כללי

1. התובע, יליד 7.8.60 נפל, לטענתו, ביום 29.4.03 כאשר פסע על הכביש הסמוך לביתו ולמקום עבודתו וזאת בשל בור בכביש.

ממקום האירוע פונה התובע על ידי אחיו, אשר עבד בנגריה הסמוכה, לבית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת.

בבית החולים, אליו הגיע בשעה 18:56, מסר התובע כי נפל ברחוב כשעה קודם להגעתו לבית החולים. אובחנה אצלו פריקה אחורית של מרפק שמאל ובשל כך בוצעה החזרה סגורה של המרפק והותקן סד גבס. שבוע לאחר מכן, הוסר סד הגבס. בהמשך, הופנה לטיפולי פיזותרפיה. התובע הציג מסמכים רפואיים המתעדים טיפולים ובדיקות עד לחודש אוגוסט 2003.

1. הנתבעת טענה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו, בין היתר מאחר שהמדובר בעדות יחידה שאינה נתמכת בדבר. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התביעה הוגשה יומיים בלבד קודם למועד התיישנותה וכי בכך גרם לה התובע לנזק ראייתי. לחילופין, טענה הנתבעת כי אם תוטל עליה חבות, אזי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור משמעותי לאור היכרותו את המקום.

אומר מיד, התובע הכחיש את טענת הנתבעת, כי לא פנה אליה קודם להגשת התביעה. התובע טען כי פנה גם בעל פה, אך גם בכתב, באמצעות עו"ד. מנגד, לא נשמעה תגובה הולמת. כך גם לטענת התובע, מצב הכביש היום, כפי שהיה, כך שלא ברור איזה נזק ראייתי, אם בכלל, נגרם לה לנתבעת בשל עיתוי הגשת התביעה. לפיכך, טענה זו של הנתבעת, איני מוצאת לקבל.

נסיבות האירוע

1. מטעם התובע העידו התובע בעצמו, אחיו וכן אשתו.

באירוע עצמו נכח התובע בלבד (ראו עמ' 10 ש' 15). אחיו, בעל נגריה אשר אצלו עבד התובע, שהה אותה עת בנגריה. לאחר נפילת התובע, בכביש הסמוך לנגריה, נכנס הוא אל תוך הנגריה ובהמשך, הצביע לאחיו על מקום הנפילה.

במסמכי חדר המיון נרשמו, מפי התובע, פרטי האירוע ולפיהם "לדבריו לפני שעה ב רחוב נפל נחבל מרפק שמאל...". תיאור דומה מצוי גם במסמכים הרפואיים שנערכו בהמשך בקופת החולים.

מקום האירוע מוכר היטב לתובע. המדובר במקום סמוך לביתו ולנגרית אחיו, בה עבד והוא נהג לעבור במקום באופן תדיר (ראו עדות אחי התובע עמ' 8 ש' 7-10, עדות התובע עמ' 9 ש' 32 ועמ' 10 ש' 7 ועדות אשת התובע עמ' 14 ש' 8-11).

התובע נחקר ארוכות אודות נסיבות הנפילה.

לדברי התובע, מעד כתוצאה מכך שרגלו נתקלה בבור אשר היה בכביש, הוא מעד ונפל על ידו.

התובע צירף גם תצלומים של המקום בו אירעה הפגיעה לטענתו ושל המפגע שגרם לנפילתו.

אחיו של התובע העיד כי בעת האירוע, היה המקום מואר עדיין באור יום (עמ' 8 ש' 12).

התובע טען בתחילה כי בעת נפילתו, בתאריך 29.4.03 קרוב לשעה 18:00, היה האזור כבר חשוך (עמ' 10 ש' 5), אך בהמשך מסר "היה אור אבל לא ממש אור יום" (עמ' 10 ש' 11).

עיון בגליון חדר המיון מלמד כי התובע הגיע לחדר המיון בבית החולים בשעה 18:56.

לאור העדויות, מועד האירוע ושעת ההגעה לבית החולים, המסקנה היא כי בזמן האירוע טרם ירדה החשיכה באזור והיה עוד אור.

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים ולא הוגשו ראיות.

1. לאחר שבחנתי את עדויות התובע ואחיו וכן את המסמכים הרפואיים ועיינתי בתצלומי המקום אשר הוגשו על ידי התובע, אני מוצאת לקבל את גרסת התובע לנסיבות קרות התאונה. לא מצאתי בגרסתו סתירות של ממש שיש בהן כדי לפגוע בטענותיו, כפי שטוענת הנתבעת, הגם שנדמה היה כי התובע מנסה להעצים ולהקצין את מצב הכביש ואת נסיבות נפילתו, כך למשל, בכל הנוגע למצב התאורה במקום ולטיב הכרותו את המקום כהולך רגל. עם זאת, לא מצאתי באמור, או בכל טענה אחרת של הנתבעת, כדי לפגום בראיות אשר הובאו על ידי התובע ואשר די בהן כדי להוכיח את נסיבות נפילת התובע, כפי שטען, היינו, כתוצאה מבור בכביש. דווקא אותן סתירות מסויימות שנתגלעו בעדויות התובע ואחיו, מחזקות את מהימנותם של העדים וזאת אף על רקע הזמן הרב שחלף מאז האירוע ועד למועד בו מסרו את תצהיריהם והעידו בבית המשפט.

