נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שיר קמה

הנאשם וב"כ עו"ד שוורצברג

1. בפתח הישיבה בה אמורות היו להישמע הוכחות הודה הנאשם בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה לעניין העונש, והורשע בביצוע עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); נהיגה פזיזה ורשלנית, לפי סעיף 338(1) לחוק; חציית קו הפרדה רצוף, לפי סעיף 36(ג) לתקנות התעבורה והתנגדות למעצר חוקי, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח משולב), התשכ"ט-1969.

לפי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, ביום 16.2.2008 בכביש 505 נהג הנאשם ברכב לכיוון מערב. שוטרים בניידת שהייתה במקום סימנו לנאשם לעצור, באמצעות כריזה וצופר. הנאשם הגביר את מהירות הרכב, חצה פס הפרדה רצוף תוך סיכון כלי רכב שנסעו בכביש וכן אדם ושני ילדים שהלכו בשולי הכביש. הנאשם הגיע ברכבו לכיכר הנמצאת לפני הכניסה לאורנית. בשלב זה כרזו לו השוטרים לעצור וביצעו איגוף של הרכב. הנאשם המשיך בנהיגתו, כמעט התנגש בניידת והמשיך בנסיעה לכיוון כביש 505. בצומת אורנית עקף הנאשם בפראות כלי רכב תוך סיכון עוברי אורח וחציית קו הפרדה רצוף. הנאשם המשיך בנסיעה לאיזור עזון עתמה ופנה פניה חדה ימינה לדרך עפר. מספר אנשים קפצו מהדרך ונמלטו והנאשם עצר את רכבו והפנה אותו לכיוון ניידת המשטרה במטרה לנגחה, אלא שהרכב החליק בשלולית בוץ. הנאשם פתח את דלת הרכב וניסה לברוח. שוטר ירד מהניידת, שלף אקדח וניסה לאזור את הנאשם. הנאשם השתולל והחל לצעוק "אני שוטר, אני שוטר". שוטר נוסף סייע לשוטר הראשון לאזוק את הנאשם.

1. על פי הסדר הטיעון הגבילה עצמה המאשימה לעונש של ששה חודשי מאסר, שיכול שירותו בעבודות שירות, ולענישה נלווית, וב"כ הנאשם היה חופשי בטיעוניו. הצדדים הסכימו שבעניינו של הנאשם יתקבל תסקיר מטעם שירות המבחן.
2. לחובתו של הנאשם שמונה הרשעות קודמות בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, החזקת נשק, החזקת סכין, תקיפה, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור והחזקת סמים לצריכה עצמית. הנאשם לא ריצה עד כה עונשי מאסר בפועל.

לחובתו של הנאשם גם לא פחות מ-26 הרשעות תעבורה, בעבירות מגוונות, חמורות יותר וחמורות פחות. בין היתר הורשע הנאשם בתחום זה בעבירות מהירות רבות, אי ציות להוראות שוטר, שימוש ברכב לא תקין ונהיגת רכב שניתן עליו איסור שימוש, עקיפה מסוכנת תוך חצית קו הפרדה רצוף. רישיון הנהיגה של הנאשם נפסל מספר פעמים בעקבות הרשעותיו בעבירות תעבורה.

