17 יוני 2013

1. לפנינו בקשה לדחיית התביעה מחמת אי התייצבות התובע.

2. להלן עובדות הרקע:

א. תביעתו של התובע, מר מחמוד קדח, הוגשה לבית דין זה ביום 3.4.10. התובע טען כי הועסק בנתבעת משך שנים רבות באמצעות שירות התעסוקה ודרש הפרש פיצויי פיטורים, הפרש פדיון חופשה, דמי חגים ודמי הבראה. דיון מוקדם התקיים (במעמד התובע) ביום 12.7.11, והתיק נקבע להוכחות ליום 13.6.12.

ב. ביום 24.11.11 הוגש תצהיר התובע, וביום 5.2.12 הוגש תצהירו של מנהל הנתבעת. מהתצהירים עולה כי הצדדים חלוקים ביניהם על תקופת העבודה, האם הייתה רצופה, על גובה שכרו של התובע, על היקף עבודתו, על השאלה אם עבד במקביל במקומות עבודה נוספים, וכן על השאלה אם פוטר או התפטר.

ג. ביום 12.6.12, יום טרם דיון ההוכחות, הגיש התובע בקשה לדחיית הדיון מהטעם שלא קיבל היתר כניסה לישראל. על אף התנגדות הנתבעת, בקשתו נענתה והדיון נדחה ליום 16.6.13. עם זאת התובע התבקש לדאוג לקבלת היתר כניסה מבעוד מועד, ולעדכן את בית הדין אם הצליח בכך לא יאוחר מיום 1.6.13.

ד. ביום 6.6.13 הודיע בא כוחו של התובע כי התובע נסע לארצות הברית לביקור בניו המתגוררים שם ונוכח "נסיבות משפחתיות", וביקש לאור זאת את דחיית הדיון. בקשתו נדחתה בהחלטה מאותו יום, בה הובהר כדלקמן – "הדיון נקבע לפני קרוב לשנה ולכן אמור היה התובע.. לתכנן את נסיעותיו לחו"ל בהתאם. לא ניתן לדחות את הדיון בעניינו, ודאי לא במועד בו הוגשה הבקשה, שכן תהא בכך הכבדה ממשית על יומן בית הדין ופגיעה בתיקים נוספים הממתינים לתורם. על התובע... להתייצב לפיכך לדיון ההוכחות במועד שנקבע, ולחלופין להגיש בקשה נוספת מנומקת ומגובה באסמכתאות המסבירה מדוע אין באפשרותו להתייצב".

ה. ביום 12.6.13 הגיש ב"כ התובע בקשה נוספת לדחיית הדיון, והסביר כי התובע נאלץ לנסוע לארצות הברית ביום 27.5.13 "בכדי לחדש את התושבות בארצות הברית, דבר שניסה קרוב משפחתו לבצעו שם אולם נמסר לו מפורשות כי חובה על תובע 2 להתייצב אישית...". עוד צוין כי נסע לצורך ביקור אחיו החולה וביקור ילדיו. לבקשה צורף העתק של תעודת תושב קבוע הפוקעת לכאורה ביום 2.7.13, והוסבר כי הנסיעה הייתה פתאומית ודחופה לאחר שנודע לתובע כי עליו לטוס מידית לצורך הטיפול בחידוש התושבות.

ו. הנתבעת התנגדה לבקשה, והבהירה כי לא צורף לבקשה תצהיר התומך בעובדות הנקובות בה כמו גם מסמכים רלוונטיים. לאחר שקילת טענות הצדדים, ניתנה החלטה נוספת ביום 13.6.13 בה הובהר כי "אין לי אלא לחזור על ההחלטה מיום 6.6.13. בבקשה הנוספת לא צורפו אסמכתאות המלמדות מדוע הנסיעה הייתה חיונית ובלתי צפויה דווקא במועד זה... גם אם התובע 2 נאלץ לטוס לארה"ב ביום 27.5.13 – לא הובאה כל סיבה מדוע אין באפשרותו לחזור ארצה לצורך הדיון. על התובע 2 להתייצב לפיכך לדיון ההוכחות – במועד שנקבע והודע עליו מראש עוד ביום 4.7.12".

