צד ג' הרב אליעזר כהנמן

1. ב- 27.4.10 הגישה עמותת ישיבת פוניבז' [להלן: "עמותת ישיבת פוניבז'" או

"המשיבה"] כנגד המבקשים את התביעה שבנדון, שהינה תביעה כספית ע"ס כ-11 מיליון ₪ בגין כספים ששילמה לטענתה מ- 1.1.05 ועד 1.2.11 עבור עלות ארוחות ומזון שאכלו תלמידים הרשומים בעמותת מסורת התורה [להלן: "עמותת מסורת התורה" או "המבקשת"] בחדר האוכל של ישיבת פוניבז'.

המבקש 2 הינו יו"ר וחבר הנהלת עמותת מסורת התורה. המבקש 3, הרב מרקוביץ' [להלן: "הרב מרקוביץ"], הינו חבר ועד ההנהלה של עמותת מסורת התורה.

המבקשים - הנתבעים בתביעה, שלחו הודעת צד ג' לרב אליעזר כהנמן [להלן: "הרב כהנמן"] ובה טענו:

א. "... החל הרב אליעזר [הרב כהנמן – י.ג.]... להתנער באופן בוטה מפסק הבוררות עד כדי "שבירת כלים". כן פנה הרב אליעזר [הרב כהנמן- י.ג.] לכל דרך אפשרית על מנת לפגוע ברב מרקוביץ', להצר את צעדיו ולמנוע ממנו את חלקו בהנהגת הישיבה" – סעיף 23 להודעת צד ג'.

ב. "בין היתר נקט הרב אליעזר [הרב כהנמן – י.ג.] בפעולות הבאות: סירוב לרשום תלמידים שהתקבלו לישיבה... ואשר היו מזוהים עם הרב מרקוביץ' וזאת בניגוד לפסק הבוררות... הרב אליעזר [הרב כהנמן- י.ג.] אף הפסיק באופן חד-צדדי לשלם משכורת לרמי"ם ולמשגיחים [הרבנים המלמדים- י.ג.] המזוהים עם הרב מרקוביץ'- בניגוד לפסק הבוררות... ניסה הרב אליעזר [הרב כהנמן- י.ג.]... לפנות בכוח חלק מתלמידיו של הרב מרקוביץ' מהישיבה – בניגוד כמובן לפסק הבוררות" – סעיפים 23 [א], 23[ה], 23[ו] להודעת צד ג'.

ג. "אלמלא היה הרב אליעזר [הרב כהנמן – י.ג.] מונע שלא כדין – בניגוד לפסק הבוררות את קבלתם של התלמידים ... היו תלמידים אלה זכאים לכלכלה על חשבון ישיבת פוניבז' ובכלל זאת על חשבון התובעת [המשיבה – י.ג.] שנועדה לשרת את מטרותיה של ישיבת פוניבז' " – סעיף 34 להודעת צד ג'.

ד. "המצב כיום הוא, שישיבת פוניבז' מפוצלת לשני מחנות – מחד מחנהו של הרב מרקוביץ' ואילו מנגד מחנהו של הרב אליעזר [הרב כהנמן – י.ג.]" – סעיף 25 להודעת צד ג'.

המבקשים טענו שהרב כהנמן, בניגוד לפסק הבוררות, מנע את רישום תלמידי הרב מרקוביץ', הלומדים בישיבת פוניבז', לעמותת ישיבת פוניבז' [המשיבה], ועקב כך לא יכלו התלמידים לקבל זכויות על פי חוק, ואף נמנע ממורים המזוהים עם הרב מרקוביץ' לקבל משכורת. עוד נטען שעקב כך נאלץ הרב מרקוביץ' לפתוח עמותה חדשה [המבקשת] כדי שהיא תשמש אכסניה לרישום תלמידיו בישיבת פוניבז' ולתשלום משכורת למורים. האכסניה הפיזית בה לומדים תלמידי הרב מרקוביץ' נותרה ישיבת פוניבז'.

הרב מרקוביץ' הצהיר על נכונותו לחדול לפעול במסגרת העמותה החדשה [המבקשת] אם הרב כהנמן יאות לקיים את פסק הבוררות ויאפשר רישום תלמידיו לישיבת פוניבז' אצל המשיבה.

2. תביעה זו הינה חלק מסכסוך רב שנים בין הרב אליעזר כהנמן לבין הרב שמואל מרקוביץ' על ההנהגה בישיבת פוניבז' בבני-ברק. שני הרבנים הינם גיסים, והסכסוך בא לעולם לאחר פטירתו של הרב אברהם כהנמן ז"ל, שהנהיג את ישיבת פוניבז' במשך שנים רבות. הרב אליעזר כהנמן הינו בנו של הרב אברהם כהנמן ז"ל והרב שמואל מרקוביץ' הינו חתנו.

