בענין:

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים המאשימה

נגד

שהאב מנסור

ע"י ב"כ עוה"ד יוני שניאור הנאשם

פתח דבר

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בגרימת מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז-1977 וסעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1951, גרם נזק לרכוש – עבירה לפי תקנה 21(ב9(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 יחד עם סעיף 68 לפקודת התעבורה וכן נהיגה בקלות ראש או ברשלנות – עבירה לפי סעיף 62(29 לפקודת התעבורה.
2. התאונה ארעה בשעת חשיכה. הנאשם נהג במונית על גשר אלנבי בכביש דו מסלולי ללא תאורת רחוב, אותה עת נסע המנוח בטרקטור תפעולי המכונה "מיול". בשלב מסוים הבחין הנאשם ב"מיול" שנוסע לפניו, הסיט רכבו שמאלה ופגע עם חלקה הימני קדמי של המונית בגלגל השמאלי אחורי ובארגז המיול, הארגז פגע במסגרת הבטיחות שהותקנה במיול, כתוצאה מכך נפצע המנוח אנושות ונפטר מפצעיו ארבעה ימים מאוחר יותר.
3. הפגיעה ב"מיול" גרמה להתהפכות המונית והמשך הסעתה על גבה למרחק של כ-25 מטרים. כל הממצאים בזירה העידו על כך שהתאונה ארעה בנתיב הימני בו נסע ה"מיול", הממצאים לא אפשרו לקבוע את מהירות נסיעת הנאשם, טענתו כי נסע במהירות 50-60 קמ"ש וכי נהג ה"מיול" לא הדליק אורות, שוחזרה בניסוי ותוצאותיו היו כי גם בתנאים אלו לנאשם היה שדה ראיה שנע בין 150-186 מטרים (תלוי אם הדליק אורות גבוהים).
4. כפי שקבעתי בהכרעת הדין, בין אם התכוון הנאשם לעקוף משמאל את המיול אך נכשל לעשות כן בבטחה ובין אם הסטת ההגה שמאלה בוצעה על ידו כתגובה אינסטינקטיבית לשם מניעת הפגיעה חזית –אחור, עדיין מדובר ברשלנות בנהיגה הנובעת מאי שמירת מרחק עצירה מספיק מהרכב שלפנים ומחוסר תשומת לב. הטענה כי ה"מיול" סטה לשמאל לא התקבלה על ידי, נוכח הממצאים בזירה ועדותו של המהנדס בן הראה, לפיו כל העת ה"מיול" היה בזווית ישרה ביחס למונית, הכל כאמור בהכרעת הדין.

העונש הראוי למי שגרם למותו של אדם בנהיגתו הרשלנית

1. לאחר שהכרעתי כי הנאשם התרשל בנהיגתו, נותר עתה לקבוע את עונשו - מלאכה קשה אף יותר ממלאכת הכרעת הדין. יפים לענין זה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 548/05 מאירה לוין, וכך אמרה:

"אין לכחד כי קיים קושי פנימי אמיתי לגזור את דינו של אדם, שהוא ביסודו ישר דרך ובר לבב, למאסר מאחורי סורג ובריח. עם זאת נראה כי בית המשפט לא יצא ידי אחריותו ומחוייבותו לחברה אם יסטה מקו ההחמרה בענישה, הנדרש בתאונות קטלניות, במקרה שנסיבותיו האמיתיות אינן חריגות. שחיקתה של מדיניות הענישה המחמירה סופה שתפגע פגיעה קשה במאמציה של החברה הישראלית להתמודד בדרך יעילה עם המוות בדרכים. היא תגרע מתפקידה המרכזי של מערכת בתי המשפט בקביעת אמות מידה להתנהגות הציבור בנהיגה בדרכים, ובחינוך להחדרת ערכים חשובים בתחום זה."

1. סעיף 64 לפקודת התעבורה תשכ"א-1961 קובע עונש מינימאלי של 6 חודשים ועונש מקסימאלי של 3 שנים.

ברע"פ 2842/96 כחלון נאמרו הדברים הבאים:

"הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו עם עבירות כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים, משמעות הדבר היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך".

