תביעת שיבוב על סך כ 1.5 מליון ₪, לפי סעיף 328 לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים

1. ביום 31/5/2003 נפגע מר אברהמי זוהר (להלן: "הנפגע"), בתאונת דרכים כאשר נהג באופנוע שהיה בבעלותו של אחיו, מר אברהמי אהוד – צד ג' (להלן: "האופנוע").

נתבעות 1 – 3 (להלן: "המבטחות") ביטוחו את האופנוע בביטוח חובה בעת התאונה.

עקב התאונה סבל הנפגע מפגיעות קשות שבגינן הוא קיבל ועתיד לקבל גמלאות מהמל"ל בסכום כולל המגיע לכ- 1.5 מיליון ₪. תביעה זו של המל"ל היא לשיבוב גמלאות אלה מן הנתבעות.

1. לטענת התובע, על המבטחות לשפות אותו בגין סכום הגמלאות כאמור, בתור מי שבטחו את האופנוע בביטוח חובה בעת התאונה. לחלופין, ככל שייקבע שלא היה כיסוי ביטוחי לנפגע, הרי שעל קרנית – נתבעת 4 – לשפות אותו, וזאת משום שהנפגע לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אין כיסוי ביטוחי לגביו, וזאת לנוכח הוראת סעיף 7 א' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד").
2. לטענת המבטחות, הביטוח שהונפק לאופנוע הינו מסוג "נהג נקוב בשם", לביטוח צד ג' כנהג בלבד, ולפיכך לא היה כיסוי ביטוחי לנפגע בעת התאונה.
3. קרנית טוענת כי הנפגע ידע בפועל שאין כיסוי ביטוחי לגביו, ולפיכך אין הוא זכאי לפיצוי על פי חוק הפלת"ד, וזאת לנוכח הוראת סעיף 7(5) לחוק, ובהתאם לכך אף התובע שנכנס בנעלי הנפגע, אינו זכאי לשיבוב ממנה.

קרנית שלחה הודעת צד ג' נגד הבעלים של האופנוע, צד ג'.

1. צד ג' מאשר את טענות המבטחות וטוען, כי הביטוח של האופנוע היה עבורו בלבד כמי שנקוב בשמו בתעודת הביטוח, וכי הנפגע ידע זאת והחליט לנהוג באופנוע חרף סירובו של צד ג'.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהוגשו בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
2. עיון בתעודת הביטוח שהונפקה לאופנוע מעלה כי נרשם בה במפורש: "רשאי לנהוג: אהוד אברהמי ת.ז. 034794420 בלבד !".

הנפגע, צד ג' וגב' שרון אברהמי, אשתו של הנפגע, מסרו בתצהיריהם ובעדותם כי, כולם ידעו שהאופנוע מבוטח בביטוח נקוב בשמו של צד ג', וכי הנפגע ידע זאת לפני שנטל את האופנוע לנסיעה (ראו: סעיפים 7 – 9 לתצהירו של צד ג', וכן עדותו בבית המשפט בעמ' 35 ש' 10 – 12 וש' 30 – 32, ועמ' 38, ש' 8 – 10; ראו גם תצהירו של הנפגע סעיפים 6 – 9, וכן עדותו של הנפגע בעמ' 42 לפרוטוקול, ש' 20 –22; כן ראו תצהירה של גב' שרון אברהמי – אשתו של הנפגע, פסקה 4).

עדותם של צד ג', הנפגע ואשתו, מתיישבת עם הקלטות שיחות הטלפון שנערכו על ידי המבטחות בעת רכישת הביטוח, אשר צורפו לתצהירה של העדה מטעם המבטחות, גב' אשרית ציון קארי, שמהם עולה במפורש כי הביטוח נעשה לנהג נקוב בשם.

זאת ועוד. חרף פגיעתו הקשה, הנפגע לא הגיש תביעה נגד המבטחות, וזאת משום שידע שאין כיסוי ביטוחי עבורו (ראו: עדותו של הנפגע בעמ' 42 לפרוטוקול, ש' 23 – 27; וכן עדותה של גב' שרון אברהמי בעמ' 33, ש' 3 – 7).

1. לטענת ב"כ התובע, היה על המבטחות לחשוף בפני צד ג' את הסייגים לכיסוי הביטוחי בשלב הצעת הביטוח, ולפרט את ההחרגות והתנאים לחובתן; משלא עשו כן, הן הפרו את חובת הגילוי המוגברת החלה עליהן, ולכן יש לקבוע כי אין תחולה לסייג שצוין בתעודת הביטוח לעניין נהג נקוב בשם.

סבורני כי אין לקבל טענה זו. על פי הפסיקה, פוליסת ביטוח היא חוזה ככל חוזה ועל כן פרשנותה כפופה לכללי הפרשנות התכליתית החלים על כל טקסט משפטי (השוו: ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש (25/6/2007)).

על פי הפסיקה, הפרשנות התכליתית תיעשה לפי שיטה חד שלבית שלפיה יש ללמוד על אומד דעת הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. הפסיקה הדגישה כי:

"מטרתו הראשונה במעלה של בית המשפט, עת שהוא ניגש לפרש חוזה, היא לאתר את כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים לחוזה – היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר לא ניתן, בשום אופן ובאף דרך – כך הבהירה הפסיקה – לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה" ( רע"א המוסד לביטוח אומי נגד סהר חברה לתביעות בע"מ ואח' (26.2.2012), פסקה 15 (להלן: "עניין סהר")).

