1. לפניי תביעה כספית, בגין כשלון תמורה במתן סיוע למרמה והברחת נכסים על ידי הנתבעת באמצעות חברה שבבעלותה עקב מחדליה בניהולה ולהרמת מסך ההתאגדות לצורך חיובה.

1. התובעת טוענת, שחברת דפנה דיזיין מערכות 2006 בע"מ (להלן- "חברת דפנה") קבלה סחורה מהתובעת ללא תמורה , תוך כדי עצימת עניים , היעדר פיקוח וחוסר תום לב של הנתבעת שהיא בעלת מניות יחידה של החברה. הנתבעת, סייעה לאביה שהוכרז כפושט רגל להבריח נכסים ולהתחמק מנושיו שלא כדין, בניצול מסך ההתאגדות והאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
2. הנתבעת דוחה את הטענות כנגדה וטוענת להעדר יריבות והעדר עילה כנגדה מאחר ולא היה לה כל קשר, ישיר או עקיף, לרכישת הסחורה ולא בוצעו כל מרמה והברחת הנכסים על ידה.

טענות הצדדים:

1. התובעת טוענת כי במהלך שנים 2004-2006 ספקה למפעל רהיטים ורפדיה שהופעלו על ידי אביה של הנתבעת, איב טיבי, חומרים שונים ובפרט עצים. התמורה שולמה באמצעות חברת טופ 555 בע"מ (להלן – " חברת טופ") ולאחר מכן על ידי חברת דפנה שהנתבעת כאמור, בעלת המניות יחידה בה. החשבוניות הוצאו על שם חברת טופ ונמסרו לידי איב טיבי (כרטסת התובעת, צורפה כנספח ב לכתב התביעה). בסוף שנת 2006 מסר איב טיבי, שקים משוכים על שם חברת דפנה בסך של 36,413 ₪ כתמורה עבור חומרים שסיפקה התובעת למפעל הרהיטים והרפדיה שבבעלותו . השיקים חוללו בהיעדר כיסוי מספיק (צילום השקים , צורף כנספח ג לכתב התביעה). בנוסף, ספקה התובעת סחורה לידי איב טיבי בשווי של 11,945 ₪ אשר גם עבורה, לא קיבלה כל תמורה (חשבוניות וקבלות, צורפו כנספח ד לכתב התביעה).
2. לטענת התובעת, איב טיבי היה הרוח החיה מאחורי חברת טופ וחברת דפנה ונהג בהם כמנהג בעלים, בתכסיסנות ובעורמה. למרות שחברת טופ רשומה כחברת יחיד בבעלות של ניסים ללוש , התברר כי איב טיבי זייף את זהותו של בעל המניות וניתן פסק דין לבקשת מר ללוש לפיו הוא אינו ולא היה בעל מניות בחברת טופ. חברת טופ, שקעה בחובות ואי אז, החליט איב טיבי להבריח את נכסי החברה לחברת דפנה, בסיוע של הנתבעת שנתנה לו גישה מלאה ובלעדית לחשבונות החברה. הנתבעת בהתנהגותה, ידעה שהיא מסייע לאביה להונות נושים ועצמה עיניה מהנעשה בחברת דפנה. איב טיבי, אף העביר בסתר את הציוד ואת הפעילות של חברת דפנה לחברון ובכך, הבריח את הנכסים מפני הנושים.

1. התובעת, אוחזת כשורה בשקים מושא התביעה (להלן"השיקים") וזכאית לטענתה לפרעון שלהם מחברת דפנה. בנסבות שתוארו, מבקשת התובעת להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על הנתבעת בהיותה בעלת מניות בחברת דפנה.
2. הנתבעת טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף. חברת דפנה נרשמה על שמה לבקשת אביה בהגיעה לגיל 18 ומעולם, לא היה לה קשר ישיר או עקיף לנעשה בה. היא, לא עבדה בחברה ולא הייתה פעילה בה. היא גם לא ניהלה את החברה ולא קבלה החלטות לגביה חלקה התמצה ברישום פורמאלי של החברה על שמה. למיטב ידיעתה, כל הפעולות בחברה בוצעו, אם בוצעו, על ידי אביה והיא לא קיבלה כל תמורה או טובת הנאה בגין פעילות החברה.

1. לעניין השקים טענה הנתבעת, כי היא לא נתנה אותם לתובעת או למאן שהוא ולא יודעת מי מסר אותם לתובעת. ככל שאכן כטענת התובעת סופקה סחורה , לא היא חתמה על השיקים ולא מסרה אותם לתובעת כפי שהתובעת מאשרת בכתב התביעה. לא ידוע לה דבר לעניין העסקאות המתוארות בכתב התביעה בהם ניתנה סחורה ולא ידוע לה על מתן סחורה ללא תמורה לחברת דפנה ע"י התובעת. לפיכך טענה הנתבעת, כי היא לא חייבת דבר לתובעת בגין מתן השקים או קבלת סחורה בחברת דפנה. היא אינה נושאת באחריות אישית לפעולות או למחדלים של חברת דפנה ואין להרים בעניינה את מסך ההתאגדות , בהעדר כל מעורבות וידיעה שלה בנידון.

