לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 1/4/09 לפיה נדחתה התביעה להכיר בפגיעה בגבו של התובע כתאונת עבודה ולחילופין כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

1. ביום 1/3/08 התובע, יליד 1985, החל לעבוד בחברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ [להלן:- "החברה" /"החברה למשקאות"]. התובע שימש כנציג מכירות של החברה בארבעה סניפים של רשתות מזון. תפקידו של התובע היה לטפל בהזמנת הסחורה הנדרשת לאותם סניפים (להלן גם "נקודות מכירה"), ולאחר שהסחורה הגיעה לסניפים, תפקידו של התובע היה למשוך את הסחורה מהמחסן ולסדרה בסניף בהתאם לפלנוגרמה (תכנית לסידור המוצרים בתצוגה) שהוכנה מראש על ידי החברה למשקאות.
2. הסחורה שמשווקת החברה למשקאות נמכרת בבקבוקים בודדים, וכן במארזים של שלישיות / שישיות, וכן בארגזים של 12 בקבוקי ליטר וחצי. חלק מהסחורה מובאת לשטח המכירה בחנות על גבי משטחים, באמצעות ג'ק באופן שאיננו מצריך סידור ידני, ואולם חלק אחר של הסחורה מסודר על המדפים בסניף על ידי נציגי החברה למשקאות כדוגמת התובע.
3. בדרך כלל, ביום עבודה של התובע הוא נדרש לעבור בין שניים או שלושה סניפים, לדאוג לסידור הסחורה בנקודת המכירה (בין בהובלת משטחים על גבי ג'ק ובין בסידור ידני של בקבוקים על גבי המדפים) ולהזמין סחורה חסרה. אבהיר, כי התובע לא נדרש להוביל סחורה ברכבו, אלא סידר סחורה שסופקה למחסן הסניף ונפרקה על גבי משטחים.
4. לטענת התובע, דרישות העבודה התגברו מאוד לקראת חג הפסח, לנוכח הצורך להחליף סחורה רגילה בסחורה כשרה ובגין הגברת המכירות. בדרך כלל החברה נהגה להעסיק עובדים מחברות כ"א על מנת שיסייעו לסדרנים הקבועים, ואולם, בשנת 2009 מחמת המיתון החברה למשקאות נמנעה מלהעסיק כח עזר וכתוצאה מכך במשך כשלושה שבועות שלפני חג הפסח, התובע נאלץ לעבוד בהיקף שלדבריו היה כפול מהרגיל, באופן שהוביל לטענתו לפגיעה בגבו.
5. לטענת התובע, הוא הרגיש כאבים בגבו, וביום 1/4/09 (לאחר שערב קודם עבד עד לשעה 23:00) הוא התייצב לעבודה על אף שלא היה מסוגל לקום בבוקר ממיטתו. לדבריו, הוא שיתף את חבריו לעבודה בכאביו אך נאלץ להמשיך בעבודתו על אף שהכאבים החמירו, והאו נזקק לעזרה בקימה מהמיטה, בכניסה לרכב ולדבריו חברתו אף הגיעה איתו לעבודה על מנת לסייע לו בעבודתו. נציין כי בשנת 2009 חל ערב פסח ביום 8/4/09 (ראה נ/ 5).
6. לטענת התובע רק במהלך חודש מאי 2009 לכשהכאבים החמירו, הוא פנה לקבלת טיפול רפואי, ובהמשך הדברים אובחן כסובל מפריצת דיסק בעמוד שדרה מותני (L 4-5).
7. עיון בדו"ח הנוכחות של התובע לחודשים אפריל – מאי מעלה כי התובע היה נוכח בעבודתו ברציפות עד ליום 20/5/09, למעט שלושה ימי העדרות בגין "חופשה" בין התאריכים 13-15 באפריל (ראה נ/4). יצויין כי אין בפנינו כל תעוד בדבר בדיקה רפואית כלשהי שעבר התובע במהלך חודש אפריל.
8. יאמר מיד, כי בעת שהתובע ביקר אצל רופא אורתופד ביום 14/5/09 הוא התלונן על כאבים בעמוד שדרה מותני מזה כשבועיים והופנה לבדיקת CT. הבדיקה שנערכה ביום 21/5/09 העלתה ממצא - דיסק L 4-5 מסוייד, ובהמשך הדברים, ביום 21/5/08 התובע יצא לחופשת מחלה, ממנה לא שב לעבודה סדירה (ר' אישורים רפואיים נ/7 ו- נ/ 8).
9. נציין כי תעודות המחלה שניתנו לתובע ביום 20/5/09 ו- 21/5/09 (נ/ 9) נשאו את הכותרת "תעודת מחלה-לא תאונת עבודה".
10. ביום 10/6/09 התובע סיים את עבודתו בחברה למשקאות, לאחר שרופא תעסוקתי קבע כי אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודה הכרוכה בהרמת משאות כבדים ובכיפופי גב תדירים.
11. נציין, כי בבדיקה שנערכה לתובע ביום 15/7/07 נרשם כי התובע סובל מכאבי גב מזה שנתיים (ראה נ/ 8 ממנו עולה כי התובע התלונן על כאבי גב עוד בטרם החל לעבוד בנתבעת).
12. התביעה לתשלום דמי פגיעה הוגשה ביום 16/7/09.

