1. ראשיתו של הליך זה בכתב תביעה בלתי מפורט שהגיש התובע, באמצעות ב"כ דאז, בגין תאונות שאירעו לתובע ב- 6.8.08 וב- 13.8.08 כתאונות עבודה (תביעה לה צורף מכתב דחיה מ- 6.12.07 ביחס לארוע מ- 6.8.08).

בכתב ההגנה טוען הנתבע כי צורף אך מכתב ביחס לארוע מ- 13.8.08 וכי דין התביעה להדחות.

בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי התאונה מ- 6.8.08 ארעה כשהיתה תקלה במסוע, נתקעו תבניות בחלקה עליון, התובע עלה על המסוע ע"מ לשחרר התבניות, נפל מגובה מטר וחצי ("התאונה הראשונה").

התאונה השניה ארעה ביום 13.8.08, כשהיה במאפיה, נפל על הגב עם שתי ידיים אחורה, אחרי שהחליק על הרצפה הרטובה, כתוצאה משטיפת הרצפה

באזור הלישה ("התאונה השניה").

לאחר התאונה, מסר התובע טענה לא נכונה לרופא (כביכול, נפל מאופניים), שכן מעבידו לא הסכים לחתום על טופס התביעה והוא חשש שיפוטר.

בכתב ההגנה המתוקן (29.5.11) הכחיש הנתבע הנטען וטען כי לא ארעו לתובע פגיעות בעבודה במועדים שנטענו, עפ"י ס' 79 לחוק, כולל להיבט הרפואי.

2. נתקיימו דיונים מוקדמים בפני כבוד השופטת מ. לויט וההליך הועבר להוכחות.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו. מאוחר יותר הגיש תצהיר עדותו של מר שלום טרום ("שלום").

מאוחר יותר הגיש תצהיר של צפריר ("צפריר") שטיין ותצהיר נוסף שלו (התובע).

לאחר שינוי ייצוגו המשפטי – הגיש התובע תצהיר עד נוסף, מר יוני אלון (מנהל התפעול; "אלון").

3. בהודעתו לחוקר המל"ל (11.10.09) מתאר התובע הפגיעות כך:

התאונה הראשונה – נתקעו תבניות בסיבוב של המסוע, לאון מנהל המשמרת אמר לו לעלות מהר ולשחרר התבניות. עלה (גובה 3 מ' ויותר) וכשהושיט ידיו למעלה לשחררן, נפל כי עמד על השרשרת, נפל בתוך המסוע, קיבל מכה בראש, 2 הדפנות של המסוע שהיו בצדדים פגעו בבית השחי ב- 2 הצדדים, נפל בדיוק באמצע. כאב לו כל הגוף, לא איבר ספציפי. המשיך לעבוד רגיל.

לא פנה לרופא.

התאונה השניה – היה צריך לדחוף פיילה גדולה ממתכת (על גלגלים) של בצק, ממכונת הלחמניות למקום הכנת הבצק ובסיבוב ליד אזור הלישה, הרצפה היתה מלאה במים עם שמן, החליק, נפל על הישבן ורגליו קדימה.

העובדים הרימו אותו כי לא יכול היה לקום. המנכ"ל, איילון, ראה שנפל.

לא עבד 7-6 ימים. הלך למחרת לרופא (ד"ר דוידוביץ) ואמר לו שנפל מאופניים כי "לא רציתי לקחת חופש מחלה". "לא יודע למה זה יצא לי מהפה". וכשעומת עם כך, שגם המנכ"ל ועדים נוספים ראו אותו לדבריו, הוא משיב: "עד עכשיו אני לא יודע למה אמרתי ככה".

יש לו בעיות בגב מ- 1993. בכתפיים לא היו לו. ההנהלה במעביד התחלפה ולכן לא חתמו על תביעתו.

שלום בהודעתו (1.11.09) עמד לידו בקרבת מקום ליד מכונת הלישה, "פתאום הוא החליק על הרצפה ונפל על הגב וזהו. אין לי מושג ממה הוא נפל".

יורי דנביצקי בהודעתו (1.11.09) – בערך ב- 11 בבוקר, פתאום ראה את התובע נופל על הצד, על הרצפה לא זוכר בדיוק, החליק על השמן שהיה על הרצפה, אמר שכואב לו היד והגב.

התובע הגיש תצהיר אחד (מ- 28.11.11) ואח"כ תצהיר נוסף (מ- 22.2.12).

