1. לפניי תביעה כספית מיום 26.4.10 ע"ס 4,659 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.
2. נערכה לפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות הנהגים המעורבים.
3. במסגרת הישיבה שהתקיימה הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא גבולות, ותוך מתן הנמקה קצרה ובסיסית בלבד, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
4. על סמך כל החומר שלפני, לרבות ממצאי חקירות העדים, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה והסכסוך על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
   1. סך של 4,659 ₪ בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 26.4.10, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   2. החזר אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 26.4.10, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   3. סך של 700 ₪, בגין שכר העדים הפסוק בו חויב הצד התובע.
   4. סך של 1,250 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בגין שכר טרחת עורך-דין.
5. הנמקה קצרה ובסיסית לפסיקתי האמורה:
   1. מצאתי לקבל את התביעה במלואה, שכן התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.
   2. המחלוקת בין הצדדים הנה בשאלת מעורבות אוטובוס הנתבעת בתאונה ובשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזקים הנתבעים.
   3. עדותו של הנהג מטעם התובעת הייתה מהימנה, ברורה, מפורטת ומשכנעת. הנהג מסר תיאור מפורט של האירועים, וניכר כי סייג את דבריו בזהירות בסוגיות אותן לא זכר.

לפיכך, אני מייחס לעדותו משקל ראייתי ממשי.

הנהג העיד כי זיהה זיהוי ברור של אוטובוס השייך לנתבעת, וכי את מספר הרישוי של אוטובוס הנתבעת ואת מספר הטלפון שהיה רשום על חלקו האחורי של אוטובוס הנתבעת, קיבל מהנוסעים באוטובוס התובעת בזמן התאונה.

הנהג אף מסר הסבר משכנע וסביר ביחס לבלבול בתאריך התאונה הנקוב בטופס ההודעה שמסר. הסברו של הנהג מתיישב עם סידורי ימי עבודתו ועם לוח השנה.

• 1. מטעם התובעת העיד גם עד ראיה אובייקטיבי, נוסע שנסע באוטובוס בזמן התאונה.

עדותו של עד זה הייתה מהימנה, ברורה ומשכנעת. כמו כן, מדובר בעד אובייקטיבי, נטול עניין בתביעה.

לפיכך, מצאתי להעניק לעדות משקל ראייתי ממשי.

עד זה תמך בגרסתו של הנהג ברכב התובעת בסוגיות מהותיות, לרבות זיהוי האוטובוס הפוגע כאוטובוס השייך לנתבעת, לרבות ימי עבודתו של הנהג באוטובוס התובעת ומועד התאונה, ולרבות נסיבות האירוע עצמו.

• 1. נהג אוטובוס הנתבעת אישר כי אכן נסע עם האוטובוס המדובר במקום ובזמן התאונה. הנהג מסר כי דבריו מבוססים על זיכרונו וכן על בדיקה שערך יחד סדרן העבודה בנתבעת. בכך, קשר הנהג את עצמו ואת האוטובוס לאירוע.

הנהג מסר כי הוא אינו זוכר את האירוע, אך לא שלל שייתכן שהאירוע אירע.

• 1. לפיכך, אני מעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת וקובע כי התובעת אכן הוכיחה, במידה הדרושה, את אחריותה של הנתבעת לתאונה.
  2. ביחס לקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזקים הנתבעים – אכן חלף זמן רב ובלתי מוסבר בין מועד התאונה לבין תאריך בדיקת האוטובוס על ידי השמאי מטעם התובעת.

עם זאת, הנהג מטעם התובעת, אישר כי תמונות הנזק בדו"ח השמאי אכן משקפות את הנזק שאירע בתאונה הנדונה, והוא אף הציג תמונות ממכשיר הטלפון הנייד שלו, שצולמו בסמוך לאחר התאונה, המציגות נזק החופף לנזק העולה מדו"ח השמאי.

זאת ועוד, מיקום הנזקים, טיבם והיקפם תואם את תיאורם של עדי התובעת ביחס לאופן התרחשות התאונה.

• 1. לפיכך, אני קובע כי התובעת הוכיחה, במידה הדרושה, גם את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזקים הנתבעים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהעדר הצדדים.