טענות הצדדים:

1. התובע טוען כי אירע לו אירוע תאונתי ביום 1/4/09 על רקע המאמץ המיוחד שהוא נדרש להשקיע בעבודתו לקראת חג הפסח, ולחילופין, הוא טוען כי יש להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה באשר בעבודתו ביצע פעולות חוזרות ונשנות דומות במהותן, של כיפוף, הרמת בקבוקים וארגזים במשקל 15 ק"ג, כפי שפורט בעדותו.
2. לטענת התובע, משהוכח כי בעבודתו כסדרן סחורה הוא נדרש באופן יומיומי לבצע פעולות של כיפוף הגב והרמת משאות כבדים הרי שהוא עמד בנטל הנדרש להוכיח תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה ולמינוי מומחה רפואי לשם קביעת הקשר הסיבתי.
3. מנגד, טוענת ב"כ הנתבע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, על מנת להוכיח קיומה של תשתית עובדתית להכרה בתאונת עבודה או לחילופין לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. נוכח הפעולות שפירט בעדותו מר יניב חן אשר היה ממונה על התובע בעבודתו, עבודתו של התובע היתה מגוונת, ולא מדובר בפעולות חוזרות ונשנות, כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה.

הכרעה

1. לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.
2. מהראיות שהונחו בפנינו לא עולה כי אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 1/4/09. טענת התובע כי יום קודם לכן עבד עד לשעה 23:00 וכי ביום 1/4/09 לא הצליח להתרומם ממיטתו לנוכח עומס העבודה ערב חג הפסח, וכי סבל מכאבים חזקים לכל אורך התקופה איננה נתמכת בעדות כלשהי.
3. מעדותו של מר יניב חן, אשר היה ממונה על התובע בעבודתו עולה כי בזמן אמת במהלך חודש אפריל התובע לא התלונן בפני הממונים עליו על כך שהוא סובל מכאבי גב (וזאת בניגוד לעדותו של התובע שלפיה שיתף את חבריו לעבודה בכאביו). נציין כי התובע לא העיד מטעמו מי מחבריו לעבודה על מנת שיתמכו בטענתו כי נפגע בעבודה, ואף לא את חברתו לשעבר, על אך שלטענו לנוכח כאביו חברתו התייצבה עמו לעבודה על מנת לסייע לו בסידור הסחורה.
4. לנוכח האמור, ובמיוחד בשים לב למסמכים המלמדים כי התובע לא נעדר מעבודתו ולא נזקק לטיפול רפואי בתקופה הסמוכה לחג הפסח, אין בידינו לקבל את טענותיו בדבר קיומו של אירוע תאונתי חריג. עוד נזכיר, כי טענה זו עומדת בסתירה לדברים שמסר התובע לרופא האורטופד ביום 14/5/09 (מהם עולה כי הכאבים החלו בסוף חודש אפריל או בתחילת חודש מאי, כלומר כחודש לאחר ההכנות לחג הפסח ולא כפי שטען התובע בעדותו).
5. אשר לטענה כי יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה מחלת גב נמנית על המחלות שגורמים רבים מובילים להתפתחותן (multiple causal diseases).
6. בעבר נתגלעו בפסיקה חילוקי דעות ביחס לשאלה, האם ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרה של מחלת גב. במשך שנים רבות נקבע, כי אין ליישם את תורת המיקרוטראומה על מחלות גב, ואולם הלכה זו השתנתה במהלך השנים, לאחר שבית הדין הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין העיסוק רב השנים במקצועות מסויימים (כגון אחיות, נהגי משאיות, נהגי מוניות), לבין שכיחות הופעתם של כאבי גב (עב"ל 338/96המוסד לביטוח לאומי – עובדיה פד"ע לו 213). ואולם נדמה מהפסיקה כי בכל הנוגע להכרה בכאב גב כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה יש לנקוט במשנה זהירות, ולעמוד באופן דווקני על קיום התנאים שנקבעו לשם כך בפסיקה.
7. כידוע, לצורך ביסוס עילת תביעה מסוג מיקרוטראומה על התובע לעמוד במספר תנאים:

"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח" (עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533; להלן: הלכת יניב).