צפריר טען בתצהירו (28.2.12) כי בתחילת אוגוסט 2008 התובע נפל. ראה אותו יוצא מאזור המסוע, נראה שהוא סובל מכאבים. לפני כן שמע רעש, שנשמע כנפילה.

אלון בתצהירו מ- 15.4.13 (בטעות באימות צויין 2014), מספר כי במועד שאינו זוכר קראו לו שהתובע נפל, הוא נראה חבול ואמר שיכול להמשיך לעבוד. אח"כ קראו לו שהתובע לא יכול להמשיך. הסיע אותו לביתו. בדרך שאל את התובע (אם מילא דו"ח פציעה), שאמר שלא נעים לו. כך, גם כשחזר מחופשת המחלה.

4. התאונה הראשונה

ב"תצהיר" עליו לא חתם צפריר (ת/1) הודפס, כביכול, ראה את התובע נופל מגובה 2 מ' ונפגע כשכתפיו נאחזו בנפילה במסוע התחתון.

הנוסח שחתם עליו הוא כמפורט לעיל.

לדבריו בעדותו, ידע על מועד התאונה לפי מסמך קודם עליו חתם, מסמך שאין לו, שהוא חושב אך לא בטוח, שראה אותו בטרם חתם. זה מסמך שנדמה לו חתומים עליו כמה אנשים, משהו כמו טבלה, חושב שזה נ/1, מסמך שנחתם קרוב לארוע.

[ראוי לציין כי אין עסקינן בטבלה (הגם שיש 2 קווים במקום בו אמור היה להיות מצויין נמען למכתב) וכי נושא הוא תאריך 24.5.09].

כשהופנה לתאריך המכתב הוא מבהיר כי אינו יכול לאשר מועד התאונה, אך סמוך לזה.

כאן נדרש לתמיהה הכיצד חתם כעד על המכתב (כביכול, היה עד לנפילה) ומנגד, סרב לחתום על ת/1 (בו כתוב שראה הנפילה) והוא משיב כי לא ראה את הנפילה. על נ/1 חתם כי התרשם/הניח שזה נכון. בת/1 (תצהיר, לבימ"ש) – נזהר ואישר רק מה שהוא יודע בוודאות (ת/1, לאחר תיקונו בכתב יד, הוגש כנוסח תצהירו של צפריר). שמע רעש של נפילה, תאורטית יכול להיות שמישהו רקע בעוצמה ברגליו. זה לא רעש טכני של מכונה. גם שחרור תבניות יכול להרעיש, אך לא חושב שזה דומה לרעש ששמע.

כשהופנה לתאור בנ/1 לפיו התובע מתאר שנפל נפילה חופשית מגובה 1.4 מ' – הוא משיב שחושב שהגובה הוא קצת יותר וכי הגובה שאליו הרים ידו הוא למעלה מ- 2 מ' (צפריר גובהו 1.73 מ'). כך תאר את 2 המסועים ואת מיקומו ומיקום התובע (נ/2). כשראה את התובע, התובע אמר שנפל, לא סיפר מאיפה נפל וקיבל מכה, לא אמר איפה. חושב שנכחו יורי קובצ'נקי ולאון.

צפריר שיער שהתובע עלה לשחרר התבניות (הוא לא ידע את זה). התובע לא הכחיש. חושב שהמסוע עבד אחרי שהתובע נפל. חושב שקודם המסוע היה תקוע. לא יכול לומר בוודאות, זה ההתרשמות שלו.

יוער כבר עתה – לא נהיר לנו מדוע בכלל הוגש תצהירו, שהרי כל שיכול היה להעיד הוא על כי ראה את התובע הולך, פניו נראו כסובל, והתובע אמר שנפל. צפריר מעריך/חושב/משער וכיוצ"ב – אך אינו יודע דבר עובדתית!

שטרנברג לאוניד [(העיד בפנינו מטעם התובע, הגיש תצהיר, עד שלא צויין ע"י התובע בתצהירו (28.11.11) כמי שראה את הארוע ואף לא ציין אותו בתביעתו למל"ל (נ/4) כעד לארוע!] – לטענתו, התובע עלה על עגלה, כמו סולם, לשחרר תבניות ונפל מגובה 2-2.5 מ'.