המסכת העובדתית:

1. מר עומר אלמימי העיד מטעם התובעת ואמר כי פגש לראשונה את הנתבעת באולם בית משפט. לדבריו, הוא ניהל עסקים רק עם אביה של הנתבעת וקיבל ממנו שיקים (עמ' 7 שורה 6). בנוסף, הוא לא ידע שחברת דפנה רשומה על שם הנתבעת וסבר שהיא בבעלות של אביה (עמ' 7 שורות 10-15). העד הודה, כי בעסקאות שביצע למתן סחורה הוא לא הסתמך על כך שהנתבעת היא בעלת מניות בחברת דפנה ולא היה לו כל קשר עסקי עם הנתבעת (עמ' 8 שורה 2). בנוסף העיד כי הוא לא ראה מי חתם על השיקים (עמ' 8 שורה 11). לדבריו, הוא הסתמך בעיניים עצומות על אביה של הנתבעת (עמ' 8 שורה 32) והוא האחראי לתשלום בגין ההמחאות (עמ' 9 שורה 14). זאת ועוד, כל הסחורות נתנו לחברת טופ ורק כאשר השיקים חזרו , ניתנו לו במקומם שיקים של חברת דפנה (עמ' 9 שורות 17 ו- 23). החשבוניות, הוצאו כולן על שם חברת טופ ולא על שם חברת דפנה (עמ' 11 שורות 14-18). העד סמיר מימי העיד כי לא היה לו קשר ישיר עם הנתבעת ( עמ' 14 שורה 25) והיא, לא התערבה בניהול החברה (עמ' 12 שורה 27). מי שנתן לו את השיק שחזר זה איב (עמ' 14 שורה 27).
2. הנתבעת העידה כי היא היתה בת 18 כאשר אביה, ביקש ממנה שהחברה תירשם על שמה ( עמ' 16 שורה 8). לדבריה, אביה לא הסביר לה מה היו מניעיו לכך מה גם שבאותו זמן, לא היה בידה להבין בנדון גם אילו הוסברו לה המניעים (עמ' 16 שורה 11 , עמ' 17 שורה 5). היא לא ידעה שלאביה היו בעיות עם מס הכנסה (עמ' 17 שורה 15) והוא לא סיפר לה על כך דבר. איב טיבי העיד שהוא לא הסביר לנתבעת למה הוא רושם את החברה על שמה (עמ' 18 שורה 33) ולעניין השקים אמר כי הוא מי שחתם עליהם (עמ' 19 שורה 8).

מסקנות:

1. מהעדויות עולה כי הסחורה, סופקה לחברת טופ לבקשת איב טיבי ורק לאחר שחוללו השיקים של חברת טופ, נמסרו לתובעת שיקים של חברת דפנה עבור אותה סחורה שסופקה לחברת טופ. במצב דברים זה, לא הוכח כי חברת דפנה קבלה תמורה עבור השיקים כי אם שאיב טיבי, המיר שיקים של חברת טופ עבור הסוחרה שהוזנה על ידה בשיקים של חברת דפנה.

1. גם לשיטתה של התובעת (כאמור בכתב התביעה ובסיכומיה) איב טיבי, היה המנהל והבעלים היחידי של מפעל הרהיטים אשר היא ספקה לו את הסחורה. איב טיבי, הוא שמסר לתובעת את השקים והוא קיבל ממנה את הסחורה. בנוסף, לא ניסתרה גרסתה של הנתבעת וזה גם המצג שהוצג ע"י איב טיבי בפני התובעת, כי הנתבעת לא חתמה על השיקים כי אם איב טיבי. התובעת, לפי עדויות המצהירים מטעמה, ראתה באיב טיבי בלבד אחראי למתן תמורה עבור הסחורה וללא מצג אחר של הנתבעת כלפי התובעת.

