאין לנוהג ברכב – הנתבע בזמן התאונה ביטוח בר-תוקף לפי פקודת הביטוח. על-כן, על הנתבעים לפצותה על נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה לפי הוראות סעיפים 2 ו- 12(א)(2) לחוק.

14. אכן, הנפיקה מנורה, בזמנו ובאמצעות וליד – סוכן הביטוח, פוליסת ביטוח חובה (מס' 01-27-04-177114/3) (להלן: "פוליסת ביטוח חובה") ופוליסת ביטוח רכוש (מס' 04-33-512001-07/5) (להלן: "פוליסת ביטוח רכוש") על-שם המבוטח מר חג'יר רוא'ן, ת.ז. 66392150 (להלן: "המבוטח"). פוליסת ביטוח חובה הונפקה לפי הוראות פקודת הביטוח, לביטוח השימוש ברכב, ובה נקבע במפורש ובין השאר, כי "מועד תחולת הביטוח הוא המועד בו הוחתמה תעודה זו בחותמת הבנק אך לא לפני 9/8/07, מועד פקיעת הביטוח 31/7/08 בחצות" (ת/2). דא עקא, הוכח בפניי כדין, כי פוליסת ביטוח חובה לא שולמה ולא הוחתמה כלל בחותמת בנק כלשהוא,כי אין כיסוי ביטוחי כדין לנוהג-הנתבע בזמן התאונה ,וכי אין בידה של התובעת לתבוע פיצויים ממבטח, מחמת העדר כיסוי ביטוחי כדין. עדויותיהם של עדי התביעה, אלעד – נציג מנורה ווליד – סוכן הביטוח, שנחקרו בחקירת שתי וערב צולבת, מקיפה וממצה, לעניין זה (עמ' 12, ש' 17; עמ' 13, ש' 2; עמ' 14, ש' 13, ש' 28-17; עמ' 15, ש' 11, ש' 27-18; עמ' 16, ש' 9-6, ש' 28-25, ש' 32; עמ' 17, ש' 7-4, ש' 33-25; עמ' 18, ש' 3; עמ' 19, ש' 28-10; עמ' 20, ש' 23-1; עמ' 22, ש' 24-12; עמ' 23, ש' 5-1, ש' 22-15; עמ' 24; עמ' 25; עמ' 26, ש' 6-1) היו סבירות, קוהרנטיות, שלמות ומהימנות עליי עד למאוד. בעדויות אלה, לא מצאתי סתירות כלשהן, לא כל שכן סתירות מהותיות. וכן, מצאתי אישור, חיזוק, תימוכין ואף סיוע לעדויות אלה במוצג ת/3.

15. כמבואר, יעקב היה בוחן תנועה – את"ן עמקים, במועדים הרלוונטיים לתובענה. הוא חקר את התאונה וגבה, בין השאר, הודעה בכתב מהנתבע (נ/2) (להלן: "ההודעה"). בחלק הכללי של ההודעה רשם יעקב, בכתב ידו, את הפרטים של הנתבע והרכב (מספר תעודת זהות, שם משפחה, שם פרטי, מספר טלפון, מקום עבודה, פרטי רישיון נהיגה, פרטי הרכב) וכן פרטי הביטוח (שם חברת הביטוח (מס' פוליסה/תעודה, תאריך תשלום ותוקף הביטוח) כדלקמן: חברת הביטוח (רכב) – מנורה; מס' פוליסה/תעודה – 04-33512001-0715; תאריך תשלום – 9.8.07; בתוקף מתאריך – 9.8.07 עד תאריך – 31.7.08 (נ/2).

16. בעדותו בבית-המשפט העיד יעקב, כי הפרטים שנרשמו על-ידו, לעניין הכיסוי הביטוחי לנוהג ברכב-הנתבע בזמן התאונה, נכונים המה ונרשמו על-פי המסמכים שהוצגו לו, וכי בתיק החקירה ישנו העתק צילומי מפוליסת ביטוח חובה (עמ' 22, ש' 26-17; עמ' 33, ש' 33-14; עמ' 34, ש' 27-5; עמ' 35, ש' 1). דא עקא, במהלך חקירתו שתי וערב, חזר בו יעקב מקביעתו הנחרצת דנן, כי הפרטים של הביטוח שנרשמו על-ידו ועל סמך המסמכים שהוצגו לפניו, אמת הם והודה, כי "בפועל אני לא יכול לדעת אם זה [פוליסת ביטוח חובה-ש.ס.] שולם אפילו שהוא מציג לי חותמת שזה שולם" (עמ' 5, ש' 5-4). וכן, יכול להיות שפוליסת הביטוח שהוצגה בפניו היא מזויפת, וכי אין למשטרת ישראל אפשרות לדעת אם פוליסת הביטוח שולמה כדין, אם לאו (עמ' 34, ש' 4-1).