3. התובע לא התייצב לדיון ההוכחות שאמור היה להתקיים ביום 16.6.13, ובא כוחו הבהיר כי לא היה באפשרותו לטוס חזרה ארצה בהתחשב בעלויות הכרוכות בכך. להשלמת התמונה יצוין כי לאותו מועד נקבעו שני תיקים נוספים של תובעים שהגישו תביעות כנגד הנתבעת, כאשר תובעים אלו התייצבו ועניינם הסתיים בהסכמה.

ב"כ הנתבעת ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות, בעוד שב"כ התובע שב וביקש לקבוע מועד חלופי לדיון ההוכחות, לחלופין לדון בתביעה על סמך החומר המצוי בתיק בית הדין ולחלופי חלופין להקפיאה עד שובו של התובע מארצות הברית.

4. לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי יש למחוק את התביעה בהתבסס על תקנה 49(ב)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. להלן יובאו הנימוקים לכך:

א. משנדחו בקשותיו של התובע לדחיית הדיון, היה עליו להתייצב אליו – אך הוא לא עשה כן. בא כוחו אמנם התייצב, אך לא יכול היה לקיים את הדיון לגופו.

ב. אי התייצבותו של תובע לדיון הוכחות אמורה ככלל להוביל למשיכת תצהירו מתיק בית הדין, "כאילו לא הוגש דבר" (ע"ע 393/09 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ – קסקין זקי, מיום 18.11.10). גם אם קיימת לפי הפסיקה אפשרות לבחון אם ניתן לדון בהליך על סמך הראיות האחרות שנותרו בתיק (ע"ע 664/09 גורסים איליה – סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ, מיום 13.10.10) - במקרה שלפנינו לתובע לא היו עדים נוספים, ולא ניתן היה לדון בתביעה על סמך המסמכים החלקיים המצויים בתיק נוכח המחלוקות העובדתיות המהותיות בין הצדדים.

ג. זאת ועוד, האפשרות לדון בתביעה ללא התייצבות התובע נועדה למקרים חריגים בהם התייצבותו אינה אפשרית, ולא למקרים בהם החליט מטעמיו שלא להתייצב. על תובע המבקש כי תביעתו תידון בהיעדרו לשכנע לפיכך כי לא התייצב לדיון מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ולאחר הוכחת שקידה ראויה ומאמצים סבירים להתייצבות (ע"ע 424/08 נמלי סלאח – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ, מיום 11.3.09). במקרה שלפנינו, התובע לא הוכיח כי נסיעתו לארה"ב דווקא במועד זה הייתה חיונית ודחופה וכי לא יכול היה לתכננה באופן שלא יתנגש עם מועד הדיון שנקבע זה מכבר.

ד. כבר נקבע כי "תקנה 49 לתקנות מאפשרת לבית הדין, במצב בו תובע אינו מתייצב לדיון אליו זומן כדין, שלוש חלופות – דחיית הדיון, מחיקת התביעה ודחיית התביעה. בעת בחירת החלופה המתאימה על בית הדין להפעיל שיקול דעת תוך ביצוע איזון אינטרסים הלוקח בחשבון, בין היתר, את זכות הגישה של התובע לערכאות; את זכויותיו המהותיות כפי שבאות לידי ביטוי בכתב התביעה שהגיש; את הטרחה הנגרמת לנתבע; ואת הצורך להקפיד על מועדים ועל התייצבות לדיונים על מנת למנוע בזבוז זמן שיפוטי אשר פוגע בסופו של דבר גם במתדיינים אחרים ובציבור כולו" (ע"ע 25591-07-10 מועבד סעד – ג.י.א.ת ניהול והשקעות בע"מ, מיום 2.6.11; כן ראו את ע"ע 249/07 דימיטרי קנטרוביץ – א.ד. תחנות שירותי כ"א בע"מ, מיום 10.12.07; ע"ע 272/08 ב.מ. בידני תעשיות אלומיניום בע"מ – ניסים בוקובזה, מיום 31.7.08).

ה. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורות כי איזון האינטרסים במקרה זה מצדיק למחוק את התביעה. התובע לא יחויב בשלב זה בהוצאות, ועם זאת ככל שיגיש תביעתו מחדש – תהא הנתבעת רשאית לדרוש הוצאות גם בגין הליך זה.

5. סוף דבר – התביעה נמחקת. אין צו להוצאות, בכפוף לאמור בסעיף 4(ה) סיפא לעיל.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, (17 יוני 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.