ברע"פ 4261/04 יעקב פארין נקבע במפורש כי הכלל הוא מאסר מאחורי סורג ובריח ורק במקרים חריגים ניתן לשקול המרתו בעבודות שירות, "... דרך המלך במקרים בהם עסקינן היא הענישה במאסר בפועל". (דברי השופט רובינשטיין בע"פ 783/07 חאלד עתאבה

בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נקבעו שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות:

"האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שיעלה על 6 חודשים, מאסר על תנאי, פסילת רישיון לתקופה ממושכת ופסילה על תנאי, באופן שיהלום את חומרת העבירה.

לנאשם הנוהג משנת 1989, 16 הרשעות קודמות רובן ברירות קנס (חניה, חגורת בטיחות, רישיון רכב, הפרעה וסיכון לתנועה, שתי עבירות של מהירות ועוד)

1. ב"כ הנאשם הציג אסופת גזרי דין, לדבריו עולה מהם כי נגזרו על נאשמים כדוגמת הנאשם שבפני עונש של ששה חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. באותם גזרי דין בהן נגזר העונש בעבודות שירות, פורטו נסיבות אישיות יוצאות דופן של הנאשמים:

בת"פ 8049/09 מאור חזן – נאשם בן 18 הורשע על סמך הודאתו בהריגת חברו הטוב, לקח אחריות על מעשיו והביע צער עמוק, נפצע קשה בעצמו ומאז התאונה מצבו הנפשי לא שפיר בלשון המעטה.

בת"פ (מחוזי נצ') 1128/07 מייק בן אהרון רפאל – המנוח היה בן משפחתו של הנאשם, הנאשם טופל טיפולים פסיכיאטריים, הוא הודה ולקח אחריות על המעשה.

ברע"פ 4732/02 ענת סורפין (לביא) הפחית בית המשפט העליון בצעד יוצא דופן עונש מאסר בן 12 חודשים ל-6 חודשים בעבודות שירות, וזאת בשל העובדה שמדובר באם לשלושה ילדים קטינים, שחווה דיכאון ותופעות פסיכוסומאטיות מאז שגרמה למותו של רוכב אופניים ברשלנות רגעית בלתי מוסברת, עת סטתה ימינה לשול.

ברע"פ 548/05 מאירה לוין בית המשפט העליון הפחית המאסר מ-12 חודשים ל-6 חודשים בעבודות שירות, לנאשמת- מורה במקצועה נעדרת כל עבר, שנקבעה לה נכות פסיכיאטרית של 75% בעקבות התאונה.

בת"פ (מחוזי י-ם) 1197/00 קודרביצקי מיכאל, הנאשם נרדם וגרם בנסיעתו הרשלנית למותן של בתו וגרושתו, הודה ובמסגרת עסקת טיעון הוסכם על ששה חודשי מאסר. בית המשפט גזר עליו העונש המוסכם בעבודות שירות, בשל היות הנאשם בלב מאבק משפטי מול הורי גרושתו על משמורת הילדים והחשש הוא שילדיו יילקחו ממנו אם ייאסר בפועל.

1. עינינו הרואות כי מדובר בנסיבות בהן הנאשם חווה על בשרו את הטרגדיה שבאובדן חיי אדם, הודה ולקח אחריות. מנגד, ניתן למצוא גזרי דין הגוזרים על נאשמים עונשי מאסר של 10 חודשים ויותר, ראה לדוגמא:

עפ"ת (ים) 20420-07-10 עאמר דבאבסה שם אישר בית המשפט המחוזי את גזר הדין של כב' השופט כדורי בת"ד 2215/08, לפיו הושתו על נהג אוטובוס בעל עבר תעבורתי, 12 חודשי מאסר כאשר רשלנותו התבטאה בחוסר תשומת ליבו לכך שהרכב שלפניו בולם, הוא הסיט הרכב לנתיב הנגדי וגרם למותו של נהג הרכב שהגיע מולו.

