בעניין: פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983

ובעניין: גילרוי חברה לניהול ספגטים בע"מ

החברה

ובעניין: ק.וו.א. השקעות

ע"י ב"כ עוה"ד אוריאל יום טוב

המבקש

ובעניין: וינגרטן משה

ע"י ב"כ עוה"ד יאיר אשכולי

המשיב

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

1. כללי

מונחת לפני בקשתה של חברת ק.וו.א השקעות (2007) בע"מ (להלן: "המבקשת"), ליתן לה היתר להמשיך בתביעה שהגישה נגד מר משה וינגרטן (להלן: "המשיב"), בת.א 9680-04-12 בבית משפט השלום בחיפה.

2. הפרטים בקצירת האומר

2.1 המבקשת הינה חברה העוסקת בהשקעות שונות, ונטען שהמשיב הינו בעל מניות ונושא משרה בה.

2.2 חברת ג'י. אייצ'. אל. אינבסטמנטס בע"מ (להלן: "GHL"), הינה אחת מבין קבוצת חברות המחזיקה בשרשור במניות של חברות הקשורות עם רשת מסעדות "ספגטים", אשר נקלעה להליכי חדלות פרעון במהלך שנת 2010 (להלן: "קבוצת ספגטים").

2.3 ביום 11.3.09 התקשרה המבקשת בהסכם השקעה עם GHLובעלי המניות בה, ביניהם המשיב (להלן: "הסכם ההשקעה"). במסגרת הסכם ההשקעה הועמדה ע"י המבקשת הלוואה ל GHL בגובה שני מיליון שקלים בכדי לסייע בשיפור מצבה התזרימי של קבוצת ספגטים.

2.4 ביום 16.3.09 נחתם הסכם עקרונות לתוכנית בונוסים למשיב, המשמש כמנכ"ל המבקשת, ויו"ר פעיל של GHL, ובו מִדְרג תקבולים, אותם יקבל המשיב בהתאם להכנסות GHL (להלן: "הסכם הבונוסים"). מטרתו של הסכם הבונוסים הינה לתמרץ את המשיב בכדי שיפעל בהובלת חברת GHL וישפר את מצבה התזרימי ורווחי הקבוצה כולה, המחזיקה ברשת מסעדות ספגטים.

2.5 בסעיף 2 להסכם הבונוסים נקבע, כי עם חתימת ההסכם בין GHL לבין המשיב, יקבל המשיב הלוואה מהמבקשת בסך 100,000 ₪ שתוחזר עד סוף חודש מרץ 2011 (להלן: "ההלוואה"). לטענת המבקשת, כספי ההלוואה הוזרמו במישרין לחשבונו הפרטי והאישי של המשיב.

2.6 נטען כי משחלף המועד להשבת הכספים, פנתה המבקשת למשיב בבקשה שיחזיר את כספי ההלוואה. המשיב, טען בתגובתו כי אין עליו חובה להשיב את הכספים, שכן אין מדובר בהלוואה אישית, אלא בכספים המהווים חלק מההשקעה הכוללת, שביצעה המבקשת בקבוצת ספגטים דרך חברת GHL. משכך, סבר המשיב כי מדובר בתגמול ראשוני שהיה זכאי לו, גם אם הדברים לא נאמרו במפורש בהסכם ההשקעה, או בהסכם הבונוסים.

2.7 בהמשך, ועם היקלעות הקבוצה להליכי חדלות פירעון, הגיש המשיב יחד עם מספר בעלי מניות בקבוצה, בקשה להסדר בין בעלי המניות לבין נושים ספציפיים של קבוצת ספגטים שקיבלו ערבויות אישיות של בעלי המניות ובכללם המשיב (להלן: "הסדר הבעלים"). יוער כי הסדר הבעלים הינו הסדר מקביל ונוסף להסדר הנושים של קבוצת ספגטים, במסגרתו נמכרה פעילות הקבוצה לצד שלישי שאושר בהחלטת בית המשפט מיום 21.7.10.

2.8 ביום 10.10.11 נערך דיון בבית המשפט בבקשה לאישור הסדר הבעלים, במסגרתו ישלמו בעלי המניות הערבים, סך של מיליון ₪ לנושים מוטבי הערבות, בתמורה לפטור מתביעות אישיות כנגדם מכל סוג שהוא ומכל דרך שהיא ולרבות בעילה של הרמת מסך. עוד נתבקש, כי ככל ומי מהערבים עומד בתנאי ההסדר עובר להשלמתו, יעוכבו כנגדו כל ההליכים המשפטיים.

