על פי הסדר דיוני בין הצדדים, שנמסר לאחר תום הדיון, ניתן פסק דין בשאלת החבות בלבד.

התביעה היא לפיצוי נזק שנגרם לרכב התובעת מסוג יונדאי מס' רישוי 57-594-63 (להלן: "רכב התובעת" או "יונדאי") ביום 23.3.09 מרכב דייהטסו מס' רישוי 56-867-07 (להלן: "רכב הנתבע").

גרסת התובעת תואמת את גרסת הנהג בכך, שהרכב שבו נהג, שמושכר מהתובעת, נפגע ע"י הרכב של

הנתבע מס' 2 מאחור כאשר הרכב הפוגע נפגע בחזיתו. זה גם מצב הרכבים.

בין הנהגים יש פער של גרסאות למקום הפגיעה, כאשר הנהג ברכב התובעת טוען לפגיעה לפני

הכניסה לצומת והנהג ברכב הנתבעת טוען לפגיעה אחרי שהרכבים עברו את הצומת.

המשטרה מצאה את שני הרכבים אחרי הצומת, כאשר רכב התובעת עומד הפוך לכיוון התנועה,

בנתיב לכיוון הצומת, ורכב הנתבע עומד בכיוון הנסיעה. לטענת הנהג ברכב הנתבע, הנהג ברכב

התובעת הוא זה שהזיז את רכבו. גרסת הנהג ברכב התובעת הוא שהמכה סובבה את רכבו.

הפער בין הגרסאות למקום התאונה אינו פער מוחלט, מפני שהנהג ברכב הנתבע שרטט את מיקום

הרכבים והגורם לתאונה, והשרטוט צורף לכתב ההגנה. בהמשך הוא סימן את מקום התאונה על גבי

אותו שרטוט (מוצג ת/4). לפי השרטוט וההסבר נלווה אליו בכתב, הנהג ברכב התובעת הגיע

משמאלו ונכנס לפניו בנתיב שלו, לפני הצומת, והסיבה לתאונה היא בלימתו הפתאומית באמצע

הצומת. על פי הסבר זה, התאונה הייתה בצומת כתוצאה מבלימה, ולא מעצם הכניסה לנתיב

הנסיעה של נהג הנתבע. בהסבר גם מצוין, כי מלכתחילה הכניסה של רכב התובעת היה צמוד לרכב

הנתבע, אך זה לא מה שגרם לתאונה אלא הבלימה אחרי כ-20 מטר. דהיינו, שלכאורה, אם הנהג

ברכב הנתבע היה ערני, היה בידו להאט מהרגע שהיונדאי נכנסה בפניו.

העדות שהיו ברכב הנתבע העידו על הכניסה של רכב התובעת לפני רכב הנתבע, כולל ההתיישרות

(העדה שילה) ומכאן, הן מתארות תאונה כאירוע שהוא פועל יוצא של אותה כניסה מלפנים.

אבל, מיקום התאונה ע"י נהג ברכב הנתבע, אינו מתיישב עם מיקום הרכבים, כולל רכב הנתבע אחרי

התאונה.

הגרסה של הנהג ברכב הנתבע לבלימה של רכב התובעת היא, שהנהג התכוון לפנות שמאלה ושכח,

ואז כשהיה באמצע הצומת, בלם. אבל אין בכך כדי להסביר מדוע נהג ברכב התובעת יעקוף את רכב

הנתבע משמאל וייכנס מלפניו לפני הצומת (מוצג ת/4), כאשר רכב הנתבע נוסע לפני כן בנתיב

לנסיעה ישר, מימינו, והנהג ברכב התובעת מתכוון לפנות שמאלה בצומת. הטענה של שכחה לפנות

שמאלה, אינה הגיונית, לפי השרטוט מוצג ת/4.

לאחר ששקלתי את הראיות, אני מקבלת את גרסת הנהג ברכב התובע. משמע, שגם אם בשלב

מסוים הוא נסע משמאל לנהג ברכב הנתבע, בכוונה לפנות שמאלה בצומת בנתיב שנפתח לשם כך,

הפגיעה היא מחמת טעות של נהג הדייהטסו שנכנס לנתיב זה, כדי להמשיך לנסוע ישר, וזו הסיבה

לתאונה.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ח' חשון תשע"ג, 24/10/2012, בהעדר הצדדים.