בישיבת פוניבז' נוצרו שני מחנות של תלמידי ישיבה. תלמידי ישיבה ההולכים אחר הרב כהנמן, ותלמידי ישיבה ההולכים אחר הרב מרקוביץ'.

3. ב- 9.6.99, מתוך מטרה לפתור את הסכסוך בישיבת פוניבז', חתמו הרב כהנמן והרב מרקוביץ' על שטר בוררות. בשטר הבוררות נקבע:

"אנו הח"מ הרב אליעזר כהנמן והרב שמואל מרקוביץ' מקבלים עלינו לקיים ככל שייפסקו הרבנים... שנבחרו על ידנו לדון ולהכריע בעניין סמכויותיהם וזכויותיהם של הצדדים בישיבת פוניבז', מוסדותיה ונכסיה בכל העניינים השייכים לכך, כולל בעניינים הרוחניים... והרינו מתחייבים לקיים כל מה שיפסקו... הרשות בידי בית דין זה [בבוררות – י.ג.] להוציא גם פסקי דין ביניים, וכן להוסיף ולשנות ולפרש את פסקי הדין שיתנו... גם פסק הדין הסופי ניתן להתפרש ע"י בית דין זה, וכן אם יתעורר ספק במשמעות שטר בוררין זה יתפרש הדבר ע"י בית דין זה".

ב- 29.2.00 ניתן פסק בוררות ובו נקבעה חלוקת הסמכויות בין הרבנים בישיבת פוניבז', נוהל קבלת תלמידים לישיבה וביטול החלוקה למחנות - באופן שלא תהיינה שתי עמותות בישיבת פוניבז', כי אם ישיבה ועמותה אחת.

בהבהרות נוספות שנתנו הבוררים נקבע: "הכוונה היתה... שלא תהיינה שתי עמותות בתוככי ישיבת פוניבז', כי אם עמותה אחת וישיבה אחת, וכדי להביא את השלום בין שני המחנות ... תלמידים שהיו רשומים בצור תורה [כיום המבקשת – י.ג.], שהם לומדים בישיבת פוניבז' מאז ועד עתה, הרי הם מעתה כתלמידים לכל דבר בישיבת פוניבז'... ללא שום הפליה ביניהם לשאר התלמידים... יש לקבלם לעמותת ישיבת פוניבז' ולתת להם את כל הזכויות של יתר האברכים... חלקו הראשון של פסק הדין קבע באופן עקרוני כי הרב כהנמן והרב מרקוביץ' הינם בעלי זכויות בישיבה. חלקו השני של פסק הדין רק בא לקבוע סדרי עבודה פנימיים בהנהגת הישיבה, שבסיס החלוקה הוא חינוכי... כלכלי ... בית הדין הותיר בידו את הסמכות לבחון את החלוקה הנ"ל מבחינה מעשית ולהעמידה במבחן המציאות".

הוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות על הבהרותיו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב [ה"פ 1067/05] . ב- 28.3.07 הורה בית המשפט העליון על החזרת הבקשה לדיון [ע"א 3216/06 ורע"א 10317/06], והבקשה טרם נדונה.

4. בתביעה שבנדון טרם הסתיימו הליכי הקדם. בית המשפט מינה את השופט [בדימוס] יעקב טירקל כמגשר בסכסוך.

המבקשים טענו בכתב הגנתם, שיש להורות על עיכוב הליכים בתובענה מכוח סעיף 5[א] לחוק הבוררות- תשכ"ח, 1968 – בהתאם לשטר הבוררות שנחתם.

המבקשים מוצאים חיזוק לטענתם בהחלטת בית משפט השלום בת"א [כב' השופט ישי קורן], שאושרה על ידי ערכאות הערעור: בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, ובה נקבע בין אותם צדדים שבתובענה שבנדון, שהדיון בתביעה לסילוק יד שהגישה המשיבה כנגד המבקשים יעוכב מכוח סעיף 5[א] לחוק הבוררות.

לאור החשיבות של הקביעות בתביעה לסילוק יד - לעניין הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בבקשה לעכב הליכים בתובענה זו מכוח סעיף 5[א] לחוק הבוררות - נעבור ונפרט את השתלשלות הדברים בתביעה לסילוק יד.

5. ב- 31.12.09 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל-אביב כנגד המבקשים 1-3 [ת.א. 40744-12-09], ובה נתבקש בית המשפט "לחייב את הנתבעים [המבקשים 1-3] לסלק את ידיהם מהמקרקעין [עליהם בנויה ישיבת פוניבז' – י.ג.] ולפנותם מכל אדם לרבות... מתלמידי ישיבת מסורת התורה [המבקשת – י.ג.]".

בכתב התביעה טענה המשיבה:

א. "התובעת 2 [המשיבה – י.ג.] הינה בעלת זכויות החזקה והשימוש הבלעדיים במקרקעין" - [סעיף 3 לתביעה].