בעפ"ת (ים) 7971-09-11 תראווה אישרה כב' השופטת א. אפעל-גבאי עונש מאסר של 13 חודשים ופסילת רישיון ל-8 שנים, על נאשם נשוי ואב ל-8 , אשר פגע בהולכת רגל ברשלנות והרגה וכן שיבש הליכי משפט.

בת"פ (מחוזי חי') 7071/08 משה כהן נגזרו על נאשם שדרס למוות הולך רגל 12 חודשי מאסר .

בת"פ(ים) 1166/00 דניאל אלו בן אברהם סופר נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל ו-7 שנות פסילה למי שנרדם על ההגה וגרם למותם של שניים, ללא עבר תעבורתי מכביד, אשר הודה בביצוע העבירה במסגרת הסדר טיעון .

בת"ד (ים) 10032-02-11 בדראן נגזרו על נאשם , נהג אוטובוס, שנסע לאחור וגרם למותו של הולך רגל ברשלנות, הודה בביצוע העבירה, 10 חודשי מאסר בפועל ו-20 שנות פסילה.

האם לנאשם נסיבות המיוחדות של הנאשם אשר בגינן יש לשקול הטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות?

1. מאסופת גזרי הדין שהציג הסנגור ואשר פורטה לעיל, "מכלל הן אתה שומע לאו", בכל המקרים הללו הדגיש בית המשפט את החשיבות בענישה מרתיעה הכוללת מאסר בפועל, אולם הודאתו של הנאשם, לקיחת אחריות ונסיבות מיוחדות יוצאות דופן גרמו להקלה בעונשו. בענייננו, הנאשם לא הודה, לא לקח אחריות ואף לא הביע כל צער על שארע.
2. הנאשם הופנה לממונה על עבודות השירות, במסגרתו נבחן גם מצבו הרפואי של הנאשם וכך נכתב באותה חוות דעת:

"בן 43 נשוי +6...מחוו"ד רופא מטפל עולה כי מדובר באדם הסובל ממחלה אנדוקרינית משולבת: סכרת ובלוטת התריס. כמו כן סובל ממחלת לב איסכימית" התבקשה חוו"ד קרדיולוג בשאלת יכולת הנאשם לבצע עבודות פיזיות, זה רשם ללא הסבר כי יכול לעבוד 6 שעות ביום. רופא השב"ס ציין כי "לפי האבחנות של הנ"ל, יותר חשוב למנוע ממאמץ פיזי אין סיבה מוצדקת לקיצור שעות עבודה על סמך אישור רפואי". עוד עולה מחוות הדעת כי הנאשם ביקש לבצע את עבודות השירות בשעות הערב, מן הסתם כדי שיוכל להתפרנס בשעות הבוקר, אולם הובהר לו כי עבודות השירות מתבצעות 8.5 שעות החל משעות הבוקר. הממונה התרשם כי "המוטיבציה של הנאשם לבצע ע"ש הנה בינונית" . מנאשם שזה עתה הורשע בגם מוות ברשלנות והוא עלול להישלח למאסר בפועל, הייתי מצפה להבעת רצון נלהבת יותר לעשות כל דבר שימנע ממנו ריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח.

1. הסנגור צירף מסמכים רפואיים מהם עולה כי הנאשם מועמד ל"צנתור טיפולי" אולם סירב עד כה לבצעו ואילו עתה מסכים. לא הוצג כל מסמך רפואי המלמד על דחיפות הצנתור או על מצב רפואי כזה שאינו מאפשר ריצוי עונש של מאסר בפועל, נהפוך הוא, כאמור לעיל, חוות דעת רופא שב"ס והמסמכים שהוצגו בפניו מאשרים יכולת ביצוע עבודות שירות, מכאן שאין כל מניעה לרצות עונש של מאסר בפועל, ללא ביצוע כל עבודה שהיא.

זאת ועוד, למיטב הבנתי צנתור טיפולי אינו בגדר טיפול חירום, ההתאוששות ממנו נמשכת ימים ספורים לאחריהם חוזר החולה לתפקוד רגיל. בחירתו של הנאשם לבצע טיפול זה דווקא סמוך לגזירת עונשו, לאחר שסירב לבצעו תקופה ארוכה, וגם היום הביע הסכמה עקרונית אך לא קבע מועד ולא ביצע הבדיקות המכינות, מלמדת על רצונו לדחות את מועד ריצוי עונשו למועד לא ידוע, או להשתמש בטיפול הרפואי הנדרש לצורך הקלה בעונשו.