"... אולי על עגלה כזה ... לא זוכר בדיוק ... זוכר שנפל. איך אני יכול לזכור את הפרטים ... אני ראיתי את הנפילה הוא נפל. זה מסוע שנתקע לפעמים, פעם במקום אחד ופעם במקום אחר" (במנוגד להערכות/מחשבותיו של צפריר, כאיש הטכני, לפיו נתקע בד"כ באותו מקום, ארוע של פעם ביומיים, לפעמים יותר, לפעמים פחות!).

ונבהיר – גרסת לאוניד עוד יותר מחזקת קביעתנו כי אין ערך עובדתי ראייתי לעדותו/תצהירו – למעט העובדה כי לא אישש הנטען מפי התובע בנ/1, כשם שלא היה נכון לאשר כי ראה התובע נופל או יודע הוא איך והיכן התרחשה התאונה, כנטען בת/1!

ומנגד, ליאוניד טוען כי התובע נפל מגובה 2-2.5 מ', כשהתובע בנ/1 טען 1.4 מ'! (בתצהירו 1.5 מ').

ליאוניד העיד כי ראה שהתבניות נתקעו באותו יום (קיץ), יש שם כמה עגלות כמו סולם, המסוע פתוח, המסוע נתקע בגובה 2 מ' אולי פחות. ראה בעיניו את התובע עולה על הסולם. לא זוכר בדיוק אם התובע שחרר את התבניות. הוא שחרר והמשיך לנסוע. ברגע שהוא שחרר הוא נפל המסוע. לא הלך אליו (בנ/3 ובפנינו תאר שהיה במרחק אולי 20 מ'). כבר לא זוכר בדיוק. לא הלך לכיוון שלו. התובע נפל וקם נפל על הרצפה מהמדרגות של העגלה/הסולם.

התובע נפל מהסולם ואח"כ על הרצפה. לא זוכר איך נפל. חושב שנפל על הצד. לא זוכר איזה צד. ראה שהתובע קם על רגליו, אחרי כמה דקות או שניות, לא חשב שנפל חזק/שזה רציני. לא דיבר איתו אח"כ/באותו יום. מישהו ניגש אליו. לא שם לב מי. לא דיבר עימו אח"כ.

התובע בעדותו מאשר כי הוא קורא עברית, אישר נכונות דבריו בהודעתו. גובהו 1.65 מ', עלה על המסוע שגובה 70 ס"מ והתבניות נתקעו בגובה 0.7-1.8 מ'. עלה על המסוע של תנור 3 (שלא עבד), החליק עליו ונפל באמצע, בדיוק מתחת למסוע שלמעלה, שבו שחרר התבניות שנתקעו וידיו נתקעו בין 2 הקירות של המסוע התחתון, שגובהו 70 ס"מ בערך, נעצר עם הידיים והרגליים במסוע. לא זוכר אם מישהו עזר לו לצאת מהמסוע. חושב שעזר לו מישהו, אבל לא זוכר. היו אולי 20 עדים, אבל לא זוכר מי.

סיים המשמרת והלך הביתה. צפריר שאל אותו איך מרגיש.

לא נפל על הרצפה. נפל על המסוע.

לא כתב את ליאוניד בתצהירו כעד שראה, כי ליאוניד סרב לחתום / אולי באותו רגע לא נזכר בליאוניד. כתב שצפריר ראה הנפילה כי שיצא הוא היה שם ושאל לשלומו. כל הגוף כאב אחרי/בעקבות הנפילה, בכל, הראש. עכשיו אני יודע שכאב לי הראש.

עד כאן העדויות שבפנינו לארוע הראשון.

כך, אין לשכוח עניין נוסף:

התובע אמנם טוען כי לא פנה לטיפול רפואי בעקבות הארוע הראשון ואף לא נעדר מעבודתו עד הפגיעה השניה – אלא, שעולה מהמסמכים הרפואיים כי התובע נבדק אצל הרופא ב- 10.8.08 (מדידת ל.ד./דופק/משקל, גובה וכו') – (נ/5) ואין איזשהו אזכור לנפילה כה טראומטית!

כך, מעניין לציין כי בכרטיס הרפואי אצל אורטופד, מצוי רישום מ- 24.8.08 – וגם אין בו איזשהו אזכור לפגיעה הנטענת, לתאור ארוע (גם לא בעבודה)!

כך, עולה כי תיקו הרפואי של התובע עמוס בתלונות במהלך שנים רבות לאברים הנדונים (כולל ממצאים בבדיקות תהודה) ואגב כך, אין נכונה טענתו בהודעה לחוקר, כביכול, לא סבל בעבר בכתפיו.