ב. "על המקרקעין הוקמו... מתקנים... שנועדו לשמש את ישיבת פוניבז'... ובכללם... חדר אוכל ושאר מבנים ומתקנים הדרושים כדי לקיים את ישיבת פוניבז' המונה תלמידים ואברכים" - [סעיף 4 לתביעה].

ג. "התובעת 2 [המשיבה – י.ג.] היא המנהלת והנושאת בפועל... בעלויות הכרוכות בהחזקת המקרקעין והשימוש בהם" -[סעיף 5 לתביעה].

ד. "התובעת 2 [המשיבה – י.ג.] היא זו שנושאת בהוצאות החזקתו של חדר האוכל במקרקעין - באמצעות נשיאה בתשלומים בגין רכישת מזון, תשלומים לעובדי המטבח שבחדר האוכל שנועד לשמש את תלמידי ישיבת פוניבז' בלבד" - [סעיף 6 לתביעה].

ה. "הנתבעת 1 [המבקשת 1 – י.ג.] היא עמותה רשומה אשר מטרותיה העיקריות הן הפעלת ישיבה. הנתבע 2 [המבקש 2 – י.ג.] משמש כיו"ר וכחבר ועד ההנהלה בנתבעת 1 והנתבע 3 [המבקש 3 – י.ג.] כחבר ועד ההנהלה בנתבעת 1. הנתבעים [המבקשים – י.ג.] השיגו גבול ופלשו..."- [סעיף 8 לתביעה].

ו. הנתבעים [המבקשים – י.ג.]... אינם משלמים... את עלות החזקת המבנים והמתקנים שאת גבולם השיגו ואליהם פלשו. התובעת 2 [המשיבה – י.ג.] היא זו שממשיכה לשאת לבדה בעלות אחזקתם... תלמידי הישיבה המתחרה שמנוהלת על המקרקעין ע"י הנתבעת 1 [המבקשת – י.ג.] סועדים בחדר האוכל של ישיבת פוניבז', למרות שלא הוענקה להם כל רשות לעשות כן, למרות שהנתבעת 1 [המבקשת – י.ג.] אינה נושאת בעלויות הרבות הכרוכות בהחזקת חדר האוכל ולמרות שחדר האוכל מיועד אך ורק לתלמידי ישיבת פוניבז'" - [סעיף 10 לתביעה].

המשיבה פירטה בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום את התשתית העובדתית בעניין סכסוך ההזנה של תלמידי הרב מרקוביץ' , הלומדים במבני ישיבת פוניבז'- תשתית שפורטה גם בתביעה דנן אשר הוגשה כ- 4 חודשים לאחר התביעה לסילוק יד.

ב- 20.1.11 בית משפט השלום [כב' השופט ישי קורן] קבע בהחלטתו [לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, חקירת המצהיר בבקשה לרשות להתגונן והגשת סיכומים בכתב], בהתדיינות בה הצדדים היו אותם צדדים לתובענה שבנדון:

א. "הרב כהנמן והרב מרקוביץ' הניחו לפתחו של הרכב הבוררים את מלוא הסכסוך שביניהם בכל הנוגע לניהול הישיבה, ופסק הבורר הכריע במחלוקות השונות ... על פי שטר הבוררות הסמיכו הצדדים את בית הדין... לחזור ולהידרש לפסיקתו מעת לעת לאורך זמן. בית הדין של הבוררות הבהיר בפסיקתו כי על יסוד הסכמת הצדדים נותרה בידו הסמכות לשוב ולהידרש למחלוקת שבין הצדדים" – [סעיף 14 להחלטה].

ב. "בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין כספי נאמנות שהוחזקו בידי הרב מרקוביץ' [ה"פ 1166/07] קבע ביהמ"ש ביום 12.10.08, כי בין הרב מרקוביץ' לרב כהנמן קיים הסכם בוררות מחייב, ועל כן נמנע ממתן סעד לרב כהנמן על פי התביעה שהיתה בפניו... הערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון [ ע"א 10010/08]. בפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן ב- 2.12.09 נאמר בין היתר: "אכן המשיבה 4 [ישיבת פוניבז' בע"מ- י.ג.] לא היתה צד להסכם הבוררות . עם זאת, יתכן ולאור מעמדם של המערער והמשיב במשיבה 4, ומאחר והסכם הבוררות מתייחס אף לעניינים גשמיים ... ניתן לומר שהמשיבה 4 עצמה כפופה להסכם הבוררות ומכאן שהסכסוך צריך להיות מובא בפני הבוררים. איננו רואים צורך להכריע בעניין הזה ... אין לקבל שהמערער [הרב כהנמן – י.ג.] ינסה מצד אחד להימלט מהבוררות ומצד שני יטען כי רשאי הוא לנקוט הליך לפי חוק" – [סעיף 16 להחלטה].