17. זאת ועוד, יעקב העיד והודה, כי תעודת הביטוח שהוצגה לפניו ועל-פיה הוא רשם את הפרטים לעניין ביטוח הרכב כמוצג נ/2, היא תעודת הביטוח – מוצג ת/3 (עמ' 33, ש' 28). דא עקא, מספר פוליסת ביטוח חובה שהנפיקה מנורה, באמצעות סוכן הביטוח וליד, לביטוח השימוש ברכב לפי הוראות פקודת הביטוח הוא 01-27-04-177114/3, ואילו מספר פוליסת ביטוח רכוש הוא 04-33-512001-07/5. הפרטים של הביטוח שנרשמו על-ידי יעקב בהודעת הנתבע (נ/2), מתייחסים, למעשה, לפוליסת ביטוח רכוש, מס' 04-33512001-07/5 ולא לפוליסת ביטוח חובה מס' 01-27-04-177114/3!! ויודגש בהקשר זה: וליד העיד, בין השאר, כי המבוטח, מר חג'יר רוא'ן, לא שילם למנורה את דמי הביטוח (הפרמיה) לא עבור פוליסת ביטוח רכוש ולא עבור פוליסת ביטוח חובה (עמ' 22, ש' 21-19; עמ' 23, ש' 32-18; עמ' 24, ש' 31-26). כמבואר, עדותו של וליד, מתחילתה ועד סופה, הייתה סבירה, קוהרנטית, שלמה ומהימנה עליי עד למאוד. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור.

18. מהראיות הישירות והנסיבות הקבילות ובעלות משקל שנפרשו בפניי עולה, כי הרישום בהודעת הנתבע (נ/2), לפיהו, כביכול, בזמן התאונה היה כיסוי ביטוח לנהוג – הנתבע ברכב וזאת על-פי פוליסת ביטוח בת-תוקף שהונפקה על-ידי מנורה (ת/3), אינו אמת ובטעות יסודו. בתיק החקירה אין צילום לפוליסת ביטוח חובה כדין, משולמת ובת-תוקף. וכן, מספר הפוליסה שנרשם מתייחס, למעשה, לפוליסת ביטוח רכוש ולא לפוליסת ביטוח חובה. כמו-כן, הרישום דנן עומד בסתירה פוזיטיבית, קוטבית ומוחלטת לראיות קבילות, מהימנות ובעלות מלוא המשקל, וכוונתי היא לעדויותיהם של עו"ד אלעד וסוכן הביטוח – וליד ולפוליסת ביטוח חובה שלא משולמים (ת/3).

ויודגש: אי-העמדת הנתבע לדין בעבירה של נהיגה ללא ביטוח בר-תוקף, במסגרת ת"ד 133-01-08 (נ/1), לא מעלה ולא מורידה והדבר נבע, ככל הנראה, מהטעות ברישום בהודעת הנתבע (נ/2) לעניין זה.

19. הנתבעת מחזיקה ומנהלת מאגר סטטוטורי הכולל, בין השאר, נתונים של מבטח רכב ומספר הפוליסה שלו לפי מספר רישום של הרכב. בענייננו-שלנו, היא לא הציגה לבית-המשפט מידע מהמאגר דנן לפיו היה כיסוי ביטוחי בר-תוקף לנוהג ברכב-הנתבע בזמן התאונה, וכי דמי הביטוח (הפרמיה) עבור פוליסת ביטוח חובה שולמו כדין למנורה, ולפוליסה האמורה היה תוקף משפטי!

20. סיכום ביניים. הנה-כי-כן, הוכח בפניי כדין, כי התובעת זכאית לפיצויים לפי החוק ,ואין בידה לתבוע פיצויים מאת מבטח, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, מחמת העדר ביטוח לנוהג ברכב-הנתבע בזמן התאונה. על-כן, על הנתבעים לפצות את התובעת על נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה, וזאת על-פי הוראות החוק.

הנזק

נזק לא ממוני

21. התובעת לא אושפזה בבית-חולים ולא נגרמה לה נכות רפאית יציבה עקב התאונה. על-כן, היא לא זכאית לפיצוי, בראש נזק זה, לפי תקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק גוף שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 (להלן: "התקנות"). על-פי סמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות ובהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נזקי הגוף שנגרמו לתובעת עקב התאונה, הטיפולים הרפואיים, תקופת ההחלמה, נסיבותיה האישיות וכיוצא באלה, אני פוסק לתובעת על דרך האומדן הכללי, בראש נזק זה, סך של 15,000 ₪, נכון להיום.

הוצאות ונסיעה לעבר

22. אכן, היו לתובעת הוצאות נסיעה הכרוכות בטיפולים שקיבלה עקב התאונה, וככל זה הוצאות האמבולנס. התובעת לא הוכיחה במדויק את נזקה דנן. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 1,000 ₪ בראש נזק זה, נכון להיום.

שאר הנזקים הנתבעים

23. התובעת לא הוכיחה כדין את שאר הנזקים הנתבעים וטענותיה, לעניין זה, בעלמא הן.

סכום הפיצויים הכולל

24. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובעת עקב התאונה, נכון להיום, הם אלה:

א. נזק לא ממוני - 15,000 ₪.

ב. הוצאות נסיעה לעבר - 1,000 ₪.

16,000 ₪.

התוצאה

25. התוצא היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת כדלקמן:

א. סך של 16,000 ₪;

ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל בסך של 4,300 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אב תשע"ו, 08 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.