1. אין בידי לקבל את טענתה של התובעת כי קם השתק פלוגתא כנגד הנתבעת בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה בתביעתה של התובעת בת.א. 4564/07 (להלן-"התביעה הקודמת") נגד חברות טופ ודפנה ונגד איב טיבי. פסק הדין, מחייב את בעלי הדין אשר כנגדם ניתן ועם מחיקת התביעה כנגד הנתבעת ע"י כב' השופט ג' ארנברג ביום 11.11.09 (נספח א' לכתב התביעה), לא נוצר השתק כנגד הנתבעת.
2. גם אם כטענת התובעת, הורם מסך ההתאגדות בין חברות טופ ודפנה בפסק הדין שניתן בתביעה הקודמת וקיים השתק פלוגתא בגינו בנוגע ליחסים בין החברות, אין בכך כדי לצור השתק פלוגתא בשאלת הרמת מסך בין חברת דפנה והנתבעת שכלל לא נידונה בתביעה הקודמת נגדה, שנמחקה כאמור והוגשה מחדש בתביעה שבפני. נכונים הדברים גם ביחס לסכסוך שנידון בבית הדין לעבודה כטענת התובעת , אשר אינו יוצר השתק פלוגתא בשאלת החבות האישית של הנתבעת בהיותה בעלת מניות בחברת דפנה.

1. עסקינן, בהרמת מסך 'כפולה' . האחת בין שתי החברות שהתובעת טוענת כי הוכרעה בתביעה הקודמת (מבלי שהוצג פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה של החברות). השניה, היא הרלוונטית לעניינינו, הרמת מסך ההתאגדות בין חברת דפנה לנתבעת . לעניין זה, הוכח מעדויות עדי התובעת עצמה כי הם כי לא נכחו לראות וללמוד במסגרת ביצוע ההזמה ואספקת הסחורה לרבות קשרים שלהם עם המזמין בעסקה שהנתבעת, היתה מעורבת בה. בין אם בהזמנת הסחורה, בין אם בקבלתה לידיה ובין אם במסירת השיקים של חברת דפנה לידי התובעת לרבות, היעדר חתימה של הנתבעת עליהם וכי כל הפעולות בוצעו ע"י איב טיבי. לפיכך, לא הוכחה מעורבות כלשהי של הנתבעת בעסקאות מושא השיקים.

1. בהתאם למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, על בעל דין הטוען להרמת מסך בין חברות לבסס את תביעתו במסכת עובדתית מפורטת ומלאה, להוכחת קיומה של זיקה מלאה ביניהן . יש לבסס מסכת ראייתית נרחבת ובעלת משקל שכנוע רב , תוך פרוט טיעון עובדתי מפורט (ע"א 8393/00 מי גולן אנרגיות רוח בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נז(5) 721). הרמת מסך תעשה רק במקרים מתאימים, שהם מטבע הדברים נדירים וחריגים כאמור בסעיף 6 לחוק לחוק החברות, תשנ"ט – 1999. בנוסף, יש לבחון אם היה ניצול של האישיות המשפטית הנפרדת להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה בפגיעה בציבור וקיפוחו (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תלמר, פ"ד מו (5) 353). 
2. לאחר תיקון מס' 3 בחוק החברות, העילה להרמת מסך אינה עומדת עוד כעילה עצמאית כי אם נדרש בנוסף לה, שיתקיים אחד המצבים המתוארים בו בדבר שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה בכדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה.