העדויות משתלבות עם התצלומים ועם המסמכים הרפואיים והמסקנה היא כי גרסת התובע לנסיבות נפילתו הוכחה.

החבות

1. טוענת הנתבעת כי התובע, אשר מכיר את המקום, צריך היה להימנע מדריכה דווקא במקום בו היה הבור. ככלל, ההולך בדרך צריך להימנע מלהביט אל-על, אך מנגד, גם תחת ההנחה שמדרכות, ובמקרה בו עסקינן, הכבישים בהם נאלצים גם הולכי הרגל לפסוע, אינם משטח סטרילי וחלק, עדיין אין לצפות מהולכי רגל להביט כל העת תחת רגליהם. במקום, כפי שעולה מן העדויות, אין מדרכות, כך שהולכי הרגל נאלצים לפסוע על הכביש המשמש גם את כלי הרכב. מטבע הדברים, כבישים אינם משטחים חלקים, אך בהשוואה למדרכות המשמשות אך ורק הולכי רגל ואולם הנתבעת, בהיותה רשות ציבורית, נושאת באחריות לדרכים המצויות בתחום שיפוטה. אם קיים מפגע כזה או אחר, בפרט מפגע כמו זה הנדון כאן, אשר היה קיים בכביש ואף מתברר כי קיים בו עד ימינו אנו, מצופה ממנה כי תפעל לתיקונו על מנת להסיר את הסכנה. הגם שהמפגע ממוקם במרכז הכביש ויכולה להיטען הטענה כי אין הוא מהווה סכנה לכלי רכב, אזי במקרה זה, משעה שבכביש הנדון אין מדרכה והולכי רגל משתמשים אף הם בכביש, על הנתבעת לדאוג למצבם התקין של הכבישים, גם על יסוד ההבנה כי הולכי רגל עושים בו שימוש.
2. עם זאת, אשם תורם רובץ לפתחו של התובע. התובע גר ועבד בסמוך למקום שבו נפל. בעת האירוע, כפי שעולה מן הראיות כאמור, היה אור יום. התובע היה מודע לקיומם של מפגעים בכביש והיה עליו לנקוט משנה זהירות מהבור המסויים שבו גם נפל, במסגרת האירוע מושא תיק זה.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני מוצאת לקבוע כי יש להעמיד את אשמו התורם של התובע באירוע על שיעור של 25%.

הנכות הרפואית

1. הפגיעה אצל התובע היתה בידו השמאלית, כאשר ידו הימנית היא הדומיננטית.

לאחר שהוגשו חוות דעת מטעם הצדדים, מונה ד"ר מיכה רינות כמומחה מטעם בית המשפט.

ד"ר רינות תיעד כך את בדיקת התובע:

"קיימת הגבלה קלה בטווחי היישור והכפיפה של המרפק. אין הגבלה בתנועות הסיבוביות. בצילומי הרנטגן העדכניים נראה שבר ניתוק לא מחובר של האפיקונדיל המדיאלי ללא תזוזה וכן גופים מסויידים בקדמת המרפק."

המומחה קבע כי לתובע היתה נכות זמנית בשיעור 100% למשך שלושה חודשים לאחר התאונה ו- 30% נכות זמנית למשך שלושת החודשים העוקבים. לאחר מכן, נותרה לו לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.

1. איש מן הצדדים לא ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט ולא נשמעה טענה כלשהי ביחס לנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה.

לפיכך, לאחר בחינת חוות דעתו של המומחה, אני מוצאת לקבל את קביעותיו ביחס לשיעור נכותו של התובע.

הפיצוי

אבדן שכר לעבר

1. עיון בטופס תקופות הדיווח של התובע, יליד 7.8.60, מלמד כי מאז חודש יוני 1991 ועד למועד הפגיעה, בחודש אפריל 2003, לא תועדה עבודה כלשהי של התובע. לאחר התאונה, עבד חודש יחיד, בחודש אוקטובר 2003, ובהמשך, החל מחודש יולי 2004, נרשמו מעבידים שונים וכן תקופות אבטלה עד ימינו אנו.
2. כאמור, לתובע נקבעו שלושה חודשי נכות זמנית בשיעור 100%, שלושה חודשים נוספים של נכות זמנית בשיעור 30% ונכות צמיתה בשיעור 10%.
3. התובע לא השכיל להביא נתונים מדוייקים אודות שכרו כאשר עבד קודם לאירוע מושא תיק זה, הגם שנטען כי עבד בנגריית אחיו. לאחר עיון בתלושי השכר אשר הוצגו והנוגעים לתקופות שלאחר התאונה וכן עיון בטענות הצדדים, אני מוצאת לערוך את החישוב לעבר לפי בסיס שכר של 3,000 ₪ (לאחר שערוך ממועד התאונה ועד היום).