1. לא מצאתי כל מסמך המתאר מצב נפשי מיוחד, הנובע מלקיחת אחריות של הנאשם למעשהו, או הבעת צער שהיא על אובדן חיי אדם. היות הנאשם אדם נורמטיבי, בעל עבר תעבורתי שאינו מכביד ואשר מפרנס מן הסתם את משפחתו הגדולה, אין באלו כדי להוות נסיבות מיוחדות, המצדיקות שלא לאסרו מאחורי סורג ובריח, השאלה שנשאלת היא לאיזו תקופה.

דרגת הרשלנות

1. מנסיבות המקרה עולה כי התאונה הקטלנית ארעה בשל רשלנות רגעית, רשלנות בדרגה הנמוכה, אשר יתכן ותרמו לכך היעדר התאורה בכביש, היות הכביש שומם ואולי אף היעדר אורות ב"מיול", אם כי טענה זו של הנאשם לא הוכחה, אך גם לא נסתרה, כל אלו הביאו אולי להפחתת ערנותו של הנאשם, עד אשר התקרב יתר על המידה ל"מיול" ולא הצליח למנוע הפגיעה בו.
2. נראה כי גם המאשימה סבורה כי לא מדובר ברשלנות בדרגה הגבוהה, שאם לא כן לא היתה מסתפקת בדרישה עונשית הקרובה למתחם התחתון ולא העליון של העבירה.

לסיכום

1. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, כמו גם העונשים שניתנו במקרים אחרים, אני מגיעה למסקנה כי יש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל. תקופת המאסר צריכה להיות פחותה מ-11 חודשים, בשל נסיבות התאונה ודרגת הרשלנות של הנאשם שלא היתה גבוהה באופן יחסי לנאשמים אחרים שהואשמו בגרם מוות ברשלנות. עברו התעבורתי של הנאשם ומצבו המשפחתי והרפואי יש בהם כדי לתרום להקלה מסוימת בעונשו, וזאת מבלי לשכוח את התוצאה הטראגית של התאונה, המחייבת בעיני מאסר בפועל ולא בדרך של עבודות שירות, באשר לא הוכחו נסיבות יוצאות דופן שיש בהן לשלול המאסר בפועל.
2. אשר על כן אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

• עונש של 8 חודשי מאסר בפועל. הנאשם יחל לרצות עונשו מהיום, אלא אם יפקיד ערבות כספית בסך 5,000 ₪ , או אז יעוכב גזר הדין למשך 60 ימים או עד מתן החלטה בערעור.
• פסילת רישיון נהיגה למשך 8 שנים ולא 10, 15 או 20 שנים כפי שעולה מגזרי הדין שהציג הסנגור, וזאת בשל עונש המאסר בפועל שהושת על הנאשם ואשר מביא לידי ביטוי את הצורך בגמול ובהרתעה, ובשל כך שמדובר בנהג זהיר באופן יחסי, למעט המקרה הטראגי נשוא כתב אישום זה הנובע מרשלנות רגעית שאינה מעידה על אופי נהיגתו בדרך כלל של הנאשם.

מתקופה זו תנוכה התקופה בה היה הנאשם פסול לנהיגה, מיום התאונה, 23/12/09 ועד ליום בו יחל את ריצוי מאסרו. מתקופת הפסילה לא תנוכה התקופה בה ישהה הנאשם במאסר (אין צורך בהפקדה).

• מאסר של 18 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור על עבירה של גרם מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה.
• פסילת רישיון נהיגה של 10 שנים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה ו/או יעבור על עבירה של גרם מוות ברשלנות.

איני גוזרת על הנאשם קנס, באשר המאשימה חדלה מלבקש זאת.

הודע לצדדים זכות הערעור בתוך 45 ימים מהיום

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 אוקטובר 2012, בנוכחות הצדדים.