ג. "הבוררים הכריעו בעניין וקבעו הסדרים שנועדו להבטיח את המשך קיומה של הישיבה ואת המשך שהותה של הנתבעת [המבקשת – י.ג.], על עובדיה, מוריה ותלמידיה במסגרת הישיבה. עתה משהשתלט הרב כהנמן על הנהלת התובעות, הוא "נמלט" מן הבוררות, כלשון ביהמ"ש העליון ועושה כל שאל ידו כדי לדחוק את רגלי הנתבעים מן הישיבה, תוך התעלמות לכאורה מהוראות פסק הבוררות" – [סעיף 17 להחלטה].

ד. "קיימת זהות בין התובעות [ובגדרה גם המשיבה – י.ג.] ובין הרב כהנמן כשם שקיימת זהות בין הנתבעים [ובגדרם המבקשים 1-2 – י.ג.] ובין הרב מרקוביץ'. ברור לכל כי הנתבעים 2-3 נתבעים מכוח תפקידם בהנהלת הנתבעת 1 [המבקשת – י.ג.], ועל כן האמור בעניינה של הנתבעת 1 חל גם עליהם... התובעות והנתבעים מחוייבים על פי הסכם הבוררות להסדיר את המחלוקת נושא תיק זה במסגרת הליכי הבוררות" – [סעיף 17 להחלטה].

ה. "קשה להתעלם מהצהרת הנתבעים [המבקשים – י.ג.] לפיה הם נכונים להפסיק את פעילותם באופן מיידי לו רק ימלאו הרב כהנמן והתובעות שבשליטתו אחר הוראות פסק הבוררות" – [סעיף 18 להחלטה].

בית המשפט המחוזי בת"א [כב' השופטת צ'רניאק], בשבתו כערכאת ערעור על ההחלטה [רע"א 36988-02-11],קבע בהחלטה מ- 2.5.12:

א. "העניינים שנמסרו כאמור להכרעה בבוררות הם במחלוקת נושא התובענה שבין הצדדים".

ב. "לא מצאתי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, לפיה קיימת זהות בין המבקשות [ובכללן גם המשיבה- י.ג.] לרב כהנמן, ובין המשיבים [המבקשים – י.ג.] לרב מרקוביץ' - מכוח מעמדם ותפקידם אצל המבקשות והמשיבים, באופן המחייב את הצדדים לתובענה דנן – המבקשות והמשיבים אשר אינם חתומים על שטר בוררות – על פי הסכם הבוררות".

בית המשפט העליון [כב' השופט דנציגר], בשבתו כערכאת ערעור, דחה את בקשת רשות הערעור [רע"א 3500/12] וקבע בהחלטתו מ- 17.5.12:

א. "המשיבים [המבקשים- י.ג.] הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענו בין השאר כי הצדדים האמיתיים לסכסוך הם הרב כהנמן והרב מרקוביץ', ולפיכך יש להעביר את בירור הסכסוך לבוררות לפי דין תורה כקבוע בשטר הבוררות".

ב. "משנקבע כי קיימת זהות בין המשיבים [ובגדרה המבקשת בתביעה נשוא הדיון – י.ג.] לבין הרב מרקוביץ' החתום על שטר הבוררות, סבורני כי רשאיות היו המשיבות להגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, ואין לאפשר למבקשות [ובגדרה המשיבה בתביעה נשוא הדיון – י.ג.] לעשות שימוש לרעה במסך ההתאגדות בניסיון להתחמק מהסכם בוררות מחייב בטענות פורמאליסטיות... נוטה אני להסכים... כי יש לפרש את סעיף 5[א] לחוק הבוררות בצורה תכליתית שתמנע מצדדים להסכם בוררות להתחמק מביצועו על ידי העברת זכויותיהם בהסכם לצדדים שלישיים".

ג. "בקשת הרשות להתגונן גובתה בתצהירו של מר אלי בוסקילה, שהציג עצמו כמנהל הישיבה [מטעם המבקשת- י.ג.], והוא נחקר על תצהירו. לאחר הדיון שהתקיים לפני ביהמ"ש [בית משפט השלום – י. ג.] הגישו הצדדים את סיכומיהם המפורטים...".

"בית המשפט המחוזי קבע... כי המבקשות [בגדר המבקשות כלולה המשיבה – י.ג.] כלל לא ביקשו להעיד עדים מטעמן, ועקב כך דחה את טענתן כי לא התאפשר להן להוכיח את טענותיהן הנוגעות לבקשה לעיכוב הליכים. לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו".

ד. "רשאי בית המשפט לדון ולהכריע בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן... אין כל פסול בשילובה של בקשת עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות במסגרת בקשת רשות להתגונן".

6. יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה זו מכוח סעיף 5[א] לחוק הבוררות תשכ"ח -1968 מהטעמים הבאים:

ראשית, נחתם הסכם בוררות מחייב בין הרב כהנמן לרב מרקוביץ' ועל פיו הועברו להכרעת הרבנים הבוררים מלוא המחלוקות בעניין סמכויות וזכויות הצדדים בישיבת פוניבז', מוסדותיה , נכסיה והעניינים הקשורים לכך [ראו התייחסות בית המשפט העליון להסכם הבוררות כהסכם מחייב: ע"א 10010/08 - פסק דינו של כב' הנשיא גרוניס, ורע"א 3500/12 – פסק דינו של כב' השופט דנציגר].

בהסכם הבוררות נקבע במפורש שהרבנים הבוררים מוסמכים להוסיף ולשנות את פסקי הדין שינתנו, והבוררים אף קבעו בהבהרות שנתנו: "בית הדין הותיר בידו את הסמכות לבחון את החלוקה הנ"ל [חלוקת הסמכויות בעניינים הכלכליים והחינוכיים – י.ג.] מבחינה מעשית ולהעמידה במבחן המציאות".

בקשה לאישור פסק הבוררות וההבהרות שניתנו עד כה - תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי , לאחר שבית המשפט העליון הורה בערעור להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי [ ע"א 3216/06, ורע"א 10317/06].

שנית, הסכסוך שהועבר לבוררות על ידי ראשי הישיבה הרב כהנמן והרב מרקוביץ' התייחס גם לכל הזכויות הכלכליות הקשורות בישיבת פוניבז', מוסדותיה ונכסיה, ולפיכך גם עניין עלות הזנת תלמידי הישיבה בתקופת העבר ינואר 05' עד פברואר 11' צריך לידון על פי הסכם הבוררות בבוררות, במיוחד כאשר נטען בכתב ההגנה שעלות ההזנה צריכה להיות ממומנת מהפירות של הנכסים הרבים שבבעלות ישיבת פוניבז' ומכספי התרומות שניתנו ע"י הנדבנים לטובת כלל תלמידי הישיבה [ראו סעיפים 84-87 לכתב ההגנה]. העניינים שנמסרו להכרעה בבוררות זהים לעניינים שבמחלוקת בתובענה זו.

שלישית, בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשים בבית משפט השלום בת"א [ת.א. 40644-12-09] הציגה עצמה המשיבה כמי שמנהלת, מתחזקת ונושאת בהוצאות החזקת ישיבת פוניבז', שהינה ישיבה גבוהה ללימוד קודש ונועדה לחינוך בני תורה [ראו סעיף 3 לכתב התביעה]. כן הוסבר שעמותת פוניבז' נוסדה על ידי הרב אברהם כהנמן ז"ל שהקים אותה ועמד בראשה [סעיף 2 לכתב התביעה].

הצדדים להתדיינות בבית משפט שלום היו אותם צדדים לתביעה נשוא הדיון. המחלוקת בעניין הזנת התלמידים המשתייכים לזרם של הרב מרקוביץ' עלה במפורש מכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום [ראו סעיף 5 להחלטה]. בית משפט השלום קבע בהחלטתו, שיש זהות בין המשיבה לבין הרב כהנמן ובין המבקשים לבין הרב מרקוביץ', ולכן הצדדים הנ"ל מחויבים על פי הסכם הבוררות להסדיר את המחלוקת במסגרת הליכי הבוררות. ביהמ"ש הורה על עיכוב ההליכים מכוח סעיף 5[א] לחוק הבוררות, והחלטה זו אושרה על ידי ערכאות הערעור- בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון.

הקביעה בדבר הזהות שבין העמותות הרשומות, שהוקמו לצורך מתן מענה לתלמידים המשתייכים לכל פלג, לבין הרבנים כהנמן ומרקוביץ' מהווה השתק פלוגתא בין הצדדים, לאור העובדה שקביעה זו ניתנה לאחר חקירת המצהיר מטעם המבקשים – מר אלי בוסקילה, ולאור קביעת בית המשפט העליון בערעור [רע"א 3500/12]: "בית המשפט המחוזי [בערעור – י.ג.] קבע כי המבקשות [בגדר המבקשות נכללת המשיבה- י.ג.] כלל לא ביקשו להעיד עדים מטעמם ועקב כך דחה את טענתן כי לא התאפשר להן להוכיח את טענותיהן הנוגעות לבקשה לעיכוב הליכים. לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו".

רביעית, הרבנים הבוררים קבעו הסדרים שנועדו לאפשר את הימצאות מוריה ותלמידיה של המבקשת בישיבת פוניבז' ללא הפליה ביניהם לבין תלמידים המזוהים עם הרב כהנמן, וכלשון בית המשפט העליון בע"א 10010/08 בעניין הצדדים אין לאפשר לרב כהנמן "להימלט מן הבוררות", באמצעות שימוש מלאכותי בעמותת פוניבז' שנועדה לנהל ולתחזק את ישיבת פוניבז', ושהוקמה לצורך זה על ידי מייסד ישיבת פוניבז'.