1. מן התסקיר שהוגש אודות הנאשם עולה כי הנאשם ניסה לטשטש ולמזער מן הבעייתיות שבהתנהגותו והתקשה לקחת אחריות עליה. הנאשם הדגיש בפני קצינת המבחן את תפקודו התקין וטען כי הוא נקי מסמים. שירות המבחן לא יכול היה לאמת טענה אחרונה זו של הנאשם. הוא הפנה את הנאשם לבדיקת שתן פתע, אך האופן בו הגיעה בדיקת השתן למעבדה לא איפשר איתור שרידי סם. הנאשם שלל נזקקות לסיוע טיפולי. הוא לא גילה כל מוטיבציה לבחון לעומק את נסיבות התנהגותו השלילית, ולאור זאת נמנע השירות מכל המלצה בעניינו.
2. בהתאם להסכמת הצדדים הופנה הנאשם לממונה על עבודות השירות. בבדיקת שתן שמסר הנאשם אצל הממונה נמצא חשיש, ועל כן פסל אותו הממונה מביצוע עבודות שירות (חוות דעת הממונה מיום 3.6.2012). בהסכמתה ההגונה של המאשימה הופנה הנאשם למתן חוות דעת נוספת של הממונה לאחר זמן. גם הפעם נמצאו בבדיקת השתן שמסר שרידי חשיש (חוות דעת הממונה מיום 24.10.2012). בדיון ביום 28.11.2012 ביקש ב"כ הנאשם הזדמנות אחרונה לאפשר למרשו להוכיח את ניקיונו מסמים. נעתרתי לבקשה זו חרף התנגדות המאשימה אשר בקשה לטעון לעונש.

בחוות הדעת האחרונה של הממונה על עבודות השירות (מיום 26.12.2012) נאמר כי היה קושי בזימון הנאשם לבדיקה נוספת, וגם כאשר הצליחו לזמן את הנאשם ביום מסוים – לא התייצב ולא הודיע דבר. הנאשם זומן לבדיקה נוספת, וממצאיה היו שהשתן שמסר "מטופל", במובן זה שהנאשם שתה כמות גדולה של מים לקראת הבדיקה או שמהל את הדגימה במים – והכול על מנת להכשיל את הבדיקה. לפיכך סבור הממונה כי הנאשם משתמש בסמים והתנהלותו אף מדגימה את הקושי הצפוי שיתעורר אם ישובץ בעבודת שירות. במצב דברים זה קבע הממונה שהנאשם אינו ניתן להשמה בעבודת שירות.

1. ב"כ המאשימה, עו"ד שיר קמה, טענה לעונש מאסר בפועל במסגרת ההסדר. לדברי התובעת, נסיבות האירוע המתואר בכתב האישום חמורות. הנאשם סיכן בהתנהגותו לא רק שוטרים אלא גם עוברי אורח. ב"כ המאשימה מודעת לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות על ידי הנאשם אולם הדחיות מאז פתיחת המשפט היו כולן ביוזמת ההגנה. התנהגות הנאשם, הן בשירות המבחן הן מול הממונה על עבודות השירות, מלמדת על קושי בנטילת אחריות למעשיו וחוסר הפנמה של חומרת המעשים. לולא הוגש כתב האישום באיחור היה מקום, לשיטת התובעת, להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, ורק בשל חלוף הזמן ניתן להסתפק בעונש המרבי במסגרת ההסדר, בתוספת מאסר על-תנאי, קנס, וכן פסילת רישיון בפועל ועל תנאי. ב"כ המאשימה הגישה פסיקה לעונש.

ב"כ הנאשם, עו"ד חיים שוורצברג, אשר טען כל שביכולתו לטובת מרשו, ביקש להימנע בעניינו של הנאשם מהשתת עונש מאסר לריצוי בפועל. הסנגור הגיש את החלטת הפרקליטות לא להגיש את כתב האישום בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ממנה עולה כי הפרקליטות אינה סבורה שבמקרה זה נגרם סיכון מוחשי לחיי אדם. הנאשם הודה בפתח ההליך וחסכך מזמנו של בית המשפט. הנאשם, כך טען בא כוחו, עושה מאמצים עילאיים "לא להסתבך" מאז שנת 2008. הוא עובד כקבלן שיפוצים ומתפרנס למחייתו, ועונש פסילה לא יאפשר לו לעבוד.

הנאשם בדברו לעונש ניסה למזער מחומרת מעשיו. הוא הדגיש את חשיבות רישיון הנהיגה עבורו, והסביר כי הרישיון כעת מופקד ועתיד לחזור לחזקתו בתחילת שנת 2013.