מתלושי השכר שהוצגו על ידי התובע עולה כי שכרו לאחר האירוע דומה לבסיס השכר האמור בחלק מן החודשים ואילו בחודשים אחרים עולה עליו, לעתים משמעותית.

יוצא כי לעבר, בהתאם לקביעות המומחה ומאחר שמן המידע שהוצג בפניי עולה כי התובע לא עבד באותה התקופה, אני מוצאת לפסוק פיצוי בסך 25,000 ₪.

אבדן פוטנציאל השתכרות לעתיד

1. התובע טען כי איבד את יכולתו לעבוד כנגר. לטענתו, ניסה לעבוד בעבודות אחרות, אך ללא הצלחה. אחיו, אשר אצלו על פי טענתו, עבד התובע ערב התאונה, טען כי התובע עזב את העבודה בנגריה שלו והלך לעבוד עם חברו.

טענות אלו של התובע ואחיו אינן מגובות במסמכים. אין לעבודת התובע בנגריית אחיו זכר בדיווחי הביטוח הלאומי והתובע גם לא הציג כל תיעוד אחר.

טענת התובע כי עברו התעסוקתי לאחר התאונה מצביע על חוסר יכולת להתמיד בעבודה וזאת על רקע אירוע הפציעה, אינה מתיישבת עם העובדה שגם קודם לתאונה, עברו התעסוקתי של התובע לוט בערפל למשך שנים רבות ובשנים שקדמו לשנת 1991, נראה הוא דומה לזה שלאחר התאונה.

1. מתיאור המגבלה ותפקודי היד, כפי שתוארו על ידי המומחה מטעם בית המשפט, עולה כי לתובע מגבלה אשר עלולה להקשות עליו להמשיך ולעבוד כנגר, אולם לא שוכנעתי כי הוא מנוע מלעבוד בכך ואף לשיטתו של אחי התובע, המשיך התובע גם לאחר התאונה לעבוד בנגריה, אך בזו של חברו וזאת עד לתאונה נוספת שאירעה לו.

המומחה ציין כי "בבדיקה הגופנית קיימת הגבלה קלה בטווחי היישור והכפיפה של המרפק. אין הגבלה בתנועות הסיבוביות".

לאור דיווחיו החלקיים של התובע אודות מקומות עבודתו והעדר מסמכים התומכים בכך, לא אוכל לקבל את טענתו כי איבד לחלוטין את כושר עבודתו כנגר. אך גם מעבר לכך, תלושי השכר של התובע, אלו אשר הוצגו בפניי, מלמדים כי שכרו של התובע לא נפגע.

לאחר ששקלתי בדבר, לאור תיאור נכותו של התובע והמגבלה המתוארת ובשים לב לאופי מקצועו של התובע, אני מוצאת לפסוק בראש נזק זה, פיצוי המתבסס על שכר התובע קודם לתאונה, 3,000 ₪ ועל שיעור הנכות שנקבע על ידי המומחה, בסכום כולל של 40,000 ₪.

הוצאות

1. הוצאות התובע מכוסות, ככלל, על ידי קופת החולים, אך מטבע הדברים, קיימות הוצאות נוספות אשר התובע נאלץ לשאת בהן.

לאחר ששקלתי בדבר, אני מוצאת לפסוק פיצוי גלובאלי, לעבר ולעתיד, בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך 2,000 ₪.

עזרת צד ג'

1. לא הוצגו ראיות אודות עזרת צד ג' בשכר בעקבות התאונה.

התובע טען כי נזקק לעזרתה של אשתו במהלך תקופת הפציעה וההחלמה.

מעדויות התובע ואשתו, מתברר כי שניהם היו מובטלים בזמן האירוע. אשת התובע עובדת כיום (עמ' 14 ש' 13).

לאחר ששקלתי את הנסיבות ואת אופי הפציעה ודרישות הטיפול בתובע לאחריה, אני מוצאת לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך של 2,000 ₪.

כאב וסבל

1. בנסיבות, בשים לב לשיעור הנכות הרפואית ולמהלך ההחלמה של התובעת אני מוצאת לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך של 20,000 ₪.

סה"כ הפיצוי

1. סה"כ עומד סכום הפיצוי על 89,000 ₪.

מאחר שכאמור, אני מוצאת לקבוע לתובע אשם תורם בשיעור 25% יעמוד סכום הפיצוי על סך של 66,750 ₪.

לסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ, הוצאות ההליך בסכום כולל של 4,500 ש"ח וכן אגרת בית המשפט אשר שולמה על ידי התובע.

הסכומים האמורים ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ה, 05 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.