גם ברע"א 3500/12 בעניין הצדדים קבע ביהמ"ש העליון:

"משנקבע כי קיימת זהות בין המשיבים [ובגדרה המבקשת בתביעה נשוא הדיון – י.ג.] לבין הרב מרקוביץ' החתום על שטר הבוררות, סבורני כי רשאיות היו המשיבות להגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, ואין לאפשר למבקשות [ובגדרה המשיבה בתביעה נשוא הדיון – י.ג.] לעשות שימוש לרעה במסך ההתאגדות בניסיון להתחמק מהסכם בוררות מחייב בטענות פורמאליסטיות... נוטה אני להסכים... כי יש לפרש את סעיף 5[א] לחוק הבוררות בצורה תכליתית שתמנע מצדדים להסכם בוררות להתחמק מביצועו על ידי העברת זכויותיהם בהסכם לצדדים שלישיים".

הגשת תביעה לסילוק יד כנגד תלמידי הישיבה המזוהים עם הרב מרקוביץ או הגשת תביעה להטלת חיוב בסך 11 מיליון ₪ על המבקשת, בגין הזנת תלמידי הרב מרקוביץ' בתקופת העבר- לכאורה נוגדת את פסק הבוררות שהורה על ביטול המחנות בישיבת פוניבז' [אשר בקשה לאישורו תלויה ועומדת בפני בית המשפט], ואף אינה מתיישבת עם קביעת הרבנים הבוררים שהעניין ידון בבוררות: "בית הדין הותיר בידו את הסמכות לבחון את החלוקה הנ"ל מבחינה מעשית ולהעמידה במבחן המציאות".

אין הצדקה לאפשר לרב כהנמן "להימלט מהבוררות" כהגדרת בית המשפט העליון בע"א 10010/08 או "לעשות שימוש לרעה במסך ההתאגדות בניסיון להתחמק מהסכם בוררות מחייב" כקביעת בית המשפט העליון ברע"א 3500/12. יש לפרש את סעיף 5[א] לחוק הבוררות "בצורה תכליתית, שתמנע מצדדים להסכם הבוררות להתחמק מביצועו על ידי העברת זכויותיהם בהסכם לצדדים שלישיים" – כפי שהביע בית המשפט העליון את דעתו ברע"א 3500/12 בעניין הצדדים.

לאחר שהתביעה לסילוק יד של תלמידי הרב מרקוביץ' מישיבת פוניבז' לא צלחה ונקבע בהחלטה חלוטה על ידי כל הערכאות שיש לעכב את התביעה מכוח סעיף 5[א] לחוק הבוררות, פנה הרב כהנמן במסלול נוסף – בתביעה כספית בסך כ- 11 מיליון ₪, שעלולה להביא להתמוטטות כלכלית של המבקשת, אשר משמשת אכסניה רישומית לתלמידי הרב מרקוביץ', ואולי להשיג אותה תוצאה בדרך אחרת, וזאת חרף העובדה שאם פסק הבוררות היה מבוצע – יכול והיו תלמידי הרב מרקוביץ' זכאים למלוא הזכויות הכלכליות בישיבה כמו תלמידי הרב כהנמן.

חמישית, בתביעה טרם הסתיימו הליכי הקדם . טענת עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות נטענה במפורש בכתב ההגנה ובהליכי הקדם. מאחר והליכי הערעור על החלטת בית משפט השלום טרם הסתיימו, הסכימו הצדדים שהעניין לא יוכרע בהליכי הקדם . עתה משניתן ב- 17.5.12 פסק דין בערעור בבית המשפט העליון [רע"א 3500/12] – הפכה החלטת ביהמ"ש השלום בעניין זהות הצדדים ועיכוב ההליכים להחלטה חלוטה, והדבר מהווה שינוי נסיבות המצדיק הכרעה בעניין הבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, וזאת עוד קודם לסיום הליכי הקדם.

ששית, בית משפט השלום [ת"א 40744-12-09] קבע בסעיף 18 להחלטתו: "קשה להתעלם מהצהרת הנתבעים [המבקשים- י.ג.] לפיה הם נכונים להפסיק את פעילותם באופן מידי לו רק ימלאו הרב כהנמן והתובעות שבשליטתו אחר הוראות פסק הבוררות", וקביעה זו הפכה להיות חלוטה.

המבקשים הצהירו בסעיף 49 לתשובתם בבקשה לעיכוב הליכים, שהם מוכנים לעשות את הדרוש לקיום הבוררות ועל כך ניתן ללמוד גם מכתב ההגנה , ומאמירות ב"כ הנתבעים בדיונים.