דיון

1. בשום פנים אין להקל ראש בעבירות בהן הורשע הנאשם על פי הודאתו. הנאשם נהג ברכב באופן מסוכן ולא נשמע להוראות שוטרים. כאשר נעצר הרכב לבסוף התנגד הנאשם למעצר, כמפורט בכתב האישום. אמנם הפרקליטות סברה בשעתו כי במקרה זה לא נגרם סיכון מוחשי לחיי אדם (נע/1), אולם העובדות בהן הודה הנאשם מעידות על סכנה הן לשוטרים הן לעוברי אורח.

מעשים אלה שביצע הנאשם, בזיקה להרשעותיו הקודמות, הן הפליליות הן מתחום התעבורה, ולאמור בחוות דעת הממונה ותסקיר המבחן, מצדיקים לכאורה השתת עונש חמור, הכולל רכיבים של מאסר לריצוי בפועל ופסילה ממושכת מנהיגה, וזאת משיקולי הלימה והגנה על הציבור גם יחד.

1. אלא שבענייננו ישנן נסיבות שמצדיקות לטעמי לנהוג אחרת בנאשם.
2. ראשית יוזכר כי הצדדים התקשרו ביניהם בהסדר טיעון לפיו התביעה תגביל את עצמה בטיעוניה לעונש של ששה חודשי מאסר שירוצו, במידת האפשר בעבודות שירות. זו המסגרת שהוצגה על ידי הצדדים בהסדר הטיעון, ולא מצאתי במקרה זה הצדקה לחרוג ממנה.

נכון הוא כי האפשרות כי הנאשם ירצה עבודות שירות הוכשלה על ידי הנאשם. בניגוד למצגיו, קיים יותר מחשד כי הנאשם משתמש בסמים, ועניין זה, כמו גם חוסר היציבות שהפגין ביחסיו עם הממונה, אינם מאפשרים להשימו בעבודת שירות. אלא, שכישלון האופציה לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, אין פירושה כי בית המשפט מחויב לגזור על הנאשם את סוג העונש לו טענה המאשימה.

1. שנית, וחשוב מכך, העבירות בהן הורשע הנאשם בוצעו בתחילת שנת 2008, לפני כמעט חמש שנים. יש ממש בטענת התובעת כי הדחיות במשפט היו בעיקר לבקשת ההגנה, אך לא שמעתי כל הסבר שיצדיק את המחדל שבהגשת כתב האישום לבית המשפט יותר משנתיים לאחר מעשה.

גזירת עונש מאסר על נאשם שהורשע בעבירות אלה, חמש שנים לאחר מעשה, אינה מגשימה לטעמי את מטרות הענישה [ע"פ 2848/90 יוסף אסא נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 837 (1990)]. יש בענישה כזו משום התאכזרות מופרזת כלפי הנאשם, במיוחד בהינתן העובדה כי מדובר במי שטרם ריצה עונש מאסר, ונראה כי מאז המעשה לא הסתבך בביצוע עבירות פליליות.

1. השתכנעתי כי במקרה זה ניתן להימנע מהשתת עונש מאסר לריצוי בפועל, אך לא ראיתי לנכון להקל עם הנאשם בנושא הפסילה. השילוב בין התנהגות הנאשם במקרה זה להרשעות התעבורה שצבר מצדיק לדידי להורות על פסילת רישיונו, חרף הפגיעה שיביא הדבר בפרנסתו. בעניין זה גוברת ההגנה לה זכאי הציבור על האינטרס האישי של הנאשם.
2. לאחר ששקלתי את מלוא הנסיבות לקולה ולחומרה, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר על-תנאי בן ששה (6) חודשים, והתנאי הוא כי במשך תקופה בת שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה בה הורשע.

ב. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.

ג. אני פוסל את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש (3) שנים.

ד. פסילת על תנאי מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים מתום הפסילה בפועל, כאמור בסעיף 36(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, במעמד הצדדים.