כך, מצאנו כי גם ב- 7.8.08, 17:39, ביקר אצל הרופא ביקור רגיל, הופנה למעבדה, קיבל מרשמים לתרופות, אך אין איזשהו אזכור לארוע של נפילה!

אלא, שלא בגין כך מצאנו לדחות התביעה ברכיב זה – בפועל, אין בפנינו ראיה משכנעת לארוע, לאופן התרחשותו, ולאור הסתירות כמעט בכל רכיב לתאור הארוע, כעולה מהפרוט דלעיל.

אף התובע ער לכך (בסיכומיו) כי העדויות סותרות, שמא בשל כך טען בסיכומיו כי "בגדול העדות שלו לא נסתרה ...". עדותו של ליאוניד (שכלל לא צויין כעד ע"י התובע, לא בתביעה למל"ל ולא בתצהירו, גם לא בתצהיר השני!) לא חיזקה את גרסת התובע, משלא שוכנענו מעדויות שניהם מהי הגרסה הנכונה לארוע כולו!

ודאי אין בעדותו של צפריר, ולו בדל ראייה שיכול לסייע, שהרי כל שידע לומר ששמע רעש ושהתובע אמר שכואב לו ... בל נשכח כי צפריר חתם, משום מה(!), על נ/1 – שאת האמור בו, בפועל, לא אישש בפנינו ...

לא נדע גם מדוע מכל העדויות – לא הובאה בפנינו עדותו של לאון, מנהל המשמרת, שכביכול, אמר לתובע למהר לעלות למעלה על המסוע! – הגם שברור שאין שחר לעדות התובע בהודעתו, שהרי אם טען בהודעתו כי עלה על התנור ועל המסוע, בגובה 3 מ' ויותר – כל העדויות (גם שלו) – אומרות אחרת!

מעניין לציין כי בתביעה למל"ל, שנה לאחר הארוע, התובע מציין פעמיים "צהריים" ביחס לתאונה זו ומוחק ציון זה.

הנה כי כן – משלא שוכנענו בארוע, בעובדותיו ובנסיבותיו ובהעדר תאור ארוע כאמור בפניות לטפול רפואי, הגם שביקר בקופ"ח (פעמיים עד הפגיעה הבאה) – אין לנו אלא לדחות התביעה ברכיב זה.

5. התאונה השניה

בתביעה למל"ל, שנה לאחר הארוע (16.8.09) – טוען התובע לארוע בצהריים 13:30, בו נפל על הגב עם 2 הידיים אחורה לאחר שהחליק על הרצפה הרטובה במתחם הלישה. כעדים ציין את יורי ואת שלום, נפגע בגב ובכתפיים ופנה למחרת לרופא המשפחה.

בתצהירו מציין הוא כעדים את בוריס (שצויין גם בתצהיר בתאונה הראשונה) ואת שלום ואלון.

כך טען בתצהירו (הראשון) כי אילן המנהל לא רצה לחתום על הטופס לבטל"א, חשש שלא ימשיך לעבוד, לכן אמר למחרת לרופא כי נפל מאופניים, מחשש כי יפוטר ואכן פוטר בדצמבר 2008.

יורי (שלא העיד בפנינו) בהודעתו מציין כי בערך ב- 11:00, בתאריך שלא זכור לו, בעבודתו בנקיון במכונות, פתאום ראה את התובע "נופל על הצד, על הרצפה, לא זוכר בדיוק". התובע החליק על השמן שהיה על הרצפה והתלונן שכואב לו היד והגב.

שלום בהודעתו כאמור טוען שעמד לידו בקרבת מקום למכונת הלישה, "פתאום התובע החליק על הרצפה ונפל על הגב".

ונזכיר – למצער, אינו אומר שראה אותו מחליק, או שראה שמן על הרצפה.

בתצהירו חזר על האמור אך לא הזכיר כי היה שמן על הרצפה, אלא רק שהתובע החליק משהרצפה היתה רטובה.

כך, 3 שנים אחרי שהוגשה התביעה לביה"ד ו- 4 שנים אחרי הגשת התביעה למל"ל – הוגש תצהירו של אלון, כביכול, עד שיכול לסייע לענייננו.