ההפניה להחלטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב [כב' השופט זפט] מ- 13.7.06 [בש"א 10513/06] תומכת בכך שהרב מרקוביץ' היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות והמשכה. בבקשה בבש"א 10513/06 עתר הרב מרקוביץ: "ליתן צו מניעה... בהתאם לחוק הבוררות... המורה למשיב [הרב כהנמן- י.ג.] לפעול לשמירת המצב הקיים עד להחלטת הבוררים... ". בהחלטה בבקשה זו קבע כב' השופט זפט: "המבקש [הרב מרקוביץ' – י.ג.] טען שהמשיב [הרב כהנמן – י.ג.] מפר את פסיקת הבוררים בנושאים שונים, ועל כן פנה לבוררים, ובמקביל הגיש את הבקשה שלפניי לסעדים זמניים, בקשה נסמכת על סעיף 16[א] 5 ו- 17 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968".

ההפניה לצו המניעה שניתן על ידי בית דין צדק בבני ברק [נספח ג' לכתב התשובה], לאחר מתן פסק הדין בבוררות, מוכיחה שהמבקשים ביקשו למנוע מהמשיבה להגיש תביעות לבית המשפט וביקשו להמשיך להתדיין בסכסוך על פי דין תורה. בצו המניעה נאמר: " בית הדין מורה כי עליכם [הרב כהנמן – י.ג.] לבטל מיידית את התביעות הנ"ל בערכאות ולדון עליהם בדין תורה". אין טענה שהרב כהנמן או המשיבה חתמו על שטר בוררות להתדיין בפני בית דין צדק, ולפיכך שטר הבוררות המקורי, שמכוחו ניתנו פסק הדין וההבהרות- בתוקף, ובשטר הבוררות הוקנתה סמכות נמשכת לבוררים לשנות ולפרש פסקי דין, ונקבע שתוקף שטר הבוררות ניתן ללא הגבלת זמן. הבוררים גם הבהירו בפסיקתם, בהסתמך על הסכם הבוררות, כי נותרה בידם סמכות לשוב ולהידרש למחלוקות, בלשונם: "בית הדין הותיר בידו את הסמכות לבחון את החלוקה הנ"ל מבחינה מעשית ולהעמידה במבחן המציאות".

גם ההפניה לתובענה שהגיש הרב מרקוביץ' כנגד המשיבה בשנת 2008 [ת.א. 1934/08- נספח ח' לתגובת המשיבה בבקשה לעיכוב הליכים] שנושאה צו עשה למתן דוחות הכנסות והוצאות, וזאת בכובעו כנושא משרה במשיבה – אין בה כדי להוכיח את זניחתה של הבוררות ואין בה כדי לפגוע בטענת עיכוב ההליכים.

בע"א 71/68 קונסטרקשן נ' מפעלי ים המלח פ"ד כב(1) 695, 699 פסק בית המשפט העליון: "המערערות הסתמכו על תקדים אנגלי ... בו נעתר בית המשפט לבקשת עיכוב הליכים על פי שטר בוררין, אף על פי שהעותר הגיש תביעה שכנגד. אחד מנימוקי ההחלטה הוא שהעותר נאלץ להגיש את תובענתו, מפני שלא היה לאל ידו לאכוף את שטר הבוררין – נימוק שאין כוחו יפה לגבי המקרה דנן. מכל מקום העניין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט בכל מקרה ומקרה".

בכתב התביעה שהגיש הרב מרקוביץ' צוין שאי המצאת הנתונים הנ"ל פוגעת ביכולתו למלא תפקיד דירקטור במשיבה [סעיף 8 לכתב התביעה], וכן שפנה למשיבה לקבל את המידע הנ"ל ובקשתו נותרה ללא מענה [סעיף 14 לכתב התביעה]. הרב מרקוביץ' נאלץ להגיש את בקשתו, ובדיון המקדמי בתובענה הצהיר בא כוחו של הרב מרקוביץ' בעמ' 1 שורה 5: "נשמח להעביר את התיק הזה לבוררות", ולשאלת בית המשפט הוסיף בא כוחו בעמ' 1 שורות 19-20 : "לשאלת בית משפט האם הסכם הבוררות שצורף כנספח ו' לכתב ההגנה חל על הסכסוך נשוא תיק זה – לטעמנו הוא חל [על – י.ג.] הסכסוך". התביעה כאמור נמחקה לבקשת הרב מרקוביץ' תוך קביעה שהצדדים שומרים על טענותיהם, ולא ניתנו בתביעה עד למועד מחיקתה סעדים זמניים. יודגש, בעמ' 1 שורה 17 הצהירו ב"כ הצדדים:" ב"כ הצדדים : אנו מסכימים למחיקת התביעה תוך שמירת טענותיו של כל צד" [ ראו החלטה על תיקון פרוטוקול בהסכמה מ- 24.11.10 ], ובית המשפט החליט בעמ' 1 שורה 22:

"התביעה נמחקת ללא צו להוצאות כשכל צד שומר על טענותיו". בית המשפט השתכנע שהמבקשים היו ועודם מוכנים לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, ובעניין זה אף הוצגה בפני בית המשפט קביעה של בית משפט השלום [ת.א40744-12-09] מיום 20.1.11 , שאושרה ע"י בית המשפט העליון [ראו סעיף 5 להחלטה]- על פיה עוכבו ההליכים בין הצדדים בתביעה אחרת, מכוח סעיף 5[א] לחוק הבוררות . בנסיבות העובדתיות המיוחדות שפורטו - לא ניתן לראות בכך זניחת הבוררות ע"י המבקשים.