עוד צוין בפסיקה כי :

"למרות המעבר לשיטה פרשנית חד-שלבית לצורך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשנות. בעניין זה, אף הודגשו שני כללים פרשניים: האחד – כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 23, 28; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני. כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 300-299, 318); והשני – כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב – היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 28-26; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני. כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 314-313)" (עניין סהר הנ"ל, שם בפסקה 15).

לענין חוזה ביטוח נקבע בפסיקה כי, במקרים שבהם לא ניתן לאתר את התכלית הסובייקטיבית ואף לא את התכלית האובייקטיבית של הסכם הביטוח, ניתן להיעזר בכללי פרשנות מיוחדים בעלי אופי משני, לרבות פרשנות המיטיבה עם המבוטח; נקבע כי כללים משניים אלה אינם פועלים במישור הלשוני, אלא במישור המשפטי; שכן, אפילו יש לפוליסה מספר משמעויות ראשוניות, כאשר ניתן לבחור במשמעות אחת ויחידה באמצעות תכלית הפוליסה, לא תהיה תחולה לכללים הפרשניים המשניים, כמו פירוש לטובת המבוטח ונגד המנסח.

"כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך"... רב-משמעות הניסוח - המאפשרת החלתו של הכלל הפרשני המשני - היא רב-משמעות הנשארת לאחר שהפרשן בחר באותה משמעות לשונית המגשימה את תכליתה של הפוליסה (ע"א 779/89 שלו נגד סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח (1), 221, שם בעמ' 230).

1. בענייננו, כאמור, אין מחלוקת כי צוין במפורש בתעודת הביטוח שהיא חלה רק על צד ג'; מדובר במסמך המורכב מדף אחד בודד שהכיתוב בו ברור וניתן להבחין בו בנקל. יוצא, אפוא, כי לשון חוזה הביטוח היא ברורה, חד משמעית ומפורשת.

כך גם, מחומר הראיות שהוצג בפני בית המשפט, עולה תמונה ברורה ומפורשת לגבי כוונת הצדדים להסכם – הם המבטחות וצד ג', שלפיה שני הצדדים היו מודעים היטב לכך שמדובר בפוליסה לנהג נקוב בשם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בלשון ההסכם; כך נטען על ידי שני הצדדים להסכם וכך העידו העדים מטעמם, כפי שהובא לעיל; מכאן שהתכלית הסובייקטיבית של הסכם הביטוח ברורה וחד משמעית, ולפיכך יש לאמץ אותה.

1. משעמדנו על התכלית הסובייקטיבית של הסכם הביטוח, התהליך הפרשני בא לידי סיום. ואולם, גם אם לא ניתן היה לעמוד על התכלית הסובייקטיבית, הרי בנסיבות המקרה, ניתן לעלות בנקל על התכלית האובייקטיבית של הסכם הביטוח.

דומה, כי אין חולק שפוליסה לנהג נקוב בשם מיועדת כדי להפחית את הסיכון החל על המבטח, ובהתאם לכך להפחית את הפרמיה החלה על המבוטח. מדובר בהסדר סביר והוגן שמשרת את האינטרסים של שני הצדדים בצורה מאוזנת וסבירה, ומשום כך אף משקף את התכלית האובייקטיבית הסבירה של הסכם הביטוח בנסיבות המקרה.

בנסיבות אלה, ונוכח האמור בפסיקה, אין עוד מקום להיזקק לכללי הפרשנות המשניים החלים בחוזי ביטוח לעניין גילוי מוגבר ופירוש נגד המנסח – המבטח; מה גם, שבנסיבות המקרה, אין בכללים אלה כדי להועיל לתובע, לנוכח מה שנקבע לעיל.

נוכח כל האמור, יש לקבוע כי האופנוע היה מבוטח בביטוח נקוב בשמו של צד ג', ולפיכך, לא היה כיסוי ביטוחי לנפגע בעת התאונה.

1. מהעדויות שהובאו בתיק, הן של הנפגע ואשתו והן של צד ג', עולה במפורש כי הנפגע היה מודע לכך שהאופנוע מבוטח ביטוח נקוב בשם, וכי אין כיסוי ביטוחי עבורו.

זאת ועוד, הנפגע גם העיד כי בעת התאונה היה לו אופנוע וכי הוא ביטח את האופנוע שלו בביטוח נקוב בשם (ראו: עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 6 – 7). כאמור, הנפגע אף העיד כי הוא לא תבע את המבטחות משום שידע שאין לו כיסוי ביטוחי (עמ' 42 ש' 23 – 27).

בנסיבות אלה, הרי שלנפגע אין זכות תביעה על פי חוק הפלת"ד, לנוכח הוראת סעיף 7 (5) לחוק הפלת"ד, וסעיף 7 א' לחוק, שאינו חל בנסיבות המקרה. בהתאם לכך גם אין זכות תביעה לתובע הנכנס בנעליו של הנפגע.

סוף דבר

1. התביעה נדחית. התובע ישלם למבטחות (הנתבעות 1 – 3) הוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪, ולקרנית – נתבעת 4, הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ .

ההודעה לצד ג' נדחית. קרנית תשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ו, 21 יולי 2016, בהעדר הצדדים.