וכן נקבע:

"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה ..., בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו."

[עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.7.02)].

1. המערער עבד כנציג מכירות אשר חלק מתפקידו היה לסדר בעצמו את הסחורה שמשווקת החברה למשקאות בנקודות המכירה. ואולם סידור הסחורה היה אך חלק מעיסוקו של התובע. בפני בית הדין נשמעה עדותו של מר יניב חן האחראי על נציגי המכירות בחברה למשקאות אשר היה ממונה על התובע בתקופת עבודתו. המדובר בעדות אובייקטיבית אשר אנו מוצאים לתת לה אמון רב.
2. מעדותו של מר חן בפני עולה כי עבודתו של התובע היתה מגוונת וכללה פרט לעבודה הפיזית בסידור הסחורה גם פרקים משמעותיים של נסיעה בין הסניפים, אחריות לביצוע הזמנות של סחורה עבור כל אחד מהסניפים, הוצאה לפועל של מבצעים ופעילות שיווקית, עבודה מול הנהלות הסניפים, (ראה עמ' 4-6 לפרוטוקול).
3. אשר לעבודה הפיסית בסידור הסחורה, מעדותו של מר חן עולה כי בחלק מהמקרים הסחורה הוצאה מהמחסן על גבי משטח באמצעות ג'ק והונחה בשטח המכירה כפי שהיא, בלא שהיה צורך בסידור ידני על מדפי החנות, ובמקרים אחרים התובע נדרש לפתוח ארגזים שהכילו 12 בקבוקים, לקודד מחירים ולסדר את הבקבוקים על המדפים. אין ספק שהתובע נדרש מעת לעת להרים ארגזים המכילים 12 בקבוקים, ואשר שוקלים 15 ק"ג, ואולם לא ניתן לומר כי זה היה עיקר עיסוקו, ובדרך כלל לא מדובר היה בסידור ידני של ארגזים במשקל 15 ק"ג אלא בסידור ידני של בקבוקים בודדים, או שישיות.
4. עוד נזכיר, כי תקופת עבודתו של התובע בחברה למשקאות הייתה קצרה יחסית, ונמשכה כחמישה עשר חודשים בלבד.
5. פרק הזמן בו מדובר הינו פרק זמן קצר ביחס לתקדימים שבפסיקה לענין זה. גם הפעולות שביצע התובע אינן עונות על ההגדרה של תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר. התנועות כללו בחלקן הקטן הרמת ארגזים במשקל 15 ק"ג ובחלקם העיקרי סידור של בקבוקים בודדים על מדפי החנות, בגבהים שונים ובזוויות שונות. החלק האחר של עבודתו, שעניינו בספירת מלאים והזמנת סחורה, פעילות מול מנהלי הסניפים ביחס לתקלות או למבצעים, ועוד כיו"ב וודאי אינו אופייני למיקרוטראומה. לדעתינו לא ניתן לדמות את הפעילות של התובע בתקופת עבודתו בנתבעת ל"אין ספור של טיפות מים הנופלות על סלע עד שהן מנקבות אותו".
6. התנועות שביצע התובע בשגרת עבודתו, כגון סחיבת ארגזים או גרירתם באמצעות ג'ק או עגלה, הרמת מוצרים אל המדפים קידודם וסידורם, אף אם נעשו פעמים רבות ביום, לא היו תנועות זהות במהותן, החוזרות על עצמן באותו אופן ובאותה צורה. אלו היו תנועות למטרות שונות, כללו הרמה של משקלים שונים, לכיוונים שונים, לגבהים שונים, בזוויות שונות. אין מדובר בתנועה או בסדרת תנועות החוזרות על עצמן, ויוצרות לחץ של פגיעות זעירות על אותה נקודה עצמה בגוף, מה גם שהן היו חלק ממכלול פעולות מגוונות אחרות שהתובע ביצע במהלך עבודתו. מדובר, אמנם בעבודה שיש בה מאמץ פיזי (ראה: עב"ל 271/06 אסתר חממי - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2006(2) 613), ואולם מדובר במאמץ מגוון אשר נמשך תקופה מוגבלת בזמן, ואין בו כדי להקים תשתית עובדתית להכרה במיקרוטראומה בהתאם למבחנים המקובלים בפסיקה.
7. אשר על כן, התובע לא עמד בנטל להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה בפגיעה ממנה הוא סובל בגבו כתאונת עבודה ואף לא במסגרת תורת המיקרוטראומה. משכך, דין התביעה להידחות.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ג, (25 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.