שביעית, ההפניה להליכים שהתקיימו בעניין "ישיבת גרודנא" בבית המשפט השלום בבאר שבע [ת"א 6844/04 , וע"א (ב"ש) 1038/09] אינה משליכה על ענייננו, באשר אין זהות בין הצדדים בתביעה דנן לבין הצדדים בתביעה שהתנהלה בבית משפט השלום בבאר שבע, והמדובר שם במבנים בעיר אשדוד ואילו בענייננו מדובר בישיבת פוניבז' בבני ברק.

ההפניה להחלטת כב' השופט זפט מ- 13.7.06 – על פיה אין הסכם בוררות בתוקף- נוגדת את הנחות היסוד והקביעות של ביהמ"ש העליון בערעורים, שניתנו בע"א 10010/08 ע"י כב' השופט גרוניס, וב- רע"א 3500/12 על ידי כב' השופט דנציגר. ההחלטה ניתנה ללא חקירת עדים, ולאחר שב"כ הצדדים הצהירו " מבלי שאיש ייחשב כמודה בעובדות הנטענות על ידי זולתו" [ ראו פרוטוקול מ- 12.7.06 בבש"א 10513/06].

הטענה בדבר ההליך בת.א. 1780/09 לא נטענה בכתבי הטענות שהוגשו בבקשה לעיכוב הליכים, לא נטענה בסיכומים של הצדדים בסיום הדיון בבקשה, וכתבי טענות והחלטות בעניינה צורפו לראשונה, ללא רשות בית המשפט, לאחר סיום שלב הסיכומים. גם לא הוגשה בפני בית המשפט בקשה לצירוף ראיות נוספות.

שמינית, אי עיכוב הליכים לפי סעיף 5 [א] לחוק הבוררות עלול להביא גם לפיצול הליכים, באשר התביעה לסילוק יד של התלמידים וממילא הפסקת הזנתם בישיבת פוניבז'- תידון בבוררות, ואילו התביעה בגין הזנת התלמידים בעבר תידון בבית המשפט- וכל זאת כאשר המערכת העובדתית והטענות המשפטיות שנובעות מפסק הבוררות ידונו גם בבוררות וגם בפני ביהמ"ש.

ואין זה הפיצול היחיד שעלול להיווצר. המבקשות טענו טענת קיזוז כנגד עלות ההזנה בעבר של תלמידי הרב מרקוביץ'. המבקשות טענו שהמשיבה גייסה מנדבנים תרומות לצורכי כל הישיבה כולה, תוך יצירת מצג שישיבת פוניבז' מעניקה תמיכה כלכלית גם לתלמידי הרב מרקוביץ' [סעיפי 84 ו-86 לכתב ההגנה]. עוד טענו המבקשות שישיבת פוניבז' מחזיקה בנכסים מניבים רבים בהם מאות יחידות דיור בעשרות בניינים שונים, ופירות אלו אמורים היו לשמש גם את תלמידי הרב מרקוביץ' [סעיפים 85 ו-87 לכתב ההגנה].

בהעדר עיכוב הליכים בתובענה עלול להיווצר פיצול נוסף, כך שעניין חלוקת הנכסים והפירות המניבים, לרבות חלוקת התרומות שנאספו מנדבנים עבור ישיבת פוניבז', יהיו בסמכות הבוררים מכוח הסכם הבוררות, ואילו טענת הקיזוז באותו נושא תידון בבית המשפט בתביעה דנן, אם לא יעוכבו ההליכים בתובענה.

לשאלת הפיצול צריך גם ליתן משקל במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט האם לעכב את ההליכים בתובענה זו.

7. אשר על כן הנני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה זו מכוח סעיף 5[א] לחוק הבוררות, תשכ"ח -1968.

הליך זה הינו רק קצה הקרחון של הסכסוך בין ראשי הישיבה הרב כהנמן והרב מרקוביץ', וראוי שהצדדים יעשו מאמץ לסיים את הסכסוך - למען ישיבת פוניבז' ותלמידיה. לצורך כך הצדדים יוכלו גם להסתייע במגשר שמינה ביהמ"ש, כב' השופט [בדימוס] יעקב טירקל.

כדי שלא להחריף את הסכסוך – אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, יא' כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.