1. בסעיף 6 לחוק החברות, נוספה דרישה לקיומו של יסוד נפשי, במודעות של בעל המניות לאחד המצבים האמורים לעיל. חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות לקיום נסיבות כאמור והימנעות של בעל מניות מלבררן, ייחשבו לפי ההלכה הפסוקה כ'מודעות' למעט, אם מדובר ברשלנות בלבד (ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי , פורסם בנבו).
2. בחינת תום לב של אורגן או נושא המשרה, לצורך הטלת חבות אישית מצריכה לא רק הפרת חובת תום הלב על פי מבחן אובייקטיבי כי אם יש להוכיח כי על האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי (ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53, 58 )
3. בהעדר כל יסוד עובדתי מוכח המייחס לנתבעת זיקה למסירת השקים ולקבלת הסחורה לא הוכח חוסר תום לב שלה שיהיה בו כדי להטיל עליה חבות אישית כבעלת המניות בחברת דפנה. נכונים הדברים בפרט לאור עדויות מנהלי התובעת בהן נשללה במפורש כל זיקה אישית וספציפית של הנתבעת כלפי התובעת וביחס להזמנת הסחורה. חיזוק לכך מצאתי במועד ההזמנה ואספקת הסחורה אל מול מועד מסירת השיקים. החבות למסירת תמורה בגין קבלת הסחורה התרחשה ונוצרה עובר להקמת חברת דפנה. רק בשל קשיים כלכליים של חברת טופ ומשלא נפרעו השיקים שלה אי אז, נמסרו השיקים של חברת דפנה שהוקמה לאחר אספקת הסחורה. החלת חוסר תום לב של הנתבעת רטרואקטיבית, על פעולות שבוצעו בעבר אשר הוכח בעדויות ולפי לוחות הזמנים כאמור, שהנתבעת כלל לא היתה מודעת להן. לפיכך, נדחית טענת התובעת לחוסר תום לב של הנתבעת במסירת השיקים או לכוונת מירמה במתן השיקים בגין סחורה שסופקה לפני הקמת חברת דפנה ולא היתה לה ידיעה לגביה.
4. נכונים הדברים ביחס לטענת ההתרשלות אשר התובעת מבקשת להחיל אותה רטרוטאקטיבית על הנתבעת בגין מחדלה. בנסבות שבפני, אין להחיל את מבחן הצפיות לצורך בחינת קיומה של רשלנות בהיעדר כל יסוד עובדתי ובפרט בנוגע לפעולה שבוצעה בעבר בהזמנת סחורה וקבלתה לפני ייסודה של חברת דפנה , שתהיה באחריותה עם הקמת חברת דפנה בשל מחדליה של חברת טופ שלא דאגה לתשלום תמורה. לא ניתן גם לבסס קשר סיבתי בזמן שהנזק נגרם עובר להתרשלות במחדל, בבחינת הקדמת המאוחר. זאת ועוד, להחלת אחריות מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, נדרשת אחריות אישית , להבדיל מאחריות שילוחית ותרומה ישירה שלו לעוולה (ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, סעיף 5 בסק הדין של השופט א' ריבלין, בדעת רוב).
5. התובעת, לא הרימה את הנטל להוכיח מודעות של הנתבעת לפעולותיה של חברת דפנה באמצעות איב טיבי בכוונה להונות נושים של חברת טופ אשר לנתבעת עצמה אין כל זיקה אליה. לא הוכח גם מחקירת הנתבעת או אביה, שהיה ידוע לנתבעת שנעשה שימוש בחברת דפנה לצורך מתן שיקים בתמורה לסחורה שסופקה לחברת טופ. בהיעדר קיומו של יסוד נפשי כלשהו של הנתבעת לעניין מסירת השיקים לתובעת ובהיעדר ראיה על ידיעתה על הזמנת הסחורה אין להורות על הרמת מסך ההתאגדות נגדה. זאת אני קובעת בפרט לאור המצג העולה ממסמכי התובעת בדבר הזמנת סחורה ע"י חברת טופ ממנה ומבלי שהוכח שהנתבעת ידעה על הזמנת הסחורה ע"י חברת דפנה בהיעדר כל מסמך ממנו יכלה ללמוד על כך. ההסכמות לטענת התובעת נעשו בעל פה בינה ובין איב טיבי ולא על פי מסמכי התובעת ולפיכך, אין לייחס כוונה להבריח סחורה מהתובעת ע"י הנתבעת. אין חולק כאמור כי השיקים של חברת דפנה נמסרו ע"י איב טיבי לאחר שחוללו שיקים של חברת טופ שנמסרו בגין הזמנה של חב' טופ (נספח ב' לתצהירו של עומר אלמימי ונספחים ב' ו-ג' לתצהירו של סמיר אלמימי) ולפיכך, נדחית הטענה בדבר אחריות אישית של הנתבעת לשיקים.
6. התובעת, טענה לחוסר תום לב של הנתבעת בהקמת חברת דפנה על מנת לחלץ את אביה מקשייו מול מס הכנסה ולפיכך בקשה להורות על הרמת מסך. מעדות הנתבעת בפני, לא הוכח כי היה ידוע לה על קשיים של אביה במס הכנסה ובמסרת סיכומי התובעת הובאו ציטוטים מחקירת הנתבעת במסגרת התביעה הקודמת. פרוטוקול הדיון שם לא נכלל במסמכי התובעת ולא הוצג למעט, פרוטוקול מיום 11.11.09. למרות זאת, עיינתי בציטטה של התובעת בסיכומיה מעדות הנתבעת בבקשה לביטול פסק דין שניתן נגדה בהליך הקודם. מעדותה שם עולה כי ידוע לה על המניע להקמת חברת דפנה היה עקב סכסוך של אביה עם שותפו וקושי שלו לקבל אישור ניכוי מס במקור. בכך לא די כדי להוכיח קיומו של יסוד נפשי לצורך הרמת מסך משלא הוכח בעדותה כי היה ידוע לה על היקלעות של אביה או של חברת טופ לחובות. מעבר לכך, לא הוכחה כוונת הנתבעת להונות או לקפח את התובעת בהקמת חברה דפנה ובפרט במסירת השיקים שכאמור, לא נשאו את חתימתה ולא נמסרו על ידה לתובעת.
7. לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.
8. בנסיבות העניין ולאור מצגי שווא של איב טיבי שהביאו לקבלת השיקים ע"י התובעת, איני עושה צו להוצאות. בקביעתי זו, אין כדי לפטור את התובעת מחיובה בהוצאות ללשכת הסיוע המשפטי בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כאמור בהחלטה של השופט ג' ארנברג בת.א. 4564/07 מיום 11.11.09 , ככל שהללו טרם שולמו כתנאי להגשת התביעה.

עותק יישלח לצדדים.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.