עם כל האמפתיה לאלון, האמפתיה שהפגין לתובע והבקורת על המעסיק דאז (גם בתצהירו וגם בעדותו) – בפועל, לא ראה דבר. כל שיכול היה לומר, שמאן דהוא קרא לו, שהתובע החליק, נגש אליו, ראה אותו "חבול", חזר לעבודתו ואז נקרא שוב והסיע את התובע, שלא יכול היה לעבוד, לביתו.

כך, טען התובע שאלון ראה את נפילתו. כך, התובע בעדותו סבור שאולי אלון (!) ולא אילן (כנטען בס' 3 לתצהירו) הוא שרמז לו לא לעשות את זה כתאונת עבודה – והרי אלון הובא לעדות, דווקא כדי להוכיח כמה המעסיק לא בסדר, שלא המשיך בטיפול / שלא מילא דיווח על פגיעה ואף לא הופנתה אליו (וע"י התובע!) הטענה, כביכול, שמא הוא זה שרמז לתובע לא לתבוע?!

ואגב כך, לא נהיר מדוע בתביעה למל"ל טען שלא עבד 14 יום, כשבפנינו טען אחרת. ונזכיר – בהודעתו טען שהמנכ"ל איילון (אילן/אלון?) ראה שנפל.

כך, כמתואר לעיל, קשה היה להתרשם (אלא ההיפך) כביכול, אלון באותו יום כבר רמז לתובע / הניא אותו מהגשת תביעה על פ"ע.

אלא שאין זה העיקר – שהרי לרופא, למחרת, לא דיווח כלל על נפילה בעבודה אלא מאופניו!

כך, בתצהירו השני מנסה הוא להסביר גרסתו (המופרכת לטענתו בפנינו) לרופא בכך שחשש מפיטוריו.

כך, גם בתצהירו השני, תוך שצרף אישורים מהעבר על פ"ע ועל פיטוריו בסמוך לפגיעות – אלא שאין במסמכים שצרף כדי להוכיח דבר לענייננו, וודאי כך, כשגרסתו הראשונית, בהודעתו (ואחרי שכבר פנה לרופא לבקש שינוי הרישום) – כי לא רצה לקחת חופש מחלה, אז סתם אמר שנפל מאופניים.

וכשעומת עם כך, שאין קשר בין תלונה לרופא (תאור אמיתי של התרחשות), וודאי אם אינו רוצה חופש מחלה (שאז למעסיק אין קשר לחומר הרפואי) וודאי וודאי, שלדבריו אפילו המנכ"ל ראה שנפל! – הוא משיב: "לא יודע, אתה צודק, אני לא יודע למה זה יצא לי מהפה ...".

כך, תמוה שאלון שנתן תצהיר מטעם התובע – מספר לראשונה על "תחקיר" שנעשה אצל המעסיק, וודאי כשהוא טוען שביקש מצפריר ובצע תחקיר וכו' – וצפריר כלל לא יודע על כך דבר ?!! – ומכל מקום, כלל לא העיד באיזשהו הקשר לתאונה השניה? (או שצפריר נשאר עם התובע בשלב הביניים בו אלון חזר לפגישה, עד שלקח את התובע הביתה ...)!

כך, אף לו שוכנענו מהסברו של התובע לדיווח השגוי לרופא – הרי פוטר לדבריו בדצמבר 2008 – אלא שנדרשו לו עוד 7 חודשים (נ/6) לפנות לרופא ולבקש תיקון בדיעבד של הדיווח מ- 14.8.08 – ואינו מסביר מדוע איפוא המתין כל כך עד לפניה לרופא ולמל"ל?! (ואגב כך, כעולה מאישור המעסיק הסתיימו יחסי העבודה ב- 9.11.08, ומנגד, לא נהיר הכיצד, הציג אישור המעסיק מ- 4.2000 – של אותו מעסיק, המלמד שכבר אז "ידע" המעסיק, על מגבלה כזו או אחרת).

כך, לא שוכנענו מתאור הארוע, מסיבת הנפילה, מיקומה, העדים לה (וגרסתם), ודאי לא מהתאור המיידי לרופא המשפחה – משלא שוכנענו כי התובע החליק בזמן העבודה ומדוע וכי נפגע בנפילה כזו בעבודתו – אין לנו אלא לדחות התביעה בגין התאונה השניה.

6. לסיכום

התביעה בגין 2 התאונות – נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ג, (25 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 25.8.13.

קלדנית: חן תשובה.