2.9 במעמד הדיון, סייגה באת כוח הכנ"ר את היקף תחולת הסדר הבעלים על תביעה עתידית באומרה:

"סעיף ה' להסדר הנושים כתוב שבית המשפט ירחיב את הפטרם של המבקשים באופן בו יחולו אלה על תביעות אישיות ככל שתוגשנה כנגד המבקשים לרבות עילות של הרמת מסך. יש לסייג את הסעיף הזה להסדר הספציפי הזה ולא בגין תביעה אחרת שלא קשורה להסדר".

2.10 בית המשפט אישר את הסדר הבעלים בכפוף להערת כנ"ר דנן, לאמור:

"על כן, בכפוף להערתה של ב"כ הכנ"ר לפיה האמור בסעיף ה' להסדר מתייחס ויתייחס אך ורק לגבי ההסדר הספציפי הנוכחי המונח בפני, אני מאשרת את ההסדר".

3. הבקשה להמשך תביעת המבקשת נגד המשיב

3.1 ביום 4.4.12 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיב בבית משפט השלום בחיפה (ת.א 9680-04-12) להשבת הכספים שקיבל כהלוואה אישית, בהתאם להסכם הבונוסים דלעיל (להלן: "התביעה").

3.2 בתגובה לתביעה, הגיש המשיב ביום 28.4.13 בקשה לעיכוב הליכים. בית משפט השלום הדן בתביעה, קבע בפסק דינו מיום 2.10.13 כי משעה שהמבקשת לא קיימה אחר החלטת בית המשפט ולא הגיבה לבקשת המשיב לעכב את ההליכים, אזי תימחק התביעה ותוגש רק לאחר שהמבקשת תקבל את אישורו של בית משפט זה, ולאור היקף תחולת הסדר הבעלים על התביעה. מכאן הבקשה שלפני.

3.3 לשיטת המבקשת, הסדר הבעלים לא החריג את זכות המבקשת לתבוע את השבת כספי ההלוואה, שכן תחולת הסדר הבעלים צומצמה ונתחמה. משכך, אין מניעה מהמשך בירור התביעה.

3.4 המשיב סבור, כי זה מכבר ניתן לו הפטר במסגרת הסדר הבעלים, ומשעה שעמד בתנאיו, אין המבקשת רשאית להמשיך בהליכים כנגדו, ובמיוחד שמדובר בכספים שניתנו לו כשכר עבור פועלו כמנהל קבוצת ספגטים. עוד מציין המשיב, כי באותו מועד בו נכרת הסכם הבונוסים כהמשכו הישיר של הסכם ההשקעה, לא התאפשר ל GHL לסווג את הכספים תחת קטגוריה של "שכר" אלא תחת סיווג של "הלוואה". אך עם זאת, אין מדובר בכסף שניתן לצרכיו הפרטיים של המשיב, אלא כחלק ממימון הביניים ל GHL.

4. עמדת הנאמן וכנ"ר

4.1 הנאמן לביצוע הסדר הנושים, סבור כי אין בידו הנתונים הנדרשים בכדי להכריע במחלוקת, אך עם זאת מפנה הנאמן את בית המשפט לבחון את תביעת החוב שהגישה המבקשת, כך שבמידה והמבקשת לא הכלילה את סכום ההלוואה במסגרת תביעת החוב, משמע כי ייתכן והחוב נשוא התביעה בבית משפט השלום בחיפה, עולה כדי הלוואה פרטית למשיב, ולא כְּכספי מימון לGHL , אגב העמדת מימון לקבוצת ספגטים כטענת המשיב.

4.2 בשולי הדברים, הנאמן מציין כי נקבעה תניית בוררות, כאמור בסעיף 14 להסכם ההשקעה, אך איש מהצדדים לא בחר לפעול לאורה, ולכן משאיר הנאמן את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.

4.3 גם הכנ"ר בדעה שאין ביכולתו לקבוע מבחינה עובדתית, האם מדובר בהלוואה פרטית שהועמדה למשיב אם לאו, ומשכך מותיר את ההכרעה בידי בית המשפט.

5. דיון והכרעה

5.1 לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הגעתי לידי מסקנה שיש מקום לברר את הטענות לגופן במסגרת ההליך שנפתח על ידי המבקשת, ואין מקום לקביעה לפיה מוצו זכויות המבקשת כלפי המשיב במסגרת תיק הסדר הנושים או הסדר הבעלים, ואנמק:

5.2 לפני בית המשפט עומדת מחד גיסא, זכות בעל דין שפעל להשגת הסדר שימצה את טענות נושיו כלפיו, באופן שכלל הנושים להסדר כפופים לו, ומשכך מנועים לתבוע אותו. מאידך גיסא, יש ליתן את הדעת לאינטרס של הנושה, להיפרע מלוא חובו ככל שניתן, באמצעות איתור כל מקור ממנו יוכל לפרוע את חובו, וככל שלא ויתר עליו באופן מפורש.

5.3 המחלוקות שבין הצדדים הן: האם ההלוואה שניתנה למשיב דינה כהלוואה לחברה ומשכך אין המשיב מחוייב באופן אישי להשיבה למבקשת; ככל שכן, יש מקום לבחון האם הסדר הנושים פטר את המשיב מכל חוב כלפי המבקשת; ככל שלא, האם הסדר הבעלים פטר את המשיב מחובו כלפי החברה.

5.4 כמפורט להלן, סבורני שאין בהסדר הנושים כמו גם בהסדר הבעלים, כדי לפטור את המשיב מחבות ככל שקיימת לו כלפי המבקשת. משכך, יהיה על הצדדים לברר את טענת המבקשת באשר לסיווג הכספים שהעמידה המבקשת, האם למשיב באופן אישי כגרסתה או ל-GHL כעמדתו. זו טענה אשר יש לבררה כדבעי ולאחר שמיעת ראיות, ואין בית משפט זה האכסניה לבררה.

5.5 הבקשה לאישור הסדר הבעלים, נוקטת במפורש בשמות הנושים בעלי הערבויות שהם צד להסדר האמור. הואיל והמבקשת אינה נמנית עם הנושים בעלי הערבויות, ממילא הסדר הנושים אינו חל עליה ואינו מחייבה. משכך, וגם לאור החלטת בית המשפט מיום 10.10.11, המקבלת את עמדת הכנ"ר כמפורט לעיל, הרי שאין מניעה מהגשת התביעה, שתתברר בהתאם לטענות הצדדים כנדרש.

אפנה לבקשה לאישור הסדר הבעלים מיום 10.10.11 לפיה:

"המבקשים מתכבדים להגיש לבית המשפט הנכבד בקשה לאישור הצעת הסדר נושים בין המבקשים לבין סוג נושים ספציפיים, שהינם נושים המחזיקים ערבויות אישיות של המבקשים, בגין חובות קבוצת ספגטים, ולסעדים נוספים הנובעים מכך".

(ההדגשה אינה במקור – א.א)

קרי, שמות הנושים הספציפיים, נקובים בכותרת הסכם הבעלים, כנושים בעלי הערבויות האישיות. המבקשת שאף בעצמה נושה בקבוצת ספגטים, אינה נמנית עם הנושים בעלי הערבויות האישיות. משכך, אין הסדר הבעלים מאיין את זכות התביעה של המבקשת כלפי המשיב

6. טעם נוסף העומד בעוכרי המשיב הינו התנהלות הצדדים בעת התרחשות האירועים ואפרט:

בתביעת החוב שהגישה המבקשת בהסדר הנושים של קבוצת ספגטים היא נקבה בסך שני מיליון ₪, בערכי קרן בלבד, המגיע לה מקבוצת ספגטים, ובלא שאזכרה ולו בעקיפין, את סכום ההלוואה שניתן למשיב, בהתאם להסכם הבונוסים שנערך ביניהם, בין אם הוא קשור להסכם ההשקעה ובין אם לאו. הדעת נותנת, כי ככל שהייתה סבורה המבקשת שמדובר בחוב הנלווה לכספים שהועברו לGHL במסגרת הסכם ההשקעה, הרי שהייתה דורשת אותו או מאזכרת אותו בתביעת החוב, ולא מתנהגת כנושה שמחל על חובו לכאורה. קרי, המבקשת התנהלה באופן שהיא סבורה שאין בהסדר הנושים כדי למצות את המגיע לה מהמשיב.

גם המשיב אמור היה לדעת על כך שתביעת החוב של המבקשת אינה כוללת גם את המגיע לה הימנו לטענתה. משכך, מוחזק המשיב כמי שידע שהמבקשת בדעה שהסכום האמור מגיע לה ממנו משכך בחרה שלא לתבוע אותו במסגרת תביעת החוב שהגישה. לכן, לא הייתה בלב המשיב צפייה כי הסדר הבעלים או הסדר הנושים מאיין את זכות המשיבה לתבוע הימנו את התשלום הנתבע.

7. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת היתר למבקשת להמשיך בבירור התביעה שהגישה נגד המשיב בבית משפט השלום בחיפה, וכי אין בהסדר הנושים או בהסדר הבעלים כדי להפטיר את החוב הנטען שמגיע למבקשת מהמשיב. יובהר שאין בהחלטה זו כדי לקבוע ממצאים לגופם לרבות מהות הכספים שניתנו על ידי המבקש למשיבה.

לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.